ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
י"ט כסלו תשל"א

 

תוכן השיחה

כאשר מקיימים מצוה — וכמו"כ היפך המצוה — פעם אחר פעם, הרי"ז נעשה טבע — גם עתה, דהרדיפה ‏אחר אומות-העולם ש"יסכימו" לקחת שטחים מעם ישראל — נעשית ר"ל לטבע * רודפים אחרי הגוי ‏בתקוה למצוא-חן בעיניו, ולקבל ממנו "חיוך", במה מתבטא שכבשו את חברון? שלא מתירים ליהודים ‏להתיישב שם?! * לטענתם: מדוע מתערב אני בדברים "שלא שייכים לי" — המענה על כך: ארץ ישראל ‏שייכת לכל אחד ואחד מבני ישראל, וכשם כשאבר מסויים אינו תקין, כל הגוף כואב, כמו"כ בעניננו — על ‏כל אחד ואחד מעם ישראל בכל העולם, להקים זעקה על המתחולל בארץ ישראל!‏


האזן לשיחה


>א>. כשמדברים אודות חנוכה, יש להוסיף עוד ענין שהוא מעניני-דיומא [ומכיון שהוא נוגע לרבים (לא רק לאלו שיכולים להגיע להתוועדות בשבת, מסמיכות מקום) - נדבר אודותיו כעת, בימות החול, כדי שאלו שמעבר לים יוכלו לשמוע את הדברים].

ענין זה בא בהמשך להמדובר לעיל, שמכיון שנמצאים אנו ב"דור יתום", בחושך כפול ומכופל, ואין יום שאינו מרובה משל חבירו בענין של היפך הברכה, שברכה הרי מאירה את הראש, מה-שאין-כן היפך הברכה - לכן עושה הקב"ה את הנסיונות "מאירים" יותר, ומכיון שיהודי מחפש כל דבר בתורה - הוא מבליט את ההוראות שבתורה, שמהם צריכים ללמוד על המאורעות שקורים בימינו אלה, על ההתרחשויות בימים האחרונים.

וכמדובר בארוכה לפני שלש שנים, לאחר מלחמת ששת הימים, שההוראה כיצד לנהוג במלחמה נלמדת מהתנ"ך מהסיפור של מלחמת אחאב (מלך ישראל) עם בן-הדד (מלך ארם) אשר נמשכה גם שבעה ימים - שהי' נצחון שלא בדרך הטבע לגמרי, ומיד לאחרי הנצחון רדפו היהודים אחרי הגוים וצעקו להם "אחי הוא", ומסופר שם בהמשך על הצרות שנגרמו מכך (כדי להבהיר, שלשנה הבאה, בפעם הבאה, זה לא יתרחש).

וכאן חזרו על אותה טעות, ובהוספה, שהוסיפו במשך יום אחר יום (שכן "מצוה גוררת מצוה" וכן לצד ההפכי) - ועד היום הזה אי-אפשר לשלם את התוצאות שנגרמו כתוצאה מהרדיפה אחר הגוייים.

ועל כך הוסיפו עוד, כאמור לעיל ש"מצוה גוררת מצוה" אינו גזירת הכתוב, אלא טבע בני-אדם שכאשר מתרגלים לדבר מסויים - הוא נעשה טבע. אמנם מפעם אחת אין הוא נעשה טבע, אך הוא גורר לעשות עוד מצוה (עד שזה נעשה טבע) - וכן הוא בענינים של היפך המצוות.

ב>. בימי החשמונאים היו ארבע מלוכות שמשלו ושלטו בשטח של ארץ ישראל; ובין אותן ארבע מלוכות - היו שתיים שעסקו באופן מיוחד ואינטרסנטי בשטח של ארץ ישראל, וכל אחת מהן האמינה שהיא תוכל לדחוף שם את רגלה.

וביחס למלכיות אלו היו, שתי שיטות: שיטה אחת היתה של המתיוונים, שאהבו את אחת משתי המלכויות, ולא די בכך שאהבו את עניניהם הגשמיים (שלכך הי' הסבר - שהרי זקוקים להם, כדי לקבל הגנה מפני המלכות השני' ושאר הענינים להגן על הארץ וכו' וכו'), אלא החליטו שמכיון שצריכים להגיע אליהם - צריכים לרדוף אחריהם ולהתמסר אליהם בכל הדרישות, כדי שלא יהי' כל חילוק, וכדי שיוכלו לשבת על שולחן מלכים (אין הכוונה ל"מאן מלכי רבנן", שלדעתם הם העשרה בטלנים של העיירה הקטנה, אלא הכוונה למלכי אומות-העולם).

והסוג השני, לא רדפו אחריהם - והמלכים עצמם היו מתבטלים בפניהם. וכמסופר ששבור מלכא הי' בטל לר' יהודה, ומכיון שידע שהוא יהודי דתי וימסור את נפשו כדי לא להשתמש בסכין שהשתמשו בה גויים, הוא רץ והביא לו אתרוג, ואף הטריח את-עצמו ונעץ את הסכין בקרקע עשר פעמים, כמדובר לעיל.

ובימינו קורה בדיוק ההיפך - רודפים אחריהם, לומדים מהם, משתוקקים לשמוע מהם איזו מילה טובה, ואומרים להם מאחורי הפרגוד: תשמעו, מצד סיבה ומצב מסויים אין לנו ברירה, ונהי' מוכרחים "להרעיש" ולצעוק ולדבר אתכם דברים קשים, ולומר שבשום אופן לא נסכים למה שאתם מציעים - אך תדעו, שבאמת זה כ"מונח בקופסא" (מוחלט) שניתן לכם. הנכם רוצים לא יותר מתשעים אחוז - (את כל מאת האחוזים הרי אינכם רוצים) אזי יתכן שניתן לכם יותר מתשעים, ויתכן שניתן לכם תשעים ואחד אחוז; אך בכדי שזה יראה באופן יפה זה ימשך כמה ימים, ואתם מצדכם תתנו לנו דברים של מה-בכך, שתמורתם ניתן לכם את העיקר.

טענתי: מדוע הנך רודף רק אחרי גוי אחד - תרדוף אחרי שני גויים! ותרויח מזה, שכאשר הגוי יראה שיש לך ברירה ואינך חייב להגיע אליו, יש לך "יחסן" שני; וממילא כאשר הוא לא יתרצה לך, תלך להתעסק עם הגוי השני, שגם אחריו הנך רץ - במילא תוכל לעמוד על המיקח.

ענו לי: הרי זה לא יפה, אין זה אמת; כיצד הוא אפשר לרמות את הגוי הזה, או את השני (כך מישהו אמר לי בפירוש)!

אמרתי לו: הרי אתה דיפלומט, האם אתה יכול לספר לי על דיפלומט שהי' יום שדיבר עשרים וארבע שעות רצופות אמת? - אין עשרים וארבע שעות רצופות שהוא ידבר אמת. [ואם כן - יורידו אותו מהכסא, היות שהרי טוען הדיפלומט - כאשר נלך עם האמת העולם יחרב. ומביא לך מקור בתורה, שהרי אומר המדרש "אמת אומר אל יברא" - אם-כן יש לעקם את האמת!].

לאחר שגם זה לא שיכנע אותו. אמרתי לו: אביא לך ראי' מגוי שעשה כך!

וזה גרם לו התענינות ושאל - מה הראי'? אמרתי לו: מצרים גם-כן עושה כך. שהרי גם מצרים רודפת אחרי גויים (לא כמו שיהודים רודפים - ללא התחשבות בכבודם העצמי, הם רודפים עם קצת כבוד עצמי), אבל רודפת אחרי שני גויים: כשצריכים, שולחים מישהו לוושינגטון, ואחרי-זה שולחים מישהו למוסקבה - או ש"מהפכים את היוצרות": קודם למוסקבה, ולאחר-מכן לוושינגטון, בכל אופן, בשתי המקומות יודעים שיש להם קשר (יחסים) גם עם עוד מקום.

מדוע הנך "מתעקש" על מקום אחד, לך לשני מקומות!

לאחר ששמע זאת אמר שצריך לחשוב על כך.

כוונתי בזה היתה - שכאשר הוא רודף רק אחרי גוי אחד, ואז מוכרח לעשות עבורו כל מה שירצה, במילא יתכן שיצטרך לוותר גם על ענינים שביהדות היות וצריך לשאת-חן בעיני הגוי; אך כאשר יתעסק עם שני גויים [ - אמנם לרדוף אחרי שני גויים בכל הענינים, זה קשה], במילא אולי זה יחזיק אותו שביהדות לא יערב את הגויים.

כשאתה רודף אחרי גוי - תן לו עוד בדברים אחרים, מדוע אתה נותן לו את חברון?! זה הרי נכס יהודי, שם נמצאת מערת המכפלה! הנך צריך לתת לו את ירושלים?! הרי שם נמצא הכותל המערבי? - זה לא מסתדר על פי דיפלומטי'? - שיהי' ללא דיפלומטי'!

אז הוא ענה: לא, אי-אפשר לנהוג כך, אנו הרי חיים בעולם חומרי "שהקליפות גוברות בו", הרי כך כתוב בתניא, והתניא מביא זאת מעץ חיים, מקבלה, שזה עולם "שהקליפות גוברות בו" - אם-כן צריך להתחשב בקליפות!

אמרתי לו: תן לו עוד דברים אחרים - מדוע הנך צריך לתת לו את חברון ולאחר-מכן את ירושלים?!

אז הוא השיב: כבר נמצא אפשרות לנסח את זה.

- איזה נוסח תמצא? שירושלים תהי' עיר משותפת, ויהי' נוסח כזה או אחר - אוי לכזה נוסח.

ומה יהי' בחברון? בחברון יאמרו, שהיות והיא "עיר האבות", אזי תהי' כמוזיאון, ובמילא גם ליהודים יהי' שייכות לחברון; והרי כבר יודעים כיצד יהי' הסדר במוזיאון: הכניסה תותר לשלש או ארבע ואולי אף שבע שעות ביום - ולאחר-מכן ינעלו אותו וימסרו אותו לערבים; כך מתנהגים, רחמנא ליצלן!

בינתיים לא הי' על כך חוק, אך מאוחר יותר חוקקו חוק - כמדובר כמה פעמים, שישנו חוק שבו כתוב היכן מותר ליהודים להתיישב, והראו להם את המקום - מחוץ לגבולות חברון!

וכאמור, עשו מזה "נצחון" - כבשו את חברון! במה מתבטא שכבשו את חברון? - בזה שאסרו על יהודים על פי חוק להתיישב שם? אמנם לי יש טענות, אבל ה"קול" הוא שכבשו את חברון.

מילא בחברון נעשה מי שנעשה - אך לכל-הפחות שיתחילו כעת לצעוק אודות ירושלים, אולי נוכל להבטיח את ירושלים!

אבל יותר מזה זה נוגע - שזה יבטיח יהודים. וכפי שדובר, מה שהי' פעם: שהיו שתי מלכויות ששתיהן רצו לשלוט על ישראל, וראו, שכאשר היהודים הלכו וסמכו על יון - נגרמו מזה אחר-כך צרות: החל עם צרות ביהדות, ולאחרי-זה היו צרות בנוגע לקיום כל שטחי ארץ ישראל וכל היהודים וכו', ולבסוף הוכרחו ללכת בעל>-כרחם עם המלוכה השני'.

וכפי שכ"ק מו"ח אדמו"ר אומר: "העבר מלמד את העתיד" - צריך מלכתחילה לדאוג, ליצור קשרים עם שני גויים, עם שלשה גויים, או אפי' עם ארבעה גויים, ובמילא לא יצטרכו לרדוף אחריהם ולבקש מהם חסד-חינם - שיקבלו את הענינים שנותנים להם, ואז - יעשו זאת באופן "עדין" יותר ובאופן דיפלומטי, במילא זה יקח כמה ימים.

ג>. מסתמא קניתי כמה וכמה "חברים טובים" על-ידי התוועדות זו, בין כאן ובין בארץ ישראל - אך העיקר הוא, שהדברים שנאמרו אינם דברים שלי, ומי שרוצה יכול לראות זאת בגמרא, במדרשים ובפוסקים ששם כתוב כל דבר, ולא באתי אלא לחזור על מה שכבר הודפס כמה שנים לפני-זה.

ומה שאני יכול להוסיף, שבדיוק כשם שהתורה היתה בתקפה במדבר סיני, וכשם שהתורה היתה בתקפה בעיירה הקטנה ברוסיה, או בפולין, או בגליצי' - כך היא בתקפה בכל העולם כולו גם עתה, ואף אחד אינו יכול לשנות זאת ולמכור זאת! מי שקונה - משלה את עצמו, ומי שמוכר משלה את עצמו, ולא ישתנה אפילו "קוצו של יו"ד" בתורה, כפי שהמדרש אומר אפילו בנוגע לשלמה המלך (שעליו נאמר "וישב שלמה על כסא הוי'") שלא יכל לשנות אפילו אות אחת בתורה, (ואפילו לא בחייו), על-אחת-כמה-וכמה שאי-אפשר לשנות ענין שנוגע לכל עם ישראל בכל תפוצות הגולה - ובעיקר בארץ ישראל!

והטענה, שיהודי שנמצא במקום אחד אינו צריך להתערב במה שקורה במקום שני - היא היפך התורה שאומרת שהיהודים הם אומה אחת ו"גוי אחד בארץ", ובדיוק כשם שאי-אפשר לעשות מגוי - יהודי, אפילו שמאה ועשרים אנשים יפסקו שהגוי הוא יהודי, כך אי-אפשר לעשות מיהודי - גוי, אפילו שמאה ועשרים אנשים יפסקו שהוא אינו-יהודי; ועל-אחת-כמה-וכמה, שיהודי שנמצא במקום אחד - הרי הוא מציאות אחת עם כל היהודים שבכל העולם.

ועד שאדמו"ר הזקן כותב באגרת-הקודש, שרק כאשר כל האברים בריאים - הגוף בריא, אך כאשר יש חסרון באבר אחד - חסר בכל הגוף, בכל שאר האברים ובכל שס"ה הגידים. במילא מובן, שכאשר ישנו אבר שאינו כדבעי - צריכים שאר האיברים להקים קול צעקה, ולזעוק שישנו אבר אחד שאינו כדבעי!

לאלה ששותקים - איני יכול לעשות דבר, אך הם עצמם יודעים שזה היפך דין בשולחן-ערוך, שכאשר יהודי בקצוי-תבל עושה ענין שאינו על-פי שולחן-ערוך - הרי כל יהודי, היכן שרק יהי', מוכרח לומר (באופן שהשני ישמע) שהוא עושה דבר שאינו על-פי שולחן-ערוך, ועשייתו מזיק לעושה, ומזיק, כביכול, ל"שכינתא בגלותא" - "השוכן אתם בתוך וגו'".

ויהי רצון, שבקרוב ממש נזכה לנסים ולנפלאות, לפורקן ולגאולות, לישועות ולנחמות - שבדיוק כפי שהי' "בימים ההם" יהי' "בזמן הזה", ובדרכי נועם ובדרכי שלום, ויתקיים בקרוב ממש ה"יבנה מקדש במקומו" - בירושלים שעליה נאמר "קרית מלך רב", ששום גוי אין לו חלק בה, "ויקבץ נדחי ישראל", "ויתקן את כל העולם כולו" - שלא רק שלא יהיו קשיים מאומות אחרות, ועל-אחת-כמה-וכמה שלא יהי' היפך השלום, אלא אדרבה: "אהפוך אל העמים שפה ברורה גו' ולעבדו שכם אחד" "והיתה לה' המלוכה".

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM