ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
י"ג תשרי תשל"ז

 

תוכן השיחה

כשיהודי נמצא במדינה כל-שהיא ומקיים שם את רצון הקב"ה — נעשה הוא בעל-הבית של אותה מדינה. ‏ממילא, יש ליהודי "יפוי-כח" להכריז בשם אותה מדינה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל!! * בעת נצחון ‏ישראל במלחמת ששת-הימים החמיצו שני דברים שהיום כבר קשה לתקן אותם: א) לא שינו "בניירות" ‏הרשמיים את הבעלות על הר-הבית, ועד היום רשום ב"ניירות" שהר-הבית שייכת לגוי; ב) גם במערת ‏המכפלה השאירו את ה"ניירות" מימות הטורקים, בהם רשום שהערבים הם הבעלים שם * הערבים ‏שמתעסקים איתם כעת, הם לא אותם ערבים שהתעסקו איתם לפני 30 שנה. את הערבים של היום לא ‏מענין כסף וכבוד * כאשר הולכים עם התורה, ע"י מתחזק בטחון היהודים בארץ הקודש, שהרי לצעירים יש ‏יותר כח בדרך הטבע, וכשיהודי הולך ע"פ התורה ש"בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", הרי גם הוא נעשה ‏‏"צעיר" ואז יכול להתנהג ביתר בטחון.‏


האזן לשיחה

א. מכיון שנמצאים כאן יהודים מכל המדינות, ובפרט ממדינות חשובות, וששלחו כאלו שאינם יהודים שיתאספו במקום פלוני, שביניהם ישנם כאלו שחושבים מחשבות בלתי-רצויות, למרות שיודעים שהי' פעם מעשה עם לבן הארמי, והי' פרעה במצרים, ועל-דרך-זה בכל דור ודור, והרי ראו מה קרה עם כל אלו שחשבו על היהודים דברים שאסור לחשוב -

וכאשר באי-כח של כל המדינות החשובות יכריזו בקול גדול ובפרסום - שאין פרסום יותר גדול כמו דבר שנעשה במעמד עשרה מישראל, על-אחת-כמה-וכמה כשישנם כאן יותר מעשרה - ש"עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל", ובאופן של "כי גבר עלינו חסדו", ובאופן של "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך" -

זה חייב לשבור את כל הענינים, וזה חייב להיות מורגש בחוץ, עד לחוץ שאין חוץ למטה הימנו, כפי שהגמרא אומרת ביבמות בנוגע לעניין אחר, אך מזה מובן גם בעניננו.

וזה פועל שיהי' העניין שכתוב במדרש שאם אומות-העולם היו יודעים מה בית-המקדש פועל למענם, אזי לא רק שהם לא היו פוגעים בבית-המקדש, אלא הם היו מעמידים חיל שלם, כדי לשמור שאף-אחד לא יוכל לפגוע בבית-המקדש.

ויהודי לא צריך להיכנס לשקלא-וטריא האם הטענה של אומות-העולם היא טענה צודקת או לא, היות ורש"י בתחילת פירושו על התורה כבר אמר (ואפילו "בן חמש שנים למקרא" יודע מזה) ש"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים", והוא גם הסביר ש"ברצונו נתנה להם וכו'", זאת אומרת, שמה שיש להם עניין של שליטה וכו', זהו רק מכיון שהקב"ה רוצה שיהי' כך, כדי שיתבצע הרצון שלו.

וצריכים להכריז בשם כל המדינה - שליהודי יש "יפוי-כח" לכך, כי הקב"ה אמר שבשעה שהיהודי נמצא באיזו שהיא מדינה, וממלא את תפקידו לעשות לו ית' דירה בתחתונים - אז הוא נהי' "בעל-הבית" על כל המדינה.

וכאשר ממשיכים את זה למטה מעשרה טפחים, ובדרכי נועם ובדרכי שלום עוד בהיותנו בזמן הגלות, זה נהי' הכנה לקירוב ביאת משיח צדקנו - מלכא משיחא, בקרוב ממש, ויוליכנו קוממיות לארצנו.

ב. דובר במשך החדשים האחרונים, שבכלל נמצאים אנו בזמן של עקבתא דמשיחא, ומזמן לזמן ישנם ענינים שהם מעוררים ומזכירים, וצריכים להזהר שלא לפרשם כדבר מקרי, וכלשון הרמב"ם "נקרה נקרית" - אלא יש לדעת שכל עניין הוא בהשגחה פרטית, והכוונה בזה היא לא כדי לענות או לגרום צער ליהודים, חס-ושלום, אלא הכוונה היא לעורר יהודים, שהם יהיו יותר טובים מכפי שהם היו עד עתה.

נוסף לכל הענינים אודותם דובר כמה פעמים מה ניתן ללמוד מהם, על-כל-פנים בדרך אפשר - הנה עתה (בזמן האחרון ממש) נוספו ענינים חדשים, שגם בהם ישנם כמה ענינים שניתן ללמוד מהם, ואין כאן המקום להאריך בזה, היות וכל אחד יכול להתבונן בזה, וכאשר הוא יתבונן בזה, בודאי הוא ימצא כמה וכמה נקודות בזה.

שכאן אתעכב רק על שתי נקודות, הנוגעות הן בכלל והן בפרט. היות ותורת הבעל-שם-טוב היא שכל דבר שיהודי רואה או שומע ישנה בזה הוראה בעבודתו לבוראו, הרי על-אחת-כמה-וכמה כאשר הוא רואה מאורע כללי, שאירע לא רק עמו או עם קבוצה (מספר קטן) של יהודים, אלא זה אירע עם הרבה יהודים, אז ודאי שבכך ישנה הוראה כללית יותר בעבודתו לבוראו.

אך לא תמיד מגלים את כל המאורעות שקורים, מכיוון שזה עלול לצער יהודים, לכן לא תמיד מגלים כל דבר שהרי כולם יודעים, על-כל-פנים כמה פרטים, מה הי' שם, אף-על-פי שהעלימו את זה. על-דרך-זה אירע גם בירושלים העתיקה, שזרקו אבנים בבית-הכנסת, עם כל הפרטים שבדבר, ובחברון הי' אף יותר מכך - אלא שאין מגלים זאת.

ומכיוון שלא צריכים לצער יהודים, ובפרט שעומדים עתה ב"זמן שמחתנו" - שיהיו אצל היהודים שמחות, בטוב הנראה והנגלה. לכן אין להאריך בדבר המצער.

מה שיכולים ללמוד מכך, הוא - רואים כיצד החמיצו דבר מבהיל (שמה שעושים עצמם כלא-יודעים - אינו משנה המציאות, אלא היא נשארת כלפני זה):

עד היום הזה, רשום בניירות הרשמיים שה"בעל-הבית" על ירושלים העתיקה ועל המקום ששם היא ארץ המוכנה לקרבנות [שהרי "קדושה ראשונה קידשה לשעתא וקידשה לעתיד לבוא" כפי שהרמב"ם אומר שהשכינה אינה בטילה, וכך הוא הדין בנוגע להלכה בפועל] - שידוע שהוא גוי, ויודעים מי הוא, וזה מוסכם עד היום הזה, ואף אחד אינו רוצה להתעסק בזה, אלא משתיקים את העניין.

ג. ועל-דרך-זה בנוגע למערת המכפלה עם השטח שסביב לה - כתוב ב"ניירות" שהם שייכים לגוי! וכששואלים באופן רשמי מי שם ה"בעל-הבית" - אומרים שה"בעל-הבית" הוא פלוני-בן-פלוני, שזה הרי בדיוק ההיפך (לא רק מאהבת ישראל, אלא גם מ)אהבת הצדק והיושר וכו'!

בפשטות, הרי בדיוק כשם שלקחו כמה ענינים הקשורים בעניני בטחון, ושילמו עליהם בדרכי נועם ובדרכי שלום - הרי יכלו לעשות אותו דבר בנוגע למקום מקדשנו ומערת המכפלה; אף-על-פי-כן, זה נשאר כך עד היום הזה, ומשימים עצמם כלא-יודעים מזה, למרות שכולם יודעים מזה, ומזמן לזמן אף מדפיסים על כך.

וכמדובר כמה פעמים, שכאשר אלי' הנביא צעק בנוגע לעניין של עבודה-זרה, הוא טען עד מתי תפסחו על שתי הסעיפים?; אם אתם רוצים לבחור בשיטה מסויימת - תבחרו; "אם ה' הוא האלוקים - לכו אחריו" וכו', אבל לא לפסוח על שתי הסעיפים, חצי שעה כך וחצי שעה כך - היות וזה מביא לכל הענינים הבלתי-רצויים.

והעיקר הוא, שבנדון-דידן אפילו לא "פוסחים על שתי סעיפים" - ומכיון שמיד לאחר שכבשו את ירושלים וחברון, כבר ידעו שישנו נייר רשמי מזמן הטורקים, שאותו גוי ציוה לכתוב שעניין מסויים שייך לפלוני, ועניין שני שייך לפלוני, שזה הי' לא בצדק ולא ביושר, כי הוא לא קנה את זה ב-400 שקל כסף וכו'! ולמרות שידעו מזה - לא עשו כלום בעניין הזה.

ואלו העוסקים בלהט שאסור לכתוב בחוק את המילה "כהלכה", מכיון שזה נוגע לישיבתם על הכסאות וכו' - גם ידעו מכך, וגם לא עשו כלום.

ועוד שזה הי' ברשות מי שהי' שר הדתות (כעת הוא כבר בעולם האמת); הדבר הראשון שהי' עליו לתקן, הוא: שמאחר וזה שייך, רחמנא ליצלן, לשלש דתות (להבדיל בין דת לדת) הרי זה צריך לכל-הפחות להיות רשום על-שם שלשה "בעלי-בתים".

למרות זאת, גם את זה לא עשו, כיון שמפחדים מהגוי, ומגוי שניצחו אותו, והגוי עצמו צועק שניצחו אותו, והגוי מבקש חסד ורחמים - כפי שהי' אז המעמד ומצב - ובכל-זאת פחדו מהגוי, ולא עשו זאת!

הוא התעסק בלהט שצריכים לעשות סנהדרין, וצריכים לחשוב על בניית בית-המקדש - אבל להבטיח את העניין של "גיור כהלכה", בשעה שהוא ידע שישנו מוסד שלם, מקום שלם שהתגיירו היפך ההלכה, עד שזה לא הי' גיור כלל - בזה הוא לא עשה כלום, ומזה הגיע ה"שורש פורה ראש ולענה" עד היום הזה.

וכעת מוסיפים ואומרים, שזה קשור בבטחון - שזה הרי בדיוק להיפך, כפי שראו שזה שמסרו שטח זה ושטח אחר, זה לא פעל שהערבים יהיו יותר קרובים ליהודים; כפי שגם ראו זאת במאורעות שאירעו בימים האחרונים, והם אינם רוצים כלל להכיר בכל ענינים אלו - היות והם רוצים לרמות את עצמם שמה ש"הלכה היא" שפלוני ופלוני הם ההיפך מאוהבי ישראל - זה כתוב ברש"י, אך אין זה נוגע לדיפלומטים.

ד. אבל מה שמדברים עתה, הוא אודות שתי נקודות שבלטו אצל אלו שמדברים מאחורי הפרגוד חודשים ושנים. וכששאלתי: מדוע לא עושים כלום בזה? ענו באופן של "טענו חיטים והודה לו בשעורים";

הם הולכים בשיטה שמתעסקים עם ערבים שהם בדיוק כמו הערבים שהיו שם לפני 30 או 25 שנה, אבל לא לוקחים בחשבון שבינתיים צמח דור צעיר. במילא, הם חושבים שבדיוק כמו הערבים המבוגרים, שכאשר נתנו להם כסף או משאית יפה או כבוד וכו' - "קנו" אותם לגמרי, והם כבר היו ב"כיס" שלהם, כך הוא גם אצל הערבים הצעירים.

אך האמת היא, שאצל הצעירים אין זה תופס מקום כלל, וכשנותנים להם שוחד - זה לא פועל עליהם כלום, ומכיון שרואים שהערבים הצעירים ( - כעת גם הם כבר אינם צעירים...) משתלטים לאט לאט - הרי צריכים לשנות משהו, כי אצלם השוחד לא תופס מקום, ולמרות זאת הולכים באותה שיטה: מדברים אתם מאחורי הפרגוד שיתנו להם כסף וכבוד וכו' -

אחר-כך משתלשל מזה מה שאירע בימים האחרונים! שבגלוי עשו זאת הצעירים - והמבוגרים גם הסכימו לזה, אך עיקר הקשיים היו מהצעירים. וכאמור, שמיום ליום זה נעשה תלוי יותר ויותר בצעירים הערבים ופחות במבוגרים שבהם.

שזה הרי מכריח שצריכים לשנות משהו; אם מחליטים לימין - שיהי' לימין, ואם מחליטים לשמאל - שיהי' לשמאל; למסור שטחים או לא למסור, אבל שתהי' החלטה כלשהי. ושיקחו בחשבון, שהמצב כעת אינו כמו שהי' לפני 25 שנה - כעת מתעסקים עם ערבים שענינים אחרים תופסים אצלם מקום, לא הענינים שתפסו מקום אצל צוררי ישראל לפני שלושים, ארבעים, חמישים או שישים שנה.

ה. ומזה ישנה הוראה בנוגע ליהודים: שיש לדעת שאם מתעסקים עם יהדות - מתעסקים עם דור צעיר - יהודים צעירים; את היהודים המבוגרים ניתן "לקנות" ע"י "כסא", רחמנא ליצלן, שכאשר ימנו אותו לתפקיד נעלה יותר, ומכל-שכן כאשר ימנו אותו לשר - הוא כבר ישתוק, ואף יסע מסביב לעולם ויטען - "שלום עליך ישראל".

עד לפני חמש שנים הוא התפאר שירושלים העתיקה היא דוגמא לדו-קיום בין יהודים לערבים, ואין למעלה ממנה כלל, וירושלים היא כשמה - "עיר השלום"; כעת, הוא נוסע ומתפאר שלבנון הראתה וכו', אשר לכן, משני הענינים ראי' שהוא וכת דילי' צריכים להשאר על הכסא, ובמילא אסור לשנות את חוק "מיהו יהודי", ואסור לשנות את שאר הענינים, אלא צריכים לשתוק.

ואם אומרים לו שצריכים לפעול משהו לחיזוק הדת, תורה ומצוות - הוא אומר: לא עתה הזמן לכך, כעת צריכים לחשוב על בטחון - בבטחון הוא בין-כה לא יכול לפעול כלום, כיון שלא שואלים אותו ולא מתחשבים בדעתו, עד שהוא עצמו הפסיק להביע את דעתו.

וצריכים שידעו שצומח דור צעיר, שהדור לא יתן לכל הענינים להתנהל כפי שהתנהלו עד עתה. ולכן, על המבוגרים לדעת, שאמנם כעת הם יושבים על ה"כסא", ופועלים על המבוגר השני שלא ידחוף אותם מ"כסאותיהם", אך סוף-כל-סוף הצעירים יורידו אותם מ"כסאותיהם".

ומכיון שהם יהיו מוכרחים לרדת מה"כסא" - עדיף שזה יהי' בסיבת מלחמתם עבור יהדות, ולא בגלל שהוכרחו על-ידי הצעירים לרדת מה"כסא". על-דרך מה שהגמ' אומרת: "אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה" - הרי עדיף שילך בסיבת מלחמתו עבור יהדות, ולא בגלל שהצעירים הכריחו אותו ללכת.

והעניין ששייך אלינו (שהרי כאן לא יושבים אותם יהודים, ואינני יודע אם זה שידברו אתם יועיל משהו, אבל מה שנוגע לנו) הוא - כמדובר לעיל, בנוגע ל"מבצע חינוך", שמכיון שרואים אצל האינם-יהודים שההנהגה והשלטון וכל הענינים עוברים לידים של הצעירים, הרי מזה מובן עד כמה נוגע העניין של "ושננתם לבניך - אלו התלמידים", שזה הרי העניין שאומרים בפרשה ראשונה של קריאת שמע, ויותר מזה בפרשה שניה.

ועוד נקודה עיקרית בזה: בשבועות האחרונים "מרעישים" על-כך שצריכים לפרש כל דבר בפירוש היחיד, שהוא תזכורת ועידוד ונתינת-כח שעתה הוא הזמן ושעת הכושר שיהודים יתחזקו ביהדות, שהכוונה בזה היא בפשטות - לחיות בחיי היום-יום לפי השולחן ערוך, כפי שכתוב בתורתנו "תורת חיים", שזה הרי קשור עם מעשה בפועל: לקיים את מצוות התורה עליהם נאמר "וחי בהם" -

והמאורעות הנ"ל הדגישו באופן מפתיע, שאף אחד לא חשב על כך: "הרעש" שהי' בירושלים העתיקה ובחברון, לא הי' בגלל תביעות גשמיות אלא בגלל תביעות של דת ואמונה, שיאפשרו להם להתפלל כרצונם וכו' - ואם כך הוא באמונה טפילה שלהם, הרי על-אחת-כמה-וכמה בנוגע לתורה הקדושה שלנו.

ו. יש טוענים שזו כפי' דתית, וצריכים לדעת כיצד יצביעו וכו' - שההצבעה שייכת רק על דבר שהוא ברשותו, אבל ליהודי "אין ברירה" - מכיוון שהוא נולד יהודי, וכפי שאדמו"ר הזקן אומר שיהודי אינו רוצה ואינו יכול להתנתק מאלקות - אין לו ברירה בזה.

שהטענה האמיתית היא, מה שכתוב בתורת אמת, שבתורה כתוב שיהודי - כפי שהוא צריך להתנהג בחייו הפרטיים, באופן של "יצרו אנסו" או שלא יצרו אנסו - המציאות והעצם והמהות של יהודי הם: שהוא יתנהג כפי שהקב"ה רוצה.

שזה נאמר בנוגע לכל יהודי, על-אחת-כמה-וכמה בנוגע לציבור של יהודים, על-אחת-כמה-וכמה ציבור גדול של יהודים, ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע ליהודים הנמצאים ב"ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".

וטענה זו היא לא רק בנוגע להר הבית ומערת המכפלה וכו', אלא בנוגע לכל ארץ ישראל, שהיא ניתנה ב"ברית בין הבתרים" בתור "ארץ הקודש" ל"גוי קדוש". והדרך להחזיק בארץ הקודש, ובאופן של "ונתתי שלום בארץ" - זהו אך ורק על-ידי עניין התורה, כי התורה "ניתנה לעשות שלום בעולם".

וכעת נתווסף, שהערבים הצעירים מכריזים בלשונם, שמי יכול להחזיק במערת המכפלה ומי יכול להחזיק בכל ארץ ישראל - אלו שצריכים להתפלל שם! והם אומרים שזהו המקום שהנביאים שלהם היו שם, ושם הוא המקום בו הם יכולים להתפלל וכו', ולכן הם טוענים, שהם צריכים לקבל את זה.

שמזה הרי מובן, שככל ש"נתקרב" לתפלה כפי שציוה הנביא היהודי, וכפי שכתוב בתורה שמשה רבנו אמרה בשליחותו של הקב"ה, כיצד צריכים להתנהג בחיי היום-יום - זה יחזק את בטחון היהודים בארץ הקודש, וזה יתן גם הצלחה שידעו מה צריך לעשות בבטחון הגשמי, וזה נותן גם את ההצלחה שהבטחון שעל-פי דרך הטבע - על-ידי דרכים וענינים גשמיים - יהי' בהצלחה רבה ומופלגה.

ושאת זה רואים במאורעות הכי אחרונות; שהרי רואים בהשגחה פרטית שזה התרחש במקום שממנו רואים את מקום המקדש שמשם הרי "לא זזה שכינה", ומי נעמד נגד - היו אלה הדתיים מהצד שכנגד ונעמדו בכחם של הצעירים.

וכשטוענים, שצריכים אדם המומחה בדיפלומטי', ואותו ישלחו מהעולם כי הוא בן 60, או 70, או 75 ויש לו שכל "ישר" וכו' - אך יש לדעת שהקב"ה "צעיר" והתורה "צעירה", מכיון שהיא ניתנה זה-עתה, כנאמר "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים".

וכאשר יהודי הולך יחד עם התורה, הוא נעשה גם ברי' חדשה בכל יום, שאחד הטעמים לכך שאומרים בבוקר "מודה אני לפניך וכו' שהחזרת בי נשמתי", הוא - מכיון שכל יום הוא נברא מחדש.

והרי רואים בטבע, שכשדבר שנולד זה-עתה, יש לו את כל הכח וכו'; ומכיון שאומרים שיהודי הקשור עם התורה נברא בכל יום מחדש - הרי מובן שאין לו מה להתפעל מהעולם הקשור עם דברים שמתיישנים, שהרי כך הם כל עניני העולם, שאינם דברים נצחיים כתורה ומצוותי'.

והטענה, שמכיון שכבר ריבוי שנים שמתנהגים באופן הפכי, אזי היתכן שפתאום ישנו זאת - אזי אם היהודים היו מחשבים כאלה חשבונות, היו צריכים להתנהג כפי שהתנהגו במאות השנים האחרונות, ואם אכן היו מתנהגים כך - המעמד ומצב לא הי' כפי שהוא כעת בחברון ובירושלים עיר הקודש.

- חס-ושלום ורחמנא ליצלן לומר על כך שזו "אתחלתא דגאולה", אבל המעמד ומצב עתה אינו דומה למעמד ומצב שהי' לפני מאות שנים (שאז לא היתה גישה לשם), ועתה יש גישה למערת המכפלה -

אזי כאשר ישנו מעמד ומצב שאנו נמצאים בחושך כפול ומכופל של הגלות, וישנה גישה למערת המכפלה - צריכים לצעוק שמערת המכפלה היא מקום שיהודים מתפללים, ומשם התפלה עולה השמימה - אכן התפלה עולה על-ידי קדש-הקדשים, אבל יחד עם התפילה של אברהם יצחק ויעקב, ושרה רבקה ולאה (ורחל הנמצאת במקום אחר, כידוע ומבואר ומפורסם).

וחברון וירושלים הם הרי חלק משלימות הארץ, שהיכולת להחזיק את ה"ארץ אשר גו' עני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", קשורה בהחזקה בתורה של "ה' אלקיך, מרשית השנה ועד אחרית שנה", הן ראש-השנה והן יום-הכיפורים והן העשרה ימים שבין ראש-השנה ליום-הכיפורים, עד "מרשית השנה ועד אחרית שנה".

ומה שהוא טוען שלפי זה הוא צריך להשתנות - על זה אומרת התורה שליהודי יש הכח "בשעתא חדא וברגעא חדא" להשתנות מן הקצה אל הקצה, והרמב"ם מסביר את הטעם לכך, שזהו משום שהוא לא צריך להחליף את העצם הוא צריך להסיר רק את הלכלוך המכסה ומעלים על העצם והמהות שלו.

ועל זה מתווספת עוד הדגשה, ש"כל ישראל ערבים זה לזה" שהיכן שיהודי רק יהי', הן בארץ הקודש ואין בחוץ-לארץ, היהודים ערבים זה לזה - שהפירוש בזה בפשטות הוא, שכל יהודי הוא ערב לשני; אחר-כך מגיע הפירוש שהם מעורבים אחד בשני; עד לפירוש השלישי שערב מלשון עריבות -

אזי כאשר כל יהודי יוסיף בענינים של תורה נצחית, לימוד התורה וקיום המצוות כפשוטו, בכל מקום בו הוא נמצא, על-ידי-זה יתווסף בקומה שלימה של כל יהודי ושל כל היהודים, הן בארץ ישראל והן בחוץ-לארץ, שיתווסף אצלם בכל המצטרך להם.

ויהי' העניין של "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד", ו"הייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם", עוד ברגעים האחרונים של הגלות עד "שבשעתא חדא וברגעא חדא" יהי' "מיד הן נגאלין", בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

והמעשה הוא העיקר - שכאן הרי לא נוגעת ההחלטה והשקלא-וטריא והדיבורים והטענות, אלא כאן נוגע קיום המצוות בפועל - החל מהמצוות שהזמן גרמא - ההכנות לקיום מצוות סוכה וד' מינים וכל הקשור בזה, ועוד לפני כן - להרבות בצדקה בערב סוכות.

ועל-דרך-זה בנוגע לכללות המבצעים: החל ממבצע אהבת ישראל, ובמצע חינוך, מבצע תורה, מבצע תפילין, מבצע מזוזה, מבצע צדקה, מבצע בית מלא ספרים, יבנה וחכמי', מבצע נרות שבת-קודש, מבצע כשרות האכילה והשתי', מבצע טהרת המשפחה, וכולל כולם ומסיים - מבצע אהבת ישראל.

שכאשר יש אהבת ישראל, אזי עומדים היהודים באופן של "אגודה אחת", והוא הרי אמר באלי' זוטא שהקב"ה אומר שכאשר היהודים יעמדו באופן של "אגודה אחת" הוא ימחול להם על עוונותיהם.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM