ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
מוצאי ש"פ ויקהל-פקודי מבה"ח ניסן תשל"ט

 

תוכן השיחה

הנהגת מרדכי היתה שלא רק שלא הודה בעבודה-זרה, אלא אף כפר בה, ללא שום פחד!!! * הקשיים לא ‏נגרמים ע"י הגויים — אלא הם באים מהיהודים שבמקום להתנהג כ"עם חכם ונבון" — הם מתנהגים ‏כ"הירא ורך הלבב" — מלאי "רגשי-נחיתות" * היתה פעם אחת, בה "נכשלו" ואמרו את האמת בתוקף, ‏שירושלים וכל השטחים שייכים ליהודים, ואכן זה פעל והפסיקו ללחוץ עליהם! * המנצחת והמורווחת ‏היחידה מכל "הסכם-השלום" — היא מצרים, שבכל המשא-ומתן היא רק מקבלת ולא נותנת מאומה! * לזה ‏שטוענים שארה"ב תפקח על ה"הסכם" — הרי ראו במדינות אחרות שארה"ב התחייבה, ולאחמ"כ לא ‏פעלה כלום לשמירת הסדר.‏


האזן לשיחה

א. שהנקודה הכי פשוטה שרואים בפשטות (שכבר דובר ע"ז כמה פעמים) היא: שהנקודה התיכונה שבכל המשא-ומתן (שקלא-וטריא) צ"ל באופן ד"לא יכרע ולא ישתחווה". וכפי שמרדכי עשה זאת לא רק בד'-אמות של בית-הכנסת ובית-המדרש, או רק כשהוא נמצא בין יהודים, אלא אפילו כשהוא נמצא ב"שער המלך", ואפילו כשהמן נמצא שם, ואפילו כשהוא יודע את התביעות של המן, ובידעו שהמן פעל אצל המלך אחשוורוש שיצווה שאצל כל עבדי המלך צ"ל "יכרע וישתחווה",

שזוהי ההוראה ברורה ממה שהי' "בימים ההם בזמן הזה" (בחודש אדר): מרדכי נעמד באופן ש"לא יכרע ולא ישתחוה", ולא רק זה אלא גם "הגידו לו את עם מרדכי" - שהיכן שרק נמצא יהודי הוא כופר בע"ז; שהנהגה ועבודה שהיא זרה ליהודי, הרי לא רק שאינו מתנהג בה, אלא שהוא כופר בכל מציאותה!

וגם זה עדיין לא מספיק: אפי' כאשר אומרים ליהודי ש"יכרע וישתחווה" כי המן נתן כזו עצה, ועוד שילם עבור זה "עשרת אלפים כיכר כסף" (או שווה כסף וכיו"ב) - עונה ע"ז היהודי שמכיון שהוא יהודי אזי "לא יכרע ולא ישתחווה"! וכן נוהגים כל "עם מרדכי", כי פעם הי' מרדכי, והוא הנהיג סדר כזה בגלוי, ולכן מאז יודעים מזה "כל מלכי ארץ" (הגידו לו את עם מרדכי")!

ב. מהגויים מצד-עצמם לא היו נגרמים כל קשיים, אבל הבעי' נעוצה בכך שמכיון ש"ברוך שככה לו בעולמו", הרי כפי שיש לקב"ה בעולמו "עם חכם ונבון", שיש בו מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך ושואב מימיך", כך נמצא לו ביניהם גם "הירא ורך הלבב" שטוענים "אל תתגרה בגוי קטן", על-אחת-כמה-וכמה ב"גוי גדול".

היכן כאן ה"תתגרה"? אף אחד אינו מתגרה, רק מצד ש"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" - מחזיקים היהודים במה שהקב"ה נתן להם!

הרי הנך רואה שגם הגויים היו משלימים עם זה - לולי שהיו רואים שמתנהגים באופן ש"ונהי בעינינו כחגבים (ובמילא) וכן היינו בעיניהם" - תעמיד עצמך במעמד ש"לא יכרע ולא ישתחווה", ותראה שיהיה "נפל פחד היהודים עליהם" ויהיה "את מרדכי על בית המן".

אבל הוא הרי "הירא ורך הלבב", ולכן הוא מפרש שפלוני הוא בטלן, ופלוני לא מבין בעניני פוליטיקה, ופלוני שייך לישיבה ולבית-המדרש - להיות בין יהודים ולא בין אנשים מתורבתים, הנקראים בשם "דיפלומטים", שמנהיגים את כל העולם כולו.

אף-על-פי שבחייו הפרטיים הוא צועק שיש בעל-הבית לבירה זו, והוא בעל-הבית האמיתי - טוען הוא שמאחר ונמצאים בגלות, צריכים לנהוג כפי שדיפלומט מתנהג. שזהו היפך האמת - שכן כל מהות העניין של דיפלומטיה [שלשם כך צריכים להתלמד ימים ושנים, כי על המעשה כמו-שהוא (מה הוא רוצה למסור ומה אינו רוצה למסור וכו') הרי לא צריכים להתלמד, אלא דיפלומטיה] היא: למסור את מצב הדברים לא כמות-שהם, ויתירה מזה, למסור את הדברים לא כמות-שהם באופן שלא יתפסו אותו על שום שקר, ושלא יזרקו אותו מהמדרגות על כך שהוא אומר היפך המציאות, ושזה יהיה בפורמט נאה. ולאחמ"כ כשיצטרכו להתחרט הוא יוכל לעקם ולומר שלא את זה אמר, ולא הוא זה שכתב כן, ולא לזה הוא התכוון וכו' - שע"ז צריכים לימוד ארוך.

ולפעמים אפילו לימוד ארוך לא מועיל, כי לפעמים קורה "כישלון" ונפלט לו דבר-אמת שזה ממש "דבר המבהיל את הרעיון": שמדברים ומדברים באופן "דיפלומטי" ופתאום נפלט לו דבר-אמת - דבר כזה לא היה לעולמים! נמצאים הרי במסיבה מכובדת של "דיפלומטים" ופתאום הוא אומר אמת - האם נשמע פעם דבר כזה?! אך כאמור, "שגיאות מי יבין" - ולפעמים קורה שאפשר לטעות.

אבל בפועל ראו את המציאות שכאשר היתה להם טעות ב"הלכות דיפלומטיה" - ראו מיד את התוצאות מזה: שכאשר קלטו (הצד שכנגד) שאומרים זאת במילים קשות (והעיקר הוא לא כ"כ התקיפות, אלא זה שאמרו זאת בפשטות), אזי "כן יקום" - הפסיקו לדבר על-כך והורידו את הנושא מסדר היום!

ג. וכפי שראו בפועל: הי' עניין שפחדו מלהעלותו על דל שפתם, אמנם לאחר שהיהודים אמרו בפשטות ובתקיפות ובסגנון שאין מה לדבר על כך - שירושלים נשארת ביד היהודים, ונשארת "עיר-הבירה", ונשארת ירושלים השלימה, ושיהודה ושומרון ישארו לנצח אצל היהודים - והורידו את-זה מסדר-היום (בדיוק להיפך ממה שהיה לפני כמה חודשים)!

שזה פעל עכ"פ לשעה, כי אחר-כך החל שוב הלחץ על-כך, אבל בינתיים הם כ"כ התפעלו מזה שאמרו זאת בכזו תקיפות וכו' - שהצד שכנגד הפסיק מיד לדבר על-כך.

[שלכאורה אמנם כיצד קרה ש"נכשלו" באמירת האמת בגלוי (שהרי אצלם זה נקרא כישלון)].

עכ"פ, העיקר הוא שרואים ש"נפל פחד היהודים עליהם" - הפסיקו לדבר על-כך (הגם שעל דברים אחרים מדברים ולוחצים וכו').

מה שיכולים ללמוד מכך (ולא צריכים לסובב את האגודל ולעשות מזה "דיפלומטיה", אלא אפשר ללמוד פשוטם של דברים): כששומעים שאוחזים כן בתוקף ו"כן יקום", והרי מכיון שמוכרחים (ארה"ב) לנייר חתום, איך שזה יהי' ומה שזה יהי', כי אין כל נפקא-מינה להם מה יהיה כתוב שם, לכן כשרואים שלא יוכלו להשיג - הם יסכימו על זה.

ד. כפי שהמעמד ומצב כיום, המנצחת היחידה מכל ההסכם הזה, שיכולה לתת על-כך מזל-טוב היא מצרים. עכ"פ היא לא הפסידה כלום. וזה דבר-פלא: המשא-ומתן מתנהל באופן רצוף, ובמשך כל המשא-ומתן מוסרים שטחים למצרים, ואף-פעם לא קרה שמצרים תיתן משהו תמורת זה!

[את מה שלקחו ממצרים - לקחו ביד ה', באופן נסי לגמרי. אך לאחמ"כ החלו לנהל משא-ומתן, ומכל משא-ומתן היתה תוצאה שמסרו משהו חזרה למצרים או לירדן או לסורי' וכיוצא-בזה].

וכך זה הולך, רחמנא ליצלן, מדרגה לדרגה במשך כל המשא-ומתן, בלי יוצא מן הכלל, עד המשא-ומתן הכי אחרון. שלאחרי כל התקיפות - מצרים תקבל הון עצום בשטחים, הון עצום בשווה-כסף והון עצום ב"שם טוב" (שיהי' לה) בכל העולם כולו. ואת-זה היא תקבל (רחמנא ליצלן היל"ת) מהיהודים - נוסף על-מה שהיא תקבל מארה"ב!

שמצרים תפסיד - לא שייך כלל, כי אפילו אם לא יחתמו בפועל על הנייר, אבל - בגלל שהציעו שימסרו לה שטחים - לא יהי' הסבר באם יתחרטו.

ה. בכל משא-ומתן - מצרים רק מקבלת, ללא כל תחליף וללא כל תמורה (חוץ ממה שלקחו מהם בעל-כרחם שזה לא הי' תלוי בהם), וכך זה מתנהל בכל השלבים. משא"כ בנוגע ליהודים, המצב הוא בדיוק הפוך: הקב"ה נתן להם שטחים אלו באופן נסי, ואח"כ עירבו בזה תפיסת ידי-אדם ומתחילים למסור מכל הצדדים (כמדובר פעם, שכשם שיש "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" בקדושה, כך יש גם ב"זה לעומת זה עשה האלוקים" - מסרו, רחמנא ליצלן, שטחים ב"ימה וקדמה צפונה ונגבה"), ומציעים למסור עוד - והעיכוב היחיד הוא, שהם עדיין לא מוכנים לקחת.

ומה שטוען "הירא ורך הלבב" - "אל תתגרה"12, ובאם "תתגרה" - יהיו תוצאות לא טובות, רואים שזה להיפך: כשנותנים להם עוד קצת זו ראי' מוכחת שהלחץ מועיל, ולכן על-ידי-זה מזמינים על-עצמם לחץ נוסף, והם לוחצים עוד. משא"כ כשמדברים בתקיפות - אז הוא מפסיק לדבר על-זה. מכיון שמה שנוגע לארה"ב הוא: שמא לא יחתמו על הנייר, אבל מה שיהי' כתוב בנייר לא נוגע להם כלל, להם נוגע רק שיהיו שם שתי החתימות, ובמילא צריכים לפעול זאת אצל שני הצדדים.

וכאמור, שהצד השני (מצרים) כבר ניצח: דבר ראשון, זה שישראל הציעה לה את השטחים. דבר שני (שלא מספרים בעולם), שתמורת מה שהתחייבו (מעצמות-העל) לתת ליהודים במשך כמה שנים, התחייבו לתת לצד שכנגד כמה פעמים ככה. וכדי לרמות את העולם - מספרים רק מה שנתנו למדינה אחת (מצרים), אבל לא מספרים על מה שנתנו לסורי', ירדן ואירן, עם כל הפרטים שלאח"ז. וגם לא מספרים מה שיתנו בחשאי, על-אחת-כמה-וכמה בנוגע לנשק (כמדובר לעיל בארוכה).

ו. לאידך גיסא: לא היתה אפשרות שמצרים לא תחתום על הנייר, כיון שאז היהודים יאמרו שהם מתחרטים מכל הענינים, וארה"ב לא יכולה לאפשר זאת, אלא תהי' מוכרחה ללחוץ על מצרים באמצעות הענינים שהיא יכולה ללחוץ (בשביל ללחוץ היא לא צריכה לתת משהו, אלא מספיק שהיא לא תמשיך לתת את מה שמצרים צריכה).

והחשבון פשוט: מצרים לוקחת את מה שנותנים לה, ומה היא עושה תמורת זה - חותמת על נייר ותו לא! במשך כל המשא-ומתן (שהוא נגד היהודים) הרויחו רק נייר בנוסח כזה וכזה, אבל בנוגע לענינים של ממשות - מהמשא-ומתן הראשון הולכים בכיוון אחד, למסור שטחים. (כנ"ל) השאלה היא, האם למסור הרבה בפעם אחת או מעט מעט.

הולכים ורוקדים, ואומרים שבנסיעה הראשונה היתה הצלחה גדולה וזה הועיל כך וכך.

זה לא הועיל כלום! אלא מסרו עוד שטחים שיקרבו את המצרים לירושלים, בני-ברק, כפר-חב"ד ותל-אביב, במאות קילומטרים, ואחרי שסיכמו תנאים - הפרו אותם המצרים בתוך 24 שעות.

ז. כעת גילו, שסיכמו שארה"ב תפקח על קיום התנאים. אבל שכחו להוסיף שארה"ב כבר השגיחה פעם על הסכמים שונים, ומצאו שלא קיימה את התנאים שלהם, וכשהגיעו ל"קוזק הנגזל" וטענו כלפיו, היתכן?! הרי סוכם בינינו על משהו וסיכמנו באופן דיפלומטי, וחתמו על נייר שאתה תתנהג כמו "ילד טוב", אז איך נהגת אחרת? הוא שמע את כל הטענות, המשיך בדרכו ואמר: כיון שהם טוענים בדברים, גם אני אצטדק בדברים, ואתם תמשיכו בכיוון שלכם ואני בכיוון שלי.

היתה שם השגחה, וצילמו תמונות, ותבעו אותם, "והרעישו" בתוך ארבע קירות סגורים וטענו: היתכן?! אתה לא בן-אדם הגון! אבל הבן-אדם שאינו הגון המשיך באותה שיטה!

אומרים את האמת שהיתה שם השגחה (וכן תהי' לנו שגם עכשיו תהי' השגחה), אבל זה שמוסיפים את התועלת שיש בהשגחה, שההשגחה פעלה שחזרו מאותו מקום שלקחו ללא-רשות, ולקחו חלק מהאנשי-צבא שנכנסו לשם ללא-רשות - "לא דובים ולא יער"! לא חזרו מאותו מקום, ולא לקחו אנשי-צבא, עם כל סוגי ההרפתקאות, והעיקר עם "דיפלומטיה",

[שהיא רפואה לכל צרה שלא תבוא. כיון שהוא דיפלומט, הוא אומר על חושך שהוא אור ועל אור שהוא חושך, ומביא על-כך ראיות מפלוני ופלוני, ואח"כ הוא אומר ש"כן יקום" - כך עלה ברצוני, וכעת שילכו לרקוד ויצעקו שזה שלום, ומגיע על-כך "מזל-טוב", וזה השיג גדול].

וכאמור, שהלימוד זכות היחיד במאורעות הכי אחרונים (שזה עניין עיקרי) הוא: כאשר אומרים דבר שאינו משתמע לשתי פנים, ופלוני מרגיש שכעת הוא לא יכול לפעול דבר (בכל לחץ שרק יהי') - הוא מיד מפסיק לדבר על-זה, וכאילו לא הי' כל חילוקי דעות בנושא.

ואם אחד לוחץ ואומר שצריכים לדבר גם על העניין הזה - אז אומרים לו שמסכימים לחתום על הנייר שאת העניין הזה יבררו אח"כ ולשם מה צריכים הישג יותר טוב מזה. וכולם שמחים: יש כאן את העניין, וכולם יודעים שיש לו כוונה אחרת בזה ושיש לו כאן "איפכא מסתברא" וכל הענינים יהיו בשלום ושקט.

כפי שהדברים מתנהלים עד עכשיו, אין כל ספק שמכיון שעמדו בתוקף רק על שני דברים ואילו על שאר הדברים, שולחים, ולוחשים ואף אומרים בגלוי שכאן אפשר להתדבר, וכאן אנו רוצים לשוחח מכיון שאנו ידידים טובים - "אחי אתה" (וכידוע הסיפור שהיה במלחמת ששת-הימים עם ארם, ומה שיצא מזה) - אז ודאי יפעלו לחץ ע"י הצד שכנגד.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM