ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
י"ג תשרי תשל"ח

 

תוכן השיחה

‏"שלימות הארץ, לא מתבטאת בכך שהוא מספר לכל את "כחי ועוצם ידי", כי אז גם הגוי יראה את "כחו ‏ועוצם ידו", אלא מתבטאת בזה שמיישבים את כל הארץ לגבולותיה, בשקט וללא כל הצהרות, אלא מעשה ‏בפועל!!!‏


האזן לשיחה

א. ולא לדרשה קאתינא, אלא העיקר הוא המעשה בפועל - בנוגע ליהודים שצריכים לדבר עם אינם-יהודים, הן בארץ הקודש והן כאן, אז כדי שזה יהי' בהצלחה, באופן של "להצילך ולתת אויבך לפניך", צריכה להיות ההתחלה בכך ש"ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך" (והשומע צריך לחוש שהוא מתכוון לכך באמת).

שאז נהי' העניין של "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך (ובמילא נהי') ויראו ממך", ונהי' "ונתתי שלום בארץ", שבשעה שישנו העניין של שלום ישנם כל הברכות המנויות בפרשה, עד ל"ואולך אתכם קוממיות".

ב. שעל-ידי-זה נעשית גם הנהגת היהודים עצמם באופן כזה - שמצליחים בנוגע לענין של שלימות הארץ הקשור גם עם שלימות התורה ושלימות העם), ומיישבים את כל ארץ ישראל, ארץ ישראל לגבולותי'.

ובדוגמת קיום תורה-ומצוות כפשוטם, שצריך לעשות את המעשה בפועל היות ו"המעשה הוא העיקר", אז על-דרך-זה בנוגע לענין של שלימות הארץ, שצריך לעשות את המעשה בפועל - ליישב את כל ארץ ישראל כולה, ויצליחו בזה.

ולעשות זאת באופן של "אל תתגרה בגוי קטן", על-אחת-כמה-וכמה ב"גוי גדול"; זאת אומרת, שלא יבוא להתגרות ולומר: תשמע, אני בצעתי את זה כדי להכעיס מישהו, ואינני מתפעל ממנו - לא בזאת מתבטאת שלימות הארץ;

שלימות הארץ מתבטאת בזה שיהודים יישבו את כל ארץ ישראל לגבולותי', מכיון שכל ארץ ישראל שייכת ליהודים, כל שטח מארץ ישראל - אפילו טפח, על-אחת-כמה-וכמה אמה, ועל-אחת-כמה-וכמה ד' אמות - שייך ליהודים, ולאף אחד אין שייכות לזה.

אך בשעה שהוא רוצה להראות "כוחי ועוצם ידי", ומכריז בפה גדול ומלא ובכל הרעש, שהוא זה שפעל ענין זה, ענין שני וענין שלישי - זה לא מועיל כלום לענין, אלא אדרבה: בשעה שהוא מגלה אצלו את הרגש של "כוחי ועוצם ידי", זה מגלה ומעורר אצל האינו-יהודי גם את הרגש שהוא צריך להראות את כוחו ועוצם ידו, ונוצר תחרות אצל מי ה"כחי ועוצם ידי" גדול יותר.

מה-שאין-כן כאשר יעשו זאת במעשה בפועל (אמנם האינם-יהודים ידעו מזה [וגם בלאו-הכי הם יודעים], אך לא יעשו מזה כל ענין שרוצים להתגרות ולהראות את ה"כוחי ועוצם ידי") - יצליחו בזה.

ובמיוחד אם פעולות אלו יתבצעו יחד עם ההכרזה שעדיין נמצאים בגלות, היות ועדיין לא באה הגאולה (אפילו לא "אתחלתא דגאולה"), ואדרבה: זהו חושך כפול ומכופל של הגלות, ומוטל עלינו הציווי של "דינא דמלכותא דינא" - בענינים שאינם נוגעים ביראת שמים.

ומוטל עלינו הציווי של "אל תתגרה בגוי קטן", על-אחת-כמה-וכמה ל"גוי גדול", ועל-אחת-כמה-וכמה כשיהודי נמצא במדינה מסויימת שהקב"ה שלחו לשם, שמ"ה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ" - צריך הוא להתחשב עם השר שלמעלה של אותה מדינה, שיש לו את הבאי-כח שלו למטה, ש"מזלייהו חזי", ועל-ידם מגיעים למטה הענינים כפי שהם אצל השר שלמעלה.

שבנוגע לענינים של יראת-שמים ותורה-ומצוות, ובעניננו: זה שכל ארץ ישראל שייכת ליהודים - בזה לא שייך הענין של "דינא דמלכותא דינא" היות ועל כך הגויים אינם "בעלי-בתים";

אבל בשעה שאומרים ליהודי: מדוע הנך צריך להתגרות, ומדוע הנך צריך להתפאר ולומר "כחי ועוצם ידי" - זוהי טענה שאין עלי' תשובה, ומכיון שאין עלי' תשובה, זה גורר גם את הענינים שמותר לעשותם, ועוד יותר: מה שצריכים לעשותם.

ג. וכפי שרואים זאת גם בפועל:

עד עתה הרי גם ישבו שטח זה ושטח אחר, וזה לא הי' כלל סוד אלא הכל ידעו מכך - אך כל זמן ששתקו ולא הרעישו אודות זה, אז כאשר הגיע מי שרוצה להרעיש אודות זה בעיר-הבירה זו או בעיר-הבירה אחרת - עשו עצמם כלא-יודעים;

אמרו שיחקרו וידרשו יקימו ועדה, יעשו אסיפה, ובאסיפה זו יחליטו שצריכים לעשות עוד אסיפה, וכך מושכים עד שמשיח צדקנו יבוא.

שכך זה יכול להמשך, וזה ימשך, היות ו"דבר אלקינו יקום לעולם" - ארץ ישראל שייכת ל"עם עולם" באופן של "נחלת עולם", היות והיא ניתנה מ"אלקי עולם".

וכאן רואים את החילוק בין שיטה זו - שמצליחה; לשיטה השני' - שגרמה להיפך ההצלחה:

בשעה שעשו מעשים בפועל היפך מרצון פלוני-בן-פלוני, אבל באופן שלא מגרים אותו - זה עבר בשקט, היות והוא עצמו יודע שאינו יכול להתפס על זה, מכיון שאז יהי' מזה רעש ותתחיל חקירה ודרישה, שזה לא חסר לו מכיון שיש דאגות ("טראבעל" - כפי שאומרים כאן) אחרות, ובמילא הכל עבר בשקט, וזה הי' באופן של הולך ומוסיף - עוד נקודה ועוד שטח.

אבל בשעה שהתחילו לכתוב אודות זה בעיתונים, ולהצהיר הצהרות, ולהתגרות וכו' - כאן התחילו כל הצרות!

ד. שלכן, מה שעבר - עבר, ומכיון שתשובה הרי מועילה, אזי על-כל-פנים מכאן ולהבא שתהי' ההנהגה באופן שיתקשרו עם "ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך", וימשיכו ביתר שאת וביתר עוז ביישוב כמה שיותר נקודות, וליישב במעשה בפועל, היות ו"המעשה הוא העיקר".

ואם ישאלו אצלו: מה עשית ומה אתה חושב לעשות וכו' - לא צריכים ללמד את זה שמנהל משא-ומתן כיצד להשתמט ממתן תשובה (ובפרט שאם יאמרו לו מה לענות, זה מסתמא לא ימצא-חן בעיניו, מכיון שזה לא המצאה שלו).

צריכים רק שהוא יחשוב בכיוון זה, ולא נוגע כל-כך מה שהוא יאמר בדיבור, העיקר הוא הענין של מעשה בפועל.

שבנוגע למעשה בפועל צריך להיות באופן של הולך ומוסיף וכובש, שיישבו מה שיותר מקומות, ושההתיישבות תהי' יחד עם ישיבות שלומדים תורה, ומכיון ש"למוד מביא לידי מעשה", יהי' גם הענין של קיום המצוות בהידור -

שעל ידי ה"קול קול יעקב" בבתי-כנסיות ובתי-מדרשות, יהי' יותר בגלוי הענין של "ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך".

וכאמור לעיל, שיישבו כמה שיותר שטחים, אבל באופן חשאי ובלחש, שאז זה יעבור בשלום מכיון שכלפי חוץ יעשו זאת באופן שלא יגרו, ולא יצהירו שום הצהרות, ולא יראו את "כחי ועוצם ידי" (שאז יכולה להיות טענה כנ"ל).

וכאמור לעיל, שרואים בפועל שהשיטה של עשי' בחשאי, בלי פרסום, ולהשתמט מתשובות - הצליחה; והשיטה השניה, הביאה ענינים של היפך השלום, והיפך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, עם כל הקשיים שישנם עכשיו.

ה. ומה שצריך להיות בגלוי הוא - ש"אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר, ש"נזכיר" פירושו זכירה בפועל, עד שזה יורד למטה באופן של דיבור, ו"בשם אלקינו נדגול", זאת אומרת: שאפילו בשעה שצריכים להראות שיש נשק (היות וזה הרי קשור עם דרכי הטבע) - אבל ה"דג?" הוא באופן שכתוב בו שכאן הולכים "שבטי י-ה", צבאות ישראל, צבאות ה'.

[בדוגמת מה שכתוב במדרש שהדגל של כל שבט הי' קשור עם חלקו בארץ, שלכן הי' צבע מסויים וצורה מסויימת, ארי' וכו', כפי שהוא מונה שם]. ואז לא יצטרכו להגיע לענינים של מלחמה בפועל, חס-ושלום, ואפילו לא לענינים של תגר (לריב בגלוי), אלא יצאו ידי-חובה בכך שיש כלי-זיין.

וכפי שרש"י מביא, שכאשר הכל הי' כדבעי לא היו זקוקים אפילו לכלי-זיין, אבל גם כעת - לאחר חטא המרגלים שבגללו נאלצו להגיע ל"כלי-זיין" - יוצאים ידי-חובה בזה שישנם ה"כלי-זיין" ולא צריכים להשתמש בהם.

וביחד עם זה הולכים וכובשים, עד שיכבשו את כל ארץ ישראל לגבולותי', ויעשו ממנה "ארץ אשר גו' עיני הוי' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", שבכל יום יהי' שם כמו ביום של "ראשית השנה" - ראש-השנה, שאז מזדעזע כל יהודי מפני "פחד ה' והדר גאונו" (באיזה אופן שהוא רק יהי' במשך כל השנה כולה) - ואז יהי' כך גם "מראשית השנה ועד אחרית השנה", כל יום מהשנה.

ומתוך שמחה וטוב לבב יוסיפו בלימוד התורה וקיום המצוות, ובישוב ארץ ישראל על-פי התורה, והוספה זו (יחד עם הענין של "יפוצו מעינותך חוצה") תהי' הכנה קרובה לענין של "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" וקאתי מר דא מלכא משיחא, שאצלו יהי' הענין של "יכוף כל ישראל ללכת בדרכה ולחזק בדקה, וילחום מלחמת ה' וינצח, ויבנה בית-המקדש במקומו, ויקבץ נדחי ישראל", ואז יהי' הענין של "אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד" בגאולה האמיתית והשלימה -

ויגמר החושך הכפול והמכופל של הגלות, וגם אלו הרוצים להשלות את עצמם שישנה כבר "אתחלתא דגאולה", יודו שזה חושך כפול ומכופל, עד שאף פעם עוד לא הי' כזה חושך, שיאמרו על חושך כפול ומכופל שהוא "אתחלתא דגאולה".

וזה יוריד את העיכוב האחרון שישנו על הגאולה, עד שיבואו לשלימות הגאולה על-ידי משיח צדקנו, ובקרוב ממש.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM