ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
מוצאי ש"פ ראה, אדר"ח אלול תשל"ח

 

תוכן השיחה

בארץ ערבית מצפון לארץ ישראל טובחים אנשים מידי יום ביומו — שמזה ראי' שא"א לסמוך על שום ‏הבטחות, כאשר מדינה מסויימת רוצה ארץ זו עבורה! * וכ"ש וק"ו לעניננו — שהערבים טוענים "לנו ‏הארץ", ובמילא, א"א לסמוך על שום הבטחה שלהם על "שלום" וכדו' * אע"פ שהיו כמה-וכמה הזדמנויות ‏להושיב יהודים בשטחים השוממים, מ"מ לא עושים זאת מהטענה ד"אל תתגרה בגוי קטן" * ע"פ טבע, גם ‏האנשי בטחון הספורים — ששומרים על השטחים דיהודה ושומרון בהם מתגוררים ערבים — אין ביכולתם ‏למצוא נשק ומחבלים, כ"ש וק"ו שאותם ערבים שלהם רוצים למסור את השליטה הבטחונית על שטחים אלו ‏‏— לא יחפשו ויעצרו מחבלים, וזאת רק בלשון המעטה!! * כל האנשי-צבא שמשרתים כעת — אומרים כך * ‏ולא זו בלבד, אלא בפגישה רוצים לדבר עם הערבים בלשון רכה — כיצד אפשר לדבר על ענינים שנוגעים ‏לבטחון שלשה מליון יהודים ב"לשון רכה", ובמיוחד שהם אומרים בפירוש שאינם באים "על עסקי תבן וקש" ‏אלא השטח שייך להם?! * ניתוח אין עושים בשלבים, היינו, חתך קטן ולאחר זמן חתך נוסף וכן הלאה — ‏עד שיוציאו את הגידול וכדו', אלא עושים אותו בבת-אחת. כמו"כ בנוגע לבטחון הארץ — צריכים להוציא ‏בבת-אחת את כל המחבלים מהשטחים וממילא יהיה שקט * צריכים לשמוע לדעתם של אנשי-הצבא שאם ‏יוותרו אפי' על משהו פעוט — הרי אז "תהיה הארץ נוחה ליכבש לפניהם"!‏


האזן לשיחה

א. כמדובר כמה פעמים, מעניין של גזל לא יכול לצאת טובה לאף אחד, על-אחת-כמה-וכמה כשנמצאים כבר בעקבתא דמשיחא, ב"והיה עקב תשמעון".

והסברא שצריך לוותר מכיון שקיבלו הבטחה מהצד השני, שכבר הבטיחו בדיבור וכו' - אינה סברא, כיון שידוע שהם אינם מקיימים הבטחות!

כדי להקל על הנסיון, הקב"ה הראה בעיני-בשר דבר מבהיל:

מצפון לארץ ישראל ישנה מדינה, שאינה קשורה עם יהודים, ובמילא אין שייך לומר ש"עשו שונא ליעקב", וגם אין שום טענה שהנכבש לקח משהו מהכובש או שגירשו תושבים משם מלפנים, ולמרות שאין כל טיעונים - נכנס לתוכה חיל כבד (צבא) ממדינה שני' ורוצח מיום ליום (לא אנשים שלחמו אתם או שלקחו משהו מהם, אלא) אנשים חפים מפשע, רחמנא ליצלן.

והתירוץ שמצאו לזה הוא, שמאחר וצריך להביא שלום וצדק ויושר בעולם - לכן מביאים לשם אנשי צבא עם כלי נשק, ויורים והורגים מידי יום ביומו אנשים נשים וטף חפים מפשע! ולא עושים זאת בלילה, בהחבא, ולא עושה זאת אחד בתור שחור, ירוק או אדום, וכל התוארים שמדביקים לזה אלא עושים זאת בגלוי לעיני השמש, וכל שבעים אומות-העולם עומדים מסביב, ומרעישים אצלם ומפצירים מהם שיעזרו וכו', ואין פוצה פה ומצפצף! וכך זה נמשך שבועות וחדשים, ובימים האחרונים - ביתר שאת וביתר עוז.

וכל אלו (הממשלות) הרוצים שיסמכו על ערבותם, והם יבטיחו ולא יאפשרו שיעשו (הערבים) איזו-שהיא עולה להפר את ההבטחות שמבטיחים - יודעים גם הם מהמעמד ומצב הזה, ומפצירים בהם שיעשו משהו בזה, והם אינם מטבילים אפילו אצבע אחת במים קרים!

שמזה מובן, שהרוצים לומר ש"שלום עכשיו" (היות וחתמו על נייר שידברו ויבטיחו [כשיגיע הזמן, ועל-פי התנאים שיתדברו אז]), עליהם לדעת שהבטחה כגון זו כבר היתה בעבר בנוגע ליהודים, ולא קיימו את ההבטחה.

אשר עניין זה כבר היה לפני הרבה שנים, אך רואים מה קורה כעת בצד צפון של ארץ ישראל, שזהו עניין גלוי ומפורסם, ושולחים שלוחים ומדברים ומפצירים שיעשו משהו, ואף-על-פי-כן לא עושים דבר כדי שלא יהרגו אנשים חפים מפשע, והכל רק בגלל שרוצים לכבוש ארץ לא להם - שמזה מובן שאי-אפשר לסמוך על שום הבטחות.

ב. יתירה מכך: שם לא ניתן לטעון שזהו מקום שהיו בו קודם ורוצים לחזור לשם, מה-שאין-כן כאן מדובר אודות חברון, שכם וירושלים העתיקה, שנמצאים עשרות-אלפי ערבים, והם נמצאים שם על-פי הציווי של אלו המנהיגים בההתיישבות בארץ, שכבר עברו עשר שנים מאז שהיהודים קבלו את הבעלות שם, ולמרות זאת, יהודים לא מניחים שיהודים יתיישבו שם, ועשו מזה שיטה עם חוק.

הרי מובן, שאם ישתנה המצב כלשהו, ויתנו לערבים שנמצאים שם ממשלה עצמאית וכו' (אלא שידאגו שלא יהיו להם כלי-נשק) - הרי ודאי שהם יטענו "לנו (לעשרות-אלפי הערבים הנמצאים שם) הארץ", בטענה שבמשך כל הזמן אפילו היהודים לא הניחו ליהודים להתיישב שם.

במשך כל הזמן הרעשתי על כך בחשאי, ולא רק שזה לא הועיל שיישבו שם מאות אנשים במשך עשר שנים אלו (כדי שלא לנקר את העיניים), אלא זה אפילו לא הועיל שיישבו שם אנשים ספורים, כיון שטענו "למה תתראו" ומה יאמרו הגויים, הרי זה יכול לגרות אותם וכו' - אבל לפועל לא הרויחו בכך כלום, היות ובין-כך גירו את הגויים, ורק גרמו למעמד ומצב שיש לחץ מבהיל, והלחץ גודל (לא רק משבוע לשבוע, אלא אף) מיום ליום:

מיום ליום מתחדשים סברות חדשות, שונות ומשונות, שכדי שיהיה שלום ובטחון, כדי שיהיה "ושכבתם ואין מחריד" - צריך להחליש את ההשגחה (של היהודים) על הערבים!

לא מדובר כאן אודות מדבר סיני (או "חצי האי סיני" - כפי שקוראים לזה) או אודות מקום שהוא 50 קילומטר מהישוב, שאז צריך לחשב האם הם יכולים לירות שם בישוב או לא - מדובר אודות ירושלים העתיקה, חברון שכם ורמאללה, ערים הנמצאות בד' אמות של ירושלים החדשה שהיא ליד ירושלים העתיקה (באופן של "סמוכה ונראית"),

ואף-על-פי-כן, בא יהודי (או לא יהודי) ורוצה לשכנע מישהו שאם יורידו את ההשגחה מהערבים שנמצאים שם (ויאפשרו להם לצבור נשק) - יהיה יותר בטחון ויותר שלום!

- אם לפני כמה שנים, כשהיתה השגחה הכי חמורה בירושלים העתיקה, מצאו שם נשק וארגונים וכו' [כידוע ממה שכבר נתפרסם מפני שלא יכלו להעלים יותר (עד שהיה האירוע עם הכומר הידוע וכו') . . וכאשר נתעניין ויוודע לנו כמה תפסו שלא נתפרסם, אזי תסמרנה שערות הראש!], על-אחת-כמה-וכמה שכאשר יורידו מהם את ההשגחה החמורה ויתנו להם שם בעלות - לא יוכלו להשגיח שלא יהיו להם שום כלי-נשק לא תהי' אפשרות להשגיח על המחבלים.

יבואו למחר ויטענו: אתם בעצמכם מודים שהשטח שייך לנו, והראי' שכתבתם וחתמתם על-זה, ועוד שזהו צדק ויושר - ובמילא הדבר היחיד שישאר הוא - נייר שכתוב עליו שפלוני-בן-פלוני (סאדאת) הבטיח שהוא לא יתן שיאיימו וילחצו על מישהו (ואותם מחבלים הרי אמרו מה יעשו לאותו אחד שהבטיח - "מיט אַ קאָפ קירצער" [יסירו את ראשו!]).

ואף-על-פי-כן באים יהודים ואומרים שיש להוריד את ההשגחה החזקה מהערבים, ולסמוך על כך שמישהו (שכולם אומרים שהוא אינו בר-סמכא) יחתום על נייר - אבל דבר ראשון צריך להוריד את ההשגחה החמורה!

ואין להאריך בדבר המבהיל, היות שהנהגה זו אי-אפשר להסבירו על-פי שכל, אין לזה אף מקום בהבנה והסברה.

וכאמור מתעלמים מהנשק והמחדלים שתפסו בעבר בירושלים העתיקה, בחברון, רמאללה ושכם וכו', שעל חלק מזה היו מוכרחים לפרסם מחוסר ברירה, אבל זה עדיין באין-ערוך לגבי מה שלא פרסמו.

אבל אלו שצריכים להכריע ולפסוק כיצד להתנהג, הרי יודעים מזה - אזי לפני שהם מפעילים לחץ כדי שיחלישו את ההשגחה שם, שיבררו איך הי' שם המעמד ומצב במשך עשר שנים אלו.

ג. כבר לפני עשר שנים טענו שאם לא יושיבו יהודים בכל המקומות - יביאו על עצמם צרה, רחמנא ליצלן, היות ואי-יישוב יהודים שם, אין לו אלא פירוש אחד ויחיד: שזה לא שייך ליהודים, היל"ת.

אין מדובר אודות יהודה ושומרון (או כפי שהם מכנים זה - "הצד המערבי", "הקו הירוק", "הקו האדום", עם כל התוארים שבהם רוצים לחלק את ארץ ישראל), מדובר אודות ירושלים העתיקה (שהיא בתוך הד' אמות של ירושלים סתם), חברון, שכם רמאללה ואודות כל המקומות שנמצאים בסמיכות ממש להמקומות שנמצאים שם שלשה מליון יהודים, כן ירבו, בארצנו הקדושה.

ואף-על-פי-כן, ישנו יהודי, או (כאמור) שניים-שלשה יהודים, שבמשך עשר שנים רצופות לא מאפשרים ליהודים להתיישב שם, בטענה ש"אל תתגרה בגוי קטן", על-אחת-כמה-וכמה "בגוי גדול".

מעולם לא היתה הזדמנות כה טובה להושיב שם יהודים כפי שהי' לפני מספר שנים, ואפילו כפי שהיה רק אתמול; אז אתמול לא אפשרו ליהודים להתיישב שם, ומחכים למחר ומחרתיים - שמיום ליום זה נהיה יותר קשה, ומגרים את היצר-הרע, מעמיסים על עצמם את כל הקשיים, רחמנא ליצלן.

ולאחר-מכן, כשמגיעים להפגישה, באים עם "מטען", שעצרו ולא הרשו ליהודים להתיישב במקומות פנויים. המדובר הוא לא אודות מקומות בהם חיים ערבים, אלא אודות יישוב יהודים בחמשה מקומות שוממים שאף אחד לא חי שם, ואף-על-פי-כן לא הסכימו בטענה שזה יזיק ל"משא ומתן".

- זה הרי בדיוק "איפכא מסתברא": על-ידי-זה נותנים מסמך שאפילו בנוגע להמקומות שאף אחד לא חי שם (אכן אומרים שזה חלק מארץ ישראל, אבל) אסור ליהודי להתיישב שם אלא אם-כן יש לו הסכמה מערבי (או מבא-כחו)!

ד. נוסף לעניין הנ"ל באים למה שדובר כמה פעמים במשך השנה (שוב ושוב):

מדובר אודות בטחון בפועל, למטה מעשרה טפחים, בדרך הטבע, של שלשה מליון יהודים, כן ירבו!

ישנם כך וכך ערבים בירושלים העתיקה, בחברון, ברמאללה ובשכם וכו', מליוני ערבים נמצאים שם, הדבר היחיד ששמר (באמיתית הענינים) עד עכשיו, הוא "שומר ישראל" ש"לא ינום ולא יישן", הוא עושה נסים גלויים למטה מעשרה טפחים (וזה התלבש על-כל-פנים בלבוש דק).

היות ועל-פי טבע אין שום נתינת מקום שאותם אנשים ספורים שאחראים שם על ההשגחה יצליחו למצוא נשק ומחבלים (והיכן שעדיין לא מצאו, אזי "תפול עליהם אימתה ופחד", והם לא ישתמשו בזה).

וסומכים שגם הלאה יהיו נסים גלויים, שמצב זה ימשיך גם הלאה באופן של "נער קטן נוהג בם". ואין להאריך בדבר המבהיל.

ועם כל זה, ישנם כאלו שהיו פעם בצבא ואומרים דעתם שיוציאו את אנשי הבטחון מכל השטחים האלו, וימסרו לערבים את המינהל-משטר האזרחי (להנהיג את הענינים האזרחיים). היינו, למסור את המינהל-משטר לאחד שהוא עצמו היה מחבל או שאביו או בנו הם מחבלים (כפי שמצאו מחבלים שהם קרובים של כמה ראשי ערים שם [רק שנפלו על ההמצאה שלא יתנו לפרסם זאת בעיתונים, אבל המציאות לא השתנתה]).

וכמדובר כמה פעמים, מי שהיה פעם בצבא וכעת הוא אינו בצבא - פסול על-פי דין לחוות-דעה מה צריך לעשות מצד התפיסה הביטחונית, כי מאחר והוא יצא מהצבא הוא אינו יודע כיצד המצב שם בחדשים האחרונים, או על-כל-פנים בשבועות האחרונים ובימים האחרונים.

נוסף למה שגילו, שקרוב הדבר שהבטיחו להם הבטחות מסויימות כדי שימעלו בשליחותם. ואין כאן המקום להאריך בזה.

ה. אפי' אם נאמר שאין לזה יסוד, וכל יהודי הוא בחזקת כשרות - הנה ע"פ דין מוכרחים לדעת מהי דעתו של איש צבא; איש צבא שאומר את דעתו לא כפוליטיקאי אלא כאיש צבא - לפי מה שהוא מכיר את המעמד ומצב של הצבא כפי שהוא ביום זה, כמו שזה הי' רגע קודם, ועל פי השערתו כיצד זה יהי' מחר.

שמזה מובן, שמי שהיה בצבא לפני כמה שבועות, אינו יכול לחוות דעה בקשר להמעמד ומצב כפי שהוא כעת - כי היות וכעת הוא אינו בצבא, אינו יודע כיצד יש לנהוג.

"נתפסו" על זה שאספו ריבוי חתימות מאנשים שהיו פעם בצבא שאומרים שעבור הבטחון טוב למסור שטחים. אך לא מזכירים שאם-כך צריכים למסור גם את ירושלים העתיקה - כי אם יזכירו זאת יזרקו אותם מיד מכל המקומות שיש להם איזושהי דעה, ולכן מתחכמים ואומרים שמדובר אודות הר חרמון או אודות סביבות הר חרמון, אך את אותה טענה אמרו בגלוי (לא שצריכים ללמוד בזה פירושים ורמזים) בנוגע לירושלים העתיקה, חברון, שכם ורמאללה וכו'!

ו. ומבלי להסתכל על כל העניין - ישנם המייעצים שבפגישה ידברו במענה רך.

- אמנם צריכים לדבר באופן של מענה רך היות ו"מענה רך ישיב חימה", אך זה רק בנוגע לצורת הדיבור אבל את תוכן הדיבור אסור לשנות.

ברצונך לחלק כבוד - לבריאות, הינך רוצה לדבר בלשון רכה - לבריאות, אבל אל תוותר על בטחון על-פי יסוד זה שאחר-כך יצטרכו לסמוך על כל הערבים הנמצאים בירושלים העתיקה (לא רוצים להבהיל את הציבור על-ידי אמירת מספר הערבים הנמצאים שם) כאשר תהיה חלישות בהשגחה עליהם (ובאם ימסרו להם את המשטר אזרחי לא יתכן שלא תהי' שום חלישות בהשגחה עליהם) - אין לשער התוצאה מזה, היל"ת!

מצב זה הוא חמור שלא בערך כלל מהמצב אודותיו ישנו פסק-דין ברור בשולחן ערוך שצריך ליטול כלי-נשק כדי לעמוד על נפשם אפילו בשבת, ואפילו כאשר השני אומר שהוא בא לא יותר מאשר על "עסקי תבן וקש".

על-אחת-כמה-וכמה שהם אומרים בפירוש שהם באים לא "על עסקי תבן וקש", אלא טוענים שהשטח שייך להם, ובמילא אי-אפשר לומר להם דעה ולהתערב בנוגע לדברים שמחזיקים בביתם, ובנוגע לאופן הנהגתם בביתם! ואח"כ עוד באים בטענה שמציעים "שבור חבית ושמור את יינה"!

ז. שוחחתי פעם עם רופא בנוגע לעשיית ניתוח, ואחר-כך דובר גם אודות המצב בארץ ישראל.

כיון שדובר אודות ניתוח, אמרתי לו: כשאתה מנתח יהודי שני, רצונך לחזק את בריאותו, ולכאורה, מכיון שניתוח הוא דבר רציני, והוא צריך "לעלות" הרבה בריאות והרבה דם וכו', רחמנא-ליצלן - אזי בתור איש רחמן ובעל שכל, היית צריך לחלק את הניתוח לעשר פעמים:

קודם תנתח חלק אחד, שאז ייצא קצת דם, ולאחר-מכן תמתין עד שחלק זה יתרפא, ואחר-כך תנתח את החלק השני וכו', ואחר-כך כשתנתח את החלק העשירי תגלה את כל הדבר, ולאחר מכן תעשה את הניתוח ותוציא את הענינים הבלתי-רצויים.

ענה לי הרופא: שלא תהיה לכם קפידא - אינכם מתמחים בעניני רפואה.

שאלתי: מדוע איני מתמחה? - והוא ענה: הרי מטרת הניתוח היא להוציא את הדבר הבלתי-רצוי, אזי אם יעשו חתק קטן וימתינו עד שזה יתרפא, ולאחר כשבוע יעשו חתך שני וכן הלאה עד החתך העשירי, הרי בינתיים ישאר שם הדבר הבלתי-רצוי, ישפך קצת דם ולא תהי' מכך כל תועלת (ובינתיים זה שוב יצמח), היות ועיקר העניין חסר. ולכן, העצה פשוטה - היות ואין ברירה וחייבים להוציא את הדבר הבלתי-רצוי, צריך לעשות זאת "בשעתא חדא וברגעא חדא", אף-על-פי שלפי שעה זה יחליש את הבריאות היות וישפך יותר דם - אף-על-פי-כן, היות וזה יהיה בשעתא חדא וברגעא חדא, אז הסך הכולל יהיה שלא בערך פחות מהדם שיישפך כשיעשו זאת בעשר פעמים. והעיקר - על-ידי-זה החולה יבריא, כי יוציאו את העניין הבלתי-רצוי.

אמרתי לו שאני שמח לשמוע את דעתו - ואולי הוא יעשה זאת גם (בנמשל) בנוגע למעמד ומצב בארץ ישראל:

בנוגע למצב בארץ ישראל, ישנן שתי אפשרויות: אפשרות אחת - שיאמרו לצד השני שלא רוצים למסור לידיו את ארץ ישראל, ומכיון שהוא יהיה "ברוגז" מכך - לא יעשו בפועל כלום, אלא ימתינו ויראו אולי לאחר כשבוע יהיה לו מצב-רוח יותר טוב (היות והוא יראה שהמצב נמשך כך במשך שבוע) ואז יאמרו לו שוב שאולי הוא יוותר משהו - אבל עדיין לא יעשו כלום בנוגע לפועל, ובמילא יהיו המחבלים עם נשק וכו' בירושלים העתיקה, בחברון, בשכם, ברמאללה ובכל מקום, רחמנא ליצלן!

לעומת-זאת, ישנה אפשרות שניה - שבשעתא חדא וברגעא חדא יוציאו משם את כל המחבלים, בריאים ושלמים, וישלחו אותם משם!

שהרי לא כל העשרות-אלפי ערבים שנמצאים שם הם מחבלים - המחבלים אינם אלא אנשים ספורים, כיון שלכל השאר לא נוגע כל העניין, הם רק רוצים שיתנו להם לחיות בשקט.

- כפי שרואים כעת בלבנון, שאלו שעושים מהומות אינם אלא אנשים ספורים, והם הורגים עשרות-אלפי אנשים, רחמנא ליצלן. ועל-דרך-זה בנוגע למחבלים הנמצאים בארץ ישראל: ישנם אנשים ספורים בירושלים העתיקה, ואנשים ספורים בחברון, ואנשים ספורים בשכם, ואנשים ספורים בלוד וכו' - ויודעים מי הם>, אלא שמפחדים להתעסק אתם >- בטענה ש"אל תתגרה בגוי קטן"6 ומכל-שכן ב"גוי גדול", במילא אסור לעשות כלום, אסור לתת ליהודים להתיישב שם, ואפילו אנשים שהינם אנשי בטחון - לא נותנים להם להתיישב שם!

במשך עשר שנים התיישבו מסתמא מאה אנשים (בדרך גוזמא) - מאה אנשים בעשר שנים! אשר בזמן הזה התוסף במספר האינם-יהודים (ומצד הילודה - כפי שהם מכנים זאת בשם "עליה טבעית") כמה פעמים ככה! ואין כאן המקום להאריך בזה.

ז. ויהי רצון, שיהיה העניין של "שופטים ושוטרים תתן לך" - כפי שהתחילו לקרוא במנחה - שה"שופטים ושוטרים" יפסקו לפי דיני התורה.

כולל גם הדין הברור בהלכות שבת (שאודותיו דובר כבר כמה פעמים) - שאם מוותרים למחבל, זוהי הדרך שעל-ידה "תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם", ואין כל נפקא-מינה אם מדובר על ארץ ישראל, או על בארא-פארק, קיו-גארדענס, וויליאמסבורג, קראון-הייטס או בני-ברק - בכל מקום זהו אותו דין.

וכך גם צריך לפסוק בנוגע לרמאללה, בנוגע לגולן, הר חרמון וכו' - היות וזה אותו הקב"ה, אותו שולחן ערוך ואותו מעמד ומצב של עקבתא דמשיחא, החושך כפול ומכופל של הגלות.

ו"אין לנו שיור אלא התורה הזאת" - כהוראת אנשי הצבא (שמשרתים כעת בצבא) שאמרו באופן ברור, שאם יסוגו מהשטחים ואם לא יעשו את מה שצריך לעשות עם כל הזהירות והבטחון - מעמידים בסכנה של פיקוח-נפש, היה-לא-תהיה, את כל היהודים הנמצאים שם.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM