ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
י"ט כסלו תשל"ט

 

תוכן השיחה

הדרך היחידה לשלום — היא כשעושים שלום ע"פ תורה, שמצב זה הוא בכל מקום ובכל זמן! * ישנו פס"ד ‏ברור בתורה (שצריך לחזור עליו בלי סוף — עד שיובן): "נכרים שצרו . . יוצאים עליהם בכלי-זיין שמא ‏תפתח הארץ לפניהם", וכ"ש וק"ו שאסור ליהודי להציע לגוי לפתוח בפניו את הארץ! * "מכלל הן אתה ‏שומע לאו". היינו, שאם לא עושים שלום ע"פ תורה — לא רק שזה לא יועיל — אלא זה יזיק! * ענינו של ‏‏"דיפלומט" הוא שקר — ממילא כאשר חותם על נייר — אין הוא מקיים את מה שחתם, כי בא השטר השני ‏וביטל את הראשון. אף-על-פי-כן הערבים שיכולים להפר התחייבות חתומה וה"דיפלומטים" "יבינו" אותם ‏‏— מ"מ, אין הם חותמים עד שיקבלו הכל * מעלימים מעם ישראל, שמאותם מקומות שמתכננים למסור ‏לערבים, ישנם כו"כ שדות תעופה, ואף הוציאו משם את כל הנשק! * רוצים לתת לערבים "אוטונומיה", ‏ונשק ע"מ להלחם במחבלים, הרי ברור שנשק זה יופנה לעברנו!!! * מרמים את העם, שלאחר שיתנו ‏לערבים אוטונומיה בעיר העתיקה — יהודים יוכלו לשבת שם, אע"פ שכעת עוד קודם האוטונומיה רואים ‏מה קורה שם, כ"ש שלאחר האוטונומיה, לא יוכלו יהודים לשבת שם! * כשהערבי רואה שהיהודים רפויים ‏הרי"ז גורם לו לדרוש עוד ועוד דברים — מוכרחים לעמוד בתוקף! * "תוקף" אין פירושו דיבורים, אלא ‏מעשים — בניה, התיישבות והתרחבות * גם על ההתחייבויות א"א לסמוך — שהרי ראו מה אירע במדינת ‏טייואן, שארה"ב ביטלה בין רגע, את כל ההתחייבויות כלפיה. שמאורע זה אירע כעת בהשגחה פרטית ‏ולרמז ליהודים מה סופן של "התחייבויות" * העצה היחידה לבטל את כל הלחצים מצד אומות-העולם: ‏לקשור לעצמם את הידיים וליישב בתוך לילה אחד את כל הגבולות (השטחים) [כפי שעשו בזמן האנגלים] ‏באלפי יהודים, שממעשה זה אין דרך חזרה, ובמילא יבוטלו כל הלחצים! * כל יום שעובר מפחית את הסיכוי ‏לכך, לכן יש להזדרז בזה.‏


האזן לשיחה

א. בהמשך להמדובר לעיל אודות השלום - שלום אמיתי הוא דוקא כאשר הוא ע"פ תורה - שכעת זה נהי' (כמדובר כמ"פ) עניין שהזמן גרמא:

מ"ש "ונתתי שלום בארץ" קאי בפשטות על ארץ הקודש כמבואר במפרשי התנ"ך (עה"פ "אל הארץ אשר אראך" "ארץ טובה ורחבה") - שסתם "ארץ" היא ארץ הקודש.

וכדי שיהי' "ונתתי שלום בארץ" צריך קודם אתעדל"ת ע"י עבודת האדם - שהפירוש הפשוט בפסוק - ו"מקרא מלא דיבר הכתוב" - "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" - אזי - "ונתתי שלום בארץ", ו"אין מקרא יוצא מידי פשוטו": שנהי' "שלום בארץ" עד ל"ושכבתם ואין מחריד".

דהיינו, כשמדובר על שלום ועל הדרכים שעל-ידם אפשר להגיע למצב של שלום - הדרך היחידה שמביאה לשלום, היא: ע"י שהולכים ע"פ התורה והמצוות, שעושים כפי שהתורה מתירה לעשות ולא מה שהתורה אוסרת לעשות.

ומכיון ש"התורה הזאת לא תהא מוחלפת", ובלשון התניא "התורה היא נצחית" - אין שום נפק"מ אם הדיבורים על השלום קשורים עם ארץ הקודש, או דוקא בזמן שביהמ"ק הי' קיים, מכיון שבכל מקום ובכל זמן - הדרך היחידה להביא לדבר של קיימא היא ע"י שעושים כפי שצריך לעשות ע"פ התורה.

ב. ובנוגע לנדו"ד:

כמדובר כמ"פ, ישנו פס"ד ברור בתורה [מה שחוזרים על כך שוב, הוא מפני הכרח השעה. ומכיון שעדיין לא חזרו על כך מאה פעמים - בודאי צריך לחזור על זה. ובפרט שמכיון שזה "לאפרושי מאיסורא" - הרי אפילו אם היו אומרים זאת 101 פעמים היו צריכים לחזור ולומר זאת בפעם ה-102 וה-103 ע"מ "לאפרושי מאיסורא". עאכו"כ, שנוסף על עניין של "לאפרושי מאיסורא" זה גם עניין של סכנה - ש"חמירא סכנתא מאיסורא" - שכאן זה עניין של פקו"נ בפשטות, היל"ת]:

שאם גויים באים למקום שנמצאים בו יהודים - באיזה מקום שיהי' (בין באה"ק בין בחו"ל), ובאיזה זמן שיהי' (בין בזמן שביהמ"ק הי' קיים ובין בזמן ש"גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו") - אפילו אם הם אומרים שהם באים "על עסקי תבן וקש" - ויתירה מזו: תורת אמת מעידה שזה אכן כך! - וישנו ספק או ספק-ספיקא ואפילו מאה ספיקות ואלף ספיקות, שעי"ז יפתחו את הארץ לפניהם ("שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם"), מכיון שזו עיר הסמוכה לספר (ליד הגבול) - אזי דין ברור הוא שאפילו בשבת צריכים ליטול כלי-זיין וכלי-נשק ולעמוד בכל התוקף נגד ביאתם.

יתירה מזו: "אפילו עדיין לא באו אלא ממשמשין לבוא" - שישנה רק ידיעה או אפילו ספק-ידיעה וספק-ספיקא וכמה ספיקות ש"ממשמשין לבוא" - אבל מכיון שבעניני פיקוח-נפש אין חילוק אם זה ספק אחד או כמה ספיקות - מכיון שבתורה תמיד הולכים לחומרא לכן צריך לעמוד כנגדם בכל התוקף.

עאכו"כ שאסור להציע לאומות-העולם לפתוח את הארץ לפניהם ר"ל, או אפילו לתת להם אחיזה באיזה מקום שיש בו מושב ישראלי - אפילו אם זה בחו"ל, ואפילו אם חי שם יהודי אחד ויחיד - גם אז אסור לפתוח את הארץ לפניהם!

ג. שואלים על כך: מאחר שהכוונה בכל הויתורים היא כדי שיהי' "ונתתי שלום בארץ", ושלום הוא יסוד בתורה: "גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם", עם כל הענינים הקשורים ב"גדול השלום" - היתכן שלא יוותרו ותחת זאת יאמרו שמחזיקים בכלי-נשק, ויתירה מזו: יעמדו עם הכלי-נשק ולא יוותרו על שום טפח ועל שום שעל - וההסבר היחיד הוא, מכיון שכך כתוב בתורה?!

המענה לכך הוא: השלום היחיד בר קיימא, הוא שלום שהקב"ה מסכים עליו, ואם רוצים לעשות כזה שלום - ולא שלום שמוביל למלחמה קרובה, רח"ל היל"ת, מחמת זה שמוותרים עוד, וכשנותנים עוד אצבע או עוד שעל - הלחץ מתגבר ומיד מבקשים יותר וכו', עד שמבקשים הכל וכו' - הדרך היחידה להגיע ל"ונתתי שלום", שלום שהקב"ה רוצה, הוא: עי"ז שיהי' "בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו" - לעשות כפי שכתוב בשו"ע, ואם לא עושים כך - יש כלל בתורה ש"מכלל הן אתה שומע לאו". היינו, שזו הדרך היחידה שמביאה להיפך מ"ונתתי שלום" וההיפך מ"ושכבתם ואין מחריד".

ד. כמדובר כמ"פ, מכיון שדורנו הוא דור יתום שהחושך נעשה כפול ומכופל - לכן מראים את כל הענינים ברורים לעיני בשר.

ועד"ז בעניין האמור: חששו שכאשר יוותרו להם הם יבקשו עוד, עד שהם יבקשו את הכל, וכדי לא לאפשר ליהודים לעשות היפך השלום, היפך היושר והיפך הצדק, והעיקר: היפך רצון התורה ובורא האדם ומנהיגו - ע"י הויתורים, יצטרכו להגיע לניסים גלויים: שאוה"ע לא ירצו לקבל את מה שמציעים להם. והראו זאת בעיני בשר ובאופן כזה שהתרחשו ניסים גלויים שאינם מובנים כלל בדרך הטבע.

[גם לאחר מלחמת ששת-הימים רדפו אחרי אוה"ע ורצו למסור להם ענינים שלא הורשו לוותר עליהם, וגם אז לא הי' מובן מדוע אוה"ע אינם רוצים לקחת, אבל עכשיו התרחש נס גלוי יותר].

ה. ויובן זה בהקדים ביאור ענינו של "דיפלומט":

טבעו, ענינו ותוכנו של "דיפלומט" ושל ה"דיפלומטיה" - שהוא אינו אומר מה שהוא חושב,

[אצל יהודים ישנו כלל בתורה אשר "נצח ישראל לא ישקר" משא"כ אצל האינם יהודים ועאכו"כ אצל דיפלומטים אין את הכלל הזה...].

- כי מאחר שמינו אותו לדיפלומט נעשית הדיפלומטיה לאומנות שלו - שאסור לו לספר את רצונו האמיתי, ואם הוא מדבר באופן גלוי ואומר את אשר בלבו - הוא חדל להיות דיפלומט.

ועיקר ענינו של הדיפלומט הוא, שהוא צריך לדאוג לחטוף כמה שיותר בכדי להראות שהוא מצליח בזה שהושיבו אותו על הכסא ומסרו בידו את ניהול השקו"ט עם הדין ודברים וכו'.

אז כשמגיעים יהודים ש"יצרם אנסם", עד כדי-כך שעל ענינים שהם עצמם אמרו במשך שנים רצופות שאסור למוסרם וזה סכנה למוסרם - אותם יהודים שלחו שלוחים (ואח"כ הם עצמם אמרו) שברצונם למסור זאת! רק, שיתנו זאת בתוספת תנאי: שישאירו משהו. ואלו שיש להם קצת יותר תוקף אמרו, שה"משהו" שצריכים להשאיר - אמנם אינו ת' פרסא על ת' פרסא, אבל - צריך להיות יותר מהשטח שהי' עד השנה הידועה של מלחמת ששת-הימים.

שלכאורה, דיפלומט מיד יאמר שהוא מסכים - מה שנותנים צריך לקחת. שאפילו שיכור הי' עונה כך, עאכו"כ מפוכח, וכזה שהכתירו אותו בתואר "דיפלומט", ועאכו"כ כשהוא המחליט היחיד בזה - ודאי שהוא הי' צריך לומר שהוא מסכים.

איי, ישנה השאלה, כיצד דיפלומט יכול להסכים כאשר מצפים ממנו לחתום על נייר?

אך מכיון שישנו דין בתורה שבכחו של שטר שני לבטל שטר ראשון - מכיון שהשטר השני בא אחרי הראשון, וקודם שנעשה מעשה (ואפילו אם הוא בא לאחר עשיית מעשה - הרי כשם שיש כח להתחייבות הראשונה כך יש לו כח להתחייבות השני' שבאה אח"כ, שתבטל את השטר הקודם) - השתלשל מזה ("נשתלשלו מהן") גם בדיני אוה"ע - ש"דינא דמלכותא דינא" - שיש בכחו של שטר שני לבטל את השטר הראשון.

ידוע שגם במלחמת ששת-הימים חתמו על נייר, ובתוך 24 שעות עשו ההיפך ממה שחתמו בניירות, ובפרט כאשר הם יודעים שלאחמ"כ הם יחתמו על נייר אחר.

שמזה מובן, שכאשר הם שומעים שהיהודים מצפים מהם שישביעו את רצונם, שזהו ע"י שיחתמו על נייר שמעכשיו יהיה שלום - ואם הם יחתמו על הנייר, אזי דבר ראשון יתנו להם כו"כ שטחים שיפתחו, רח"ל, את הארץ לפניהם.

וכן הם רוצים שיחתמו על נייר תנאי שני, והוא: שההתחייבות לעשות שלום מבטלת את ההתחייבויות הקודמות (שאם מדינה ערבית כלשהי תלחם עם ישראל - מצרים תצטרך לסייע לה), והיינו, שההתחייבות לעשות שלום תבטל את ההתחייבות לסייע במלחמה נגד ישראל.

שבזה גופא מונח שטר ושוברו: מכיון שהם עצמם אמרו ששטר זה מבטל את ההתחייבויות הקודמות - זה גופא מדגיש ששטר שיחתמו עליו למחרת יבטל את התחייבויות אלו. אז מה יפעלו בחתימה על השטר (ביום שלישי, או כפי שהם רצו - ביום ראשון) שיבטל את ההתחייבויות הקודמות (ואם מדינה ערבית תפתח במלחמה נגד ישראל - מצריים לא מחוייבת לסייע לה) - כאשר למחרת מצרים יכולה לחתום על שטר עם מדינה ערבית ולכתוב שם שהתחייבות זו מבטלת את ההתחייבות שחתמה אמש עם ישראל?!

שלכאורה, בדרך הטבע, בדרך השכל, ועאכו"כ בדרך של דיפלומטים - הערבים היו צריכים לחטוף את ההסכם וההצעה הזו, ולחתום על נייר - שבנייר זה הם יבטיחו כל הון דעלמא - ומיד אח"כ הם ידרשו לפנות את כל המקומות והשטחים ולפתוח בפניהם את כל הענינים. ובנוגע לנייר שחתמו - הרי אלו שבקשו את הנייר אמרו בעצמם שנייר שמגיע למחרת יכול לבטל את כל ההתחייבויות הקודמות!

ועפ"ז הם היו צריכים לקבל את כל ההצעות - ואעפ"כ הם אמרו בגלוי שהם אינם רוצים לקבל, ואינם רוצים לחתום על שום נייר, ודרישתם היא שיתנו להם עוד ועוד ועוד!

שכאמור, רואים כאן בעיני בשר, ובאופן של נסים גלויים - שאפי' כשהיהודים (מצד "יצרם אנסם") מכריחים את עצמם למסור שטחים מארץ ישראל - מראים להם מלמעלה שהגויים אינם מסכימים לקבל, והם תובעים עוד. והעצה היחידה לכך היא: שיעמדו בתוקף וכו' (כמדובר לעיל).

ו. מכאן צריך יהודי ללמוד: שאסור לומר, שמכיון שחתמו על נייר מוכנים למסור (לא רק טפח או שעל, אלא) כו"כ שטחים מארץ ישראל שיפתחו, רח"ל, את הארץ לפניהם. שאת זה אמרו הם (אלו שרוצים למסור שטחים) בעצמם לפני שנים אחדות, ואף נדפס זאת בשמם.

והעיקר - שכן הוא ע"פ שו"ע, מכיון שכל המומחים הצבאיים אומרים פה-אחד - בגלוי ובדפוס - שאם ימסרו את השטחים מעמידים יהודים בסכנה, רח"ל.

ולא רק יהודים אמרו זאת, אלא גם אינם-יהודים; ולא רק אינם-יהודים מהצד של ידידים, אלא גם אינם-יהודים מצד ההפכי אמרו שמסירת שטחים אלו מעמידה יהודים בסכנה, ולכן הם רוצים את השטחים האלו!

ואעפ"כ, מצד ש"יצרם אנסם" הם אמרו שאם יחתמו על כזה נייר - דבר ראשון ימסרו כו"כ שטחים, ושטחים שכולם מודים שהם יפתחו את הארץ לפניהם.

ויתירה מזו: העלימו ולא סיפרו שבאותם מקומות שמהם רוצים לסגת יש (לא רק שני שדות-תעופה אלא) כו>"כ שדות-תעופה!!

העלימו את העובדה שכבר התחילו להוציא משם נשק חיוני! לא נשק המונח במחסנים, אלא נשק המוכרח להגנת שטח ההוא!

והעלימו את זה, עד שאחד מהנהגים נוכח בכך וזה פורסם. וביקשו שלא ידפיסו את זה בעיתונים - אבל המשיכו להוציא נשק!

וההסברה בדבר (מדוע כבר עכשיו מוציאים משם נשק) היא הסברה רשמית: מכיון שהוצאת כל הנשק אורכת זמן רב, והרי רוצים שיהי' שלום, במילא צריכים להתחיל להוציא את הנשק לפני שיש שלום, לפני שחותמים, לפני שמסכימים, לפני שהתאספו לדבר ועוד לפני שיודעים מה יהי' מחר ועאכו"כ מה יהי' בעוד חודש ובעוד שנה - ואעפ"כ כבר מוציאים משם את הנשק!!

ומודים בכך, ואין פוצה פה ומצפצף! זה התקבל כדבר טבעי, שמכיון ש"אתם המעט מכל העמים וכו'" - צריכים לוותר ע"ז!

מה הפירוש לוותר?! אתה סובר שהינך מציאות קיימת, אך פלוני לא רוצה בקיום מציאותך - לכך אתה צריך להגן על עצמך!

ז. לאחמ"כ התוסף עוד דבר: התחייבו לתת לערבים (מה שנקרא) "אוטונומיה"!

שכאן באו יהודים "דיפלומטים" ורצו להסביר שאוטונומיה היא דבר של מה בכך - יתנו לפלוני לטייל מתי שיעלה ברצונו ואיך שיעלה ברצונו.

אבל ענינים רציניים, ענינים חיוניים, ועאכו"כ ענינים הקשורים בנשק וכו' - אזי הנשק שיכול להיות אצל המשטרה - יתנו, אך לא יתנו נשק להגנה ולהתקפה וכו' וכו', עם כל אריכות הביאור שיש בזה.

אבל ידוע לכל כיצד נראית אוטונומיה, מכיון שזה כבר הי' בפועל בכמה מקומות, וראו את התוצאות באותו יום או למחרת. אלא שהקב"ה לא סמך על כך, והראה מה שנעשה בשטחים כולל גם בירושלים העתיקה: שעוד לפני שנתנו להם אוטונומיה, ועוד לפני שנתנו להם נשק עבור המשטרה ועוד לפני שאפשרו להם לבחור נבחרים וכו' - הערבים כבר התנפלו על הצבא והמשטרה, וכל הענינים שהם עשו שם אין כאן המקום לפורטם.

ודי במה שנדפס כבר בעיתונים, ואין צורך להגיע לכך שיגלו ענינים שאירעו שם יותר ויותר, היל"ת "לא תקום פעמיים צרה".

שענינים אלו מעלימים לע"ע [כשם שהעלימו את העובדה שהוציאו נשק מסיני (כנ"ל) והתחילו להוציא נשק מהגולן], כשהם משלים את עצמם שזה ישאר בסוד כלפי היהודים - והעיקר מה שנוגע: שזה ישאר בסוד כלפי האינם-יהודים.

אלא שישנם מכתבים מתושבי השטחים שכותבים דברים גלויים: שבשטחים שבהם חיים יהודים ועדיין לא החזירו אותם (או שלא חושבים עדיין להחזיר אותם) - גדלה הסכנה שלא בערך, מכיון שהערבים יודעים שמוציאים את הנשק מאותם המקומות. וזה שהם יודעים זאת, זה מכיון שכשעושים איזה דבר - אפי' אם עושים אותו בלילה וכו' - זה לא נשאר בגדר סוד כלפי אף אחד, וכשאחד יודע מכך הוא מספר א"ז לכו"כ אנשים. ומכיון שהם יודעים זאת - נעשים הערבים מלאי בטחון עצמי, חצופים יותר ואמיצים יותר - במילא מבקשים (התושבים שחיים שם) רחמים לא לאפשר זאת, כהמסקנא שבהמשך המכתבים, שאכ"מ להאריך בזה.

ח. מזה מובן, שבנוגע לפועל הם רוצים לרמות רק את עצמם - כי את הגויים הם אינם מרמים. הם אמנם אומות-העולם ולא "עם חכם ונבון העם הזה" בחכמת התורה - אבל הם "חכמים המה" בעניניהם. ובלשון המדרש (כמובא בדרושי חתונה [רד"ה "א"ר ישעיה"]) "פילוסופים באוה"ע" - שגם אצלם יש פילוסופים.

הם מודעים לכל הענינים הנעשים בפנים - שפלוני בן פלוני רוצה למסור שטח זה, ופלוני-בן-פלוני אומר שילחצו למסור יותר ממה שכתוב ב(מה שנקרא) הסכם "קעמפ-דייוויד", והעיקר - שהם יודעים מהנעשה בפועל: שמוציאים מאותם מקומות את הנשק, ושהם חלוקים בדיעותיהם עד כדי-כך שמצד המחלוקת בין יהודים לא מאפשרים ליהודים להתיישב בירושלים העתיקה, והם יודעים שהיהודים לא מאפשרים זאת (לא אוה"ע)!

ומה שטוענים: שלא מאפשרים ליהודים להתיישב בירושלים העתיקה מכיון שצריך לפחד מהגוי, ולכן אסור לעשות דבר שעלול להרגיז את הגוי, וזה הדרך לשלום - הרי כאמור: לא יתכן שום שלום ללא "ונתתי שלום בארץ"1! הקב"ה מאפשר שלום רק בתנאים שהוא אמר, ותנאים אלו הם אינם חוקים ש"אין לך רשות להרהר אחרי" - אלא הקב"ה הלביש זאת בשכל.

וכמדובר לעיל, שכשהערבי רואה שהיהודים רפויים בעצמם ומפחדים מהגויים ורוצים למסור את המקומות וכו' - זה גורם לו לקבל יותר אומץ ויותר חוצפה, והוא מכה ושורץ ועושה את כל הענינים במקומות כאלו שנמצאת שם (לא רק צבא יהודי, אלא גם) משטרה יהודית, וכפי שכבר נדפסו כל הפרטים בעיתונים, ויותר מזה - מה שמסתירים.

ט. וכאמור, את כל זה הקב"ה הראה עוד קודם שנותנים להם אוטונומי', בכדי להבהיר ליהודים מה אוטונומיה יכולה להביא; עאכו"כ כשיודעים מהי האוטונומיה עצמה, מכיון שכאמור לעיל, ראו זאת - בכל מקום בו היתה אוטונומיה - בפועל: ע"י החירות שנתנו להם - רובם ככולם ראו לנכון שצריך לשלוח את היהודים מכל הענינים! וזה עדיין לא אוטונומיה אלא רק מעין ודוגמא לזה וכו'!

ומרמים את עצמם, שמאחר והרשו לערבים להתיישב בין יהודים - מצב זה ימשך גם כשיתנו להם אוטונומיה, ואפילו כשימסרו זאת לגמרי לערבים, שגם אז יוכלו היהודים להתיישב שם.

מה הפירוש?! זה הרי לא תלוי באלו שמסרו את השטחים, אלא זה תלוי בערבים! ואם כעת - עוד קודם שנתנו להם אוטונומיה, מפחדים להושיב יהודים בירושלים העתיקה בגלל הערבים - אודות התיישבות יהודים בין הערבים בחברון כבר לא מדברים שהם אינם מאפשרים, אלא אפילו בירושלים העתיקה ששם ישנם קצת יהודים שהתגנבו לשם ולא היתה ברירה מפני דעת הקהל וכו' והוכרחו לאפשר להם לחיות שם (עכשיו יכולים לומר זאת בגלוי) - גם שם לא מאפשרים להתיישב.

עאכו"כ שלאחר שיעשו את מה שנקרא אוטונומיה - שזה יפתח את הארץ לפניהם, ח"ו - ודאי שלא יוכלו לעשות מאומה נגד הערבים!

האם לאחר כינון האוטונומיה יתחשבו הערבים עם מה שפלוני-בן-פלוני יחד עם סיעת חבריו החליטו חודש לפני זה שליהודי מותר להתיישב שם?! הרי"ז כ"חוכא ואיטלולא"?!

כאשר טענו - לפני כמה חדשים - לאיפא האוטונומיה יכולה להביא, אמרו שהדיפלומטים סוברים אחרת, וכן המומחים לעניני מדינה אומרים אחרת. לכן, ע"מ להראות למה (מה שנקרא) אוטונומיה יכולה להביא - הראו כעת לעיני בשר, ובפרט בימים האחרונים ממש, מהי ההנהגה של הערבים עוד לפני האוטונומיה: מיד לאחר שהם (רק) ידעו שמדובר על אוטונומיה ועדיין לא מסכימים על כך וזה ימשך חמש שנים וכו' - וזה כבר הביא למעשה בפועל, כמדובר לעיל.

י. ומה שטוענים שמוכרחים לוותר, מכיון שהקב"ה אמר "אל תתגרה בגוי קטן" ועאכו"כ "בגוי גדול", ויתירה מזו: כיון שזקוקים ל"חסד לאומים" [אע"פ ש"חסד לאומים - חטאת"] - כפי שרואים בעיני בשר שזקוקים לכסף שלהם ולנשק שלהם וכו', שזה קשור ברצונם הטוב - לא יכולים להרגיז אותם, ולכן צריכים לוותר - אך, כמדובר כמ"פ, אם יוותרו - לא יהי', רח"ל, על מה לנצל את הכסף והנשק שלהם!!

וכפי שרואים כעת בפועל - שכשמוותרים להם - מיד הם מבקשים עוד. (עד עכשיו היו צריכים להסתמך על הערכת ה"מדינאים" והדיפלומטים האם כשימסרו להם - יבקשו יותר או להיפך, ובזה היו חילוקי דעות: הדיפלומטים הגויים אמרו שהם יבקשו יותר ויפעילו לחץ, אך היהודים ש"יצרם אנסם" זעקו - ועשו מזה מפלגתיות ומפלגות - שאם יוותרו הם לא יבקשו יותר. אבל עכשיו ראו בפועל, שככל שמוותרים יותר, כך הם גם מבקשים יותר).

והם אמרו שקודם שיחתמו - הם יבקשו עוד. וכבר גילו מה הם יבקשו: את ירושלים העתיקה!

ואע"פ שאומרים שעד עכשיו לא דיברו על כך - אך האמת היא, שדברו על הכל ב"קעמפ-דייוויד" ועוד לפני זה; ועד, שדברו על הכל מיד לאחר מלחמת ששת-הימים (כשהם שלחו את השלוחים שיאמרו שרוצים למסור מאה"ק כל מה שכבשו)!

וככל שמדברים ומוותרים יותר - כך הם רוצים יותר, שכשרואים שנכנעים ללחץ - עכ"פ למחצה, לשליש ולרביע - הם לא מאבדים את התקוה, מכיון שאין להם סיבה לאבד: כי מה הם יפסידו מכך שיקבלו את השליש ואת הרביע ואח"כ ימשיכו ללחוץ?!

ודוקא אם יעמדו בתוקף - יהי' גם כסף ונשק, כפי שראו עד עכשיו שהדברים שעליהם עמדו בתוקף לא פגעו בנתינת הכסף והנשק (זה הפריע רק לזמן קצר אך לא לזמן ארוך).

יא. מכיון שהעמידה בתוקף צריכה להיות באופן שלא יוכלו להתחרט (מכיון שאם יתחרטו זה יגרום להגברת הלחץ מהגויים, כמדובר לעיל) - צריך הדבר להתבטא במעשה בפועל שממנו אי-אפשר להתחרט, וכדלקמן (סעיף יד ואילך).

כל עוד שהסתפקו בדיבורים, ואמרו (בקול ענות חלושה) שיבנו ישוב, ויתיישבו>, ויתרחבו>, ויעמדו בחירוף נפש להגן על א"י, ויעמדו בתוקף וכו' - זה נשאר בגדר דיבורים, והדיפלומטים יודעים שדיבורים אינם שווים כלום: יתכן שדובר במילים יפות או במילים מאוסות, ואף יכולים לחתום על כך (בגלוי או שלא בגלוי), יכולים לכנות אותו בשם אדם העומד בדיבורו או אדם שאינו עומד בדיבורו - אבל זה רק דיבור!

אפילו כאשר הדיבור יורד במעשה זוטא - היינו, שהוא חותם על מה שאמר, עם עדות ועם כל הפרטים שבדבר - בכ"ז הוא יודע שזה רק כתב, ולמחרת - או באותו יום גופא, תוך כדי דיבור - הוא יכול לחתום על נייר עם תוכן הפוך.

יב. על כך (שלדבר שבכתב אין תוקף, מכיון שיכולים לחתום מיד להיפך) יתווכחו הדיפלומטים וירצו לרמות את ה"עולם-גולם" שאין זה כך. והם יטענו: כיצד זה יתכן? כשיכתבו ויחתמו - וביחד עם זה תהי' עדות - לא יהי' שייך לעשות כלום כנגד זה - "כלו כל הקיצין" - ויכולים לישון רגוע!

אך הראו בעיני בשר מהי חשיבותו של דבר שבכתב:

והוא, בנוגע למדינת "טייואן": שם היתה התחייבות כתובה וחתומה - שהתחייבה מלכות אדירה (ארה"ב), והם שמרו עליה שלושים וכמה שנים - ופתאום, "בין רגע עבר", ללא שום סיבות גלויות (ודאי שישנה סיבה מדוע עשו זאת, כי הרי ללא סיבה אין מסובב, אך אין סיבה גלוי') הכריזו באופן רשמי שמבטלים את ההכרה במציאות המדינה ההיא.

ועשו זאת ללא ישוב הדעת, כפי שנראה בגלוי שהחליטו על כך אחד או שניים או שלשה אנשים - ומסתמא מי שהחליט כך לא החליט על דעת עצמו מכיון שיש לו יועצים ולוחצים וכו' - ובלי הצבעה, מה שנקרא "דיון דמוקרטי", אלא, כאמור - בבת-אחת בטלו את כל ההתחייבויות.

אני יודע מה יסבירו על כך - אך אין כל נפק"מ מהי ההסברה מכיון שבמעשה בפועל בטלו את כל ההתחייבויות.

אפילו כשיסבירו שהיו מוכרחים לעשות הכל כדי להרויח נגד הסובייטים (רוסיא) שיש להם צבא גדול עם מטוסים וכו', וירויחו באופן כך וכך (ומסתמא בעוד כמה ימים הסברה זו תודפס בעיתונים) - אבל אין זה מבטל את המעשה בפועל: שבטלו את כל ההתחייבויות! ובאופן ש"בין לילה אבד": ללא כל פרסום לפני זה, וללא כל שקלא-וטריא והודעה לפני-כן - אלא בפתאומיות! ואף אחד לא מכחיש שהתבטלו כל ההתחייבויות!

יג. לכאורה יכולים לשאול: הרי עברו כמה עשרות שנים שכיבדו את ההתחיבויות, א"כ מדוע דווקא עכשיו (לפני שישראל עושה "שלום") אירע העניין האמור, ולא בעוד שבועיים כשתסתיים השקלא-וטריא עם ישראל, הרי אותו אחד יודע מה שנכתב עליו בעיתונים (שא"א לסמוך על המילה שלו) - וכשהוא יעשה מעשה כזה עם טייואן ישראל לא תסמוך עליו?!

ואעפ"כ זה אירע עכשיו, ובריש גלי, ולאחמ"כ קוראים ליהודים ומסבירים להם שדבר כתוב - הוא קיים לפי כל הכללים!

- אלא הביאור בזה הוא, שאירע כאן נס שלמעלה מדרך הטבע, והסיבה הגלוי' שניתן לומר מדוע זה אירע עכשיו - יכולים להסביר בדרך המוסר: בכדי שיהודי ידע שלפני שהוא הולך לחתום על נייר ועאכו"כ לעשות מעשה, וברצונו לרמות את עצמו ואת השני שיש לך התחייבות חתומה בכתב, ובמעמד עדים כשרים (או עדים בלתי כשרים) שהוא לקח על-עצמו את כל ההתחייבויות שבעולם - הנה ראו בעיני בשר מה נהי' מהתחייבות בכתב!

וכאמור, שההכרזה בנוגע ל"טייואן" - מתאימה לזמן זה: מכיון שכעת רואים מה הערבים עושים ברמאללה, בירושלים העתיקה, בשכם ובחברון, ובדרכים המובילים משם ומשם. וכמדובר לעיל, הם עושים זאת מכיון שהם רואים שיהודי מפחד להתיישב בירושלים העתיקה - וכאשר ישנו יהודי שרוצה לעשות זאת, מגיע יהודי שני (או שניים או שלשה) ולא מניח לו להיכנס לשם.

וכשאומות-העולם רואים שהיהודים לא נותנים לעשות עניין של מעשה בפועל, אלא מסתפקים בדיבור או בכתב - והם יודעים שדיבור וכתב אינם שווים כלום - זה מהווה להם הוכחה גמורה מוחלטת שע"י לחץ משיגים הכל, רק צריכים ללכת מחיל אל חיל (בלשון סגי-נהור) - מירידה לירידה: קודם ילחצו ויקבלו חלק אחד ואח"כ עוד חלק, עד וכו' ("וכו'" - גם מלשון "כולי"), היל"ת.

יד. העצה היחידה לבטל את כל הלחצים, היא: כאשר יקשרו לעצמם את הידים ויעשו דבר שאין לאחריו כלום - שאז יראו אומות-העולם ששום לחץ אינו מועיל כי הדבר כבר נעשה.

איזה מעשה בפועל יכולים לעשות אשר ממנו לא יוכלו להתחרט?

זה יובן מכך שמזה שרואים שלארץ ישראל יש תוקף וחוזק, לכן מתחשבים איתה.

וזה [לא בגלל שמפחדים שאם "ימתחו את החבל" ויבקשו יותר מדאי - ארץ ישראל תעמיד עוד חייל ועוד אוגדה וכו' - כי לארץ ישראל לא יהיו יותר חיילים ממה שיש למאה מליון ערבים, וגם לא יהיו לה יותר דולרים ממה שיש לארה"ב, אלא הסיבה שבגללה הם מפחדים מארץ ישראל, היא:] מכיון שלארץ ישראל יש כלי-נשק מודרני, היא יכולה לעשות מעשה שממנו לא יוכלו להתחרט - היא תיישב את כל השטחים! וכשיתיישבו שם עשר, עשרים ושלושים אלף יהודים - שום כח בעולם לא יוכל להוציא אותם משם, כיון ש"אין אחר מעשה כלום"!

ולכן הם מפחדים "למתוח את החבל" - שמא ארץ ישראל אכן תעשה זאת, ו"בשעתא חדא וברגעא חדא".

שמזה גופא ראי', שיישוב כל השטחים באופן האמור - הוא המעשה היחיד שיעזור, ולכן צריכים לעשות כך.

טו. ובאותיות ברורת:

בלילה אחד, "בשעתא חדא וברגעא חדא", יישבו יהודים על גבולות ארץ ישראל: בכל הגבול המזרחי, בכל הגבול של רצועת-עזה, בכל הגבול הקשור עם מצרים, בכל גבול לבנון ובנגב וכו'.

זאת אומרת, שיפתחו את דלתות-ארץ-ישראל בפני היהודים - וכוונתי בפני היהודים שכבר נמצאים בארץ ישראל, שישנם יהודים שכבר אמרו שהם מוכנים ורוצים להתיישב בכל השטחים, והם רוצים לעשות זאת בשמחה וטוב-לבב, אלא שהעומדים בראש מעכבים אותם. ולא רק בדיבור, אלא מחזיקים אותם ולא נותנים להם לצאת מתל-אביב, או מבני-ברק או ממקום אחר ולהתיישב ביהודה ושומרון, סיני וכל השטחים!

אלא כאמור, שיביאו עשרות-אלפי יהודים, "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו", שכבר נמצאים בין-כה בארץ ישראל, ויישבו אותם בשטחים.

ויש די והותר יהודים כדי ליישב את כל הגבולות, כי כאמור לעיל ישנם כבר מתנדבים שעומדים מוכנים ללכת ולהתיישב שם. ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר המפלגות בא"י יאמרו לחברי מפלגתם ללכת להתיישב שם למשך שנים אחדות.

ודוקא התיישבות כזו, הקשורה ביישוב השטחים בעשרות-אלפי יהודים (ולא מדובר כאן על התקפה) - היה ההגנה היחידה והאמיתית על גבולות ארץ ישראל [אפילו כפי שהם עכשיו - קודם "כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך"], ולכן צריכים לסייע ולעזור לכל היהודים שרוצים להתיישב שם.

וכאמור, יכולים לעשות זאת בין-לילה, "בשעתא חדא וברגעא חדא", מספיק בשביל זה כמה שעות - על-כל-פנים לא יותר מכמה ימים. וכפי שעשו כך בעשרות מקומות בארץ ישראל, עוד תחת שלטון האנגלים ועוד תחת לשטון הטורקים, אזי על-אחת-כמה-וכמה שכעת יכולים לעשות זאת,

ולעשות זאת באופן של התיישבות, על-כל-פנים התיישבות שהתורה מכנה אותה בשם "התיישבות" - הוא וביתו, וכל הכלים שהוא צריך לצורכו ולאומנותו, כפי שהגמרא והפוסקים מפרטים, שאפילו בעל-חוב אסור לו לקחת כלים אלו מכיון שהם "כדי חייו" וכו'.

טז. מובן, שמכיון שיכולים ליישב את כל הגבולות בכמה שעות, או על-כל-פנים בכמה ימים - לא יועיל נגד זה שום לחץ מהגויים, כי אפילו אם הם ילחצו - הם אינם יכולים לצפות שארץ ישראל תציית בתוך-כדי-דיבור, אפילו לא באותו יום ואפילו לא באותו שבוע - כי ארץ ישראל יכולה להתקיים כמה שבועות ללא עזרתם. בדרך הטבע לא זקוקים כעת לנשק, וכבר היה בעבר שכאשר הם היו "ברוגז", החזיקו מעמד כמה ימים (ויתכן שעוד יותר) ללא עזר מבחוץ.

[אכן מובן שישראל לא יכולה "להרשות" לעצמה להסתכסך עם ארה"ב לזמן ארוך, מכיון שזקוקים ל"חסד לאומים" (אף-על-פי שהוא "חטאת") - כסף ונשק, עם עוד כמה וכמה טעמים בדבר. ובכלל - מכיון שארה"ב היא "מלכות של חסד", ויש לה נטיה לעשות חסד ליהודים - צריכים להחזיק בזה בכל התוקף ובכל הדרכים, חוץ מהדרכים המובילות לקו ולכיוון ההפכי].

ומכיון שיכולים ליישב את כל הגבולות במספר שעות או ימים - צריכים לעשות זאת מיד, מכיון שאז יוכלו לעמוד בכל הלחצים, ולא זקוקים לעזרת אף אחד חוץ מאבינו שבשמים.

ומכיון שזה יהיה מעשה שהם קשרו לעצמם את הידים, - לא יוכלו לחזור בהם - ולכן יהיה זה הדבר היחיד שאומות-העולם יתחשבו בו, מכיון שהם יראו שמתכוונים לכך באמת, וכבר נעשה מעשה ו"אין אחר מעשה כלום", ואין להם ברירה, הם מוכרחים להסכים לכך.

והטעם האמיתי מדוע הם יסכימו לכך, הוא: "דרכי ה'" ש"לב מלכים ושרים ביד ה'"; והטעם בדרכי הדיפלומטיה הוא: מכיון שע"י א"י יש להם הגנה כלפי הערבים.

אלא שעד עתה הם ידעו שאם ילחצו "כדי צרכו" במשך זמן ארוך - הם ישיגו מה שרוצים. במילא, כאשר צריכים לשאת-חן בעיני הערבים - לוחצים כאן, ואם הלחץ אינו מועיל ביום הראשון - לוחצים גם ביום השני;

אך כאשר הם יראו שנעשה מעשה, שעל זה לא יועיל שום לחץ - הם יפסיקו ללחוץ, ואדרבה: זה מגן אליהם כלפי הערבים, כנ"ל.

יז. העיקר הוא - שיעשו זאת בפועל ממש, מבלי לעשות אסיפה ובאסיפה יחליטו כך וכך - שכן יעשו או שלא יעשו, לעשות באופן כזה או באופן כזה ועם כל ההצהרות שבדבר, ששר זה אמר נוסח מסויים ושר אחר אמר נוסח אחר, ואחר-כך תהיה הכחשה בעיתונים וכו' -

היות וראו עד עתה שהיום הוא אמר כך ומחר אמר להיפך. ומה שרוצים לשכנע יהודים שהפעם יעמדו בדיבורם ולא יתקפלו - את הגויים אי-אפשר לשכנע, והגויים לא מתפעלים מכל ההצהרות של כל השרים, כי הם יודעים שאם מחר הם ילחצו - יחזרו בהם מדיבורם, וכפי שעשו זאת בעבר (לא בעבר לפני מאה שנים, אלא אתמול ושלשום ולפני שבוע, חודש ושנה).

ומה שהלחץ פועל שיאמרו ההיפך ממה שאמרו אתמול - זה בדרך הטבע, לשם-כך אין צורך בענינים שלמעלה מדרך הטבע (או שלמטה מדרך הטבע), כי כל זמן שזה רק דיבור, הצהרה והודעה - אפילו כשזה במעמד חגיגי וכולם צועקים פה-אחד - כולם יודעים שבאם ימצאו עניין שיכולו להפעיל עליו לחץ גדול, זה יפעל שמחר יאמרו ההיפך מהיום;

ומכיון שאין גבול ללחץ - יכולים באופן כזה לפעול בלי גבול על מי שלוחצים.

ולכן הדבר היחיד שיכולים לעשות, הוא: ליישב את כל הגבולות בעשרות-אלפי אנשים, ומכיון שאפשר לעשות זאת בכמה שעות - יוכלו לעמוד בכל הלחצים, כמדובר לעיל.

- אפילו כשיעשו זאת אינני יודע אם הגויים יאבדו את התקוה ללחוץ - אך על-כל-פנים יותר מכך לא יכולים כעת לעשות:

אם יאפשרו רק לחמשה יהודים להתיישב שם - זה לא ישנה כלום, כיון שיכולים להתחרט מזה, במילא יכולים ללחוץ על זה; אפילו אם יאפשרו להתיישב שם באופן של עיבוי והגדלת הישובים הקיימים - זה גם לא ישנה כלום, כיון שאין זה קשור עם עניין של התיישבות אמיתית וכו'.

יח. הדבר היחיד שיכול לשנות את כל המצב, הוא: כאשר יעשו זאת באופן שאין דרך חזרה ממנו, שלא יוכלו להתחרט - וזהו כאשר ההתיישבות תהיה על-ידי עשרות-אלפי אנשים, ותהיה התיישבות בכל הפרטים שבדבר - שזהו המקסימום שיכולים לעשות עכשיו.

צריכים לעשות זאת מה שיותר מהר, כיון שמשעה לשעה האפשרויות לעשות זאת נעשות קשות יותר, שזה חשבון גלוי שכל שעה שעוברת העניין נעשה יותר קשה.

ואף-על-פי שעדיין יכולים לעשות זאת (כמדובר לעיל) - בכל זאת, אין זה מגיע לקלות בה יכלו לעשות זאת לפני שלשה חדשים. ועל-כל-פנים, קל יותר לעשות זאת עכשיו מאשר מחר, ומחר יותר טוב ממחרתיים, כיון שמיום ליום צריכים להתחרט כלפי כל העמים על הבטחותיהם, וכשיוציאו עוד נייר עם עוד החלטה וכו' - זה לא יועיל כלום (כמדובר לעיל), זה רק ירגיז את הגויים.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM