ל. משיחת ש"פ צו, פ' זכור, ה'תשד"מ.

הנחה בלתי מוגה

א. ומזה באים לנקודה נוספת בקשר להמוזכר לעיל אודות הענין ד"פרו ורבו":

ישנם כאלו שעושים "חשבונות" בנוגע לקיום המצוה ד"פרו ורבו", וזאת – מפני הקשיים הכרוכים בזה, צער ההריון וצער הלידה וכו'.

ומוסיפים לעשות חשבון: מכיון שאמרו חז"ל "ושננתם לבניך אלו התלמידים" – ישנה עצה פשוטה כיצד לקיים את המצוה ד"פרו ורבו" ללא כל קשיים: הוא יהי' ראש ישיבה, והיא תהי' מורה ומדריכה, ועי"ז יעמידו תלמידים ותלמידות (בנים ובנות) ללא כל צער כו', ואדרבה – יקבלו תשלום שכר עבור מילוי תפקיד החינוך!

הנה על זה אומרים לו: בענין של הלכה למעשה – אי אפשר לעשות "פשט'לאַך", אלא צריכים לקיים את הדברים בפועל ממש. ובעניננו: המצוה הראשונה בתורה היא – "פרו ורבו", ולא זו בלבד, אלא עוד זאת, "ומילאו את הארץ", ויתירה מזו – "וכבשוה", וכל זה – כפשוטו ממש, "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"!

אלו שהקב"ה לא נתן להם את האפשרות לקיים מצוה זו (רח"ל) – הרי "אונס רחמנא פטרי'" (ובפרט שבודאי קיימוה כבר בגלגול קודם כו'); אבל אלו שהקב"ה נתן להם את האפשרות – צריכים הם לקיים מצוה זו בפועל ממש, ללא כל חשבונות!

ואין לטעון שמספיק עבורם להוליד שניים, בן ובת, שאז אינם מחסרים בעולם, בהשאירם אחריהם שניים במקומם – מכיון שתכלית בריאתו אינה רק שלא יקלקל, כי אם כדי לבנות עולמות, להעמיד בנים ובני בנים, שעי"ז נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית.

וכל זה מודגש עוד יותר כאשר נמצאים בעקבתא דמשיחא, שאז ישנו צורך מיוחד בענין זה, כדי למהר ולזרז את ביאת "בן דוד", כנ"ל.