ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
מוצאי ש"פ ויצא ט כסלו, בחדרו, תשל"ח

 

תוכן השיחה

ביקור סאדאת בארץ הקודש: מתחלק לב': א) מה עשה; ב) מדוע עשה זאת. יהודי צריך להתבונן במאורע ‏זה, וללמוד ממנו הוראה בעבודת ה' * ההוראה היא: "יש מנהיג לבירה זו", שעל-אף כל החשבונות, פעל ה' ‏ההיפך ממה שחשבו * פרט נוסף בביקור: אף שהיו עליו איומים ולחצים שאם יבקר באה"ק, יפסיקו לתת לו ‏נשק וכדו' — בכ"ז, לא התחשב בשום מדינה ועשה מה שהוא החליט, ודוקא החלטתו זו, היא שהפכה את ‏יחס המדינות כלפיו — לטובה * ההוראה הנלמדת מכך: כאשר ישנו ענין שמועיל לארץ הקודש — צריכים ‏לעמוד עליו בכל התוקף, ולא להתפעל משום לחץ — ודוקא שיטה זו היא שתועיל!! * גם אם סאדאת ידרוש ‏שימסרו שטחים לפלסטינים — צריכים לעמוד בתוקף ולדעת, שכל דרישותיו הן מן השפה ולחוץ -כי הרי ‏ודאי אינו רוצה בהתחזקותם * במלחמת יום-הכיפורים, הלכו שיטה של "כניעה ללחץ", ולא פתחו במלחמת-‏מנע — אף שידעו על כוונת מלחמה, ושיטה זו היא שהביאה לכל הקרבנות! * כשרב הולך לפסוק דין האם ‏מותר למסור שטחים מארץ ישראל — כדאי שיתבונן בלקחי העבר * כשם שכשיש חולה — צריכים ‏להתחשב רק בדעת רופא, כך בנושא של מסירת שטחים — צריכים להתחשב רק בדעת אנשי הבטחון! * ‏החשבונות שעל-ידי ויתורים ישיגו שלום הם חשבונות של "ספק" ו"שמא", משא"כ הסכנה שתצא מכך היא ‏בגדר "ודאי"!!!‏


האזן לשיחה

א. [בנוגע לביקור נשיא מצרים, סאדאת, בארץ הקודש, אמר]:

מכיון שצריכים לקשר כל ענין עם "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ועם "בכל דרכיך דעהו", ובפרט על-פי תורת הבעל-שם-טוב שכל דבר ודבר אשר האדם רואה או שומע, הוא הוראה והנהגה בעבודת ה' -

כאן המקום לבאר את ההוראה בעבודת ה' מהמאורעות האחרונות - הקשורות עם ארץ-הקודש, ובמילא הנוגעות לכל היהודים, גם ליהודים הנמצאים בחוץ-לארץ,

[וכמדובר לעיל בארוכה, שמ"ברית בין הבתרים" כאשר הקב"ה אמר לאברהם "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", ("נתתי" לשון עבר) - "כבר נתתי", יש לכל יהודי (גם בחוץ-לארץ) חלק בארץ ישראל הגשמית, ועל-אחת-כמה-וכמה בארץ ישראל הרוחנית - ירושלים של מעלה] -

שעוררו רעש ומהומה בכל העולם, ורבים העלו סברות שונות ומשונות כיצד להסביר את הפלא ששר וכיוצא-בזה (שבדוגמת מלך) של מצרים ["על-שם שהם מצירות לישראל" - בעבר] עשה דבר חידוש, שאיש [מאלו המתנהגים לפי חשבונות דרכי הטבע] לא חשב שדבר כזה יכול להתרחש.

ב. במאורע הנ"ל ישנם שני חלקים כלליים: א) מה עשה בפועל השר - שזאת שמעו כולם; ב) הטעם שבזה, מדוע עשה השר זאת - שהרי זה אינו דבר גלוי, ועד ש(כנ"ל) מחפשים כל מיני סברות בזה.

ואף-על-פי שבשני החלקים יש הוראות בעבודת ה' - כי מכיון שכל הענינים מושגחים בהשגחה-פרטית מהקב"ה, אז ודאי שבכל פרט שבמאורע הנ"ל (כמו בכל המאורעות) ישנה הוראה בעבודת ה' - אך למרות זאת, יש חילוק עיקרי ביניהם:

החלק הראשון (הגלוי) של המאורע - מכיון שהבעל-שם-טוב מסר הוראה לכל יהודי עד סוף כל הדורות, שכל דבר שיהודי רואה או שומע ילמד מכך הוראה בעבודת ה' [היות ומכיון שמלמעלה פעלו שהוא ידע מכך, זהו בכדי שהוא ילמד מכך הוראה בעבודת ה'] - אז ודאי ש: א) יהודי צריך להתבונן בזה; ב) נותנים לו סיוע מלמעלה כדי ללמוד את ההוראה האמיתית שבזה;

מה-שאין-כן החלק השני שבמאורע (שאינו גלוי) - מכיון שאת זה לא הראו לו מלמעלה, לכן: א) אין כל חיוב והכרח להתבונן בזה כדי ללמוד מזה הוראה בעבודת ה' [כמו בכל ענין שבעולם, שאף-על-פי שאפשר לנצלו בעבודת ה', אבל זהו ענין של רשות], ב) אין זה מוכרח שיסייעו לו מלמעלה להבין את הטעם האמיתי של המאורע (ולהוציא מכך את ההוראה האמיתית).

ג. אף-על-פי-כן, מכיון שגם טעם המאורע מוסיף תועלת בעבודת ה', ובפרט שזה מוסיף בהוראה שצריכים ללמוד מהמעשה כפי שהוא בפועל (על-ידי זה שיש את המידע הנכון בפרטי המאורע) -

כדאי להתבונן מהו הביאור בטעם המאורע, הגם שלא ניתן לדעת את הביאור בוודאות (מכיון שאין זה מוכרח שגם על-זה יסייעו לו מלמעלה).

[הביאור בגוף המאורע - מכיון שזה נוגע להוראה שצריכים ללמוד, ובמילא יש על-זה (בודאי>) סיוע מלמעלה - יכולים לדעת בוודאות, [ואף-על-פי שהצורך להסיק הוא הוראה מהמאורע - בכל-זאת, מכיון שאופן המסקנא הוא כאופן ההתבוננות והשקלא-וטריא (וכאשר ההתבוננות בדרך עקלתון אזי גם המסקנא היא באופן כזה) לכן נותנים לו סיוע מלמעלה גם להבנה אמיתית בגוף המאורע], מה-שאין-כן הביאור בטעם המאורע יכולים לדעת רק בדרך-אפשר, כנ"ל].

אבל אף-על-פי-כן, מכיון שעל-ידי ההתבוננות בטעם המאורע מפיקים ביאור שממנו לומדים הוראה בעבודת ה' - מסתבר לומר שזה ביאור אמיתי.

ד. ההוראה מכללות המאורע הנ"ל:

לפי כל החשבונות של דרכי הטבע לא הי' כל מקום למאורע זה. וכאמור לעיל, שכל אלו שמתחשבים בחשבונות של תכסיסי מלוכה, לא העלו על דעתם שיכול להתרחש מאורע כזה, וגם כעת (לאחר המאורע) הם תמהים על כך.

וזו ראי' ברורה ש"יש מנהיג לבירה זו", שהוא אינו מושפע ומחוייב חס-ושלום ממדידות והגבלות הטבע.

ומכיון ש"לב מלכים ושרים ביד ה'" - אפילו מלכים ושרים יהודיים, ובפרט שכאן מדובר אודות אחד שאינו בעל-בחירה - במילא יכול הי' לצאת בפועל מקרה שלפי כל חשבונות הטבע (ותכסיסי המלוכה) הינו מופרך לגמרי.

ענין זה עצמו מהוה הוראה עיקרית בעבודת האדם בינו לבין קונו: לא ניתן להסתמך על "חשבונות" של שכל, משום שאפילו בדבר שהוא מחושב בתכלית השלימות לפי כל החשבונות - יכול הקב"ה לעשות שבפועל ובגלוי לעיני בשר יתרחש ההיפך הגמור ממה שחשבו.

ה. אף-על-פי שהוא עשה זאת מכיוון שהוא אינו בעל-בחירה [נוסף על כך ש"לב מלכים ושרים ביד ה'"] - בכל-זאת, הרי ודאי שהייתה לזה אחיזה בטבע, שהי' לו "חשבון" בזה.

ועל-פי האמור לעיל שיש להתבונן (גם) בטעם המאורע, בכדי ללמוד מכך הוראה בעבודת ה' - צריכים להתבונן (גם) ב"חשבון>" שהי' לו בזה (וללמוד מכך הוראה).

וכפי שמסתבר בפשטות, ה"חשבון" שלו הוא:

היות והוא "מנהיג" שפועל על דעת עצמו, ולאחרונה החלו להראות לו מה עליו לעשות וכיצד עליו להתנהג - הן מוושינגטון, שמשתדלת ככל יכולתה שכולם ידעו שהיא מנהלת את העולם, וכל המדינות (הקטנות) צריכות לנהוג לפי ההוראות שהיא מורה להן - כולל גם ההוראות בנוגע לשלום, והן מה(אסיפות של ה)מלוכות שנקראים "ערביים" (למרות שבאמת אינם ערבים כלל אלא מה"ערב-רב" - מאומות שונות: מצרים, ישמעאלים וכו') -

לחץ זה עורר אותו להראות לעולם שהוא מתנהג על דעת עצמו ופועל כרצונו, ואינו מתחשב, לא עם המלוכות הערביות, ואפילו לא עם וושינגטון - הגם שהוא זקוק לעזרתם בכסף, נשק וכו'.

והענין הנ"ל (להראות שהוא עומד ברשות עצמו) הי' אצלו כל-כך בתוקף, שמבלי הבט על כך תכף כשהודיע על החלטתו, עורר הוא התנגדות מכל הצדדים, [מכמה מלוכות היתה לו התנגדות בגלוי, וכמה מלוכות (שלא מתאים להם לומר גלויות שהם מתנגדים לנושא ה"שלום") אמרו לו שהם "קרים" לענין, ורמזו לו ברמז ברור שלא יעשה זאת, עד כדי-כך, שהי' לחץ גם מוושינגטון שהוא לא יסע, באמרם שהם יטענו בשבילו את כל הטענות שהוא רוצה לטעון] -

משעה לשעה הוא ביצר את עמדתו ביתר תוקף, בכדי להראות שהוא עומד ברשות עצמו.

והיות ו"חוצפא מהני" - התוקף הנ"ל הועיל לו לחזק את מעמדו ומצבו, הן במדינתו גופא, והן ביתר המדינות - שתמורת זאת במשך כמה שנים הוא הי' כעני המחזר על הפתחים, והתרוצץ ממקום למקום בכדי לקבל עצה (בנוסף לבקשתו שיתנו לו כסף ונשק וכיוצא-בזה) - נהי' כעת בדיוק ההיפך:

הכל משכימים לפתחו, ומנסים לפעול עליו שיוותר על איזושהי יוקרה, ויאפשר גם למישהו נוסף להיקרא מנהיג וכו'. עד כדי-כך, שמתחשבים בדעתו לא רק במדינות הערביות אלא גם בארצות-הברית ובברית-המועצות, שנקראות המלוכות הכי אדירות.

וכאן לא נוגע מה תהיינה התוצאות מכך - כאן נוגעת רק העובדה שכעת התחזק מצבו [בין במדינתו, בין במדינות אחרות עד למלוכות

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM