יום ב' פ' כי תבוא, י"ג אלול, ה'תשע"ז

התוכן

מענת אדנ"ע על שאלת אחיו הרז"א בצעירותם מדוע ב"מודה אני" יש נקודה לאחרי תיבת "בחמלה": כל ענין "רבה אמונתך" הוא הנקודה, "די פינטעלע", וכל הענין הוא שהנקודה תתפשט. וזהו"ע התפלה – התפשטות הנקודה. ולכן אחרי תיבת "בחמלה" שבברכת "אהבת עולם" כבר אין "נקודה". לאחר שנים ביאר אדנ"ע שענין הנקודה היא נקודת הלב. והענין: בכל יהודי, אפי' זה שלא שייך לכלום, "אַ מודה-אני איד", יש אצלו "נקודה" ש"מלך חי וקיים" הכניס בו, ולא כדי שיתייסר ח"ו אלא – "בחמלה", כיון שרוצה שיהי' לו כל טוב גם בגשמיות בעוה"ז. ואף שלא שייך עדיין לתומ"צ, הנה "רבה אמונתך" – האמונה שבכ"א נעשית ההתחלה שעי"ז תתפשט ה"נקודה" בכל הגוף, להיות מזה קיום כל המצוות. וההוראה: כל יהודי צריך לדעת שגם בעוה"ז יש עליו "מלך חי וקיים" שהכניס בו נקודת היהדות, וצוה עליו לעמוד ולהתפלל באופן שע"י תתפשט הנקודה בכל מציאותו ובחלקו בעולם וכו'. (וכנ"ל בענין "זרעו בחיים" מלשון "זריעה", שמהגרעין, "נקודה", צומח אילן נושא פירות וכו').

ב' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ג