כט. משיחת ש"פ יתרו ה'תשד"מ

הנחה בלתי מוגה

א. ולכל לראש – בנוגע לתפקידן העיקרי – לגדל בנים ובנות, "פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה", מבלי לערב שום חשבונות ושיקולים כו', כי אם להסתמך לגמרי על הקב"ה שיתן את ברכתו בזמן המתאים ובאופן המתאים,

ובודאי שלא לעשות חשבון שילד נוסף יביא לידי הוצאות נוספות (עד הלידה ולאחרי' וכו') – כי בודאי יכול הקב"ה לזון ולפרנס ילד יהודי נוסף, כשם שזן ומפרנס את העולם כולו!

כל יהודי אומר בברכת המזון: "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים", ובודאי אינו אומר זאת בדיבור בלבד... אלא מתוך הכרה ואמונה שכן הוא באמת! ומכיון שהקב"ה זן ומפרנס את העולם כולו במשך ה' אלפים תשמ"ג שנה ועוד כמה חדשים, הרי בודאי שלא תהי' בעי' עבורו לזון ולפרנס ילד יהודי נוסף!...

זאת ועוד: לידתו של ילד יהודי נוסף, המביאה בעקבותי' את המשכת ברכתו של הקב"ה לזון ולפרנס ילד זה – פועלת המשכת תוספת ברכה לכל העולם כולו,

כפי שרואים בטבע האדם – שכאשר מעוררים אצלו את מדת החסד כדי לעשות חסד לפלוני, הרי זה פועל גם בכללות הנהגתו גם ביחס לאחרים, כי בהיותו כבר בתנועה שמדת החסד היא בהתגלות (כתוצאה מההתעוררות ביחס לפלוני) – אזי משפיע הוא לכל, ואינו מדקדק לדעת עד כמה זקוקים לחסד זה, אלא השפעת החסד היא באופן שלמעלה מהגבלה כו', ועד שמחפש למי להשפיע.

ומזה מובן גם בנוגע להשפעת החסד שלמעלה – שכאשר מעוררים אצל הקב"ה את גילוי והשפעת החסד ביחס לילד יהודי נוסף (שנולד זה עתה), הרי זה מעורר תוספת גילוי והשפעת מדת החסד בכל העולם כולו, באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, ועד שמדת החסד שלמעלה מחפשת ויוצרת מקבלים שיוכלו לקבל את השפעת החסד כו'.

וכפי שמצינו באברהם אבינו, שענינו גילוי מדת החסד שלמעלה, כמארז"ל "אמרה מדת החסד לפני הקב"ה מיום היות אברהם בארץ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי", היינו, שבהיותו בעולם שלמטה מילא את פעולתה של מדת החסד דאצילות – שהשפיע טוב וחסד לכל, אפיל לערביים, שהכניסם לביתו, האכילם והשקם וכו', ועד שכאשר לא הי' לו למי להשפיע טוב וחסד – הצטער כו', ועי"ז פעל אצל מציאותם של המקבלים – שהרי הקב"ה שלח לו מלאכים, כדי שיהי' לו למי להשפיע טוב וחסד.

וזוהי השליחות המיוחת המוטלת על נשי ישראל – לגדל בנים ובנות באופן ד"פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה", ללא כל חשבונות כו', ועד שבכחה להשפיע על הבעל בענין זה.