לא. משיחת אחרון של פסח ה'תשד"מ.

הנחה בלתי מוגה

א. ...ועוד לפנ"ז – קיום הציווי "פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה" באופן שמקבלים את ברכתו של הקב"ה בלידת בנים ובנות מתוך שמחה וטוב לבב, ללא התערבות ע"י עשיית חשבונות כו', מתוך בטחון גמור בהקב"ה שיתן את הברכה באופן הטוב ביותר, הן עבור התינוק והן עבור האב והאם.

ובענין זה ישנה הוראה מהנהגת נשי ישראל שבזכותן נגאלו ממצרים:

נשי ישראל הצדקניות – לא התחשבו בגזירת פרעה, והעמידו בנים ובנות ללא כל חשבונות, ולכן סייע להם הקב"ה בכך שדאג בעצמו לפרנס את ילדי ישראל – כמסופר בגמרא שהקב"ה הי' "מלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר ויניקהו דבש מסלע ושמן וגו'", ובאופן כזה הקימו בנים ובנות – "רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי . . כעדרי עדרים", ודוקא ילדים אלו שנולדו בגלות מצרים – הם אלו שהכירוהו תחילה (כמסופר שם).

ועד"ז מובן בנוגע לימינו אלו – שאין להתחשב בגזירות של מצרים – מצרים וגבולים, ולדוגמא: החשבון מניין יקחו עבור פרנסת הבנים והבנות, גודל הדירה, וכיו"ב, שבהתאם לכך חושבים אם צריך להיות "כל הבן הילוד", או "היאורה תשליכוהו" רחמנא ליצלן, או לכתחילה להמנע מכך כו'. – יש לקיים את ציווי הקב"ה "פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה" ללא כל חשבונות, ומתוך בטחון גמור בהקב"ה שיתן את ה"כלים" הדרושים לקבלת ברכותיו.

ואף שבהיות בנ"י במצרים דאג הקב"ה לפרנסת הילדים באופן נסי ("מלקט להן שני עגולין כו'"), ואילו בימינו אלו לא רואים נסים גלויים בעניני פרנסה וכיו"ב – מ"מ, בודאי ובודאי נמשכת תוספת ברכה בפרנסה כפי שמלובשת בלבושי הטבע, וכפתגם הידוע שכאשר נולד תינוק אזי בא כיכרו עמו, ולא זו בלבד, אלא שעל ידו נמשכת תוספת ברכה בפרנסת כל המשפחה, וכל זה – נוסף על גודל הנחת-רוח והתענוג מכך שישנו ילד נוסף בבית.

ובכללות – ע"י ההנהגה באופן האמור, זוכים להמשכת ברכותיו של הקב"ה באופן של פריצת גדר, ועד שזוכים לפריצת גדרי הגלות, כדאיתא בגמרא שכאשר יכלו כל הנשמות שבגוף אזי "בן דוד בא".