כא. תרגום חפשי מתוך לקוטי שיחות חלק כה ע' 34 ואילך (שיחה ג' לפ' נח).

(נדפס בשערי הלכה ומנהג חלק ד' בתחלתו)

א. ישנם כאלו שעושים חשבונות:

להביא ילדים זו הרי אחריות גדולה, שהרי יש לזונם – הן בגשמיות והן ברוחניות, לחנכם בדרך התורה והמצוות. ומי יודע האם בכחו אכן לגדלם כדבעי, שיגדלו ילדים בריאים, בריאים בגשמיות ובריאים ברוחניות?

ולכן מסקנתם היא: שתחילה עליהם להיות בטוחים במצבם הגשמי והרוחני, ורק לאחר מכן יחשבו, ולאחר מכן אף יקיימו את מצוות "פרו ורבו"!

ועל זה באה ההוראה מנֹחַ – וכדלקמן:

אעפ"י שהקב"ה ציווה לנח "צא מן התיבה אתה ואשתך" – "איש ואשתו כאן התיר להם כו'", בכל זאת מספרת התורה, שבפועל הנה "ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו"1 (ולא "איש ואשתו").

וכפי שמסבירים המפרשים2 (על פי פרש"י3) שזהו מכיון ש"הי' נח דואג לעסוק בפרי' ורבי'"4. והביאור: נח עשה חשבון, מה תהי' התועלת מכך שיהיו לי ילדים? הרי יתכן ויחזור על עצמו שוב המצב שיחטאו "ויבואו מי המבול וישטפום"5 – ולפיכך הקדים הקב"ה להבטיחו "שלא לשחת העולם עוד"4, ורק לאחר מכן ציווהו "פרו ורבו".

ואע"פ שהקב"ה הרי ציווהו "צא מן התיבה אתה ואשתך", ואם כן כיצד יתכן שנח, שהי' "איש צדיק תמים"6, יעשה ח"ו ההיפך מרצון השם עקב חשבונות כל שהם7?

אלא שאין זו קושיא, מכיון שנח סבר שמאמר הקב"ה "צא מן התיבה אתה ואשתך" (איש ואשתו) מהוה רק היתר8 – כדיוק לשון רש"י "כאן התיר להם" – אבל אין בכך ציווי9. לפיכך הוסיף הקב"ה, שהכוונה במאמר זה אינה רק היתר, כי אם ציווי, שחייב להיות "פרו ורבו".

ב. אלא שעדיין נשאר לא מובן: אמנם הקב"ה הבטיח שיותר לא יביא מבול, אבל אצל נח הי' בודאי העיקר מצבם הרוחני של בניו. אם כן, הרי אם ישנו חשש "פן יוסיפו לחטוא"10 – הרי שכלל אין מספיק שלא יענישום – בשעה שנשארים הם באותו המצב (הרוחני) כדור המבול!

מכאן נמצינו למדים הוראה ברורה, ש"בהדי כבשי דרחמנא למה לך"11! יהודי צריך לעשות את כל התלוי בו12 – לקיים מצות פרו ורבו ולאחר מכן לחנך את בניו ובנותיו על פי הוראות התורה – ולא להימנע מלקיים את ציווי השם מצד חשבונות עצמיים.

חז"ל מספרים13 בנוגע לחזקיהו המלך, איך שראה ברוח הקודש שממנו יצאו "בנין דלא מעלו" ולפיכך לא עסק בפרי' ורבי', והקב"ה הענישו רחמנא-ליצלן, וזאת מכיון ש"בהדי כבשי דרחמנא למה לך, מאי דמפקדת איבעי לך למעבד"!

רואים מכך, שאפילו כאשר יודעים בבירור מה שיהי' וכו' בכל זאת אסור להימנע מלקיים את ציווי ה'14; על אחת כמה וכמה כאשר הדבר הוא לא יותר מאשר חשש מצד חשבון עצמי.

ולהוסיף – גם במקרה של חזקיהו נולדו לאחר מכן יאשיהו עליו נאמר15 "וכמוהו לא הי' לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו גו' ככל תורת משה ואחריו לא קם כמוהו", ועוד מלכים צדיקים כיהואחז16 וצדקיהו17.

אומרים לו לאדם – אדרבא: קיים את ציווי ה' המוטל עליך, בשמחה ובבטחון גמור שהקב"ה בודאי18 יעזור ויתן הצלחה בהשתדלותך בחינוך הבנים19 (ובפרט בזכות זו עצמה, שהנך מקיים את ציווי ה' "פרו ורבו" ללא כל חשבונות).

ג. כל הנ"ל מדובר בנוגע לדאגות אודות מצבם הרוחני של הילדים, שזה תלוי בעיקר בהורים, שלהם נתן הקב"ה את המצוה (והזכות) לחנך את בניהם ובנותיהם בדרך התורה והמצוה, ונתן להם את הבחירה החפשית למלא ציווי זה.

אבל כאשר מדובר אודות דאגות של פרנסה גשמית – ועושים חשבונות שמצב הפרנסה אינו מאפשר שיעסקו בפו"ר – מראה הדבר שהוא מקטני אמנה20, ולמטה מזה.

פרנסה אינה תלויה בבחירה העצמית. יהודי אמנם נצטוה "בכל אשר תעשה"21 – אבל ה"תעשה" שלו הוא לא יותר22 מאשר עשיית כלי לברכת ה'; השפעת המזון והפרנסה באה מלמעלה, וכפי שכל אחד אומר בברכת המזון: "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים".

ומכיון שהקב"ה ציווה על יהודי "פרו ורבו", הרי שברור שיחד עם כל ילד שנולד23, נפתח צינור חדש לברכת ה', להשפעת מזון ופרנסה, (גם) לילד החדש שנולד, ובאופן של "בטובו בחן בחסד וברחמים", מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה.

ד. אותו הדבר הוא גם בנוגע לכוחות הנפש: ישנם הטוענים, שאין להם את הכחות, כחות הגוף או כחות הנפש, הנדרשים בכדי לגדל הרבה בנים ובנות, שלשם כך נדרשת יגיעה גדולה, יגיעת נפש ויגיעת בשר.

צריך לדעת, שמכיון שהקב"ה מצוה על כך, ו"אינו מבקש אלא לפי כוחן"24, הרי שברור שנותן הוא את הכחות הנדרשים בכדי לבצע את ציוויו. אין לערב בזה חשבונות עצמיים, אלא רק לסמוך – ומתוך שמחה (כבכל דבר הקשור לעבודת השם) – על הקב"ה.

מובן שיש מצבים שעל-פי תורה אין צריך להיות התעסקות בפו"ר מחמת טעמים של בריאות וכיו"ב, אבל כפשוט, זה צריך להיות נקבע ע"י רב מורה הוראה בפועל, ולא ע"י חשבונות האדם לעצמו.

אם אכן המצב האמיתי הוא, שאין את הכחות הנדרשים לכך, ידאג לכך הקב"ה25.

כדי שיוולדו ילדים חייבת26 להיות ברכה מיוחדת מהקב"ה – "ויברך אותם אלקים . . פרו ורבו גו'"27. שלכן "יש כמה בני אדם שאינם מולידים גם שכח המוליד ישנו בשלימות"28.

האמת, האמת הנגלית, היא – שהנהגה כזו של בטחון בהשם, לא רק שאינה גורעת מבריאות האדם, אלא אדרבא, הדרך להשיג מנוחת הנפש האמיתית, היא על ידי שמתנהגים כפי סדרי הבריאה שטבע הקב"ה. כאשר מפריעים לסדר הנורמלי שהטביע הקב"ה בחיי המשפחה, רואים במוחש שהדבר גורם לבעיות של "עצבים" כו', נוסף על העיקר שהדבר מפריע לקשר שבין הבעל לאשתו.

השם שנתנו להנהגה של עשיית חשבונות מתי הוא "הזמן המתאים" להביא ילדים, הוא "תכנון משפחה" ("פעמילי פלענינג"). המציאות היא, אבל, שהדבר מביא את ההיפך ממש – היפך בסדר חיי המשפחה, היפך בנין חיי המשפחה. וכפי שכבר נתגלה (לאלו שאינם מעונינים לרמות את עצמם), שמעולם עוד לא היה דבר שיכניס כל כך בלתי סדר והיפך הביסוס והחיזוק ובנין חיי המשפחה, כפי שנעשה ע"י "תכנון המשפחה".

ה. מצוות "פרו ורבו" יש לה שייכות מיוחדת לדורנו זה (דוקא):

הגמרא אומרת29, שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שב(אוצר ששמו) גוף. כלומר, לידתו של עוד ילד יהודי, מקרבת את גאולתם השלימה של כלל ישראל ע"י דוד מלכא משיחא.

ומכיון שנמצאים בדרא דעקבתא דמשיחא (כמדובר כמה פעמים), ומקוים ומתפללים "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", "נאו" ממש, הרי מובן שצריך לעשות את כל התלוי בו, ש"יכלו כל הנשמות שבגוף", שזה ימהר את "בן דוד בא" בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.


 

1 בראשית ח, יח.

2 גו"א לעיל ז, ז. וראה גם כלי יקר ח, יז.

וכבר האריכו במפרשים בתירוצים שונים (ראה חזקוני, ריב"א, רד"ק ועוד (ח, יח). אלשיך ואוה"ח (שם, יז). פענח רזא (לעיל ו, יח). ולהעיר מחדא"ג מהרש"א לסנהדרין קח, ב ד"ה למשפחותיהם). ואכ"מ.

3 לקמן ט, ט.

4 ל' רש"י שם.

5 כלי יקר הנ"ל. וראה פרש"י לעיל (בראשית ד, כד) גבי למך. ולהעיר מפרש"י בראשית (ה, לב) שהקב"ה "כבש את מעיינו (של נח) . . שלא יהא יפת . . ראוי לעונשין.

4 ל' רש"י שם.

6 ריש פרשת נח.

7 להעיר מהפלוגתא בב"ר רפל"ה (וכפי' הס"א שברש"י שם, הובא במת"כ) אם עבר על הציווי או הוסיף יעל הציווי. וראה גם ב"ר פל"ד, ו: ולא קיבל עליו לצאת. – אבל ע"ד הפשט לא הי' נח עובר (בזדון) על ציווי ה'.

8 ראה אוה"ח שם ט, ז.

9 והתנהג בפרישות (וקדושה), או כיו"ב – ע"ד המ"ר בב"ר פל"ה שם שהוסיף על הציווי. ולהעיר מהשקו"ט (ראה מפרשי רש"י לקמן ט, ז. ועוד) אם אדה"ר נצטווה על פו"ר או שהי' רק ברכה.

10 ל' הכלי יקר.

11 ברכות י, א (הובא לקמן בפנים).

12 כולל ג"כ ההכנה לפני הנישואין, הן ברוחניות (ראה רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ד. הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ג), והן בגשמיות (ראה רמב"ם הל' דעות פ"ה הי"א).

13 ברכות שם.

14 להעיר גם מפרש"י בראשית (ד, כה): אתם עשו מצותכם. רש"י ישן שמות ב, א (סוטה יב, א).

15 מלכים ב כג, כה.

16 ראה הוריות יא, סע"ב דממלא מקום אבותיו הי' (וראה פרש"י שם ד"ה יורם ממלא).

17 הוריות שם ובפרש"י. שבת קמט, ב. ובכ"מ.

18 שזהו אמתית ענין הבטחון (ראה כד הקמח ערך בטחון. וראה בארוכה מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (באגרות קודש שלו ח"ו ע' שצט). לקוש ח"ג ע' 883 ואילך. שערי אמונה עמ' קלא).

19 להעיר אשר נבואת נביא אמת לרעה – בטלה ע"י תפלה וכו' (רמב"ם הל' יסוה"ת פ"י ה"ד. הקדמה לפיה"מ ד"ה והחלק השני בענין הנביא).

20 ל' חז"ל (בנוגע לפרנסה) – סוטה מח, סע"ב. ובמכילתא בשלח טז, ד: מחוסר אמנה. וראה ס' חסידים (סתקי"ט) לעניננו: לא יחשוב כו' עני אם אבוא כו' שמא תהר ממני ואנה אקח לפרנסה זה ממחוסרי אמנה.

21 ראה טו, יח ובספרי שם.

22 ראה בארוכה ד"ה וידעת תרנ"ז (סה"מ תרנ"ז ע' נז ואילך). ובכ"מ.

23 ראה רמב"ם הל' אישות פט"ו הט"ז: אע"פ שקיים אדם מצות פו"ר הרי הוא מצווה מד"ס שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם.

24 במדב"ר פי"ב, ג.

25 ולהעיר מפרש"י הנ"ל (הערה 5) "כבש את מעיינו".

26 המשך שמח תשמח תרנ"ז ע' 5 (סה"מ תרנ"ז ע' קעז). ד"ה ואתם הדבקים שם.

27 בראשית א, כח. וכן בדגים ועופות (שם, כב).

28 שמח תשמח שם ע' 7 (ספר המאמרים שם ע' קעט). ועד"ז בד"ה ואתם הדבקים שם.

29 יבמות סב, סע"א (ובפרש"י שם). וש"נ.