ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
מוצאי ש"פ תצוה תשל"ט

 

תוכן השיחה

אותם אנשים שהשתמשו בכל הדרכים והאמצעים לחוקק את החוק האומלל — "מיהו יהודי" — עושים ‏היום את כל מה שביכלתם לקרוע חלקים מארץ הקודש! * מאז ששלחו את אותם שלוחים לאחר מלחמת ‏ששת-הימים בהצעת מסירת שטחים — עולה ומתגבר הלחץ — מזמן לזמן — עד היום(!) שימסרו ‏שטחים, דבר המקשה על שמירתה של ארץ ישראל * הצרה היא: שהולכים לשאול ע"ד מסירת שטחים אצל ‏אותם רבנים שקיבלו "שוחד" * אע"פ שזה כבר קרה יותר מג' פעמים — מ"מ אסור שתהי' מזה "חזקה"!‏


האזן לשיחה

א. ישנם כל הסודות וכל הראיות וכל הענינים שיבטלו בטח את כל הגזירות הבלתי רצויות - כולל את אותם גזירות שמשכנעים בהם אדם טיפש, שאין זה עניין של גזירה אלא דבר טוב וכיו"ב; נוסף לזה שעדיין לא נברא כזה טיפש - חוץ מאלה העושים עצמם כטיפשים - וממילא אין ברירה, מכיון שהקב"ה נתן בחירה חפשית, ולכן הוא הולך וצועק שזה דבר טוב.

והוא צועק זאת, לא רק מפני שבקשו ממנו לצעוק, ולא רק שחושב שאין ברירה אחרת - אלא מכיון שמניח שזה דבר הכרחי, שהרי בין כה יעשו את זה, א"כ מדוע שיעשה זאת בעצבות עדיף לעשות זאת בשמחה, ולכן הוא משכנע את עצמו ואת סביבתו שזה דבר טוב (ובסוג האנשים האלה יכול להיות גם א' שיש לו לב טוב, ומכיון שאינו רוצה שהשני יהי' בעצבות - לכן הוא משכנע אותו שזה דבר טוב, ולא רק הכרחי - למרות שאין זה דבר הכרחי).

ונוסף על כל האמור, היות שזה דבר לא טוב - ויתירה מזו: זה היפך התורה וההלכה - אין צריך ראיות ע"ז שזה לא הכרחי, ועאכו"כ שלא צריך לומר ע"ז "מזל טוב" ולשמוח שמחה גדולה. ובפרט, שזהו עניין הקשור לשלושת השלמויות - החל בשלימות התורה.

ב. יש כאן דבר פלא: אותם אלה שהנהיגו והסכימו ללכת נגד התורה, וחוקקו את החוק האומלל, חוק "מיהו יהודי" - אותם אלה, הולכים ומכריזים היום שיודעים שהולכים ליטול משלימות הארץ.

ובדיוק כשם שהם הושיטו יד וחתמו, והשתמשו בכל הדרכים האסורים שהם היפך הצדק והיושר, כדי שהחוק ההוא יחזיק מעמד, ועד לומר עניין של היפך האמת, ואפי' בדברים העשויים להתגלות וכיו"ב -

אותם אנשים שמכרו את ילדי טהרן בימים ההם, מקבוצת ילדי טהרן הראשונה - מכרו (המספר המדויק אינו זכור לי, אך מסתבר שהי') שמונים אחוז לחינוך שהוא נגד ה' ותורתו, בכדי שיקבלו חלק מהעשרים אחוז הנותרים, והעיקר הוא, בכדי שיתנו להם כסא וכסף, כדי שחלק מהכסף ינוצל לעניני תורה ומצוות - אותם אנשים היו מעורבים לאחמ"כ בחוק "מיהו יהודי".

ואותם אנשים מעורבים עכשיו בפרשת ילדי טהרן השני', שמסתובבים וצועקים "שלום עליך ישראל", בשעה שיודעים שמוסרים בידים את ילדי טהרן שמגיעים לחינוך היפך ה' ותורתו, ואותם אלה שבחייהם הפרטיים שומרים תורה ומצוות - עומדים ומחרישים, ולוחשים להם באוזן, שכשהם מחרישים מובטח להם הכסא, ויתנו להם עוד כסף, שחלק מהכסף ילך לעניני חינוך הכשר - ועי"ז "ישחדו", כביכול, את הקב"ה.

ג. ואותם אלה הולכים כעת ומכריזים, שרוצים "לקרוע", היל"ת, חלקים מארצנו הקדושה שהקב"ה נתן אותם באופן נסי, כפי שראו בעיני בשר, וכבר מסכימים ע"ז - והם עוד צועקים שזה נס גם ע"פ תורה, ע"פ "שלימות התורה"; וידוע שאותם אנשים הם אלו שמכרו את ילדי טהרן בפעם הראשונה, וכעת גם בפעם השני', וכששואלים אותם על המעמד ומצב - יודעים שהם ישנו בתיאור המצב כדי שזה יתאים להלכה ויהי' בכח ההלכה, כאשר באמת זה היפך ההלכה.

וכאמור לעיל, יש לחשוב בקשר ל"כנוס את כל היהודים", וא"כ אין לדבר שום מלה אפילו על יהודים אלו, אלא להושיב אותם בפנים, וממילא הם יצטרכו לשבת שם, ואם שייך אצל יהודי ש"יצרו (הלא טוב) אנסו", כל שכן ששייך שיצרו (הטוב) יתגבר ויגלה את פנימיות לבבו, שאותה לא שייך למכור, וגם לא ע"י שיתן סכום כסף לחינוך כשר - אוי ואבוי אם מסתמכים על "החינוך הכשר" שלהם - מכיון שהקב"ה הרי "לא יקח שוחד":

וכשרוצים, ר"ל, לתת חלקים מארץ הקודש - שראינו באופן נסי איך שהקב"ה נתן את זה ליהודים - ולמרות שבזמן הגלות "אין מלך ואין סנהדרין" עם כל הענינים הקשורים בזה, כולל מלחמת עמלק, וכולל המלחמה להרחבת הארץ, אבל כאן מדובר במלחמה שנועדה להציל את ישראל מכל צרה העומדת עליו - והניסים האלו אירעו במלחמה שהיתה - שזה הי' היפך רצונם של אלה שמכרו את ילדי טהרן ואותם אלה שחוקקו את חוק "מיהו יהודי", והיפך רצונם - הקב"ה נתן את ירושלים ואת כל השייך לזה לידי ישראל.

אז יהי רצון (וודאי שהקב"ה ימלא זאת, שהרי כתוב "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל", ו"מה שהוא מצווה לאחרים לעשות" - הוא עושה בעצמו, וכן בעניין של "משלוח מנות איש לרעהו", ואפי' אלה שאינם בדרגת "רעהו" הרי הם בדרגא של "אביונים" ואז הקב"ה נותן להם את כל הצטרכותם באופן של מתנה), שיתבטלו כל התכניות הקשורות, היל"ת, בערעור שלימות התורה, שלימות הארץ ושלימות העם, שענינו הוא חוק "מיהו יהודי" שבי"א אדר יחול ה"יארצייט" ( - יום השנה) של החוק.

ושיהי' "עוצו עצה ותופר", שיתבטלו כל החשבונות וכל התכניות בדרכי נועם, היינו בפשטות, שאלה שמשתטים וחושבים שזה דבר טוב, ויותר מזה - זה עניין של הכרח וכיו"ב, שיבחינו תיכף ומיד בטעותם המרה; וזה "ירד" מיד לעניין של פועל - שיפסיקו להבהל מה"גוי" שנמצא בקרבו - "א-ל זר אשר בקרבך" - וודאי גם מהגויים שבחוץ.

ואדרבה: "נפל פחד היהודים עליהם" - על כל עמי הארץ, שזה עצמו יהי' ג"כ ב"דרכי נועם" הגובל עם "דרכי שלום", אבל שלום אמיתי ולא שלום שקר.

וכפי שהם עצמם אומרים בגלוי (ומונעים הטירחא, שאין צורך לחפש טענות מהצד השני) - שאותם אלה שאומרים עכשיו בעצמם (ורוצים לשכנע גם אחרים, מצד כוונות טובות, כאמור, כדי שלא יהי' מזה "רעש" אלא שזה יעבור באופן שקט ורגוע) שזה עניין טוב - הם עצמם אמרו ימים או שבועות ספורים קודם, שלא רק שאין עניין זה מביא לידי שלום אלא זה עניין שמוביל, רחמנא ליצלן, למלחמה.

ד. וכמדובר, שאין זה הזמן לגלות פרטים, מצד כמה וכמה טעמים. אבל פרט אחד הוא דבר ברור: שמזמן לזמן, ומפעם לפעם, מאז שעשו "סוד" ושלחו שלוחים לאחר מלחמת "ששת-הימים" לעיר הבירה דמדינה זו, ואמרו שרוצים להחזיר את הכל. וכשטענו: היתכן?! הם ענו, זה הרי "סוד"! במילא אפשר להכחיש את זה - והכחישו את זה, ואח"כ זה התגלה.

ועד שיהי' אצלם הכרת האמת, אז יהי' "לב מלכים ושרים ביד ה'". וכאמור, ששלחו שלוחים לאחר מלחמת ששת-הימים והציעו שרוצים להחזיר את כל השטחים; ליטול את הבחירה מהיהודים - אי-אפשר, אך אצל אלה שאינם יהודים, ובפרט אצל "מלכים ושרים" זה הרי "ביד ה'", אז נפעל העניין שהם לא רצו לקבל; והסבירו את זה בלשונם - שהם רוצים יותר. וזה חזר על עצמו במלחמה שלאח"ז, וכך זה חוזר על עצמו מפעם לפעם.

אבל מפעם לפעם, כמדובר כמ"פ, שכל פעם שמוותרים - מזמינים וסוחבים על-עצמם לחץ נוסף, ומפעם לפעם תובעים ויתורים נוספים, בין בשלימות הארץ הקשורה גם עם שלימות העם ושלימות התורה, כמבואר בכמה ספרים שאין כאן המקום להאריך בזה.

ומזמן לזמן, מאז ששלחו את השלוחים בפעם הראשונה - שביניהם הי' אותו א' שהגן אח"כ על הגזירה של "מיהו יהודי", והגן על המשלחת - נהי' לחץ על עוד ענינים, ומזמן לזמן משתכנעים ומשכנעים את אלו הנמצאים בסביבתם, על אותו עניין שאמרו עליו ימים ספורים קודם שזה סכנה ומוביל למלחמה ואין בו שלום - אומרים ומשכנעים עכשיו להיפך, שזה דבר טוב וכו'.

ה. וכאמור, לא רוצים לגלות פרטים, אך פרט אחד ברור: מזמן לזמן נוצרים תנאים קשים יותר ורבים ועצומים יותר, איך לשמור על בטחון ישראל, שהוא מלובש - בזמן הגלות - בדרכי הטבע.

ולא נותנים לקיים את פסק-הדין שכשעומדים על הגבול יוצאים על האויב עם נשק משום שזה עניין של פיקוח-נפש, ולא נותנים ליישב את כל הגבול, ומונעים זאת בכח, - עם אותו הכח של אלו שצריכים להגן על הגבול - ומסבירים, שבגלל ההתיישבות שם צריכים להוציא יותר כספים - אשר בלאו הכי יושבים שם - ומוסיפים להם באופן שזה כלל לא נוגע לעניין, כדי "לצאת ידי חובה" אצל אחרים, אבל זה לא מוסיף לבטחון שע"פ הטבע - המוכרח בזמן הגלות - ולא מאפשרים ליישב אנשים במקום, שזה ודאי מוסיף לבטחון.

ולא צריכים "להתפלפל" בזה, מכיון שזה דין של פקו"נ שכתוב בפירוש בשו"ע הל' שבת - שבשו"ע כתובים לא רק דינים השייכים לזמן שלאחר הגאולה, אלא בעיקר דינים הנוגעים לזמן הגלות, ובארץ שבגלות. וכמדובר כמ"פ, שהדין הוא שבמצב כזה, היל"ת, צריך לקחת נשק בשבת אפי' כשבאים רק על "עסקי תבן וקש", והדין הזה הוא גם בארץ וגם בחו"ל.

ו. וכאמור, צריך שיהי' אצלם הכרה גמורה, ועד לאופן שיכריזו בגלוי - שא"א להסכים לדין שהוא היפך השו"ע; ואע"פ שע"פ שו"ע "אין יד ישראל תקיפה", ואין כעת סנהדרין שיכולים להסכים ולצוות לצאת למלחמה כדי להרחיב את גבול ארץ ישראל, בכ"ז, כשמגיעים לעניין הצלת ישראל בכל מקום שהם, אזי אפי' כשהגויים באים רק על עסקי "תבן וקש" - אפי' בחו"ל, ועאכו"כ בנוגע לגבולות ארץ הקודש - עומדים על הגבול כפי כל התנאים שנכתבו בשו"ע.

ובדבר הזה אין ספיקות, אבל כשמישהו רוצה להיות רגוע, ולכן הוא הולך לשאול יהודי שלכאורה כשר לדעות - למרות שהוא יודע שאותו א' בעצם משוחד.

- אמנם הוא מקבל את השוחד בשביל דברים טובים, אך הדין בנוגע לשוחד הוא, שכאשר נותנים ליהודי עסקן בחינוך הכשר, פרוטה, וודאי יותר מפרוטה, כדי להחזיק את המוסד שלו, אז אפי' אם הוא מוסמך לרבנות (שזה גם בספק), הרי הוא פסול לומר עדות בנוגע לאותו עניין שנותנים עליו את השוחד -

ודוקא אצל אותם יהודים שואלים על המעמד ומצב, והשאלה היא באופן כזה, שלא יסתרו את עצמם - היות ויש לו מנה שוחד, אזי רוצה הוא עוד מנה שוחד; ובפרט שהיצ"ט אומר - כפי שהוא מרגיש, שזה מגיע מהיצ"ט - שחלק מהשוחד הוא יתן למוסד שלו או של אחרים שזה גם מוסד כשר - אז הוא מוכן למכור את ילדי טהרן השניים, ו"מוכר" את עניין שלימות הארץ, שעניין מסירת השטחים הוא לא רק מצד "שלימות הארץ", אלא זה גם קשור לבטחון ישראל.

אצל מי שיש לו בחירה, יכול לקחת זמן, ח"ו, עד שיגיע למסקנא הנ"ל; וודאי שהקב"ה יעשה כפי שעשה עד עכשיו - שהצד שכנגד לא הסכים לענינים האלה.

ז. ויה"ר, שלפחות בפעם הזאת - למרות שהעניין הזה כבר היה יותר משלשה פעמים - לא יבהלו מהחזקה, ולא יהיו כמו א' שיורקים עליו והוא צועק שזה גשמי ברכה, שזה יותר גרוע מיריקה בפנים וכו'!

ושיפעלו - עכ"פ ע"י אותם שאינם בעלי בחירה, שלא יסכימו לכניעה ולהתרפסות שהיא אפי' בפני הגויים פשוטי העם - שלא ימסרו דברים הקשורים לבטחון, תמורת הבטחות שאין בהם יסוד, מכיון שמבטיחים דברים שאינם בידם, וכולם יודעים שאינם בידם, כמו שראו בעיני בשר בפרס (שזה קשור עם ימי פורים), ועכשיו זה קורה במדינות הסמוכות לפרס, שעושים מזה סוד והולכים להחזיר וכו' שאין כאן המקום להאריך בדברים המצערים.

ויה"ר, שזה יהי' באופן שלא יעמיד בסכנה, היל"ת, ציבור וקיבוץ של כו"כ יהודים כ"י הנמצאים בארץ הקודש, ועי"ז גם ישראל בכל מקום שהם, מכיון שלמרות שעם ישראל הוא "מפוזר ומפורד בין העמים", אבל אמיתת מציאותם היא - "ישנו עם אחד", ובזה הודה גם המן בזמנים ההם, וזה דבר מפורסם וכתוב. וגם כשהצד השני יבקש, אזי "יערה עליהם רוח ממרום", כדי להכיר את האמת, שצריך להיות שלימות התורה, ויתבטלו כל הגזירות והשינויים והרפורמות, היל"ת, עם כל הגזירות.

ובקרוב ממש, לא רק שיחזיקו בכל ארץ ישראל שהקב"ה נתן לכל אלה שגרים שם באופן נסי, שהרי "כולם אהובים כולם ברורים", עם כל השבחים שכתוב יחד עם זה - מכיון שכמו שבפורים בשעת הגזירות לא עלתה מחשבת חוץ, ומה שכן עלה - התבטל מיד, ובפרט לאחר הגזירות האחרונות, אשר כלשון הרמב"ם, זה לא הי' אלא "יצרו הוא שאנסו".

ובקרוב ממש בעגלא דידן - כשיראו שהצד השני לא רוצה לקבל, שלא יחזרו שוב על הטעות שעשו שלשה וארבעה פעמים, כשהכריזו שחושבים מה עוד אפשר להחזיר, ושכנעו את עצמם ואחרים שזה מקרב את השלום, בה בשעה שזה היפך האמת. ושיקויים "אמת מארץ תצמח", ושיראו שע"י שיחזיקו בתורה ובעם היהודי, ובארץ ישראל בשלימות, עכ"פ בחלקים שהקב"ה נתן באופן נסי לכאו"א מישראל - יתבטלו כל הגזירות.

ושיתנהגו באופן ד"אל תירא עבדי יעקב", שזה יהי' כך בפשטות בכל האותיות של הא"ב כפי שתקנו לומר בזמירות למוצ"ש, והסיבה ש"אל תירא" היא: מפני שהוא עבד של הקב"ה, שהוא בעה"ב של בירה זו. ושיהי' בשמחה וטוב לבב, עד שנגיע לירושלים השלימה המוקפת חומה בקרוב ממש ומלך המשיח - משיח צדקנו בראשנו.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM