ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
מוצאי ש"פ לך-לך, בחדרו, תשל"ח (מוגה)

 

תוכן השיחה

גם המערערים על זכות ארץ ישראל לבני ישראל — יודעים בפנימיותם שארץ ישראל שייכת לעם ישראל * ‏בכדי להביא זאת לידי גילוי — נדרש ישוב של כל שטחי — וביחוד גבולות — ארץ ישראל * כאשר ילכו ‏בדרך זו — בשקט וללא פרסום — הרי אז, לא רק שאומות-העולם לא יתנגדו, אלא אף יסייעו לכך!‏


האזן לשיחה

א. הרי אין ענין יוצא מידי פשוטו - הנה כל האמור הוא גם ביחס לארץ ישראל כפשוטה: למרות שנדמה שישנם אומות עולם המערערים על חלקים מסויימים מארץ ישראל, ואף שטוענים "לסטים אתם" - אין מה להתחשב בהם,

שכן, מכיון שהקב"ה בעצמו אומר "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", הרי "כהמס דונג מפני אש גו' מפני אלקים".

יתירה מזו: עובדת מציאותם של המערערים כו' - היא רק זמנית ולמראית-עין, ואילו בפנימיות ובאמיתיות יודעים גם הם [וכפי שרש"י כבר הודיע שבנ"י "אומרים להם" (לכל או"ה), זה ש"ברצונו נתנה להם" (לפי שעה) הוא כדי שלאחר-מכן יהי' "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"] שכל ארץ ישראל לגבולותי' שייכת לבנ"י.

ב. כדי להביא דבר זה לידי גילוי, נדרש שיהי' "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" - ליישב את כל שטחי ארץ ישראל, וביחוד - את אותם שטחים שישנם שמערערים עליהם,

והתיישבות זו צריכה להיות באותו אופן כמו שהי' אצל אברהם אבינו (ש"מעשה אבות סימן לבנים"), שבבואו ובהתהלכו (התהלך) בארץ ישראל הנה "ויבן שם מזבח לה' גו'": להקים בכל אותם המקומות, מקום תורה ומקום תפלה, וכן מקוה טהרה.

וע"י שיהי' "התהלך בארץ לארכה ולרחבה" - יראו בגילוי בעיני-בשר ש"לזרעך נתתי את הארץ הזאת", ושגם אומות-העולם מכירים בכך, וגם אם לשעה קלה יהי' "רגשו גויים ולאומים יהגו" - הנה האמת היא שהם עצמם יודעים שזהו (כסיום הכתוב) "ריק", ומה ש"רגשו" ו"יהגו" הרי זה רק משום שהם רוצים לצאת ידי חובה לעיני מישהו.

אך כדי שיראו בגילוי שגם אומות-העולם יודעים ש(ה"רגשו" ו"יהגו") זהו "ריק" - על בני-ישראל להראות שכשהם אומרים שכל ארץ ישראל שייכת להם, מתכוונים הם לכך באמת - ופשיטא שלא לגרום, חס-ושלום, לחץ מצד אומות-העולם, על-ידי ההנהגה המוזרה של התיישבות בנקודות ספורות מסויימות - על-ידי הנהגה כזו מראים שמתחשבים הם בטענת המערערים! ואין שום סברא בשכל ובמציאות לחלק בין נקודות ספורות אלו לכל השאר - שכן, אותו "רגשו" ו"יהגו" בדיוק קיים הן כשמיישבים נקודות ספורות והן כשמיישבים את כל אורך הגבול וכל השטחים.

כשידגלו באמת - לא יהיו בזה שום קשיים, מכיון ש"לזרעך נתתי את הארץ הזאת" - "כבר נתתי".

ג. רק שלא יכריזו על כך בקול רם, שתהי' ההתיישבות בשטחים בלי רעש והמולה, מה שנוגע הוא - מעשה ההתיישבות בפועל. וכלפי שמיא - כשבני ישראל מחליטים כפי שצריך להיות - הרי "כלפי שמיא גליא", וכלפי מטה - הרי המעשה הוא העיקר.

ומשום כך לא צריך לעשות מזה רעש, ועל-אחת-כמה-וכמה לא להתפאר ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ואדרבה: ההתפארות ש"כחי ועוצם ידי גו'" עלולה חס-ושלום לקלקל, ונוסף על כך שאין היא אמת.

יש לדעת שעושים זאת בשליחותו ובכחו של הקב"ה - שעל-ידי-כך מתווסף תוקף במעשה ההתיישבות - ולגבי כחו של הקב"ה אין מקום למניעות כלל חס-ושלום.

ד. בשעה שילכו בדרך זו - הנה לא רק שאומות העולם לא יערערו [ועל-אחת-כמה-וכמה שזה לא יעלה חס-ושלום בקרבנות כלל, גם לא נפש אחת מישראל (שנפש אחת היא עולם מלא), ואפילו לא בפצועים, חס-ושלום, באופן של "קטלא פלגא"], אלא אדרבה: זה יביא את ה"הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו גו'" - [וביחוד שבאים אנו כעת מחג הסוכות, ששבעה ימים רצופים (שבעת ימי ההיקף, הכוללים כל משך הזמן), ולאחר מכן - בשמיני (שומר ההיקף) עצרת ושמחת-תורה, אמרו הלל גמור] - שגם ה"גויים" וה"אומים" האומרים ומשבחים בגילוי לעין-כל, ש"גבר עלינו חסדו" ושחסד ה' התחזק "עלינו" (על כל בני ישראל שבכל רחבי תבל, וביחוד על בני ישראל הנמצאים בארץ אשר עיני ה' אלקיך מרשית השנה ועד אחרית שנה) - יסייעו לבני ישראל (לא רק במה שכבר הבטיחו, כי-אם) בכל הסיוע (בממון וכיוצא-בזה) שבני-ישראל עדיין זקוקים לו, מפני שעדיין נמצאים ישראל בגלות.

ה. שכן, כמדובר כמה פעמים, אנו נמצאים עדיין בגלות, לפני האתחלתא דגאולה.

וכמו שמוכח מכך גופא ש(למרבה הפלא והתמיה המהולה בצער גדול) עד היום טרם יישבו את כל שטחי ארץ ישראל - על אף שהנהגה כזו היא היפך השכל הישר, שכן (כאמור בסעיף ב') בכך רק גורמים לחץ תמידי.

פוחדים מ"קול עלה נדף". ו"קול עלה נדף" זה בא משאינו-יהודי, הנה מפאת החושך הכפול והמכופל של הגלות ישנם כאלה שנכנעים בפני האינו-יהודי (למרות שבשכל הבריא, יודעים שזהו "קול עלה נדף" בלבד).

וזהו חושך כפול ומכופל בחושך הגלות גופא - שהגלות מצד עצמה היא רק על הגופים, שכידוע, "הגופים הלכו בגלות", לא הנשמות, ובאים מתי-מספר מבני-ישראל, ומושכים גם את הנשמה לגלות, שגם היא (הנשמה) תיכנע בפני האינו-יהודי.

לגבי מה שהי' עד עכשיו - הרי אין צועקין על העבר. ומכאן ואילך יהי רצון ש"יערה עליהם רוח ממרום", גם על מתי-המספר האמורים, ש(לא רק שלא יפריעו, אלא שגם הם) יסייעו לבני ישראל להתיישב בכל שטחי ארץ ישראל, ושלא ידחו ויעשו זאת לאחר זמן כי אם לעשות זאת תיכף ומיד, "בשעתא חדא וביומא חדא ממש>" (שזה דוקא יגדיל את ההצלחה),

דבר זה דוקא הוא הדרך ל"ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו'" וכן כל הברכות המנויות בפרשת בחוקותי, עד ל"ואולך אתכם קוממיות".

ועוד בהיותינו בימים האחרונים של הגלות, יוליך הקב"ה כל אחד מישראל [הן אלה שבחוץ-לארץ, הן אלה שבארץ ה?ודש ת"ו] "קוממיות" - "בקומה זקופה",

ויהי' בכך משום הכנה ל"קץ שם לחושך", שהקב"ה יעשה סוף לחושך

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM