ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
מוצאי ש"פ האזינו י"ג תשרי תשל"ט

 

תוכן השיחה

ע"פ שו"ע כשיש מצב של פיקוח-נפש — אסור למסור אף שעל מארץ ישראל, ופלא שישנם הפוסקים פס"ד ‏שפיקוח-נפש דוחה שטחים, שעצם פסק זה הוא פיקוח-נפש! * רב צריך להתייעץ עם מומחה בטחון קודם ‏שהוא פוסק שמותר למסור שטחים * ישנם שני חשבונות: חשבון צבאי — האומר שאסור למסור שטחים, ‏וחשבון מדיני — המתיר למסור שטחים, וכשיש מצב של פיקוח-נפש אסור לערב את החשבון המדיני * כך ‏אירע שעות ספורות קודם פרוץ מלחמת יום-הכיפורים: מצד החשבון הצבאי — רצו לגייס את אנשי ‏המילואים, אבל מצד החשבון המדיני — קרי: פחד מארצות-הברית (שמא לא תשלח נשק) — לא רצו לגייס ‏את כוחות המילואים. שההתחשבות בחשבון המדיני בשעתו, היא שהביאה לריבוי הקרבנות!! בפועל ראו, ‏שבמשך כל המלחמה, לא היו זקוקים כלל לנשק שארה"ב שלחה * ואף-על-פי-כן מטעים רב, שהחשבון ‏המדיני עדיף על פני הצבאי (ו"אל תתגרה בגוי קטן"), וממילא צריכים למסור שטחים * ב"קעמפ-דייוויד", ‏היחידים שלא עמדו על דעתם בתוקף, אלא התרפסו בפני הגוי — היו נציגי ישראל * עדיין לא מסרו את ‏השטחים בפועל, ויש אפשרות להתחרט * כשיתחרטו מההחלטה למסור שטחים, תראה ארה"ב שיש לה ‏עסק עם מדינה תקיפה — וממילא תפעל להסכם-שלום בין ישראל למצרים ללא מסירת שטחים, כי הרי ‏ארה"ב מתוקף תפקידה חייבת להשיג "הסכם-שלום" * כשלא עומדים בתוקף בנוגע ל"גדה המערבית" — ‏הנה אח"כ גם בנוגע לירושלים לא יוכלו לעמוד בתוקף, אלא אם יעשה הקב"ה נס * הטוענים שאין נותנים ‏לערבים מדינה אלא "אוטונומיה" — צריכים לדעת: שמאוטונומיה תצא "מדינה פלשתינית"!!! * מצרים רוצה ‏שלום בכל מקרה, כי רק כך תקבל סיוע מארה"ב — א"כ, כשיעמדו בתוקף יוכלו להשיג שלום תמורת שלום ‏ולא תמורת שטחים!‏


האזן לשיחה

א. מכיון שהחושך כפול ומכופל עדיין ממשיך, נהי' עניין שני של חושך כפול ומכופל: ישנו פס"ד ברור בשו"ע שברגע שיש שאלה של פקו"נ של אחד מישראל, עאכו"כ עשרות מישראל, עאכו"כ אלפים ורבבות מישראל, אסור למסור שום שטח ושום שעל לעכו"ם שבאו "על עסקי תבן וקש", מכיון שעי"ז פותחים את הגבול לפניהם.

ואלו שרוצים לעקם שבשביל פקו"נ צריכים למסור שטחים מכיון שמסירת שטחים הוא רק לאו, ופקו"נ דוחה לאו. ועד"ז אלו שרוצים לעקם שזה קשור עם הג' שבועות וכו' - אין זה הפירוש שמשחקים עם הפירוש ברמב"ם, אלא זה שאלה של פקו"נ של כו"כ מישראל היל"ת!

הם אומרים שהי' רב שאמר, שמאחר שהמומחים לענינים אלו אומרים שבשביל פקו"נ צריכים להחזיר שטחים - לכן צריכים להחזיר את השטחים. אני לא ראיתי את הפס"ד הזה, ומבהיל להאמין שיש כזה פס"ד, אבל חיים בזמן כזה שצריכים לשלול בפירוש כל דבר: אחרי שהגיעו ל"קעמפ-דייוויד" שאלו שוב אצל מומחים לעניני צבא (שנמצאים כעת בצבא) באה"ק, ושאלו אצל כמה וכמה - ומהגבוהים שביניהם - וכולם אמרו פה אחד (לא הי' אחד שאמר אחרת) שאם יחזירו אחד מהשטחים רח"ל שידעו שזה עניין של פקו"נ ליהודים שנמצאים בא"י! יודעים מי אמר את זה ומתי הוא אמר את זה, זה הי' אחרי שנסעו לכאן לוושינגטון, ולאחרי שידעו בפרטיות על איזה שטחים דובר שיתנו להם, ידעו על ה"אוטונומיה" עם כל הפרטים שבזה, והתשובה היתה שזה עניין של פקו"נ ליהודים שנמצאים בא"י.

הוא אמר שהוא לא יכול לומר זאת בגלוי, מכיון שאסרו עליו לאמר זאת - והוא מחויב במשמעת - מכיון שכל אחד צריך לעשות את משאו ומתנו באמונה, ומכיון שזהו תפקידו אסור לו לומר את זה בגלוי, אבל כששאלו אותו באופן שהוא הי' בטוח שלא יספרו שהוא אמר את זה (ואין שום נפק"מ מי אמר את זה מכיון ששאלו אצל כו"כ) הוא ענה את התשובה הזו, וכפי שאחד (שיש לו שייכות ללימוד) התבטא שמצד החשבון הצבאי והחשבון של פקו"נ יצאו עם החתימה "בשן ועין", והוא הביא על זה כמה ראיות והוכחות וכפי שהשני אמר שבנוגע לפקו"נ זו סכנה גלויה וברורה ללא כל ספק.

ב. ואם ישנו רב שמשלה את עצמו שמצד פקו"נ צריכים למסור שטחים מסויימים, אז מאחר שיתכן שהטעו אותו (ומדובר הרי על עניין של פקו"נ), יש לו ברירה לקרוא לחדרו מומחה לעניני בטחון ולשאול את דעתו בזה, ויבטיח לו שלא יגלה את שמו - ואז הוא ישמע את מה שכבר ביררו אצל יותר מאחד ויותר משתיים ויותר משלש מומחים לעניני בטחון.

והמומחה לעניני בטחון לא מוכרח להיות יהודי, יכולים לשאול מומחה מאיזה מדינה שתהי' כפי שהדין הוא ש"קפילא לא מרע אומנתו" מכיון שהוא מומחה במקצוע זה ואין כל נפק"נ אם הוא יהודי או לא יהודי. וכאמור, שהמספר יהודים מומחים ששאלו אותם (לא שאלו את כולם מכיון שזה בלתי אפשרי, אבל די בכך ששואלים אחד, שתיים, שלוש, ארבע ורואים את הוודאות שבה הם עונים), אמרו כולם פה אחד שהחזרת שטחים הוא עניין שקשור עם פקו"נ של היהודים שנמצאים בא"י.

ג. ישנם אנשי צבא האומרים שישנם שני חשבונות:

חשבון צבאי - שהחזרת שטחים גורמת סכנת פיקוח-נפש; וחשבון מדיני (כפי שהם קוראים לזה) - מכיון שצריכים להתייחס אודות "פוליטיקה", מוכרחים לוותר על החשבון של פיקוח-נפש, אין ברירה אחרת (מצד החשבון המדיני).

- יש לדעת שעירוב חשבון מדיני כשמדובר אודות חשבון של פיקוח-נפש - זהו היפך דעת השולחן-ערוך! כשמדובר אודות פיקוח-נפש אסור לחשוב על שום חשבון מדיני.

ולא יתכן שרב ילך נגד השולחן ערוך, ויאמר שיש להתחשב בחשבון המדיני כשזה סותר את החשבון של פיקוח-נפש.

ד. בעניין זה (שאסור לערב חשבון מדיני כאשר מדובר על פיקוח-נפש) היה רחמנא ליצלן "מעשה רב" במלחמת יום-הכיפורים, שאז היה אותו מצב (מאחר שעכשיו גילו את כל הפרטים שהיו אז, אף אחד אינו יכול להתווכח על זה):

כמה שעות לפני שהמלחמה החלה, היתה ידיעה ברורה שמצרים גייסה את צבאה והיא עומדת הכן להתקיף את ארץ ישראל, רחמנא ליצלן.

בתחילה התווכחו אם זו ידיעה נכונה - עד שהתברר שזו ידיעה נכונה וברורה - וכל זה היה עדיין מספר שעות לפני שידעו שהם כבר החלו בהתקפה.

היתה ישיבת ממשלה (הדברים כבר מודפסים ואפשר לדבר על זה בגלוי), שבישיבה זו היתה הערכה ברורה, מאנשי הצבא שאם יעשו מיד גיוס מלא יוכלו לעצור את ההתקפה ובמילא יפחתו קרבנות; יתכן אפילו שכאשר הם ישמעו על גיוס מלא זה יפיל עליהם אימה ופחד והם יעצרו את ההתקפה, אבל על-כל-פנים לא יהיו כל-כך הרבה קרבנות כפי שיכול להיות אם הם יתקיפו כשלא יהיה גיוס מלא.

זו היתה דעתם של אנשי הצבא - חשבון צבאי.

אחרי-כן היתה דעה אחרת: אמנם מצד החשבון הצבאי ומצד פיקוח-נפש מוכרחים מיד לעשות גיוס מלא ולפרסם על זה (ולא צריכים כלל פרסום כי במצרים ידעו תיכף על זה) - אבל אז יש חשש שארה"ב תהי' "ברוגז" וישארו ללא סיוע של נשק וכסף;

ולכן לא צריכים לעשות גיוס מלא - רק יודיעו לארה"ב שיש ידיעה שמצרים מתכוננת להתקיף את ארץ ישראל, וישארו עם גיוס חלקי - שאז הכל מודים שיהיו יותר קרבנות, רחמנא ליצלן, אבל אז ארה"ב לא תהיה "ברוגז", היא תשאר ידידה טובה ותעזור בנשק וכו'.

וההחלטה היתה - שאף-על-פי שמצד חשבון צבאי ומצד פיקוח-נפש מוכרחים לעשות גיוס מלא ולהגן על הגבולות, מכיון שעל-ידי-זה יחסכו קרבנות - בכל זאת מוכרחים להתחשב עם החשבון המדיני, כיצד זה ישפיע על הידידות של ארה"ב וכו'.

ולאחר-מכן זה העלה את מספר הקרבנות היה-לא-תהיה שהיו אז, יחד עם מספר הפצועים שנשארו נכים עד היום הזה - שאפילו נפש אחת מישראל היא גם "עולם מלא", וכשחסר חייל, רחמנא ליצלן, חסרים אחר-כך בעולם כל הילדים שיכלו להיות לו באם היה נשאר בחיים ומתחתן והיו לו ילדים ונכדים עד סוף כל הדורות (על-דרך מה שנאמר בנוגע להריגת הבל שעל-ידי-זה נשלל זרעו וזרע זרעו וכו') - שזו היתה התוצאה מכך ששללו את החשבון של פיקוח-נפש ונהגו לפי החשבון המדיני!

ועכשיו גם המדינאים כבר יודעים שלא היה משנה ביחס לידידות של ארצות-הברית, וכן לא היה משנה בנוגע לקבלת נשק, מכיון שהיה מספיק נשק לכל זמן משך המלחמה:

ה. כעת יודעים ברור שהנשק ששלחה אז ארה"ב לא היו צריכים להשתמש בו במשך כל זמן המלחמה (שנקראת "מלחמת יום-הכיפורים") שנמשכה כמה ימים ונסתיימה בנצחון מלא של החיילים היהודים - ועדיין נשאר נשק במחסנים ממה שנאסף קודם למלחמה.

שזה היה למרות שלא עשו גיוס מלא - שהעדר הגיוס המלא גרם חורבן והיזק של כמה וכמה כלי-נשק של היהודים - ואף-על-פי-כן היה מספיק נשק מקודם ולא היו צריכים להגיע לנשק שארה"ב שלחה אז; ועל-אחת-כמה-וכמה אם היו עושים גיוס מלא והיו מתכוננים להתקפה על-כל-פנים כמה שעות קודם.

ו. ולאחרי כל זה הולכים ומטעים רב ואומרים לו שצריכים להחזיר שטחים בשביל פיקוח-נפש!

אינני יודע מי הטעה אותו - אבל זהו דבר שבידו לברר ולחקור האם הוא אמנם קיבל את החוות-דעת הנכונה מהמומחים של הצבא:

מאחר ולא חיים במדבר, יש ביכולת (בכל יום ויום, אפילו בערב יום-טוב) לקרוא למומחה צבאי ולומר לו שרוצים לשמוע ממנו (לא עניין של פוליטיקה ולא מלה טובה וכו', אלא) חוות-דעת כמומחה בעניני צבא, מהו האופן לשמור על פיקוח-נפש - האם על-ידי-זה שיחזירו שטחים או על-ידי-זה שלא יחזירו שטחים.

וכאמור לעיל, שכל המומחים בעניני צבא בדעה אחידה, פה אחד, שהחזרת שטחים כרוכה בפיקוח-נפש של יהודים הנמצאים בא"י - כפי שהם התבטאו שכבר יצאו "בשן ועין", ומה שיכולים לצפות שייצא מזה, רחמנא ליצלן.

ז. עניין זה אין לו שום שייכות ל"אל תתגרה בגוי קטן" או "בגוי גדול" אין לזה שום שייכות עם התגרות או גרימת נזק למדינה, זה עניין שקשור בפס"ד ברור בשו"ע: כשיהודים חיים ב"עיר הסמוכה לספר" ועכו"ם אומרים שהם "רוצים לבוא על עסקי תבן וקש" - הם רוצים שיתנו להם שטח, אז הפס"ד ברור בשו"ע שלא צריכים לחשוב אם הגוי יהי' "ברוגז" עליו, לא צריכים לחשוב על "אל תתגרה" - צריכים לחשוב האם בכך הוא פותח את השטח לפניהם. ובדיוק כמו שרב צריך לשאול מהי דעת הרופא כאשר מדובר על מחלה, כך גם צריך הוא לשאול דעת המומחים בעניני צבא ופקו"נ בנוגע להחזרת שטחים.

וכאמור, כבר שאלו את המומחים בעניני צבא ויודעים את שיטתם. הוא אינו מחוייב לסמוך על מה שהשני שאל - שילך בעצמו לשאול, אבל לא ללכת לשאול את העיתונאים האם מדינה זו תהי' ברוגז או לא, לא בכך תלוי' השאלה! זו לא שאלה שיכולים לשחק בה - שזה רוצה לומר שזה קורקבן וזה רוצה לומר שזו ריאה - זו שאלה של פקו>"נ!

וכשרוצים לומר שזו שאלה של "אל תתגרה בגוי קטן" צריכים לדעת שזורקים את העניין של פקו"נ לצד - וא"א להאמין שישנם יהודים שיעשו כזה דבר - הסיבה היחידה שהטעו אותם ולא סיפרו להם (והם לא רוצים לקרוא למומחה צבאי ולשאול אותו).

ח. כדי להקל על הנסיון, ראו שבנוגע לענינים שעמדו בתוקף שלא להחזירם - הצליחו. שמזה מובן שהענינים שויתרו מאליהם, זה הי' מחמת שלא עמדו עליהם בתוקף המתאים, במילא חתמו על החזרת שטחים שבהם תלוי הבטחון (היינו פקו"נ) של רבבות מישראל.

מנין הראיה שבאם היו עומדים בתוקף בנוגע לדברים אחרים היו מצליחים - היו כאלה ידיעות. טענו עלי שאינני יודע את העובדות. לא רק שידעתי את העובדות, מהמתרחש אלא גם - סיפרו לי מאחרי הפרגוד! ולא צריכים להגיע למידע סודי כי זה דבר גלוי; כאשר הבא-כח של מצרים הגיע לירושלים, היפך דעתם של כל שאר המדינות הערביות הי' ברור לאן הוא הולך - לעשות שלום מיוחד בין מצרים וארץ ישראל. אם גם שאר המדינות הערביות יסכימו, מה טוב ומה נעים. באם לא - הוא יעשה שלום בפרט בין מצרים וא"י.

לא הי' שום הכרח לומר זאת מלכתחילה - בפרט שהוא רוצה לקבל כסף מאותם מדינות ומה איכפת לו להיות "תובע הכל" ולבקש הכל - אבל לא צריכים להיות מומחה גדול בעניני ממונות כדי לדעת שכשהוא עושה את זה בגלוי, ביודעו שכל השאר מתנגדים לזה, כוונתו היתה לעשות שלום נפרד בין מצרים לא"י (כפי שהם מיד פירשו) אלא שהוא יכול עוד להיות הגון ולבקש גם מהם, ובאם לא יתנו לו, הוא לא אשם.

ט. לאחר מכן נעשה הדבר ברור יותר; כאשר הגיעו למקום שנקרא "קעמפ-דייוויד" הי' ברור המצב (אפילו לתינוק בן יומו בענינים מדיניים) שגם באם יתפרדו בלי תוצאות ממשיות - זה לא יזיק מאומה לבא-כח של מצרים, מכיון שהוא עשה כל התלוי בו: הוא התייצב עבור מצרים ועבור כל מדינות ערב, הוא הציע זאת קודם בירושלים ואח"כ בוושינגטון והוא השתדל בכל המקומות וביקש וכו' - הוא עשה הכל אלא שלא הצליח לפעול.

עד"ז זה לא הי' מזיק מאומה לבא-כח של ארץ ישראל - מכיון שאין לו מה לדבר עם הבא-כח של מצרים אודות הנעשה בירדן - ראשית, "לאו בעל דברים דידי את". שנית, ירדן והפלסטינים וכו' אומרים שמצרים אינה הבא-כח שלהם - במילא הוא אינו רוצה לדבר איתו ע"ז, איתו יכולים לדבר רק על מצרים.

היחידה שהיתה מוכרחת לפעול שלא יתפרדו קודם שחותמים על הניירות - היתה ארה"ב, מכיון שבזה הי' תלוי כל הסמכות שלה: לאחר שהוא [הנשיא] העמיד את סמכותו על כף המאזניים והזמינם לעיר-הבירה שלו - הוא הי' מוכרח להראות שארה"ב היא המושלת ושולטת, כי אם לא - זה יזיק לו בבחירות הבאות ובבחירות העכשוויות וכו', אשר לכן הוא הי' מוכרח לפעול שיחתמו על איזה נייר שרק יהי' - העיקר שזה חתום ע"י שני הצדדים.

אבל "הלהט" שהי' בכך לבא-כח של מצרים - אינו אלא במה שנוגע למצרים - הוא הי' מוכרח לטעון שהוא תובע בצדק ויושר עבור הפלסטינאים ועבור ירדן וסעודיה וכו' - אבל לו הי' נוגע רק מה שנעשה במצרים.

והבא-כח של ארץ ישראל הי' מוכרח לטעון שלא יכולים למסור שום שטח העומד על הגבול (נוסף לכך שזה יהודה ושומרון וכו', שבמילא ישנו הלאו של "לא תחנם" עם כל שאר הענינים) - זו היא העמדה שהיתה צריכה להיות לארץ ישראל.

ואילו היו טוענים טענה זו בתוקף - ודאי שהיו מצליחים.

איי, ישאלו - שארה"ב היתה בודאי לוחצת שמוכרחים להתדבר על משהו - אזי הי' זה בדוגמת כפי שהתדברו על ירושלים: אם אותו התוקף שהבא-כח של מצרים דיבר על ענינים אחרים - תבע גם שימסרו את ירושלים, בטענה שהיא מקום קדוש עבור כל האומות וכו' וכו' - אבל כאשר אמרו ש"זאת - לא", הוא הסכים שזה ישאר בכך שדיברו על כך, וכ"א חיוה את דעתו על כך, וחתמו - וכישגיע הזמן יתדיינו פעם נוספת.

ואותו מעמד ומצב יכל הי' להיות בנוגע למה שנקרא "הגדה המערבית" - שהיו חותמים על נייר שמנהלים ביניהם משא-ומתן, וכבר ניהלו משא-ומתן וכו'. אשר כך הי' שם המצב - כפי שמובן לכל מי שמבין בענינים מדיניים - נוסף לידיעות שהיו מאחורי הפרגוד.

י. ישנם החושבים, שכבר מסרו את השטחים - ואת הנעשה אין להשיב וכו'.

יש לדעת שהדבר עדיין לא נעשה, עדיין לא התחיל - שקודם יש לדבר על כל הפרטים ופרטי-פרטים, עד-כדי-כך שיכולים להתחרט ולבטל וכו' (אין זה עניין לדבר על כך בפרסום).

ואני אומר במלוא האחריות: כל הגדה המערבית, וכל יהודה ושומרון וכו' - אסור לתתם על פי שו"ע כי הוא עניין של פיקוח-נפש.

כשיטענו זאת כעת - כפי שטענו כאשר היו כאן בדצמבר (והטענה נתקבלה, אמנם לא ברצון טוב, אבל ראו שיש עדיין זמן להתווכח על זה) - אזי טענה זו תתקבל, באם ארה"ב תראה שיש לה עסק עם אנשים שעומדים בתוקף על עמדתם, שזוהי עמדת תורתנו "תורת אמת" ו"תורת חיים" שאומרת שמכיון שזה קשור עם פיקוח-נפש אסור לפתוח את הגבול, אפילו לא כדי אצבע קטנה, מכיון שעל-ידי-זה פותחים לפניהם את כל הארץ כולה.

יא. וכאמור, כך אומרים כל אנשי הצבא - הרי יכולים לאספם שוב ולשאלם כיצד הוא המצב מצד החשבון הצבאי (בלבד), ואחרי-כן אפשר לומר את הנימוק שמכיון שאנשי הצבא כולם אמרו פה אחד שזהו עניין של פיקוח-נפש של כל היהודים הנמצאים בארץ הקודש, היל"ת ו"לא תקום פעמיים צרה וכו'", לכן אי-אפשר לוותר על זה.

וכאמור, טענה זו תתקבל גם עתה - מכיון שמצרים אינה "להוטה", ואינה מעונינת בזה, ומצדה לא נוגע לה מה יהיה בגדה המערבית (העיקר שזה לא יתפרש שהיא החזירה שם משהו) - וארה"ב לא תתן שיסעו ללא חתימה על פריצת-דרך לשלום בין מצרים וארץ ישראל.

ואם יטענו מדוע פתאום התחרטו - המדינאים אינם זקוקים לעצות בזה, הם יודעים לבד כיצד להתחמק מטענות אלו, ויש בזה כמה דרכים.

והעיקר הוא - שיגלו את חוות-דעתם של אנשי הצבא (ולא לצוות עליהם לשתוק), וזה יעשה "רעש" גדול שכבר יחסכו לחשוב איזו טענה יאמרו בוושינגטון על זה שהתחרטו מהחתימה ואומרים שצריכים נוסח חדש או פירוש אחר בנוסח שעליו חתמו (כפי שמתכוננים כבר לכך בלאו-הכי).

וכאשר ארה"ב תראה שלא יכולים לפעול שיחזירו את יהודה ושומרון - היא תראה כיצד לפעול שיחתמו על נוסח של שלום בין מצרים וארץ ישראל (ושזה ימנע מלחמה, מכיון שהכל מודים שלא תתכן מלחמה ללא השתתפות מצרים).

שעל זה צריך רק תוקף באותם שעות מעטות שנמצאים שם, שיאמרו דבר ברור שזה עניין של פיקוח-נפש, במילא אסור להחזיר את זה;

לא חייבים לומר שאומרים זאת מכיון שכך כתוב בשולחן-ערוך - יכולים לומר שזוהי חוות-דעתם של כל אנשי הצבא פה אחד.

יב. אני מנצל את ההזדמנות לדבר באופן שיוכלו לשמוע את זה בכל קצוי תבל - אע"פ שבאמת אין זה עניין שלי, היות וישנם רבנים בארץ ישראל שזהו תפקידם לעשות את כל הרעש - אבל ישנו הדין של "לא תעמוד על דם רעך"!

- אני אומר זאת בכל החריפות, מכיון שעומדים בארבעת הימים שבין יום-הכיפורים לסוכות שאז היהודים "עסוקין במצוות" -

ומצד "לא תעמוד על דם רעך", כל אחד שיודע על המעמד ומצב אסור לו לשתוק אלא עליו לומר בגלוי את המצב כמות שהוא.

שהמצב הוא (כאמור לעיל - אני חוזר על כך בפעם השלישית מצד חומרת העניין) - שכל אנשי הצבא אומרים שעל-פי חשבון צבאי אין כל ספק שעל-ידי שיחזירו משהו ב"גדה המערבית" (זאת אומרת, הגבול המזרחי של ארץ ישראל) פותחים את כל הארץ לפניהם.

וכאמור לעיל, זה דבר שכל אחד יכול לברר - הוא צריך רק להבטיח למומחה שהוא לא יפרסם זאת בשמו מכיון שזה היפך המשמעת וכו' (מה שייך כאן משמעת - אינני יודע, אך על-כל-פנים כך הוא המצב).

ומצד החשבון המדיני - ברור כשיעמדו על-כך בתוקף יפעלו; בדיוק כשם שפעלו כאשר עמדו בתוקף בנוגע לירושלים.

אמנם בגלל אותה טעות שעושים בנוגע לגדה המערבית, אין להם גם זכות לעמוד בתוקף בנוגע לירושלים - בכל זאת, הקב"ה עזר שעל ירושלים עמדו בתוקף, כדי להראות שכאשר הצד השני רואה שאכן מתכוונים לכך באמת - הם מוותרים!

וכאמור, אין מקום בטבע לומר שמצרים לא תחתום על חוזה שלום נפרד עם ארץ ישראל, אמנם הם דורשים הכל, אך הם יקחו מה שיתנו להם - ומכיון שארה"ב לא יכולה להרשות שיסעו קודם שיחתמו על נייר, "יצאו ידי-חובה" בחתימה על נייר בין מצרים וארץ ישראל - אם רק יתנו טעם פשוט מדוע אין יכולים לחתום בנוגע לגדה המערבית.

שהטעם הפשוט והאמיתי הוא - שכאשר ארה"ב תשאל את המומחים שלה בעניני בטחון הם יאמרו שאם ימסרו את הגדה המערבית - פותחים את כל הארץ לפניהם.

יג. ומה שטוענים שמדובר (לא על מסירת שטחים, אלא) על אוטונומיה וכו' - אזי כמדובר כמה פעמים, אין הפירוש בזה שנותנים אוטונומיה ליהודים - נותנים אוטונומיה לאלו הנמצאים בשכם, בחברון, ברמאללה וכיוצא-בזה (שיש להם כבר אוטונומיה במקצת), ויודעים את מי הם בוחרים בתור באי-כחם - וכאשר נותנים להם אוטונומי' אפילו רק אזרחית, זאת אומרת שמתנתקים מהבעלות שם, ורק ממשיכים לשמור שם על הבטחון.

לאחר-מכן הם יכולים לבוא ולטעון שאין ברצונם לחכות חמש שנים ומספיק חמש ימים, והם רוצים שישלחו משם את פב"פ, ושיוציאו את הצבא מכיון שיש להם משטרה - אשר את זה מרשים להם ואפילו נותנים להם נשק.

זאת אומרת, שעל-ידי-זה שומטים מלכתחילה את היסוד מתחת לרגליים שלא יוכלו לעמוד שם - בהזדמנות הראשונה שהם ירגישו מה יש בכחם, כבר לא תהיה כל אפשרות להתדיין אתם!

ובכדי להקל את הנסיון עוד יותר - ראו שלאחר שחתמו ב"קעמפ-דייוויד" שמוותרים על הענינים של האוטונומיה וכו', וכולם איחלו "מזל טוב", ויהודי-ה"מה-יפית" איחלו "מזל טוב" על-כך שיקחו חלק זה וחלק אחר של ארץ ישראל -

הם רק המתינו כמה שבועות - ומיד הציבו תביעה שזה עדיין לא מספיק וצריכים לתת עוד ענינים, ולא יכולים לחכות חמש שנים, עם כל הפרטים שחלקם כבר נדפסו בעיתונים וחלקם יודפסו מחר ומחרתיים.

- אם היו עומדים מלכתחילה בתוקף - לא היו מגיעים לכך, אבל כעת ברור מה יהי', רח"ל היל"ת, באם יחתמו על הנוסח שרוצים להציע עכשיו: אין שום ספק וספק-ספיקא שזה יגדיל יותר את העניין של פיקוח-נפש שלא בערך, היה-לא-תהיה, ואין שום ספק וספק-ספיקא (על יסוד העובדות שהיו עד עתה) שזמן לא ארוך לאחר החתימה הם יתבעו עוד תביעה ועוד תביעה, עד להתביעה של הקיצונים שבהם (שאינני רוצה להעלותה על דל-שפתי).

יד. הנקודה בכל הנ"ל היא:

ראשית, אלו שעד עתה הטעו אותם, ואמרו להם שהמומחה הצבאי אומר שמטעם פיקוח-נפש צריכים להחזיר שטחים - שידעו שזו טעות, וטעות הכי חמורה, כי זו טעות בפסק-דין בנוגע לעניין של פיקוח-נפש.

הוא אמנם לא אשם בזה שהטעו אותו, אבל בידו לברר את זה, ולא "בשמים גו' ולא מעבר לים" - כל מומחה צבאי שהוא יזמין אליו (והוא יבטיחו לו לא לגלות את שמו - כדי שלא יהיו לההוא צרות על אמירת האמת) ישמע ממנו אותו חוות-דעת ששלוחיי שמעו מכולם בלי יוצא מן הכלל: שיצאו ב"שן ועין", ושהסכנה בנוגע לפיקוח-נפש היא שלא בערך יותר וכו'.

שנית: אלו שאומרים (או אלו שרוצים לעשות רושם) שהם שאלו את הפוסק והוא אמר שהם צריכים לאחל "מזל טוב" - אזי חובתם האנושית מצד הגינות פשוטה (לא מצד שולחן-ערוך) לפרסם (באותו מקום אליו הגיעה הידיעה שלהם) שהפוסק אמר להם לשתוק, ואף-על-פי-כן הם איחלו "מזל טוב".

שלישית: שלא יחשבו שזה נשאר סוד, ובמילא הם יכולים להמשיך להעלים את זה - זה כבר נדפס בעיתונים (אין לזה שייכות לפלוני-בן-פלוני - הטבע של עיתונאי הוא, שכשהוא שומע דבר חדש הוא מיד צריך לפרסם את זה), ו"אמת מארץ תצמח".

אי-אפשר להסתיר דבר כאשר נוכחים שם עשר, עשרים או שלושים אנשים; כפי שהגמרא אומרת "מילתא דמתאמרא באפי תלתא" - דבר הנאמר בפני שלשה אנשים - מוכרח להתפרסם (יום קודם או יום אחרי).

[בדיוק כשם שהיה במלחמת יום-הכיפורים, שחשבו שלא ידעו מהמעשה המבהיל שעשו - שגרמו לכל-כך הרבה קרבנות רחמנא ליצלן, בגלל שלא התחשבו עם החשבון הצבאי אלא עם החשבון המדיני - אבל סוף-כל-סוף זה התגלה].

טו. כולם יודעים שמצרים אינה "מתלהבת" שסוריה או ירדן או לבנון יגדלו - מצרים רוצה מנוחה, והעיקר - היא רוצה לקבל סיוע מארה"ב, וכדי שיתחייבו לתת לה את הסיוע - היא מוכנה להסכים על הכל.

וכשארץ ישראל תעמוד בתוקף - כפי שהדין הוא שפיקוח-נפש דוחה את כל התורה כולה, על-אחת-כמה-וכמה שהוא דוחה את כל החשבונות המדיניים - שמצד פיקוח-נפש אסור למסור אפילו אצבע קטנה, טפח, שעל, ארבע אמות - ועל-אחת-כמה-וכמה יותר מזה, בגדה המערבית - היא ודאי תפעל.

ועל-דרך-זה אם יוותרו על העניין של משטר אזרחי - נותנים לידיהם את הנשק שבו הם יגרשו, רחמנא ליצלן, מחר או מחרתיים את כל היהודים ואנשי הצבא הנמצאים שם!

השאלה היא רק אם זה יהיה יום קודם או יום מאוחר יותר - אבל מוסרים להם את המפתח לכך, ולוקחים מעצמם את האפשרות להתדיין על זה, מכיון שהכירו בזה שהם הבעלים על השטח בנוגע לחיים האזרחיים, ומכיון שהם ה"בעלי-בתים" - הם יכולים להחליט את מי הם רוצים כשכן ואת מי לא, היכן צריכים צבא והיכן לא. ובפרט שעוד יהיה להם מישהו שיתמוך בידם וכו', ואין כאן המקום להאריך בזה.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM