ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
מוצאי ש"פ וארא, מבה"ח שבט, בחדרו, תשל"ח

 

תוכן השיחה

אע"פ שעדיין "כבד לב פרעה" — מ"מ, צריכים לדעת שזהו משום ש"אני הכבדתי את לבו". ההוראה מכך ‏לזמנינו, שהסיבה לעקשנות המצרים, היא משום שה' מכביד את לבם * ההנהגה בפני הגוי צריכה להיות ‏‏— "בכלי-זיין", ועצם האחיזה ב"כלי-זיין" מבטלת את מציאות הגוי!‏


האזן לשיחה

א. ידועה תורת אדמו"ר הזקן, בעל ההילולא דכ"ד טבת [שנאמרה גם כמה פעמים על-ידי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו והוא ביקש שידפיסו ויפיצו אותה] שצריכים לחיות עם הזמן, היינו, עם פרשת השבוע שקוראים ולומדים באותו זמן.

ב"רעוא דרעוין" של שבת מברכים חודש שבט, התחילו לקרוא פרשת בא [וזה נמשך במוצאי שבת, ולאחר-מכן גם על כל ימי השבוע - שזהו השבוע של פרשת בא],

שבתחלתה כתוב שהקב"ה אמר למשה רבינו "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו גו' למען שתי אותתי אלה בקרבו גו'".

זאת אומרת, שלאחר שמשה רבינו ראה שהיו כמה וכמה אותות ומופתים, ואף-על-פי-כן (לא רק שפרעה לא השתנה, אלא) "ויכבד פרעה את לבו" - אמר הקב"ה למשה רבינו, שלא יתפעל מכך, כי זה ש"כבד לב פרעה" אינו בגלל שפרעה הוא בעל-דעה לעצמו, אלא זהו מכיון ש"אני הכבדתי את לבו".

והכוונה בזה היא (לא להקשות את העבודה, חס-ושלום, אלא) "למען שתי אותותי אלה בקרבו", שהאותות ומופתים מהקב"ה יהיו בגילוי, עד שיראו זאת "בקרב הארץ".
>. >. ב. ההוראה מכך בנוגע לימינו אלה:

ישנם כאלו שמבולבלים ואינם מבינים: היתכן שלאחרי כל הענינים שאירעו לאחרונה בארץ ישראל, עדיין עומד מלך מצרים באופן של "כבד לב פרעה", ותובע את כל התביעות [שאין בהם ממש, כי זה ש"רגשו גויים ולאומים יהגו" זהו לא יותר מאשר "ריק"] - יתכן שיהודי יפחד ויחשוב להחזיר חלק מארץ ישראל, "ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", היפך התורה, חס-ושלום -

על כך באה ההוראה מפרשתנו, שעל יהודי לדעת שזה ש"כבד לב פרעה", זהו לא בכח עצמו, חס-ושלום, אלא זהו מכיון ש"אני הכבדתי את לבו", והכוונה בזה היא "למען שתי אותותי אלה בקרבו",

שזה נעשה על-ידי-זה שיהודי יודע את האמת, שזהו רק נסיון, והוא בא לידי החלטה ברורה שהקב"ה הוא זה שמתעסק עם ה"תנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו", והוא זה שמנהיג כל יהודי ואת כל היהודים, על-אחת-כמה-וכמה יהודים הנמצאים ב"ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ששם רואים בגילוי כיצד הקב"ה משגיח על כל פרט ופרט.

שהענין הזה (ש"אני הכבדתי את לבו") הרי כתוב בתורה שבכתב, ובמילא זה מובן אפילו לקטן ("בן חמש למקרא"), וזה מובן אפילו לאומות-העולם, כי תורה שבכתב תורגמה גם ללשונות שלהם (וכפי שרואים בפועל שהם יודעים מה כתוב בתורה שבכתב, והם אף משתמשים בזה).

ג. והנהגת היהודים צריכה להיות באופן של "אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון" (כמובא בזהר):

כאשר היהודים עומדים במעמד ומצב שהנהגתם היא באופן של "באור פניך יהלכון" - הולכים בדרך התורה, שנקראת "תורה אור", ושמאירה את דרכם של היהודים שיהי' "באור פניך יהלכון" - אז הם "יודעי תרועה":

הענין של "תרועה" הוא הרי אחד מתכסיסי מלחמה, כדי להפחיד את האוייב והשונא, זאת אומרת, שעל-ידי ענין התרועה מטילים עליהם אימה ופחד.

זאת אומרת, שכאשר יהודים מתנהגים באופן של "באור פניך יהלכון" - נהי' הענין של "יודעי תרועה", כפי שמבואר בזהר שהקב"ה עצמו מתעסק עם "פרעה מלך מצרים, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו", והופך את כל הענינים לטובה.

ד. על-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות ענין הקשור עם פיקוח-נפש של כמה וכמה מבני ישראל - שאז ישנו פסק-דין ברור בשולחן ערוך כיצד צריכים להתנהג [שזוהי הדרך ש"באור פניך יהלכון"] -

כמדובר לעיל בארוכה אודות פסק-דין ברור בשולחן-ערוך ש"יוצאים עליהם בכלי-זיין", שצריכים "רכב" ו"סוסים", והענין של "תרועה" כפשוטו, כדי להפחיד את האויב והמנגד.

וכאשר מתנהגים באופן האמור [לא בגלל ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", חס-ושלום, אלא מכיון ש"באור פניך יהלכון" - היות וזהו הפסק-דין של השולחן ערוך] - אזי עצם העובדה שמכינים "כלי-זיין" מבטלת את האויב, עד שנהי' "אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא", ותהי' שלימות הארץ - על-ידי-זה שישנה שלימות התורה, "באור פניך יהלכון".

ה. מאחר ומתווכחים האם אפשר להסתפק ב"הקול קול יעקב", או שזקוקים גם ל"כלי-זיין" -

הרי רואים במוחש ובפועל, שהוא [ - סאדאת] עשה את הצעד הראשון לקראת שלום (אחרי שלשים שנה שהנהגתו היתה באופן הפכי), מכיון שהוא ושריו עשו חשבון גשמי וחומרי, והגיעו למסקנא שאם הם יפתחו במלחמה, תהי' להם מפלה יותר גדולה מהמפלות שהיו להם עד כה.

שלכן מובן שאין מה להתפעל מכך שלפי שעה "כבד לב פרעה", והוא דורש דרישות שאין להם שחר וכו' - כי כל דרישותיו אין להם שייכות אליו, ואין לו "אינטרס" בזה, ורק משום שלוחצים עליו הוא מדבר באופן כזה;

הוא רוצה שיעשו אתו שלום, משום שלפי החשבון בעיני-בשר שהוא מחשב, הוא מגיע למסקנא שהוא לא יצליח על-ידי ענין של מלחמה, זהו דבר ש"עוצו עצה ותופר" - אפילו מצד החשבון של כלי-נשק, כנ"ל.

ובפרט שנתווסף ענין עיקרי:

הנשק שישנו כעת, אינו מכיון שכך אומרים הפוליטיקאים ואלו שמחשבים חשבונות בין שר אחד לשר שני - אלא זה מבוסס על כך ש"תורת חיים" (הוראה בחיים) ו"תורת אמת" (הוראה אמיתית) אומרת ש"יוצאים עליהם בכלי-זיין".

אך לכל-לראש צריך להיות הענין של "הקול קול יעקב" - לימוד התורה וקיום המצוות (מכיון ש"תלמוד מביא לידי מעשה"), החל מענין החינוך באופן המתאים, ושהי' "קול יעקב" בבתי-כנסיות ובתי-מדרשות, וכן את ענין התפלה - "בשם אלקינו נדגול", ו"אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר";

ואזי פועל ה"קול קול יעקב" על "הידיים ידי עשיו" - שזה יהי' באופן שעושים זאת רק משום שהקב"ה פסק בשולחן ערוך אורח-חיים כיצד היהודי צריך להתנהג באורח-חיים שלו בחיי היום-יום, על-אחת-כמה-וכמה כאשר זה נוגע לפיקוח-נפש, שהדין (ש"יוצאים עליהם בכלי-זיין") הוא גם בנוגע לחוץ-לארץ, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר על "ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".

ו. וכאשר נעמדים בתוקף של התורה ומצוותי', שזה ממשיך את הקב"ה למטה - נהי' הענין של "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", שזה נפעל על-ידי כללות העניין של לימוד התורה וקיום המצוות, החל מתפילין שבראש, עד לענין של "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה", ובלשון המכילתא: ש"ששת ימים תעבוד" הוא מצוות-עשה -

ובנדון-דידן - מתכוונים לענין העשי' שצריכים להכין "כלי-זיין" (באופן כשר, לא על-ידי ויתור על ענינים של יראת-שמים) - מכיון שיודעים שהם "ממשמשים לבוא", כפסק-דין השולחן ערוך הנ"ל.

ונהי' הענין של "אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא" אצל כל אחד בעבודתו - כולל גם אצל אלו שנושאים את הכלי-נשק, שאף-על-פי שהם נושאים נשק גשמי, אבל הם יודעים שזה לא ענין של "כחי ועוצם ידי" חס-ושלום, אלא "בשם אלקינו נדגול", בדוגמא כפי שהי' בזמן חנוכה (דמיני' אזלינן), שה"מכבים" חרטו על דגלם "מי כמכה בא-לים ה'", ועם זה הולכים נגד האויב ומתנקם.

ועל-דרך-זה נעשה ה"אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא" גם בנוגע לאומות-העולם - ובמילא אין צורך להשתמש ב"כלי-זיין", היות והיהודים עומדים במעמד ומצב ש"באור פניך יהלכון", שאז נהי' הענין של "אשרי העם יודעי תרועה".

ז. ואז נהי' נצחון גמור באופן של שלום - שישנה שלימות הארץ, על-ידי שלימות התורה, וגם שלימות העם - בביאת משיח צדקנו, ש"יקבץ נדחי ישראל",

שזה יהי' על-ידי-זה שעוד בהיותינו בימים האחרונים של הגלות משתמשים ב"כלי-זיין" (בגלל שעדיין זקוקים להם, מכיון שנמצאים עדיין בגלות) על-פי הוראות התורה (לא לעקם לצורך זה את עניני התורה והמצוות), מתוך ידיעה ש"הוא הנותן לך כח לעשות חיל" -

נעשה זה הכנה קרובה ל"בעתה אחישנה" - שאז תתבטל לגמרי כל המציאות של "כלי-זיין", משום שאז יהי' "וכתתו חרבותם לאתים", יעשו מזה כלי חרישה, כדי שיהי' "ונתנה הארץ יבולה", ו"והולידה והצמיחה",

בביאת משיח צדקנו - ש"מיד הן נגאלין" - יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, על-ידי-זה שיעמדו "קוממיות" בימים האחרונים של הגלות, ביודעם ש"ה' הוא הנותן לך כח לעשות חיל", ומכיון ש"באור פניך יהלכון", לכן נהי' הענין של "יודעי תרועה", מכיון שהולכים בכחו של הקב"ה,

יהי' ענין השלום לכל בני ישראל במושבותם - מכיון ששמו של הקב"ה הוא "שלום", על-אחת-כמה-וכמה "ונתתי שלום בארץ" - בארץ הקודש, ואז נוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות, עד לאופן של תכלית השלימות.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM