ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
כ' מר-חשון תשל"ה

 

תוכן השיחה

אין לשמוח מוקדם מידי על כך שהשרים מה"מפד"ל" שהרימו יד "על ה' ועל משיחו" התפטרו מכסאותיהם, ‏שהרי במוקדם או במאוחר — הם יחזרו לכסאות * ע"י תפקיד ה"שר בישראל" שבו הם מכהנים — הם ‏גורמים לחורבן יהדות ארץ ישראל: הן ב"מיהו יהודי" והן למסירת שטחים והפקרת הבטחון * הטענה גדולה ‏כלפי אלו שעבור בצע כסף שמקבלים משרים אלו, מוכנים להרים יד נגד "דבר ה' זו הלכה".‏


האזן לשיחה

א. על-פי האמור לעיל בנוגע למאורעות השבוע, וכדי להבהיר שלא יאמרו "שתיקה כהודאה דמיא" (בבא-מציעא לז, ב), הרי בין המאורעות, ישנה נפילה גדולה יותר מנפילה הקודמת (היות וגם בשאול תחתית ישנם שבעה מדורים) - שהיו כאלו שהרימו יד נגד "דבר ה' זו הלכה", והיו כאלו שגרמו לפירצה במחיצה שהעמיד הקב"ה להבדיל בין ישראל לעמים.

בטענה שבשביל אחדות ישראל מוכרחת להיות הפירצה הזאת, וכמה שיותר גדולה, וזה יביא לאחדות ישראל, עם כל מיני הסברים שאין להם כל מציאות, שהרי כל אחד יודע שזה היפך האמת לגמרי, ומטרתם לקבל את הכסא.

טענו עלי: מדוע לא נתתי להם ברכת "יישר כח" כשהם התפטרו? (היות וקודם היו לי טענות מדוע הם "נדבקו" לכסא על חשבון חורבן כלל ישראל, רחמנא-ליצלן הי'-לא-תהי', מתחיל מחורבן מפלגתם ממעמד ומצב ילדיהם ונכדיהם).

לא רציתי לענות, כדי שלא אעבור על הציווי "אל יפתח אדם פיו לשטן", מה שרק יכולתי לומר זה את הטעם האמיתי, שקרוב לודאי שההתפטרות היא לפי-שעה מכיון שהכריחו אותם, ולאחר-מכן, בהזדמנות הראשונה (עם הבזיונות הכי גדולים) הם ישובו בדלת האחורית ובאופן בזוי ונמאס - העיקר לשבת שוב על הכסא.

וזה הי' הטעם שלא רציתי לתת שבח והודאה וכו', מצד החשבון שמוחזק אשר בשעה שיאמרו כאן שבח, הרי עד שהידיעה תגיע לארץ הקודש - הם בקלקלתם כבר ישבו על הכסא שמשתמשים בו כדי להחריב את כל הקדוש בישראל, הי'-לא-תהי', העיקר שיקבל את התואר, ושיוכלו לומר שהוא "שר בישראל"!

ומכיון שעל כל אחד נאמר הציווי "אל תפתח פה לשטן" (לא צריך להיות בשביל זה "גדול", היות והציווי בגמרא נאמר לכל יהודי שיזהר בלשונו) - לא יכולתי להסביר נימוקו, אך כל אחד הבין את זה, מכיון שכל אחד שיער שזה ענין שתלוי בזמן; ואם זה יתארך ביום - זה לא מצידם, אלא זה מפני שאפילו בדלת האחורית לא מניחים להם להכנס.

עד - שכעת (מצד איזה סיבה שתהי', שאין כאן המקום להאריך בזה) הוציאו לפועל את מחשבתם הרעה, ויושבים שוב על הכסא, והבטיחו שעל כל ענין תתנוסס חתימתם, בין אם המדובר על מסירת חלקים מארץ הקודש לגויים, ובין אם זה על מסירת חלקים מתורתנו הקדושה (לגלות פנים בתורה שלא כהלכה) וכו' וכו'. הלואי שזה יהי' באופן מצומצם, לא באופן שאליו הם מוכנים, שזה עד קצה הכי תחתון.

ועד כדי-כך, שהכסף שקבלו, מנצלים כעת בשביל לשחד את המוסדות הדתיים בארץ הקודש שיוציאו מודעות שתומכים בהם מכיון שהם זחלו על הכסא, היפך דעת התורה, היפך דעת הרבנים שלהם והיפך דעת זקניהם!

שאם הוא הי' שואל את סבו - הוא לא הי' רוצה להסתכל בפניו, רחמנא-ליצלן, מכיון שאסור להסתכל בפני אחד שמרים יד נגד ההלכה (או שמצווה להרים יד נגד ההלכה - אם מאיזה טעם שיהי' אין לו רשות להרים יד, היות ואינו חבר במקום פלוני).

ועד כדי-כך החושך כפול ומכופל, שלהם לכל הפחות יש את התירוץ ש"יצרם אנסם", ומכיון שהחלו ב"חבלי השוא" הם כעת נכנסו ל"וכעבות העגלה חטאה", אבל ישנו אחד שזה לגמרי לא שייך אליו, ואף-על-פי-כן, היות ויתכן שבמשך הזמן ישלמו לו כמה דולרים - הוא מתחזק ומפרסם ברבים שידעו שמה שהם עושים (היפך התורה, היפך הרבנים וכו') יוסיף באחדות ישראל.

אין לו מזה בינתיים שום תועלת, והוא יודע שיהי' לו בגלל זה היפך עולם-הבא, היפך עולם-הזה, היפך הכבוד; ויודעים מי ציוה עליו לנצל אפשרויותיו כדי לפרסם ברבים שיש אחדות בישראל מזה שפלוני-בן-פלוני עושה היפך פסק-דין של כל הרבנים.

וזה דבר מוזר - שנמצאים בכזה כזה חושך כפול ומכופל שאין פוצה פה ומצפצף! מסתכלים על זה כמו על דבר הפשוט, שהוא כותב כך ומדפיס זאת, ולמה שהוא לא יכתוב - יתכן שיש בזה קורטוב של אמת?

הכותב בעצמו יודע שאין בזה כל מציאות, הוא רק מקווה שישלמו לו; אז עכשיו או מחר או מחרתיים (או שתהי' על-כל-פנים מניעת ההפסד).

ועוד מעמידים עצמם לומר שזה יביא שלום בישראל - לא יכול להיות שלום כשנלחמים בתורה! זוהי מציאותו של יהודי בכל מקום שהוא (אפי' כשיצר-הרע הכי גדול), אבל אם הוא רוצה שיהי' שלום (כפשוטו, למטה מעשרה טפחים) זה מוכרח להיות על ידי "דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום".

ובשעה שהוא הולך היפך התורה, ואומר שזה שלום - ניתוסף מחלוקת בעולם, ופירוד הלבבות אצל יהודים, רחמנא ליצלן. ודבר ברור הוא שזה יחזיק רק לימים קצרים; הם לא יחזיקו על הכסאות.

באמת, היו צריכים להאריך על המתרחש באריכות גדולה ביותר, אך לא כדאי להתעסק בכך, בשעה שנמצאים בד' אמות של בית-הכנסת ובית-המדרש כדי לדבר על ענין כזה שהוא (לא רק היפך התורה אלא גם) היפך האנושיות!

ובפירוש הם אמרו שם בפומבי שיש שלשה טעמים מדוע הם משתתפים בממשלה: הטעם הראשון - הכסא של שר הדתות. הטעם השני - הכסא של שר הפנים. הטעם השלישי - הכסא של שר הסעד.

לאחר מכן אמרו דבר שני: כבר הביאו להם כסף, שחלק מהכסף מנוצל (כאמור) כדי "לקנות" את הכתבים של העתונים ואלו שמקבלים את המודעות של העתונים, שידפיסו תהלות ותשבחות לאלו שנלחמים כנגד "דבר ה' זו הלכה", עם כלל ישראל ועם יחידים שבישראל, והעיקר - עם הענין של ארץ הקודש, עם הקודש ותורתינו הקדושה.

ב. וכאן יכולים לומר על-דרך הצחות, שבכלל אי-אפשר להיות בטוחים האם הידיעה היא אמיתית או לא, אבל אם היתה הכחשה בעיתונים - זהו סימן שזה דבר אמיתי, היות ואם לא - לא היו טורחים להכחיש זאת בעיתונים.

וכולם יודעים שכבר הביאו להם כסף, וחלק גדול מהכסף נוצל למציאת עוד "מלחיך פינכי" שידפיסו מודעה בשבחם, ואם לא ( - באם לא מועיל כסף) אומרים להם שיזרקו אותם ממשרתם ומפרנסתם וכו' וכו', שאין כדאי להאריך בזה.

ויהי רצון - כמדובר כמה פעמים - שלא יצטרכו לדבר אודות ענינים אלו אפילו בזמן קצר, והעיקר היא ההבהרה מכאן ולהבא; כיון שהרי לא יודעים כמה הקב"ה רוצה עוד להחזיק את היהודים בחושך כפול ומכופל, במילא הם רוצים להחזיק ברגעים האחרונים של הגלות בכסאותיהם, היות ובעוונותינו הרבים עדיין לא זכינו לצאת מה"וימש חושך" שיכולים למשש זאת "כדינר זהב כדינר כסף", זה דינר זהב וזה דינר כסף - זה פועל החושך.

טענו עלי: ישנם שני אנשים שרוצים להחריב את המפד"ל - וברור שהם יחריבו את מפלגתם - אבל מה הלהט שלי להציל את המפד"ל? מה זה נוגע לי?

והמענה על זה: לי נוגע רק "דבר הוי' זו הלכה", ולי נוגע עם הקודש; כל יהודי, אפילו אלו שמנהיגים את אלו ששומעים, רחמנא ליצלן, לדיבורם, שאין בכלל כאלו - ישנם רק כאלו ש(מאיזה סיבה שתהי') קיבלו מהם כסף, ואיבדו לגמרי את כל מציאותם בשביל הכסף, ובמילא עושים כל העולה על רוחם על ידי חשבון שאם תחרב המפלגה - לכל הפחות חצי מהקולות הרי ישארו בשלימות; במקום מאה אלף יהי' להם חמישים אלף, אז שניים אלו עם שתי הכסאות מובטחים.

איי, מה עושים עם התורה? - לא איכפת להם מהתורה, לא איכפת להם מ"שכינתא בגלותא", לא איכפת להם מהאמת, לא איכפת להם הכבוד הפשוט של האיש הפשוט ביותר - העיקר להיות דבוק לכיסא. מה יהי' איכפת להם אם ישאר מאותו מספר אנשים חמישים או ארבעים (או עוד פחות)? ובפרט שכל אחד נוסף שמדפיס בעיתונים מראה להם שאולי הם רימו עוד יהודי.

ויהי רצון, שעל ידי מחאה זו ידעו - שאם תהי' אחר-כך התוועדות ולא יזכירו שום מלה מענין זה, אין זה, חס-ושלום, מצד שינוי כלשהו - בזה לא שייך כלל שינויים - אלא זה מצד שאי-אפשר לנצל זמן (שהקב"ה נתן בשביל הפצת התורה והפצת היהדות ולדברים טובים) כדי להתעסק בו עם ענין כזה שאפילו מקולקלים שבהם (באומות-העולם) לא עושים כך.

לכולם הי' כח ותוקף להתפטר מהכסא: קומוניסטים, שמאלנים, מפ"ם, מפא"י, שולמית, וכו' (שאין כעת הזמן למנותם), היות וזהו ענין שלא מתאים להבטחה, היחידים היוצאים מהכלל - הם אותם שלשה-ארבעה אנשים, שאפילו בשעה שהם התפטרו - הי' ברור (כאמור לעיל) שהם רק מחפשים הזדמנות שבה יוכלו לחטוף חזרה את הכסא, באומרם: הרי אתם רואים שאנו גם יכולים להתפטר, זה הרי סימן שאנו אלו שראויים להיות מנהיגי עם ישראל.

ויהי רצון, שלא יצטרכו לדבר עוד אודות ענין זה, היות וזוהי הכרזה לימים יבואו: כל הבטחה שהם יבטיחו - אין לה מציאות; מכיון שהם כבר הבטיחו שהם רוצים למסור את יהודה, הם רוצים למסור את השומרון, ורק אם הגויים לא יאפשרו אז יעצרו, אבל הם מצידם - כבר נתנו את הגושפנקא.

ולא כמו שהם אומרים שעל כך הם יעמדו בתוקף - אין להם כלל תוקף, אין מתחשבים בהם לגמרי, רק יודעים שהם אלו השניים-שלשה אנשים שעל ידם יכולים "לחתוך" את התורה, רחמנא-ליצלן, ולפתות מישהו שיכולים להניח תפילין מידי יום ביומו ויחד עם זאת לומר שבשביל 25 דולר יכול גוי להכתב כיהודי; שיכולים למסור שטח לגוי ולא בשביל בטחון - אלא מכיון שהוא רוצה להמשיך לשבת על הכסא הוא צריך לשאת-חן וכו'.

ויהי רצון שהגויים לא יסכימו על זה, ויראו שאין מהם שום תועלת, ולא רק בענין זה אלא בכל ענין, ואז יראו מה הם. ויהי רצון שהם יחזרו בתשובה בדרכי נועם ובדרכי שלום, ובהקדם הכי אפשרי.

וכמדובר: זוהי הכרזה על כל ימים יבואו, כל זמן שה' רוצה עדיין להחזיק את היהודים בגלות (מצד טעמים שאינם מובנים כלל - די בחושך כפי שהוא עכשיו, וכבר ראו עד כמה יכולים לרדת למטה. קבלתי מכתב מחבריהם והם כותבים שמעולם לא עמדו בבזיון כזה לפני אלו שמחלקים את הכסף של המפלגה - לאיזו נחיתות הם נפלו ללא כל הסבר), שנצא ידי-חובה על-ידי המחאה בדקות אלו, ולא נצטרך לדבר אודות זה בהתוועדויות הבאות.

באם יבוא משיח - הרי מה טוב, יהי' אז "ונגלה כבוד ה'", ואז יהי' "לבוא בנקרות הצורים" עם כל הפסוקים שאדמו"ר הזקן מביא בתניא, עם כל אלו שהם "מלחכי פינכי" שלהם ולא יכולים למצוא מספיק תהלות ותשבחות כדי לשבח אותם, ואפילו אם נצטרך נשק עוד יום נוסף, רחמנא-ליצלן, ובחושך הכפול ומכופל הזה של הגלות יהי' גם החושך שמנצלים אנשים שהוא כותב בשם התורה כדי להחריב (רחמנא-ליצלן) עניני תורה ויהדות כו', אז כבר יצאנו ידי-חובה במחאה זו. ויהי רצון שזה יהי' ב"דרכי נועם ובדרכי שלום".

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM