ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
ט"ו תמוז תשל"ט

 

תוכן השיחה

מילא מי שמקבל שוחד, מובן מדוע הוא מבליג כשיש פיקוח-נפש, אך מי שאינו מקבל שוחד — מדוע הוא ‏מבליג?! * לא רק שזהו פסק מפורש בשו"ע — הנה זוהי גם טעות שחזרו עליה שלש פעמים: פעם ראשונה ‏‏— במפרץ סואץ; הפעם השני' — במלחמת ששת-הימים; והפעם השלישית — במלחמת יום-הכיפורים. ‏ואעפ"כ, חוזרים על טעות זו פעם רביעית, אע"פ שיודעים בבירור שלא יצא מזה, לא שלום, לא שקט ולא ‏בטחון!!! * ולמרות כל זאת, ישנו יהודי שטוען שכיון שאותה מפלגה תביא קצת כסף ליהדות — הרי צריך ‏לתמוך בה, אף שהם אומרים שצריך "לפתוח את הארץ בפניהם"!!! * ואותם אלו שמקבלים שוחד, ‏משכנעים ופוסקים שצריך להחזיר שטחים, ואף אומרים שזהו "הישג דתי" — כיצד אפשר לומר "הישג ‏דתי" על פעולה שמעמידה בסכנה מליוני יהודים?!! * אותם "רבנים" צריכים ללמוד ממשה רבינו, שכשבא ‏לפסוק דין, כשהי' אפי' צל של צילו של שוחד — הוא עזב דין זה מיד!!‏


האזן לשיחה

א. צועקים ומוחים ללא-הרף - היתכן שמי שמקבל שוחד, כמה לירות עבור ישיבתו או בשביל התלמוד-תורה שלו, פוסק לאחר-מכן דין שקשור עם פיקוח-נפש של מאות ועשרות יהודים, היל"ת?!

ואינו רוצה לשאולה את מומחי הצבא אשר אמרו את דעתם בפירוש ובפהרסיא ובפרסום הכי גדול. וכאשר לוחצים אותם ושואלים: היתכן?! הם עונים במשל מחוכם: כאשר צריכים לרפאות אדם - אף-על-פי שצריכים לרפאות את ליבו, בכל זאת צריכים לראות שהכבד ושאר האיברים הפנימיים והחיצונים גם כן יהיו בריאים - על-אחת-כמה-וכמה המח שבראש.

וכך הם מסבירים את מצבינו: אמנם צריכים לשאול את מומחי הבטחון, אך בכדי שכללות המצב יהי' "בריא" צריך להתחשב גם בפוליטיקאים וכיוצא-בזה.

מי שאמר את הדברים הללו - קיבל שוחד, וזה דבר מפורסם וידוע שישיבתו או קהילתו או התלמוד תורה שלו קיבלו ממון דרך זה הצועק שצריך למסור חלקים מארצנו הקדושה לערבים.

אך מתעוררת השאלה: כאשר מי שלא קיבל שוחד ושומע אותו - מדוע הוא מבליג? ה"ה יכול לענות לו שזהו דין מפורש בשולחן ערוך, כי השולחן ערוך עצמו יודע את הסברא הזאת (שמצב בטוח צריך להיות מצב שבטוח מכל הצדדים) - ועם זה כאשר מגיע למצב שצריך הגנה והצלה ממלחמה, אזי באם נוהגים בסדר כזה, אשר שומעים קודם את דעת המומחה הצבאי, ואחר-כך שומעים את דעת שר האוצר מה משתלם יותר מבחינה כלכלית, וגם שואלים את שר החוץ מה עדיף בכדי לשאת-חן בעיני אחרים - הרי זה היפך השולחן ערוך!

אודות זה אין מה להתווכח; אפילו "בר בי רב דחד יומא" שיודע לקרוא בלי נקודות - כשיקרא את הדין בשולחן ערוך, יראה שבשעה שמדובר במקרה שצריך לשאול רופא - אמנם צריך לדאוג שזה יסתדר עם שאר חלקי הגוף, אך זה עצמו (מצב שאר חלקי הגוף) צריכים לשאול אצל רופא, ובעניננו כאשר שואלים זאת (עניני בטחון) את שר האוצר או סוחר ממולח או פוליטיקאי מוצלח או את מי שיודע לדבר בצורה דיפלומטית היינו באופן שלא ידעו בין ימינם לשמאלם - מה המציאות ומה איננה המציאות - הוא מעוות את המצב) - אזי הוא היפך השולחן ערוך, ואין לזה שום שייכות למשל.

ב. אשר זה הוא אפי' אם דבר זה הי' בפעם הראשונה, עאכו"כ - כמדובר כמה פעמים בארוכה - כאשר הולכים לעשות את אותה הטעות בפעם השלישית או הרביעית.

הטעות הראשונה היתה כשהיו במפרץ סואץ - שזה הי' עוד קודם מלחמת יוהכ"פ וקודם מלחמת ששת-הימים - ומי שגרם למחדל של מלחמת יום-הכיפורים צעק אז ככרוכיא שצריך ליסוג 30 ק"מ, ולא הספיק לו פחות מזה.

ואז טענו נגדו אנשי-הצבא - שלא התענינו בפוליטיקה - שאסור ליסוג בשום-אופן אפי' טפח מהתעלה, מפני שזה מונע מהצד השני לפתוח במלחמה.

הגיעו אחרים (שהיו ג"כ משוחדים) - ופשרו ביניהם, והסתפקו ב-10 ק"מ. וידוע ומפורסם שמי שגרם אח"ז למחדל של מלחמת יוהכ"פ המשיך לטעון ולצעוק שצריך ליסוג משם 30 ק"מ.

ולאחמ"כ הרי כבר ידוע ומפורסם - שזה שאמרו שצריכים לסגת (עכ"פ 10 ק"מ) - הוא כדי לשאת-חן בעיני וושינגטון, מכיון שהיא ביקשה זאת.

מודפס כבר מישהו מוושינגטון שאמר, שהם לחצו על ישראל היות ולא הי' להם ברירה, אבל הם לא תיארו לעצמם שאמנם יעשו את הטפשות הזאת, שזה היפך דבר שרואים - שע"י שנסוגים מתעלת סואץ פותחים פרצה בשביל הצד שכנגד, ואפי' כל שהוא.

ולאח"ז חזר אותו הדבר במלחמת ששת-הימים, שהקב"ה נתן לנו את הנצחון הכי גדול, בשעה שאלו העוסקים בפוליטיקה טענו לא לכבוש את ירושלים ולא להלחם על ירושלים; מכיון ששם יש נציגות מהותיקן, ומעוד מלכות ואסור להתגרות בהם.

אז אנשי הצבא התנהגו בעזות פנים, ולא התחשבו בזה, וכבשו את ירושלים העתיקה, ומחזיקים בה בלית ברירה, מצידם רצו כבר מזמן להחזיר את-זה, אלא שהגויים אינם מוכנים לקבל מכיון שהם רוצים את כל א"י, ולא רק את ירושלים העתיקה.

ואותם אלה שלא הניחו לכבוש את ירושלים, גרמו לתוצאות במלחמת ששת-הימים שבירושלים היו קרבנות יותר מכל החזיתות, ומדוע זה הי' כך?

דרשתי וחקרתי ולחצתי לקיר, עד שספרו לי את האמת, שלכל מקום הכינו תכנית איך ילחמו שם, [כפי הסדר אצל כל ממשלה וממלכה וכך הסדר בצבא, שמכינים תוכניות של תכסיסי מלחמה על כל צרה שלא תבוא], במילא כשהנהיגו את המלחמה בגבול צפון ובגבול נגב ובגבול מזרח ובגבול מערב - הכינו תוכנית איך לכבוש את כל המקומות האלה, אבל לירושלים - כשם שהחליטו שלא יכבשו את ירושלים, כדי לא להכעיס את הותיקן ואת ידידי הותיקן - שבתוכם וושינגטון ולונדון - כך לא הכינו לזה כלל תוכנית.

וזה שניהל את ההתקפה על ירושלים, הי' צריך להכין את התוכנית מיד עם כל הפרטים וכל הענינים במהירות, ועוד הגבילו אותו: פקדו עליו שלא לירות ברחובות מסויימים, מכיון ששם נמצאים כאלה שתופסים מקום בוושינגטון.

אך הוא טען: שהערבים יודעים מזה, ולכן הם ריכזו את התותחים והכלי-נשק שלהם לשם, מכיון שידעו שהפוליטיקאים לא יניחו להלחם שם, אז הכריחו אותו, גם בשעת המלחמה, שבאותו מקום לא יירו על אף-אחד, שאכן זה הי' מקום שהערבים התקיפו משם הכי הרבה, ונפלו שם הכי הרבה קרבנות.

ולאח"ז באה הפעם השלישית במלחמת יום-הכיפורים:

בתחילה שמרו את-זה בסוד, אך במשך הזמן גילו את-זה והדפיסו את-זה, (כפי שדובר באריכות בהתוועדות של י"ג תמוז שנה זו) - שזה הי' דבר ברור שתחל מלחמה וזה יעלה בקרבנות, אך בכ"ז לא הניחו לגייס את הצבא, וכן לא הניחו להביא נשק, אלא רק באופן חלקי.

ג. ולאחרי כל-זה נמצא יהודי שאומר שבגלל שהוא יקבל עוד קצת כסף בשביל יהדות - צריך להצביע עבור אלה שאומרים שיש "לפתוח את הארץ לפניהם".

נפסק בשולחן ערוך (ואין חולק על דין זה) שכשפותחים חלק מהארץ - אפילו שעל וטפח - הרי זו פירצה - שנפתחת על-ידי מקום זה - על כל א"י.

ועל זה מעמידים השאלה - ע"י משל מחוכם זה, מה יעשה הפוליטיקאי, שגם אותו צריכים בשביל הנהגת המלוכה והממשלה - אך כאן הרי לא מדובר על הנהגת מלוכה וממשלה, אלא בהגנה על ארץ ישראל! במילא, לא נוגע כאן מדינה, לא מלוכה לא סנהדרין ולא מלך בישראל - זהו דין בשולחן ערוך, שהיכן שנמצא ישוב עם מספר יהודים - בין בארץ ישראל ובין בחו"ל, בין בירושלים העתיקה ובין בעיירה קטנה בליטא - הדין הוא: שאם מגיע מומחה לעניני צבא והגנה ואומר שבאם יפתחו את הארץ בפניהם, כדי לתת להם תבן וקש - אזי תשאר פירצה, והאוייבים יוכלו לעשות ר"ל ככל העולה על דעתם - אז הדין הוא שצריך ליטול נשק, ואין צורך לשאול אף אחד!

ולא די שאותו אחד אינו עוזר להגן על הארץ, אלא הוא עוד מסית ומדיח כמה מישראל שיצעקו שצריך לוותר לגויים, שאז פותחים את הארץ בפניהם.

ובשעה שלוחצים אותו אל הקיר, הוא עונה דבר שאינו מן הענין ("בדרא דאונא") כלל - שצריך להתייעץ עם מישהו אם זה מועיל לניהול האוצר, ואם זה מועיל לניהול בתעמולה ד"נשיאת חן" במקום פלוני (וושינגטון. .).

שבעצם ה"נשיאת חן" נשארת כמקודם, כי מה שלוחצים (האמריקאים) כדי להחזיר את השטחים הוא מכיון שאין להם ברירה - הם רוצים את הנפט. אבל הם עצמם מקוים שיתנהגו בתור "עם חכם ונבון", ושיעשו כפי שהגיון מחייב - שהרי זהו דבר פשוט אצל כל אחד שיש-לו איזו-שהיא ידיעה והבנה.

ואפילו אלו האומרים שצריכים להכריז על הצורך למסור חלקים מהארץ, הם עצמם אומרים בפירוש שזה יכול להביא קודם כל מלחמה ולהביא יותר קרבנות, רחמנא ליצלן. אלא - הם טוענים - שזה משתלם ואין כל ברירה, מכיון שתלויים ב"חסד לאומים חטאת", עם כל ההסברים השונים והמשונים.

ד. וכאמור, ראו כבר שלוש וארבע פעמים לאן זה מוביל; לא לשלום, לא לשקט, לא לבטחון ולא לשום ענין, אלא ללחץ נוסף, ואחרי-כן גם נכנעים ללחץ הנוסף.

ויחד עם זה נותנים כמה לירות עבור תלמוד-תורה, כדי שישתקו ולא יעשו רעש, וכן מחלקים שוחד, ומצווים שירקוד ברחובות ויסובב עם "מקלון" שהרי זה "וגילו ברעדה", זה ענין של מזל-טוב - ועל ידי שההוא מקבל כבוד נהי' משוחד.

ואי-אפשר לבוא אליהם בטענות (ע"ז שבגלל השוחד הם אינם יכולים ללכת נגד הממשלה), מכיון שהרי אין צורך להיות גדול ממשה (ואדרבה: הדין בשולחן ערוך הוא שאחד שאומר שהוא כמשה - הוא מבזה את התורה ואת משה רבינו, ומגיע לו עונש ע"ז),

וכשם שמשה רבינו, כאשר באו אליו בנות-צלופחד, בשנת הארבעים לצאת בני-ישראל ממצרים (שהרי זה היה לאחר מיתת אהרן שנפטר בשנת הארבעים) - שלושים ושמונה שנים לאחר מחלוקת קורח (שהיתה בשנה השניה לצאת בני-ישראל מארץ-מצרים), לא באותו יום דמחלוקת קורח, ולא כמה חודשים לאחרי זה, אלא למעלה מ-38 שנה - ואמרו לו "אבינו לא היה בעדת קורח" - הוא אמר מיד שהוא לא יכול לפסוק את דינם,

אלא שלכל הפחות שיהי' להם אומץ זה לומר: אין לי ברירה, אני מוכרח את הכסף ל"חדר" ולתלמוד-תורה שלי, במילא אני פסול לדון בדין זה.

אינך רוצה לומר את המילה "פסול" - נמק זאת בכך שאתה עסוק וטרוד בלימוד התורה, בהנהגת הת"ת שלך, ב"חדר" שלך, בענין כל-שהוא של כבוד, בעסקנות ציבורית, בענין של חינוך - אך לא! דוקא רוצים להתיישב ולפסוק דין, ובפועל מיישמים ה"פסק-דין" שלהם - כל מי שיש לו פנאי (או אין לו פנאי ואעפ"כ) קורא בעיתונות - רואה שמידי יום נוסף עוד לחץ, ומוסרים עוד חלק.

וההשתדלות שלהם מתבטאת בזה איך יכולים להסביר את מסירה זו ולקרוא לה "הישג דתי" - לא "הישג" סתם, אלא "הישג" בשביל היהדות!

- כיצד אפשר לקרוא לזה הישג בשביל היהדות, בה-בשעה שמעמידים בסכנה, רחמנא ליצלן, כפי שזה היה במלחמת יום-הכיפורים ובמלחמת ששת-הימים ובמלחמה שנסוגו מתעלת סואץ?

ועל-אחת-כמה-וכמה מה ש"תורת אמת" אומרת לנו, שבשעה שבונים את החינוך של בן-אדם צעיר ע"י שנוטלים כסף שקשור בזה שמכניסים יהודים למצב של פיקוח-נפש - הרי המחונך לא יכול לצאת דתי מזה, מכיון שאין בונים דת על חשבון סכנה (ויתירה מסכנה) של יהודי שני.

שבנוגע לשוחד, אומר על זה הכתוב "השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים", התורה מעידה שהוא הן צדיק והן חכם, אעפ"כ כאשר שמים לו פרוטה בכיס (כך מסופר בפועל) הרי בטבע מרגיש זה השכל שבראש, ואז "מתעוור" ה"עיני חכמים" ו"מסתלף" ה"דברי צדיקים". אין לו כל בחירה בזה.

ה. ולאחרי כל היסוד בזה בתורה שבכתב, והאריכות בזה בפוסקים, ניתוסף תוספת חיזוק בזה משיעור חומש היומי: "מעשה רב" ממשה רבינו.

שלכאורה, לאחר שהרגיש עצמו משוחד, הרי יכול הי' למסור זאת לשאר הסנהדרין שיפסקו - בכ"ז, מכיון שהוא הי' המובחר שבסנהדרין והוא הי' ראשם ומנהיגם, ויחד אתו נמצא אלעזר הכהן שהוא הי' זה שעליו חלק קרח... לכן ידע שהסנהדרין יושפעו מדעתו או מדעת אלעזר, ולכן אמר שאין לו ברירה אלא "ויקרב משה את משפטן לפני ה'".

ואחת ההוראות מזה היא בענין של "טוב לשמים וטוב לבריות" שאי אפשר להיות "טוב לשמים" על חשבון זה שמעמידים את "הבריות" במצב של פקוח נפש וסכנה בפועל!

וזה לא מצב שיווצר יותר מאוחר, כמו התועלת של הויתור שהיא תהיה רק יותר מאוחר (אם בכלל) - (אלא שלכל הדיעות הדבר ברור, שמעמידים בסכנה הי' לא תהי' באופן מיידי היות שפותחים שעל מהארץ לפניהם.

ואודות הטענה השניה השונה והמשונה, שרק מי שנמצא בד'-אמות שם יכול להתערב בענין - זה כמו שנאמר שכשיהודי נמצא בסכנה, אז רק מי שנמצא לידו מותר לו להציל אותו, אבל מי שנמצא חוץ לד' אמותיו - צריך לצפות בנעשה ולשתוק, או ללכת לטייל ולשתות תה ולאחמ"כ לשכב לישון, מכיון שלא שאלו אצלו - שהרי אינו בד' אמותיו, ו"השומר אחי אנוכי"?!

ויהי רצון, שיקויים מה שדובר לעיל בארוכה ש"ודבר אלוקינו יקום לעד" - שהקב"ה יוריד את כל ההעלמות וההסתרים, ויהיה כפסק-דין תורתינו הקדושה, "תורת אמת" ו"תורת חיים" - שהיא הוראה אמיתית בחיים, שבתורה כתוב שהקב"ה אינו נוטל שוחד, ובשעה שפוסק-דין - אי-אפשר לשחדו שע"י עשיית היפך הדין מקימים חדרים ות"ת, או שיוסיפו בהקיימים וכו', אלא שיהי' המצב ד"לא תחניפו את הארץ", שהחניפה היא בזה שמוותרים לאלו שמהם מקבלים את הכסף - ארץ ישראל אינה סובלת זאת. רק בגלל שהקב"ה הוא ארך-אפיים, מתייגעים יהודים במצב זה, וזה נמשך כמה שבועות וחודשים וכו'.

ויהי רצון, שנצא ידי חובה על ידי היגיעה שהיתה עד היום, ושמהיום יהי' "לא אותי בלבד גאל אלא את כל מחבבי תורה ושומר מצוה וכל אשר בשם ישראל יכונה", ושיהיה באופן של "עשרה שיושבים ועוסקים בתורה" - שירצו ללמוד באופן ד"עוסק" בתורה, ובאופן של "שכינה שרויה ביניהם", ושיחדשו בתורה את מה שהקב"ה רוצה ולא להכניס בתורה את מה שהם רוצים, למרות שכבר קיבלו שוחד, מכיון שאינם יכולים לפסוק את הדין לאשורו, עכ"פ שיסלקו את ידם מהדין, בקל-וחומר ממשה, שלא התבייש לכתוב בתורה שכשנתנו לו דבר שהוא כשוחד - למרות שזה היה לאחר 38 שנים מאז שזה קרה - הוא סילק עצמו מהבי"ד שצריך לפסוק הדין, וזה אינו פחיתות כבוד.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM