ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
י"ב תמוז תשל"ז

 

תוכן השיחה

להצהרה של האו"ם — שצריכים לוותר על חלקים מארץ הקודש — אין כל תוקף, וכאשר יעמדו נגדה בעוז, ‏הרי היא תתבטל!!! * המענה שצריכים לענות לאומות-העולם הוא: לומר להם רק את האמת והיא — רש"י ‏הראשון בתורה, וכשיאמרו להם זאת בפשטות ובבירור, ובמיוחד כיון שהם מאמינים בבורא עולם וב"בייבל" ‏‏— אזי הם יקבלו * כל הצרות באות מכך שנציג יהודי תמך והסכים בשם כל עם ישראל, כביכול, בהחלטה ‏הנוראה "242". מכיון שכיום, כשלא יסכימו למסירת שטחים — יאמרו נציגי האו"ם — הרי תמכתם ב-‏‏"242"?! * כשישנו מצב ההולך נגד "תורת אמת" ו"תורת חיים" — א"א להתחשב ב"דינא דמלכותא דינא" ‏וב"שלום העיר"!!!‏


האזן לשיחה

א. וכאן אנו באים לענין שאירע בזמן ובימים הכי אחרונים:

וכמדובר כמה פעמים שכל ענין הוא בהשגחה-פרטית, אזי מכיון שאירע מאורע מסויים, וידיעה על זה הגיעה ליהודים, יש להפיק מזה הוראה בנוגע לעבודת הבורא, כפי שידועה תורת הבעל-שם-טוב בזה,

שלאחרי ההצהרה הברורה, גלוי' ומפורטת ש"ארץ ישראל לגבולותי'" שייכת לעם ישראל, ובזה לא שייך שום מסחר והתמקחות, היות ואין זה ענין שנמצא ברשות בן-אדם, שאם הוא רוצה - הוא יכול לקיים את המצוות התלויות בארץ; ואם, חס-ושלום, "יצרו הוא שאנסו" - הוא לא יקיים את אותם מצוות -

שאז יכול להיות המצב כפי שהוא כעת כו', עד לאופן ש"מפני חטאינו" ישנו הענין של "גלינו מארצנו" - אך גם אז אומרים שזוהי "ארצנו", שגם כאשר יהודי נמצא בחוץ-לארץ הוא "בעל-הבית" ואליו שייכת כל "ארץ ישראל לגבולותי'", וגם שם הוא מחוייב במצוות התלויות בארץ;

וזה מכיון שארץ ישראל שייכת לעם עולם, בברית עולם, שניתנה מ"אלקי עולם", כפי המסופר בתורה הנצחית, שהיא "חוקת עולם לדורותיכם".

לאחר ההצהרה הנ"ל הצהירו פתאום, שצריכים מלכתחילה לוותר ולמסור חלק מארץ ישראל, ולא ייתכן אחרת, כפי שכבר התפרסם.

ולכאורה, זה ענין הקשור עם "דינא דמלכותא דינא", ובפרט בנוגע ליהודים הנמצאים במדינה זו, שהרי צריך להיות "ודרשו את שלום העיר גו'" - אך ישנם בזה כמה ביאורים וכמה פרטים שמבטלים טענה זו לגמרי:

ההסברה הראשונה שבזה היא: שעל-פי שולחן ערוך אין תוקף להצהרה של בית-דין של אומות-העולם או של מלך של אומות-העולם (שזה למטה מזה או למעלה מזה וכו') מכיון שלאחר-מכן הם מתחרטים ומבטלים את זה. וכפי שראו גם בעבר, שכאשר יהודי אמר בתקיפות, באופן של "יקוב הדין את ההר" שכך זה יהי', והוא אף הסביר שהוא אינו "בעל-הבית" על זה, היות וכך ציווה הקב"ה -

אזי כאשר הוא מתנהג באופן כזה, זה נהי' כפי שהי' בענין של י"ב-י"ג תמוז, שמלכתחילה אמנם היו ענינים בלתי-רצויים ובלתי נעימים - אך סוף-כל-סוף הי' נצחון של התורה ומצוותי'. וכפי שבעל הגאולה כותב במכתבו הידוע ש"לא אותי בלבד גאל הקב"ה כו'", אלא הגאולה היתה אצל כל היהודים, והוא מונה שם כמה סוגים של יהודים, הכוללים כל אחד ואחת מבני ישראל. עד שהגאולה באה באופן שנוסף של "כיתרון האור מן החושך" ו"כיתרון החכמה מן הסכלות".

שלכן מקווים שיבינו את הרמז שבדבר, ולא רק רמז אלא מעשה שכבר הי' בעבר - כפי שראו שכאשר נכנעו לאיום וללחץ - הלחץ הראשון הזמין לחץ שני, ובאופן דמוסיף והולך, לחץ אחר לחץ, עד שאין לדבר סוף - אי-אפשר לראות בעיני-בשר היכן יעצרו!

מה-שאין-כן כאשר לכתחילה נעמדו בתוקף, והסבירו שאין זה תוקף של עקשנות בעלמא (שאז השני נכנס לנצחון, ואומר שאם מדובר על עקשנות, הוא עקשן גדול יותר; ואם מדובר על עזות פנים, הוא עז פנים יותר) אלא שכאן אין לו ברירה, היות וזה חוק קבוע מהקב"ה ש"ארץ ישראל לגבולותי'" שייכת לעם ישראל - אז אף אחד אינו יכול להתמקח על זה.

ב. וכמדובר כמה פעמים שהדבר הראשון שמתחילים ללמוד עם ילד כאשר הוא נהי' בן חמש שנים - "בן חמש למקרא" - זהו הענין של "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". בא רש"י, שהוא נקרא "פרשן דתא" מכיון שהוא מבאר פשוטו של מקרא, ומספר מיד לבן חמש שנים למקרא, שעליו לדעת, שיתכן שאומות-העולם יבואו ויאמרו ליהודים "ליסטים אתם"; אומר לו רש"י, שעליו לענות להם ש"ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

ורש"י אינו אומר שהוא ישמור זאת בחשאי ובסודיות, אלא כפי שרש"י מספר בפשטות, ובסגננו הפשוט - ויחד עם זה הכי ברור - שכאשר בא אינו-יהודי ואומר שיתכן ש"ליסטים אתם", מכיוון שלקחתם את ארץ שבעה אומות -

המענה לזה הוא (כפי שרש"י מביא מהמדרש את הפסוק): "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" - הקב"ה ברא את כל הארצות, היות ו"לה' הארץ ומלואה", ומה שארץ זו היתה קודם אצל השבעה אומות זהו רק מכיון ש"ברצונו נתנה להם", אבל מלכתחילה זה הי' באופן שאחרי-כן "נטלה מהם ונתנה לנו", "לתת להם נחלת גויים", שזה נותן מי שברא את כל העולם עם כל הארצות, ומי שקודם נתן את הארץ בתור "נחלת גויים".

ובפרט שמתעסקים עם אינו-יהודי שהוא מכריז ומשתבח בזה שהוא מאמין שהקב"ה הוא בורא העולם ומלואו - אזי דבר ברור הוא, שכאשר יאמרו לו זאת באותיות ברורות, ומיד יאמרו את הטעם על זה - שאין זה ענין של עקשנות ורצון וכו', אלא יאמרו לו דברים כפשוטם, שהם דברים לאמיתתם - זה ודאי יתקבל.

ובפרט שלמעשה בפועל אין הבדל מה יענו להם, כיון שבין-כך הגויים יודעים מה שרש"י אומר, ושגם היהודים יודעים זאת, ובמילא אפילו כאשר לא יאמרו להם את זה בדיבור, אין זה אלא דברים בעלמא, ואי-אפשר להסתמך על זה.

וכאמור לעיל, יתכן שמלכתחילה מתכוונים רק לאיום וללחץ, ויתכן גם, שהצד השני לא יקבל בין-כה את התנאים, כפי שכבר הי' בעבר, ובמילא חושב האינו-יהודי שהוא יכול לצאת ידי-חובה כלפיו, על-ידי-זה שיאמר: שהוא מצדו רוצה, אך הצד השני לא רוצה לקבל את התנאים, ובמילא זה אשמתו.

וכאמור לעיל, אין הבדל מה יענו להם - ואם יענו להם לא כפי האמת, הרי הצד השני יודע שזו לא האמת, כי האמת כבר נדפסה, ואת האמת יודע אפילו ילד בן חמש שסיפרו לו שרש"י מביא מה שכתוב במדרש "אמר רבי יצחק וכו' כח מעשיו גו'" - שזהו כל העולם; והקב"ה אמר "לתת להם נחלת גויים" - הוא אומר שהיא היתה פעם "נחלת גויים", והוא אומר גם שזהו רק מכיון ש"ברצונו נתנה להם", שזהו על-מנת שאחרי-כן יהי' "לתת להם (נחלת גויים)" - לבני ישראל.

ג. אבל בזה ישנו גם לימוד מוסר:

כל הצרות באות מכיון שסומכים על ההחלטה הידועה הנקראת בשם "242", שבאה מכיון שהיו יהודים שפחדו "מה יאמרו הגויים", ולחצו עליהם וכו', ובסוף נכנעו ללחץ האומות, וכתבו נוסח שעליו בנוי כל הלחץ של אותו יום בו הצביעו על החלטה זו!

וישנו יהודי שמתפאר עד היום הזה שהוא הי' הבא-כח של כל הממשלה, והוא זה שניסח את הנוסח, אלא שכוונתו הי' פירוש כזה או אחר,

ומזה מקור - בגלוי על-כל-פנים - לכל הצרות, כי כאשר מתחילים להתווכח, אומרים מיד שישנה החלטה "242", שהחלטה זו התקבלה ברוב קולות, ונוסח ההחלטה נקבעה על-ידי אחד שהוא בא-כח של היהודים, והוא צעק ואמר בבירור שהוא מדבר בשם כל עם ישראל כולו, הן אלו הנמצאים בארץ ישראל, והן אלו הנמצאים בחוץ-לארץ!

וממילה אחת שהשאיר - שלא כתב "כל השטחים", אלא "שטחים" סתם - רואים מה הוא חשב, ורואים גם מה יוצא מזה: שמוסרים עוד ענין שעל-פי תורה אסור למוסרו.

ואין הפירוש בזה, שאחרי-זה יש כבר מנוחת הגוף יחד עם מנוחת הנפש מהאינם-יהודים, אלא אדרבה, על-ידי-זה מביאים על-עצמם לחץ נוסף, ולחץ שנמשך כמה וכמה שנים מאז והלאה!

והוא אינו מתבייש להתפאר ולומר שהוא זה שקבע את ההחלטה, ולמרבה הצער זהו אמת - הוא קבע את ההחלטה על-ידי ה"יפוי-כח" וההרשאה וכו' של חבריו, ואחרי-כן אין פוצה פה ומצפצף!

לא עשו מיד "רעש" - היתכן שמוותרים על "ברית עולם", ולא מתביישים לספר לאינם-יהודים שהיהודים מוותרים על זה בלי שום המשך, ובלי שום תקוה וציפי' להרוויח משהו מזה - כפי שהזהירו מיד כמה וכמה אנשים שעל-ידי כל כניעה ללחץ כל-שהוא, מזמינים לחץ נוסף. ולמרבה הצער רואים שמאז והלאה כל לחץ נוסף לקרוע חלקים מארץ ישראל - מיוסד על הנוסח של החלטה זו, שאין בה ממש, היותה נגד התורה.

שזה הלימוד שישנו מכך - שאם לא יענו לגוי דבר ברור, אין הפירוש בזה שעל-ידי-זה יהי' קירוב הלבבות עם אינו-יהודי פלוני, ועם אינו-יהודי שני ושלישי וכו', אלא אדרבה;

כי על-ידי-זה לא ירמו אותם, כי גם כך הם חושבים שהיהודי חושב באופן אחר, וישנו כלל "אין אדם נחשב בדבר אלא אם כן עשאו" - כפסק-דין הרמב"ם שכל יהודי רוצה לעשות מה שהתורה מצווה עליו, אלא שיתכן לפעמים ש"יצרו אנסו".

ויתכן שאפילו אם יוותרו לגוי, הקב"ה יעשה שוב נס שהצד השני לא יסכים לזה - אך אף-על-פי-כן, אי-אפשר לסמוך על זה, כי: א) ישנו כלל "אין סומכין על הנס"; ב) אסור לומר דבר נגד התורה, אפילו כשיודעים שהגוי יסרב לקחת מה שרוצים לתת לו.

וכאמור לעיל, שכאן לא שייך לומר שנמצאים במקום מסויים, וצריכים להתפלל בשביל "שלום העיר", כי היות וזה ענין שהוא נגד "תורת אמת" ונגד "תורת חיים" - אף אחד אינו "בעל-הבית" על זה, ואפילו יהודי אינו "בעל-הבית" לשנות משהו בתורה, ובלשון המדרש: "שלמה ואלף כיוצא-בו אובדים ואות אחת ממך אינה בטילה לעולם".

על-אחת-כמה-וכמה שכאן מדובר אודות אינם-יהודים שהם מאמינים, ועל-אחת-כמה-וכמה שיודעים שעל-ידי-זה לא ירויחו כלום, כפי שכבר ראו את המציאות המרה באירועים המרים שהיו בעבר הקרוב, בעקבות ויתורים על כמה וכמה ענינים ופרטים - היפך דין התורה.
>. >. ד. הצרה החלה בגלל שהולכים בשיטה ש"ככל העמים בית ישראל", שיש להתנהג כפי שנראה מחוץ למחנה ישראל.

למרות שמחנה ישראל צריך להתנהג באופן של "והי' מחניך קדוש", וצריך להיות "חלוני שקופים אטומים" ש"משם אורה יוצאת לעולם", שיהי' גם "לאור גויים", לעשות אור בעולם על-ידי שבע מצוות בני-נח עם כל הפרטים והענינים שקשורים בזה -

אך תמורת זה עשו סדר הפוך - שכל ענין של "גוי'שקייט" שרואים אצל הגוי, משתדלים לחקות אותו ולרדוף אחריו וכו', החל מגיור שלא כהלכה, לסחוב גוי ולתת לו אלף דולר, ובלבד שיסכים שיכתבו עליו שהוא יהודי, אף-על-פי שחוץ מהכתיבה אין לו שום שייכות ליהודים.

והסיבה לזה שכך גם הנהגתם הפרטית - מכניסים את ה"גוי'שקייט" שישנה מחוץ לפנימות הנפש - אל ביתו פנימה, ועד שזה פוגע בטהרת הנפש.

ה. ויהי רצון שמכאן ולהבא יתנהגו כפי שצריך להיות - כיון שכבר ניסו במעשה בפועל את שאר הנסיונות האחרות שעשו על העם היהודי.

וכאשר מסתכלים בדברי ימי ישראל, רואים את כל הגזירות השונות והמשונות - החל מזמן מתן-תורה, שמיד היו שאמרו שעגל הזהב הוא "אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים", ועל-דרך-זה בזמן ה"בעלים ועשתרות", עד למשכילים הידועים של ארץ אשכנז - אותה ארץ שממנה יצאו כל הגזירות וההשמדות, וממנה יצאו המשכילים, כמדובר כמה פעמים,

וראו את התוצאות שבאו מעבודת "עגל הזהב", וראו לאן מובילה העבודה של ה"בעלים ועשתרות", ומה גורמת העבודה-זרה של "ככל הגויים בית ישראל".

שלכן יפסיקו לעשות את כל הנסיונות על גופי ישראל, ועל נשמות ישראל, ותורת ישראל וארץ ישראל - ואז יהי' עם בריא, וארץ "בריאה", מכיון שיחזיקו בתורה "בריאה" - התורה בשלימותה,

וילכו מתוך בריאות הגוף - כיון שהיא תהי' יחד עם בריאות הנפש - ובשמחה וטוב לבב לקבל פני משיח צדקנו, וכל העמים כולם יהיו באופן של "מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך", בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM