ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
כ' מנחם-אב תשל"ז

 

תוכן השיחה

הביאור ברש"י עה"פ "ארץ אשר ה' . . דורש אותה": שכל שמירת הקב"ה על הארצות האחרות באות בכח ‏ומזכות ארץ ישראל * מזה מובן גודל האחריות שיש ליהודי ארץ הקודש, שבזכותם שומר הקב"ה לא רק על ‏ארץ ישראל אלא על כל העולם * אי-לכך, לכל יהודי בעולם צריך להיות נוגע, המצב של ארץ ישראל!!‏


האזן לשיחה

א. הפרשה בה מדובר אודות מעלותי' של ארץ ישראל היא (לא פרשת "ואתחנן", שבה כתובה פרשה ראשונה של קריאת-שמע, אלא) פרשת "עקב" (שבה כתובה פרשה שני' של קריאת-שמע),

(על-דרך-זה: האריכות בפסוק "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו'", וכן הפסוק "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה גו'", כתוב בפרשה שני' של קריאת-שמע ולא בפרשה ראשונה [וכמדובר פעם בארוכה מהו הטעם בזה]) -

שבפרשה זו מונה התורה כמה מעלות של ארץ ישראל; ומכיון שודאי שלארץ ישראל ישנן עוד מעלות, מזה מובן, שהמעלות המנויות בפרשה הן מעלות עיקריות וכלליות, הכוללות בהן את כל שאר המעלות בכל פרטיהם.

המעלה הראשונה והעיקרית הכתובה על ארץ ישראל, היא: "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".

שואל על כך רש"י [שמזה מובן שאפשר להסביר זאת לילד בן חמש]:

"והלא כל הארצות הוא דורש"? - הרי הקב"ה משגיח על כל הפרטים שבעולם, ואם-כן מדוע מחלק הפסוק את ארץ ישראל מכל הארצות?

והוא עונה בפשטות הכתובים: "אלא כביכול אינו דורש אלא אותה, ועל-ידי אותה דרישה שדורשה - דורש את כל הארצות עמה". זאת אומרת, שמה שהקב"ה דורש ומשגיח על כל הארצות, זה בא על-ידי ארץ ישראל ובזכותה.

ב. על-פי האמור לעיל מובנים שני ענינים:

א) ההנהגה של היהודים הגרים בחוץ-לארץ גורמת יציאתם כמה שיותר מוקדם מהגלות וביאתם לארץ הקודש, "על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ".

ב) גודל האחריות והזכות שיש ליהודים הנמצאים בארץ הקודש - כיון שהנהגתם נוגעת לא רק לדרישה שהקב"ה דורש ומשגיח על הארץ ש"ארץ הקודש" יקרא לה:

כיון שהדרישה שהקב"ה דורש את כל הארצות בכל העולם היא בזכות הדרישה שהוא דורש את ארץ ישראל - הרי מובן, שההוספה שישנה בלימוד התורה וקיום המצוות (כפי שהוא מפרט בפרשת עקב, מתחיל מתחילת הפרשה "תשמעון . . ושמרתם ועשיתם", עם כל הפרטים שהוא מפרט שם) אצל היהודים הנמצאים בארץ ישראל - נוגעת לא רק להם אלא גם ליהודים הנמצאים בכל קצוי תבל; עד שהנהגהתם נוגעת גם לאלו שאינם-יהודים הנמצאים בכל מקום שהוא - שכאשר ארץ ישראל מכינה "כלים", היא מעוררת את הדרישה בה ובכל העולם, ביתר שאת וביתר עוז.

נוסף לזה שהיא מתברכת בכל עניני', בכל הענינים שהיא צריכה הן בגשמיות והן ברוחניות, עד לענין של "ונתתי שלום בארץ", כפי שרש"י אומר שם "שהשלום שקול כנגד הכל", עד לאופן של "ושכבתם ואין מחריד", זאת אומרת, שאפילו במצב של שינה - אין מי שיעיז (או אפילו יחשוב) להכריז שהוא הולך להטריד את היהודים, על-אחת-כמה-וכמה שלא שייך ענין של מעשה בפועל -

ג. שמזה מובן מדוע צריך להיות נוגע (ואכן נוגע) לכל יהודי המצב של ארץ ישראל בכלל, שיהי' "למען ירבו ימיכם וימי בניכם", וכפי שהוא אומר קודם בפרשה "למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם",

ומחוייב לפעול כל המוטל עליו כדי שלארץ ישראל תהי' מנוחה כפשוטו, ומנוחה מהענינים שאינם מתאימים לרצון ה' - על-ידי-זה שיבצעו הענין של "בחוקותי תלכו (שתהיו עמלים בתורה) ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" - היות וזה מביא את הענין של "ונתתי שלום בארץ", בארץ הקודש, ומזה נמשך שלום בכל העולם כולו.

שמזה מובן, שכל הוספה לטובה שמתווספת לענינים הטובים שכבר ישנם בארץ הקודש - שהרי לענין של "טובה" אין שיעור, תמיד צריך להיות הענין של "מעלין בקודש", להוסיף עוד ועוד -

על-ידי-זה נמשכת ונשפעת ברכה (לא רק ליהודים הנמצאים במקומות שהם חלק מארץ ישראל לגבולותי', אלא גם) לכל היהודים בכל מקום שהם, עד שזה פועל במצב הכללי של כל העולם כולו.

ד. ופועלים זאת באופן של "דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום", שזהו "דרכי'" ו"נתיבותי'" של התורה -

אך יחד עם זאת שזה ב"דרכי נועם" וב"שלום" - מדברים עם תוקף, ומסבירים שאי-אפשר לוותר על ענין שהקב"ה הביא, היות ואין זה ברשותנו;

ביכלתו של אדם לוותר על דבר הנמצא ברשותו, ולהסתפק רק בחציו או בחלק ממנו וכו'; אך כאשר בורא העולם ומנהיגו אמר, נתן כח והבטיח ש"אם בחוקותי תלכו (שתהיו עמלים בתורה) ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם", אזי יהי' "ונתתי שלום בארץ", עד ל"ואולך אתכם קוממיות" - הוא אינו יכול לוותר על דבר שהקב"ה אמר וציוה לכתוב ולמסור לדורי-דורות, עם ההוספה והפירוש ש"התורה היא נצחית"!

ואף ש"רבות מחשבות בלב איש" - אף-על-פי-כן, "דבר אלקינו יקום לעולם"; אמנם ישנו "בכל לבבך - בשני יצריך", במילא מטיל היצר-הרע "רבות מחשבות" (לא רק מחשבה אחת, אלא "רבות מחשבות" - אך רצוי') הקב"ה אומר, שמכיון שיודעים שבין-כך לא יצליחו עם כל המחשבות, הוא כבר יצא ידי-חובה בזה שהוא חשב בצורה עקומה, ומכיון שהוא יודע ש"עצת ה' היא תקום", והוא הרי "עם חכם ונבון", במילא אינו מתפתה לשום דרך שהוא יודע שבין-כך היא לא תתבצע, כיון ש"עצת ה' היא תקום", ומלכתחילה הוא הולך לפי המחשבה היחידה הטובה.

ואזי "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה", שזה כבר נחשב כמעשה טוב. ונוסף לזה, ישנו הפירוש של אדמו"ר הזקן ש"מצרפה למעשה" הכוונה היא שהקב"ה משאיר זאת לענין המעשה - שהוא נותן לו מיד את ההזדמנות, ומעמיד לרשותו את כל הענינים הנצרכים כדי שהמחשבה הטובה תבוא אצלו לידי מעשה בפועל.

שאז זה נעשה דבר שלם, מחשבה יחד עם מעשה, והוא מקבל על זה שכר שלם, עד לשכר האמיתי - בזה ובבא.

ה. שזה גם קשור עם המדובר לעיל בנוגע לחינוך הילדים: ענין חינוך הילדים אינו כאותם הטועים וחושבים שיש להמתין עד שהילד יהי' "בן חמש למקרא", וכיוצא-בזה בילדה, אלא הוא מיד "משיתחיל לדבר"; עוד קודם שהוא מבין משהו בשכלו, הוא מיד שומע סביבו פסוקים קדושים מהתורה,

ומיד כשהוא מתחיל לדבר, מילותיו הראשונות הן "תורה צוה לנו משה", ושהיא "מורשה קהלת יעקב" - שבדיוק כשם שבירושה אין צורך בהשתדלות על זה, כמו-כן, אם הוא ילד יהודי - הוא יורש את כל היהדות מתחלתה ועד סופה, והיא אצלו באופן של "חיינו ואורך ימינו".

על-אחת-כמה-וכמה כשהוא מתבגר, ויודע כבר להבחין "בין טוב לרע" - אזי מיד מסבירים לו מה הוא "טוב" ומה הוא היפך הטוב, ומסבירים לו זאת באופן של "ימין מקרבת", אך יחד עם זה גם "שמאל דוחה", שמדברים עמו בתוקף -

אומרים לו, שאמנם מבקשים ממנו ונותנים לו שאר ענינים, העיקר שהוא יעשה את כל הענינים של יהדות - אך עליו לדעת ש"עצת ה' היא תקום", ועליו להתנהג כפי שהקב"ה - אבינו שבשמים - רוצה, שאביו ואמו גם חייבים בכבודו, שלכן, בענינים של יהדות עליו להתנהג לפי הכתוב בשולחן-ערוך, עד שאביו ואמו גם שמחים מזה.

ו. ועל-ידי-זה נהי' הענין של "(מפי עוללים ויונקים יסדת עוז גו') להשבית אויב ומתנקם": הן האוייבים שבגלוי, והן אלו שהם "מתנקם" בלבם, ובגלוי הם מציגים את-עצמם ומדברים באופן אחר - כיון שהחלו להעמיד "צבאות ה'" מ"עוללים ויונקים" שמתנהגים כפי שהקב"ה רוצה.

ואז המצב הוא ש"קהל גדול ישובו הנה" - שהילדים שכבר נמצאים בארץ ישראל ישובו ליהדות וירגישו שזאת ארץ הקודש, מכיון שהם חדורים בקדושה האמיתית שזוהי קדושת ה', שהיא מתלבשת בקדושת התורה ומצוותי', שאחת המצוות היא הרי הענין של קדושת הארץ לכל פרטי'.

ותהי' שלימות הארץ של "זאת הארץ גו' לגבולותי'", כפי שכתוב בסוף ספר במדבר, ובהתחלת ספר דברים (על-כל-פנים בקיצור), עד (כפי שהוא ממשיך בפרשיות הבאות) "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך", שאז יתווספו "קיני קניזי וקדמוני", בביאת משיח צדקנו.

וגם קודם לזה ישנו הענין של "לא תחנם", שהחני' בארץ הותרה רק ליהודים, כולל גרים שנתגיירו כהלכה, שהם המיוחסים הכי גדולים, כפי שהרמב"ם כותב בתשובתו הידועה, שהגר הוא "בנו של מי שאמר והי' העולם", שאצלו הוא גם "אבינו שבשמים".

ביחד עם שלימות העם, שלימות התורה ושלימות הארץ לגבולותי', כפי הגדרת תורה שבכתב ותורה שבעל-פה.

ובקרוב ממש נזכה שכל הענינים יהיו באופן גלוי, ובאופן של "קוממיות" ובכל פרטיהם, בביאת משיח צדקנו שיוליכנו קוממיות לארצנו.

וכמדובר לעיל, שאלו שכבר נמצאים בארץ הקודש, שירגישו זאת ושיהיו דוגמא חי' לחיים של קדושה על-פי תורתנו הק' בארץ הקודש.

ואז גם יקויים שהיהודים יהיו "לאור גויים", ויאירו את כל העולם כולו, ובאופן שכל העולם יראה ש"והיתה לה' המלוכה", ויהי' "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד", בקרוב ממש, כאשר יהי' הענין של "ועלו מושיעים בהר ציון", עד - כפי שהוא מסיים - שיהי' הענין של "ה' ימלוך לעולם ועד", כפי שרש"י מפרש שזהו קשור עם "מקדש ה' כוננו ידיך" - "יבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל", בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM