ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
מוצאי ש"פ בחוקותי תשל"ח

 

תוכן השיחה

בכל רגע ורגע שעומדים במצב של פחד מהגויים — זה מגביר את הלחץ עוד ועוד! * ראו זאת במוחש לגבי ‏צור, שפחדו לכבשה, וכעת רואים את התוצאות * כנ"ל, בנוגע ליישוב הגבולות, שבכל רגע שלא יישבו, ‏העמידו בסכנת נפשות כמה מבני ישראל! * אותם "מהרסייך ומחריבייך" שבזמן השואה אסרו ללחוץ על ‏נשיא ארה"ב שיפציץ את מחנות המוות, בטענת "אל תתגרה" — תלמידיהם כיום, מונעים בטחון יהודים ‏מטענה מגוחכת זו * כיון שעומדים במלחמה, ואין פנאי לחנך את "הירא ורך הלבב" שיפסיק לפחד — ‏הפתרון היחיד לאותם פחדנים הוא: "הכבדו ושבו בבתיכם"!!‏


האזן לשיחה

א. בהמשך להענין של "והתהלכתי בתוככם" (שזה בא בהמשך לפסוקים שלפניו) - כאן המקום להתעכב על ענין שהזמן גרמא.

[שלצערינו, בין הנמצאים כאן ישנם כאלו (אחד-שנים או יותר - אשר גם לאחד צריך להבהיר) שכאשר הם לא שומעים איזה ענין של פוליטיקה - חסר להם ה"מלח" של כל ההתוועדות. ובמילא, הוא יושב כל הזמן (מכיון שאין לו ברירה) ומחכה לענין שהוא עיקר בעיניו הבשריות: מה יאמרו על הענין שנעשה בוושינגטון?

וכמדובר כמה פעמים, שאין זה נוגע כלל ליהודים; יהודי צריך לעסוק בלימוד התורה ובקיום המצוות, ולדאוג שכמה שיותר יהודים ילמדו תורה ויקיימו מצוות.

אבל מכיון שאי-אפשר להמתין עד שפלוני יעמוד על המעמד ומצב הנכון, מכיון שכל רגע יקר, ובפרט שיכולים להבטיח בכך את אלו שיכולים לפעול משהו בזה, בין בחו"ל ועל-אחת-כמה-וכמה בארץ הקודש - אין ברירה וצריכים לגזול מהזמן כדי לדבר גם על ענין זה],

ובפרט שענין זה הוא פיקוח-נפש, רחמנא ליצלן, של כמה וכמה מבני ובנות ישראל שנמצאים בארץ הקודש - שאף-על-פי שהיא "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", וישנה הבטחה ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל", אף-על-פי-כן הקב"ה רוצה שיפעלו גם בדרך הטבע (כפי שהוא הראה בתורה).

ב. שזהו ענין שמדברים עליו ללא-הרף - שרואים בגלוי ממש, שכל רגע שעומדים במעמד ומצב שמפחדים לעשות את מה שצריך לעשות - לא רק שעל-ידי-זה לא נושאים חן בעיני הגויים, אלא אדרבה: על-ידי-זה מזמינים לחץ נוסף, שהגוי יתבע יותר ויותר!

וכפי שראו זאת בנוגע לעיר צור:

בגלל המדינאים שמפחדים מהגויים לא כבשו את צור - היפך דעת אנשי-הצבא - וכעת יש צרות-צרורות מצור וסביבותי', עד שלא היתה ברירה והיו מוכרחים להרוג שם, כפי שהי' בימים האחרונים.

שמזה רואים שלא רק שלא פעלו כלום על-ידי-זה, אלא אדרבה: הזמינו לחץ נוסף. מה-שאין-כן אם היו עושים כדעת אנשי-הצבא - היו חוסכים את כל הענינים וכו'.

וזה שהיהודים לא רוצים לעשות את המוטל עליהם באופן של "בקומה זקופה", אלא שולחים שלוחים מאחורי הפרגוד לומר שנהגו כפי שצריך להיות, וימסרו את הכל וכו' - לא רק שלא גרם שיהי' שקט, אלא גרם למאורע הכי אחרון שהי' בירושלים עיר הקודש [אמנם המאורע הי' בירושלים החדשה - אך זה "סמוך ונראה" לירושלים העתיקה] - שאפילו "נפש אחת מישראל" היא "עולם מלא", על-אחת-כמה-וכמה כמה פעמים ככה, רחמנא ליצלן!

שזו תוצאה ישירה (ללא סיבות נוספות) מכך שפחדו ולא נגעו בצור ובמחבלים שהיו בה, והבטיחו שמכאן ולהבא ישרור שקט, ויחכו אולי הגוי (יפסיק להיות גוי ו)יהי' מחסידי אומות-העולם - ורואים את התוצאות שהשתלשלו מכך!

וכמדובר כמה פעמים, כאן מדובר על ענין הכרוך בפיקוח-נפש של יהודים (לא כמו אלו המיתממים ומסלפים שמדובר על ענין אחר), ולכן היו מוכרחים לכבוש (כפי שאנשי הצבא רצו) את צור כפי שכבשו את סביבותי', ואדרבה: בצור נמצא המטה הראשי (המנהיגות) של המחבלים - אלא שהמדינאים המפחדים מ"מה יאמרו הגויים", לא אפשרו זאת - ומתוך כוונה טובה: שכאשר יבואו לגו ויאמרו לו שלא מתקיפים אותו, הוא לא יתקיף יותר!

אבל ראו שהתוצאות היו בדיוק הפוכות: לא רק שלא פעלו כלום על-ידי-זה, אלא אדרבה: תמורת מה שיכלו לפעול קודם מתוך הרחבה וללא סכנות, מוכרחים לעשות זאת כעת מתוך סכנה ומתוך מיצר וכו'. ואין כאן המקום להאריך בזה.

ג. ועל-דרך-זה בנוגע לענין יישוב הגבולות (לא בניית ערים, אלא יישוב כל הגבולות בענינים של בטחון) ובפרט הגבול המזרחי, שכל רגע שמשהים זאת ולא מיישבים אותם - מעמידים כמה וכמה מבני ישראל בסכנת פיקוח-נפש, היה-לא-תהיה!

ורחמנות גדולה על אלו שיכולים לעשות זאת, אלא שמפחדים מאלו שמפחדים מ"קול עלה נידף", ואין להם את התוקף לבצע את הענין - למרות שמיום ליום רואים שזה הכרח גמור.

לא רק שלא פעלו כלום על-ידי שתיקתם ופחדם מהגוי, ועל-ידי שליחת שלוחים שיאמרו שלא יישבו את הגבולות ולא יתנו ליהודים להתיישב שם, ויתירה מזו: יכניסו לשם אנשי-צבא כדי למצוא-חן בעיני הגוי - אלא אדרבה: זה גרם שהבטיחו לתת נשק למדינות שהן התומכות הראשיות של המחבלים, הן בעבר והן בהווה, והלוואי שלא יעשו זאת בעתיד.

וכאשר אותו אחד שרוצה למצוא-חן בעיניהם רואה שלחצו הועיל, ועצרו את הדבר ההכרחי שהיו צריכים לעשות (לדעת אנשי-הצבא) - ליישב את כל הגבול המזרחי (ואחריו את שאר הגבולות שבהם הסכנה פחותה) - הוא עושה עוד כמה ענינים של לחץ, עד כדי-כך שהוא החליט החלטה שיתבטאו על היהודים שהם האשמים וכו'!

ואף שאחר-כך הזדעקו על זה - הרי ההיזק לא נעשה, כי הרי כולם יודעים שהוא הציע כזו הצעה; זאת אומרת, שלא רק שהדבר אינו מופרך אצלו, אלא הוא עוד הכניס זאת בתוכניתו, ורק כשצעקו והתבטאו וכו' - הוא עשה טובה ובינתיים התאפק, לאחרי הפרסום הכי גדול שהצעתו היא שכל העמים שנמצאים במקום פלוני יקבלו את הגינוי.

ד. וכמדובר כמה פעמים, ישנה עצה כיצד ליישב את הגבול, והיא: ליישב בפועל, שאז לא יוכלו לשנות על-ידי לחץ כיון ש"אין אחר מעשה כלום". מה-שאין-כן כאשר לאחר כל לחץ מפחדים יותר (ואם בעצמם לא מפחדים אזי מפחדים ממה שיעשה יהודי שני, אף-על-פי שיודעים שהוא בטבע מפחד מ"קול עלה נדף" באם רק העלה נידף על-ידי הגוי, כפי שראו בעבר) - רואים בעיני בשר איך שהסכנה גדלה יותר ויותר.

ואין פוצה פה ומצפצף - שיישבו בעוד-מועד כל נקודה מהגבול המזרחי בענינים של בטחון - שאז לא היו מגיעים (מסתמא) לענין שהיה בירושלים!

אמנם מכיון שצריכים להזהר מלהאשים יהודים בדבר המבהיל, לכן יש לדבר בעיקר בנוגע לעתיד: מוכרחים ליישב את כל הגבולות "בשעתא חדא וברגא חדא"!

וכל התירוצים שתירצו (שזה יפריע לשלום וכו') - הוכח שזה בדיוק להיפך, שזו הדרך היחידה להבטיח את הבטחון, על-ידי-זה שידעו שהיהודים החליטו "לעמוד על נפשם".

- לא כפי שהיה בעבר [ - בזמן השואה, רחמנא ליצלן], שאף-על-פי שהיו ידיעות ברורות שאפשר להפציץ את מסילות הברזל ובכך להפסיק (ועל-כל-פנים - להמעיט) את נסיעת הרכבות למחנות, והיו כאלו שידעו את האמת ולחצו על רוזוולט, נשיא ארה"ב דאז, שיצווה לעשות כן, ואז באו יהודים והשתיקו את הענין בטענה שאסור ללחוץ על נשיא ארה"ב כיון שכתוב "אל תתגרה בגוי קטן"! וביניהם היו גם רבנים שקיבלו דיווח מסולף על המצב, ולכן טענו שעל-פי דין אסור להסתכסך עם וושינגטון!

ולחצים אלו שלהם ושל אחרים, מנעו את האפשרות שוושינגטון תתערב ותפציץ את הדרכים ועל-ידי-זה תביא להצלת יהודים רבים, כפי שנדפס ופורסם עכשיו!

ולצערנו, ישנם כמה ממנהיגיהם ומתלמידיהם שיש להם גם כיום השפעה על ההנהגה כאן ובארץ ישראל, ואינם מתביישים ומנצלים את השפעתם באותו אופן שנצלו אותו אז. וכשבאים אליהם בטענה "ראו מה פעלתם בעבר בדרך זו, והרי כל התעניות שתתענו לא יספיקו כדי לכפר על מה שגרמתם ע"י השפעתכם שלא לאמר אף מילה נגד וושינגטון, ועל כן לפחות היום הכבדו ושבו במקומכם"! - לא רק שאין הם שומעים כלל, אלא אדרבה: ממשיכים בדרך של "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו".

ה. כאמור לעיל, אין לדבר על ענינים שהם היפך התענוג לגמרי, עדיף לדבר על ההווה והעתיד:

הכרח גמור הוא, שמי שמרגיש שהוא "הירא ורך הלבב - ילך וישוב לביתו ולא ירך את לבב אחיו כלבבו".

מאחר ומדובר בזמן של כוננות למלחמה, אין זמן להשפיע עליו ולחנך אותו שיפסיק להיות "ירא ורך הלבב"; לא יודעים אם יצליחו בכך ולא עתה הוא הזמן לזה - עכשיו מצפים ממנו ש"ילך וישוב לביתו וגו'"!

אבל כאשר הוא עושה עוולה הנוגעת למליוני יהודים, והוא ממשיך בזה עם כל התוצאות הנובעות מכך, שזה כולל גם את אלו שדוחקים את-עצמם ש"אל תתגרה בגוי קטן", על-אחת-כמה-וכמה כשמדובר בממשלת מדינה זו ש"בשלומה יהיה לכם שלום" שהיא ממשלה של חסד - אין כל פלא בכך שהם יכולים לטעות בחשבון, במכל-שכן וקל-וחומר מכך שישנו יהודי שטועה בחשבון זה!

ויתירה מזו: אי-אפשר לצפות אפילו מיהודי שיכניס עצמו עד מיצוי הנפש בענין שאינו נוגע לו כ"כ (מה-שאין-כן כשמדובר אודות אחד שהענין נוגע לו, לבני-ביתו ולתלמידיו וכו', שאז הוא צריך להכניס את-עצמו בזה עד מיצוי הנפש).

ואין כאן המקום להאריך בכל זה, מכיון שמדובר על כאלה שיודעים מכל הענין ורק רוצים לסלף את-זה כדי לגרום חס-ושלום (ברצון או שלא ברצון) למה שקרה בירושלים, היה-לא-תהיה! לכן, החזרה על כך היא ללא כל תועלת.

וכמדובר כמה פעמים, ישנו פסק-דין ברור (ואין בו מחלוקת הפוסקים) בשולחן ערוך כיצד צריכים לנהוג (ולצערינו, כעת ישנם כל התנאים שנמנו שם), שהדין הוא: "יוצאים עליהם בכלי-זיין" להגן על המקומות שמשם יתכן ש"תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם" מכיון שזה ענין הכרוך בפיקוח-נפש, ויש לנהוג כך אפילו כשיש רק ספק וספק-ספיקא של פיקוח-נפש.

אלא שישנם יהודים או על-כל-פנים יהודי אחד, שמפחד מהגויים בגלל שהוא "הירא ורך הלבב" - זה טבעו: הוא התרגל לקבל כבוד מהגויים, והוא משלה את-עצמו שתכלית שלימותו בעולם, הוא, שהגוי יאמר לו שהוא בן-אדם טוב, מנהיג טוב, עם כל הפרטים שבדבר.

וכשאומרים לו, שיראה מה שהוא כבר גרם בהנהגתו בעבר, ושכעת המצב חמור יותר, היה-לא-תהיה - אזי כשמדובר אודות "הירא ורך הלבב" אין עצה לזה, כיון שאין זמן לחנכו שיפסיק להיות "ירא ורך הלבב" (אפילו אם הוא יסכים להתחנך).

שלכאורה, כיון שבפרשתנו כתוב שאם חסר ב"בחוקותי תלכו וגו'", הקב"ה עושה שיפחדו מ"קול עלה נדף" - איך אפשר לבא אליו בטענות, הרי "אני הכבדתי את לב פרעה";

צריכים לפעול עליו שיהיה עמל בתורה ושיקיים את המצוות בשלימות - שאז, כשתתבטל הסיבה, יתבטל ממילא המסובב, שהוא לא יפחד מ"קול עלה נדף" - אלא כאמור, אין זמן לכך.

אמנם צריכים לפעול עליו שילמד תורה ויקיים מצוות עד לאופן שיהי' "עמל" בתורה, אבל בכל רגע ורגע שלא מיישבים כל נקודה בגבול המזרחי (וכן בגבול הצפוני [ששם שומרים יותר בגלל הצרות שהיו שם] ועד"ז בכל הגבולות) - מעמידים את היהודים בסכנת פיקוח-נפש, רחמנא ליצלן!

ואלו שיכולים לפעול בזה, לוקחים על עצמם את האחריות לענין - וכמדובר כמ"פ שאפשר לעשות זאת "בשעתא חדא וברגעא חדא".

ומה שכתוב בתורה, שכאשר חסר בלימוד התורה ובקיום מצוותי', אין כל פלא בכך שמפחדים מ"קול עלה נדף" - הנה לכך מועילה זכות המוגנים וזכות המגינים, שעל-ידי-זה הם יהיו במצב בטוח לגמרי, או על-כל-פנים במצב בטוח יותר - שדי בזכות זו לבטל כל הענינים המונעים,

כולל גם את מה שחינכו את עצמם, ורוצים להשפיע גם על אחרים, שיפחדו מ"קול עלה נדף" - מבלי להסתכל על כך שרואים במאורע אחר מאורע כיצד ההנהגה של פחד מ"קול עלה נדף" מביאה לכל התוצאות שנמנו לעיל ולענינים שלא רוצים למנותם (מצד "אל תפתח פה לשטן" - היות והם לא נתפרסמו), ובפרט במוצאי שבת-קודש שאז צריך להיות ענין התענוג, מכיון שמוצאי-שבת הוא המשך ליום השבת, עליו נאמר "וקראת לשבת עונג", במילא צריכים לדבר על ענינים של תענוג.

ו. ויהי רצון, שעל-כל-פנים ינצלו את הענינים הבלתי-רצויים כדי לעשות את מה שיש לעשות בלאו-הכי. וכפי שרואים עכשיו שההכרח הכי גמור הוא, שכל מי שנוגע ויקר לו נפש אחת מישראל ופיקוח-נפש כפשוטו (אפילו כשמדובר על ספק וספק-ספיקא) - עליו לעשות כל התלוי בו (אם הוא יכול לפעול בזה בעצמו, או שיעשה כל התלוי בו להשפיע על אחרים) ש"בשעתא חדא וברגעא חדא" יישבו את כל הגבולות.

וכמדובר כמה פעמים, שלא זקוקים לשום הכנות - הכל כבר מוגן: אנשי-הצבא, המתיישבים (כפי שקוראים לזה שם), כלי הנשק וכן כל עניני הרשות שזקוקים בכדי להתיישב בכל הנקודות.

וכאמור, שכל רגע שלא עושים זאת בפועל, מתפרש (ולצערנו זה באמת כך) שזה בא מצד מורך-לב של זה שיכול לפעול בזה. ואפילו אם הוא מצד-עצמו אינו כזה, אז זה מצד ההשפעה שיש לאנשים אחרים שיש להם מורך-לב - עליו, למרות שהם יודעים שזה נוגע לבטחון כפשוטו, למטה מעשרה טפחים.

ועל-ידי שנוטלים כלי-נשק באופן המתאים ובזמן המתאים (ו"יפה שעה אחת קודם") - זה מרתיע ומראה שלא נכנעים ללחצים. שהלחץ הוא (כפי שהם אומרים ברורות) בקשר למסירת חברון, מערת המכפלה, ירושלים העתיקה עם כל השטחים, והעיקר - שזה פיקוח-נפש של כמה וכמה יהודים, כפי שרואים את התוצאות מכך שמעכבים את יישוב כל הגבולות.

ויהי רצון, שלא יצטרכו לדבר יותר על ענינים אלו, שהדרך היחידה לכך (שלא יהיה חיוב על כל יהודי לדבר ולפעול בזה) היא: שיתפסו את כל הנקודות בכל הגבולות ויישבו בהם אנשי בטחון.

וכל זמן שזה לא נעשה - כל אלו שיכולים לפעול בזה נושאים על-עצמם את האחריות, על-אחת-כמה-וכמה היהודים שנמצאים בארץ הקודש ויכולים לפעול בזה, מכיו שתורתינו, "תורת חיים" - הוראה בחיים, מצווה עלינו להבטיח פיקוח-נפש אפילו של יהודי אחד, על-אחת-כמה-וכמה כשמדובר על ריבוי יהודים.

ושיפעלו בזה בקרוב ממש ו"יפה שעה אחת קודם", ושלא ישקטו עד שיישבו בפועל את כל הגבולות. וכאמור, זו הדרך היחידה להשמר מלחצים שהיו וגם מלחצים על ענינים חדשים, היה-לא-תהיה, ענינים שיכולים להיות מחר או מחרתיים, ואין כאן המקום לדבר בענינים המצערים.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM