לג. משיחת ש"פ שמות ה'תשמ"ט

תרגום משיחה מוגהת

ח. ויש לקשר זאת גם עם הפרשה דשבת זו, שהיא גם הפרשה דיום סיום אמירת קדיש – "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה גו' ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם":

דוקא בגלות מצרים, "ערות הארץ", נתגלתה חיבתן של ישראל לפני הקב"ה (דרגא הכי נעלית), ועד לאופן גלוי לעיני כל עמי הארץ, ש"פרו וישרצו גו' ותמלא הארץ אותם".

ומזה הלימוד תמידי, כולל גם לימוד לדורנו, בגלות זה האחרון:

מבלי הבט על כך שבנ"י היו בגלות, וידעו אודות הגזירה שיהיו שם רד"ו שנה – לא התפעלו מזה ועשו כל התלוי בהם (לא רק להתחזק ולא ליפול ברוחם, אלא אדרבה – ) שיהי' "פרו וישרצו וירבו גו' במאד מאד", באופן של עלי' וריבוי יותר ויותר, וקבלו על זה ברכת ה' שיהי' כן בפועל, בפועל ממש.

וכן הוא גם בנוגע לגלות זה, שכל הגליות נקראו על שם מצרים – שמבלי הבט על המיצרים וגבולים וכו', צריכים יהודים לקיים בלי כל חשבונות ציווי השם: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה".

ובפרט כאשר מתבוננים בהזדמנות היקרה והנעלית ביותר – להיות הורים לילדים יהודיים, והנחת רוח הגדולה שיש להקב"ה (נוסף לזה שמקיימים הציווי שלו) מזה שנולד עוד ילד יהודי!

 

[המשך הענין – מהנחה בלתי מוגה:]

ובפרט כשהילד מספר להוריו – בתמימות ובהתלהבות – שלמד ב"חדר" ש"בני ישראל פרו וישרצו גו' במאד מאד", וכטבעם של ילדים – מבקשים מהוריהם שיהיו להם עוד אחים ואחיות, ה"ז פועל על ההורים שיעשו כל התלוי בהם בקיום הציווי "פרו ורבו" ללא כל חשבונות, כדי שלא יצטערו אח"כ על שלא ניצלו את ההזדמנות היקרה שהיתה בידם.

 

[בהנחה אחרת – בלתי מוגה – נוסף:]

הלימוד התמידי מזה, כולל גם הלימוד בדורנו:

כשילד או ילדה באים הביתה ומספרים להוריהם מה שלמדו בחומש, הרי הם פועלים על ההורים יותר מאנשים מבוגרים ואפילו חשובים. ובעניננו: כשהילדים באים הביתה ומספרים להוריהם שלמדו איך ש"בני ישראל פרו וישרצו גו'", ובמילא הם רוצים עוד אחים ואחיות (כטבע של ילדים) – הרי זה מעורר את ההורים עוד יותר שיעשו כל התלוי בהם להוליד עוד בנים ובנות.

וכנראה לפעמים בזקן (או זקנה), שתופס את ראשו בידו ונאנח, על שהפסיד את ההזדמנות היקרה ("ער כאַפּט זיך באַם קאָפּ, וואָס ער האָט דורכגעלאָזט אַזאַ העכסטער און טייערער געלעגענהייט צו האָבן וואָס מערער קינדער)...; זוג צעיר יש להם עדיין הזכות והאפשריות הכי יקרה לקיים את ציווי ה' ד"פרו ורבו ומילאו את הארץ", שעל ידי זה פועלים חביבות ונחת רוח להקב"ה, ונוסף לנחת רוח של הקב"ה מעצם הענין שמקיימים רצונו, הרי ניתוסף גודל הנחת מזה שנולד עוד יהודי בעולם!