ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
מוצאי ש"פ שמיני מבה"ח ניסן תשל"ח

 

תוכן השיחה

כולם יודעים שהחזרת שטחים מהגדה המערבית — היא סכנת נפשות כפשוטו, ולמרות זאת, לא מדברים ‏על-כך כלל, אלא מהו הפירוש של מסמך — "242"! * שמסמך זה (האומר שישראל מסכימה למסירת ‏שטחים) נחתם ע"י ישראל בגלל פחדם מהגוי — "קול עלה נדף"! * כשנמצאים במצב של פיקוח-נפש ‏צריכים לעזוב את כל הענינים הצדיים ולהתעסק בנושא העיקרי — שבעניננו: ישוב וסתימת כל הגבולות! * ‏הפחד מהגוי גדול כל-כך, עד שכבשו שטח מלבנון, שבתוכו היתה גם העיר צור, מעוזם של המחבלים, ‏השאירו את העיר בשלימותה — כיון שהי' לחץ מוושינגטון * והגדילו לעשות: שאת הטענה שטענו והוכיחו ‏בעבר בפני וושינגטון, שמסירת שטחים גורמת לפיקוח-נפש כפשוטו — כלל לא מעלים היום על סדר-היום! ‏‏* הצרה היא: שאת המסמך הנ"ל מביאים להצבעה בכנסת שמורכבת גם מנציגים ערבים! * השלום לא ‏ברשות אף-אחד, לא ברשות מצרים, ולא ברשות ערפאת ימ"ש!!‏


האזן לשיחה

א. דובר כמה פעמים שבארץ הקודש ישנו מצב משונה, שאינו מובן כלל:

כולם יודעים שהחזרת שטחים מהגדה המערבית היא סכנת נפשות. לא זקוקים למומחה הכי גדול שיאמר זאת - כשמסתכלים על שטחים אלו, ורואים את המרחק שלהם מהים, ורואים מי עומד בצד המזרחי ומי נמצא על האניות - רואים שזה ענין של סכנת נפשות ממש, רחמנא ליצלן:

ולמרות זאת הפסיקו לדבר על הענין של פיקוח-נפש; הפסיקו לדבר על הדין הברור שבמעמד ומצב כזה "יוצאים עליהם בכלי-זיין" (כפי שמובא בשולחן ערוך הטעם "שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם" חס-ושלום) - ותמורת-זה מתווכחים על מסמך שנחתם באסיפה של "כל מדינות המלך" (ואלו שהם "הירא ורך הלבב" גם חתמו עליו), ועוסקים בלימוד פשטים ופשטלא'ך - האם פירוש המסמך הוא כך, או באופן הפכי.

למאי נפק"מ מה הוא הפשט של המסמך - הרי מדובר על ענין של סכנת-נפשות ופיקוח-נפש ממש של כמה פעמים שישים ריבוא מישראל (כפי שכבר נדפס בכל העיתונים, ו"לית מאן דפליג" שזהו ענין של פקו"נ) - למאי נפקא-מינה אם חתמו על המסמך או לא, אם הפשט במסמך הוא באופן כזה או באופן אחר - מדובר אודות פיקוח-נפש!

ב. וכמדובר כמה פעמים, שלכתחילה לא הי' ברשותו לחתום על המסמך, והוא עשה זאת בגלל שהוא הי' "הירא ורך הלבב" ופחד מ"קול עלה נדף" (היות שאז לא הי' שום לחץ על-זה, כפי שכבר כולם יודעים); וכיון שהוא "הירא ורך הלבב", אזי בטבע הוא פוחד מ"קול עלה נדף" - ובפרט כשהוא חושב שהוא מנהיג בישראל, וכולם מוכרחים לציית לו - הוא הולך ועושה כל התלוי בו כדי שיהי' "ימס את לבב אחיו כלבבו".

מה שאומרים שאם יחזירו שטחים מהגדה המערבית יהיה שלום - הרי כולם יודעים שהוא בעצמו אומר שהוא לא "בעל-הבית" על אלו הנמצאים בגדה המזרחית; הוא רק מקווה שבאם הוא ישאר לשבת על הכסא, וימצא-חן בעיני אלו הנמצאים בגדה המזרחית של הירדן, וגם אש"ף יסכים לדבר על שלום (למרות שהם צועקים להיפך, והם צועקים עליו ש"אחת דתו" וכו') - אז יתאפשר לדבר על תנאי השלום!

ג. את הפרטים הללו הם אינם מזכירים, אלא מתווכחים האם בשביל "שלום" כדאי לעשות ענין פלוני או לא; אבל מפחדים להדגיש, שהולכים לדבר עם אחד ש(הוא עצמו אומר, וכולם יודעים ש) אין הדבר תלוי בו כלל וכלל, זה תלוי באלו שנלחמים ביניהם, אבל ה"צד-השוה" שבהם שהם כולם הולכים נגד היהודים (בכל מקום שהם, ועל-אחת-כמה-וכמה נגד היהודים הנמצאים בארץ הקודש).

עד-כדי-כך, שבשביל זה מוכנים ליפול לפניו - "יכרע" ו"ישתחווה" - כדי למצוא-חן בעיניו, ולפעול עליו שיסכים לקחת את כל מה שימסרו לו בסיני, כולל מסירת יהודה ושומרון, כולל גם למסור בידיו ענין שבו תלוי פיקוח-נפש של כמה פעמים שישים ריבוא מישראל.

פעם היו נוהגים לומר ש"שאלת חכם חצי תשובה". ולכאורה אינו מובן, הרי הוא שואל שאלה בלבד, ואם-כן מדוע יש כאן "חצי תשובה"? אך ההסבר הוא - תלוי איך שואלים את השאלה.

ובעניננו: הרי אם יאמרו את הענין כפי שהוא לאמיתתו (שזה פיקוח-נפש) - אין כבר מה להתווכח בזה; ומכיון שכן, הוציאו את-זה מ"עולם הדיבור" (שזה ענין של פיקוח-נפש) והתחילו לדבר ולהתווכח מה הפירוש של המסמך הנקרא "242".

ואחר-כך הגישו את-זה להצבעה, שבין המצביעים ישנם גם נוצרים ומוסלמים ואלו שעוסקים בלהט בכך שיש להכיר באש"ף (אין זה סוד שיש להם בא-כח ב"כנסת" והוא אומר בגלוי שהוא מחזיק מהם!) - והם יחליטו כיצד צריכים לנהוג!

פעם התווכחו (על-כל-פנים בגלוי) האם זה קשור לפיקוח-נפש או לא, אך היום רואים בגלוי שזה קשור עם פיקוח-נפש: כאשר היו כאן [בארה"ב] בקיץ שעבר, הראו לנשיא מדינה זו מפה, והראו לו את המרחק בין השטחים לים, וכיצד יכולים לחצות את כל השטחים, חס-ושלום - והוא הסכים על-כך. וכבר גילו את-זה, והדפיסו בכל העיתונים שזה ענין של פיקוח-נפש].

ד. כל אדם פשוט מבין שכאשר אשתו ובני-ביתו נמצאים במצב של פיקוח-נפש (אפילו שהוא לא חושב על-עצמו) - הוא דוחה את כל הענינים ומתעסק בענין העיקרי.

ואם-כן מובן, שמכיון שזה ענין של פיקוח-נפש - אין מה לדבר על כל הענינים הצדדיים, אלא צריכים לדבר על הענין העיקרי. והעיקר הוא לא עצם הדיבור, אלא שצריך להיות "דברתי ועשיתי". לכל-לראש יש להבטיח שלא יוכלו להסתנן לשם, שעל-כך אין דרך אחרת אלא ליישב את כל הגבולות.

ועד כדי-כך היא הבהלה (ה"פראות") שבדבר: שמאחר ולא היה להם מה לענות על-כך שהם אינם מיישבים את כל שטחי ארץ ישראל - הם אמרו שהסיבה לאי-ההתיישבות היא כיון שהתוכנית היא לבנות שם ערים וכו', ולצורך הבניה וכו' דרוש משך זמן - אז יעשו זאת במשך הזמן.

- לא מדברים על בניית ערים וכפרים ואפילו לא על בנין "סתם", אלא על הגנת כל העם הדרים בארץ הקודש (ועל-ידי-זה על כל בני ישראל) - שעבור זה לא צריכים לבנות ערים וכו', אלא להעמיד שומר ולתת לו כלי-נשק, ולעודד את רוחו - זאת אומרת, שלא יאמרו לו ששולחים אותו מכיון שאין ברירה כי יש רב מסויים שלוחץ וכו', אלא אדרבה: דבר פשוט הוא שיש להגן על כל היהודים "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו", במילא יש לעשות את כל הדברים שצריכים כדי להגן עליהם.

ועוד דבר מבהיל: הפסיקו לדבר על מה שאירע בשבת הידועה! - כשאירע המאורע הבטיחו שלעולם לא ישכחו את-זה, ושלא ידברו אתם וכו' חס-ושלום, וכעבור כמה ימים הפסיקו בכוונה לדבר על-זה, בטענה שלא צריכים לגרות את אלו שהם היפך אוהבי ישראל.

שזה ענין של דיבור, אבל כאן נוגע ענין של מעשה: כאשר ישנה פרצה בגבול, וזה ענין של פיקוח-נפש - צריכים לכל-לראש להעמיד שומר ולתת לו כלי-נשק וכו'.

וכאמור, בקיץ שעבר הניחו מפה על השולחן בוושינגטון (בחדר הידוע) - וכולם הסכימו שזה ענין של פיקוח-נפש (משך-זמן העלימו את-זה, אבל כעת פירסמו את-זה ונדפס על-כך בעיתונים).

ובמילא, לכל-לראש יש לסגור את הגבול - שעל צעד זה אין צורך בהצבעה, כמדובר לעיל בארוכה, ששני אנשים יכולים להחליט על כך, וישנם אנשים מוכנים עם כלי-נשק כדי ליישב - בכוונה להגן - את כל הגבול המזרחי של ארץ ישראל. אך לפועל - עובר שבוע אחר שבוע ואין התקדמות בענין; אשר כל רגע וכל יום שלא עושים זאת - נושאים באחריות אותם שני אנשים שיכולים לבצע את-זה!

ה. עד כדי-כך המצב מבהיל בארץ הקודש - שכאשר כבשו את השטח של לבנון (על-מנת להחזיר, לכתחילה סיכמו שיחזירו את-זה) הרי החליטו שיכבשו את הנהר שנקרא "ליטאני", שבשטח זה נמצאת גם העיר "צור", שכולם יודעים שהיא עיר מקלט לאש"ף, ונמצאים שם כמה וכמה מחבלים עם כלי-נשק וכו' (וישנה סברא שהמחבלים שהגיעו בשבת הידועה באו מצור).

[אינני יודע אם הם יודעים את מאמר הגמרא לגבי צור וירושלים "אם מליאה זו חריבה זו וכו'" - אבל המציאות היא שזו עיר מקלט של המחבלים],

ולמרות שכבשו את כל השטח הזה - את העיר צור השאירו בשלימותה!

[מה שנתנו למחבלים אפשרות לברוח - יש לזה מקור בתורה: מכיון שהדין הוא "כשצרין על עיר לתפשה, אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא משלש רוחותיה, ומניחין מקום לבורח, ולכל מי שירצה להמלט על נפשו", שאחד הטעמים על-כך הוא: שאם יעשו מצור בארבעה צדדים, אז כשהם יראו שאין להם ברירה, הם ילחמו בחירוף-נפש, ובמילא זה יגבה יותר קרבנות - והתורה רוצה למנוע קרבנות מיותרים בבני-אדם בכלל, ועאכו"כ מצבא ישראל; אבל כאן, כבשו את כל השטח ואת העיר צור השאירו בשלימותה!].

ומה שנמנעו מלכבוש את צור (למרות שעל פי התכנית היו צריכים לכבוש אותה), אין זה כפי שניסו להצדיק זאת מהסיבה שהיו שם הרבה אזרחים, כי אם הם היו מודיעים לאזרחים שמתכוננים לכבוש את העיר, הם היו נסים על נפשם כשם שהם נסו משאר הערים והכפרים!

אלא הסיבה היא - מכיון שהיה לחץ!

- מדוע נכנעו ללחץ?! הרי אתה אומר שאתה הולך לבער את המחבלים, אז כיצד הנך יכול להכנע ללחץ? אם נכנעים ללחצים - לא היו צריכים מלכתחילה ללכת!

וכמדובר כמ"פ, כל הצרות מתחילות מכך שעושים חצי דבר - הולכים צעד אחד לפנים ומיד הולכים שני צעדים לאחור, או שנעמדים. ולצערינו כאן היה ההיפך: קודם נסוגים, ואחרי-זה חושבים האם אפשר ללכת קדימה!

ומזה רואים עד כמה מזיקה ההתחשבות בלחץ מדומה: הם לא העלו בדעתם שבתוך השש-שבע מייל שכבשו, ישאירו עיר בצורה, כאשר כולם יודעים מי נמצא שם [יתכן שהם כבר נסעו משם ויתכן שלא - אך מסתבר שלא נסעו כיון שהם ראו שלא מתעסקים אתם] - ולפועל, עומדים מסביב ולא עושים כלום!

ו. כאמור לעיל, מבזבים זמן וכשרונות בויכוחים על מסמך, למרות שיודעים (כפי שכבר נדפס בכל העיתונים) שזה ענין של פיקוח-נפש ממש.

ומה שטוענים: היתכן שלא מסכימים למסור שטחים תמורת שלום? - אז כאמור, אף-אחד לא יכול להציע שום שלום, מכיון שזה לא ברשותו; זה לא ברשות וושינגטון, לא ברשות מצרים, ואפילו לא ברשות ערפאת ימח-שמו, מכיון שלו אישית ישנם צרות-צרורות מאלו שנמצאים מימינו ומשמאלו. עכשיו אף-אחד לא יכול להציע שלום אמיתי, יכולים רק להציע לחתום על נייר!

ואומרים מיד, שהוא חותם במסמך, שכאשר "ירחיב", ופלוני בן פלוני יהי' במצב-רוח טוב, ומוסקבה תסכים (על-כל-פנים לא תפריע) וכו' וכו' - יתחילו לדבר על שלום, וישאלו אותם מה התנאים שלהם - שהם כבר אמרו מה התנאים שלהם.

ועל סמך זה הם כבר "יימס את לבב אחיו": היתכן שלא מסכימים להחזיר שטחים תמורת שלום?! - בו-בזמן שאף-אחד אינו יכול להציע שום שלום אמיתי, אפילו לא שלום "סתם", ואפילו לא הסכם אי-לוחמה - הכל תלוי בשערה; פעם הוא אומר שהוא יקיים את ההסכם ופעם הוא אומר הפוך!

וכאמור לעיל הורידו מסדר-היום את מה שאמרו ל"אדון הגדול" בוושינגטון (ונדפס בכל העיתונים) שזה פיקוח-נפש ממש, והסבירו זאת בהסברה הכי פשוטה, שאם רק יסתכלו על המפה יראו את המצב -

ומתווכחים בפירוש המסמך - האם הפירוש הוא כך הוא כך, ולא רק שהיום לא שומרים על הגבול המזרחי, אלא מבטיחים שגם מחר לא ישמרו.

ז. ויהי רצון שיהי' "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל", וילכו באופן של "בשם אלוקינו נדגול" ו"אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר", ועל-ידי-זה יקיימו את ציוויו של הקב"ה כפי שהובא בשולחן ערוך כפסק-דין ברור, ש"יוצאים עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת", אפילו כשמתקבלת ידיעה שרק "ממשמשים לבוא", ואפילו כשהם אומרים שהם באים רק "על עסקי תבן וקש".

ומכיון שיודעים שלא "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא הוא הולך בשליחותו של הקב"ה שהוא "אלקי הצבאות", שבפרט זה הוא אמר שיש לפעול גם בדרך הטבע - "יוצאים עליהם בכלי-זיין" (ולא למסור שטח שעל-ידו "תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם", רחמנא-ליצלן, על-ידי שנותנים להם להכנס במקום אחד "על עסקי תבן וקש") - ישנה ההבטחה הברורה ש"ואולך אתכם קוממיות" עוד לפני-זה, ועל-אחת-כמה-וכמה בשעת מעשה, ו"תפול עליהם אימתה ופחד" מכיון שזה יהי' "בגדול זרועך".

עד שיהי' "והיתה לה' המלוכה" ו"אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד", כולל גם - מה שיכול להיות גם בזמן הגלות - שהם יסייעו ליהודים, שהלוחץ גופא נעשה מסייע,

[כפי שכבר ראו בגלוי, שכאשר עמדו בתוקף המתאים, כיון שידעו שבין-כה אי-אפשר להכנע לכל מה שהוא רוצה, כי הוא רוצה הכל - הצליחו. וסוף-כל סוף הרי יהיו מוכרחים לעמוד נגד הלוחץ - אז עדיף שיעמדו נגדו במעמד ומצב שהם בתוקף והלוחץ עדיין מבחוץ. וכאמור לעיל, שלא שייך בזה שקלא-וטריא, כיון שהכל מודים שזה ענין של פיקוח-נפש, ואין אפילו אחד ויחיד שבידו להבטיח שלום, על-אחת-כמה-וכמה שלום לאורך ימים, שבועות, חודשים ושנים].

ויהי רצון, שיראו בפועל כיצד היהודים עומדים בתוקף באופן ד"לא יכרע ולא ישתחווה" - ובמילא יעמידו שומרים בכל מקום הדרוש [מבלי לבקש הסכמה מאף-אחד, ובלי להעביר את זה בשלש קריאות וועדות וכו', עם כל הענינים שאין כאן המקום לדבר אודות זה],

ואז דבר ברור הוא ש"תפול עליהם אימתה ופחד" - אם מצד שהם ידעו מדוע, או מצד ש"מזלייהו חזי", והחשבון שלהם יהי' שזה לא יביא להם כל תועלת [כפי שרואים עכשיו, שזה הדבר היחיד שמחזיק אותם, כי הם יודעים שאם הם ילחצו הרבה זה לא יביא תועלת, במילא הם לוחצים קמעא קמעא].

ויהי' "אמת מארץ תצמח" - שיראו את האמת כמות-שהיא, וילכו לפי הוראת התורה - מלשון הוראה - "תורת אמת" ומצוותי', עליהם נאמר "וחי בהם" - חיים אמיתיים, שזה כולל חיים כפשוטם עד לאופן של "אורה ושמחה וששון ויקר", ובמעמד ומצב של "אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

וזו תהי' הכנה קרובה לגאולה האמיתית והשלמה באופן של "מסמך", עד לסמיכה באופן של "תיכף" - כפי שהדין הוא בנוגע ל"שלוש תכיפות הן",

שבקרוב ממש תהי' הגאולה ממעמד ומצב של גלות - הגאולה האמיתית והשלימה באופן של "מיד הן נגאלין", עוד בחודש אדר,

ובדרך ממילא נעמוד בניסן במעמד ומצב של גאולה - על-ידי משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ובקרוב ממש.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM