ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
אור לי"ג תשרי תש"מ

 

תוכן השיחה

בימים אלו ממשיכים בדבר המבהיל שנמשך כבר שנתיים: מסירת שטחי בטחון חיוניים למצרים במסגרת ‏‏"הסכם השלום" * למרות שישנם כאלו שמודים ומתחרטים על חתימת "הסכם השלום" עם מצרים (דברים ‏שזעקתי באותם ימים) — עדיין ממשיכים לרדוף אחרי מצרים! * כך הי' בנוגע לירושלים העתיקה, שכבר ‏לפני 12 שנה זעקתי שהחוקים שם מפלים את היהודים, וצעקו כנגדי ש"לא היו דברים מעולם" — הרי היום ‏מודים שאכן כך הי'! * והסיבה שאע"פ שיודעים שטעו — ממשיכים למסור שטחים היא, כיון שישראל היא ‏‏"אומה הוגנת", וממילא "הסכמים יש לכבד", אע"פ שבכל יום המצב הבטחוני ממשיך להחמיר, והצד השני ‏מפר את ההסכם פעם אחר פעם!!!‏


האזן לשיחה

א. ממש בימים אלו עשו עוד ענין מבהיל: מסרו עוד שטח לצד שכנגד מבלי לקבל כלום תמורת זה, המסר שכן קבלו הוא שידעו שזה כלל לא מספיק; עד עכשיו אמרו זאת בדיבור, כעת הפסיקו לגמרי לומר זאת, כעת התחילו כבר לספר בדיבור בגלוי.

המדובר לא על "תבן וקש", זה לא רק השטחים עצמם - שידעו שזה הקדמה והכנה לכל השטחים עד לגבולות אלו ואלו, כולל ירושלים עיר הקודש וכו', שאין כאן המקום להאריך בדברים המצערים. והדבר המבהיל הוא, שעושים זאת (וישנם כאלו שרוצים) לרמות את השני (הוא עצמו יודע שזה היפך האמת, אלא שהוא רוצה לרמות את השני) שזה יקרב את השלום. זה רח"ל מגדיל את הסכנה כמ"פ ככה, וכמדובר לעיל שכשנותנים לו מאתיים הוא אינו מסתפק בכך, אפי' שקודם הי' לו רק מנה - התורה אומרת שמיד אח"כ רצונו בארבע מאות.

ולא צריכים להגיע לאבות דר"נ, הם אומרים זאת בפירוש וזה כבר נדפס בעיתונים - כפי הביטוי שאומרים כאן שבמקרה שצריכים הוכחה על דבר שהוא אמיתי: כך כתב ה"טיימ'ס" וכיו"ב! שאין למעלה מזה. אבל התורה אומרת שאין למטה מזה. ואומרים את זה כדי שלא יחשבו שאין בענין זה שום ברירה; אלא להיפך, דבר זה הוא מפני שמכריחים לשנות המציאות, והמציאות נלחמת כנגד הנהגתם.

כל מי שיש לו שכל בקדקדו אינו מתבייש לומר "טעות הי' בידי", בהנהגת גדולי ישראל של "היפך", היו אומרים "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי". והגמ' מספרת את זה, ומזכירה שמותיהם, למרות שנשמרים מלדבר אפי' בגנותם של לא בני אדם, וכאן הגמ' מפרטת השמות עם כל פרטי הדברים - והטעם משום שכשצריכים הוראה בפס"ד אז אסור לומר זאת ב"לשון נקיה", כי אח"כ לא ידעו כיצד לפסוק.

ב. ויש עוד דבר מבהיל: רודפים אחרי מצרים! שילמדו מהם, ויקחו את ההוראה ממדרשי חז"ל; מדרשי חז"ל מספרים - שפעם הראשונה שליהודים הי' עסק עם מצרים ויצאו בגאולה שלמה, ואילו זכו לא הי' אח"כ שום גלות - שמצרים נהגו באופן כך וכך, ומביאים ע"ז גם משל: שאמרו למישהו לנהוג כך וכך, והזהירו אותו שבאם לא - הוא יקבל עונש. אז בתחילה הוא התחמק, והכו אותו. אח"כ כשהוא לא יכל לסבול את הלכלוך הוא שוב התחמק - אז הוא אכל את הדגים הסרוחים, ואחרי שהא ראה שגם את זה הוא לא יכול לסבול - סוכ"ס הוא ציית.

שילמדו ממצרים: שהרי סוכ"ס הקב"ה יעשה כרצונו, ויהי' שלימות הארץ לגבולותי' - אז מדוע צריכים לחקות את פרעה מלך מצרים: קודם לספוג את הענינים הבלתי רצויים - הענין של מלקות, ביזוי ובזיונות שגרמו מזה צער ליהודים, שגרשו אותם מתחת גפנם ותאנתם. לא מתירים ליהודים לגור בירושלים העתיקה ולא מתירים ליהודים לגור בחברון עיר הקודש.

כשהרעישו לפני כמה שנים, שידעו שישנם יהודים שאינם מעונינים שבירושלים העתיקה ישלטו החוקים שהיהודים מחזיקים בהם - עשו את ירושלים העתיקה לדבר נפרד ששם ינהגו חוקי הערבים ולא שלטון החוק שנוהג בת"א ובחדרה ובירושלים החדשה ובכל מקום, ומי הכריח זאת - היהודים; ענו לי: אין כזה חוק! נתנו את "הדגים הסרוחים", כעת פרסמו ששתיים עשרה שנים ברציפות הי' שם חוק שעשה הפלי' - "והפלה ה' בין ישראל למצרים" - זה מדובר בצד הטוב. אבל היהודים שיש להם בחירה שהכריחו - שתיים עשרה שנים ברציפות - היפך הטוב: ערבי יכול לעשות זאת, והיהודי אינו יכול לעשות זאת, ומי שעשה זאת הענישו אותו בכח של המשטרה היהודית וכיו"ב.

וכעת גילו את זה. אני צעקתי לפני כמה שנים שישנו מעמד ומצב שע"פ חוק קיימת הפלי' בין ישראל לעמים - אבל בקצה ההפכי, ולומדים מפרעה מלך מצרים! הוא רודף אחרי מצרים אז הוא גם לומד ממנו. אבל פרעה בעצמו אמר: שידעו שלא לעשות את הטעות שלו, וכשכתוב דין בשו"ע צריכים לקיים את זה.

הטענה "לא ידעתי את ה'", זהו מדינת חוק ולא מדינת הלכה וכו' - הנה בזה שהוא אומר "לא ידעתי", אפי' אצל פרעה זה גם לא אמת, עאכו"כ שזה לא משנה את המציאות. ובנוגע ליהודים, הוא מוציא שם רע על עצמו כאשר הוא אומר "לא ידעתי את ה'" - הוא שיהודי מכיר את ה', יודע את ה' ומקושר לה' - כפי שחסידות מפרשת ש"ידעתי" הוא מלשון התקשרות, וכפי שהרמב"ם פוסק זאת להלכה בפועל. אז סוכ"ס יהיו מוכרחים להעצר; הם (הערבים) מסרבים, מכיון שהם הולכים ותובעים (כפי שהם אומרים, ובזה הם מקיימים את מה שהם אומרים) מאתיים וארבע מאות ושמונה מאות רוצים הכל.

כבר הי' ה"אכילת דגים סרוחים", וכבר הי' "ספיגת מלקות", עד כדי כך שעכשיו כבר אומרים שמתחרטים על החתימה!

ג. אני טענתי: אותו דבר אמרו לפני חצי שנה ולפני שנה; שמה שחתמו זהו היפך ההלכה, ובמילא היפך רצון ה' כי "דבר ה' זו הלכה" - ולכן "דבר אלוקינו יקום לעולם", אז בין כה זה לא יעזור, אז לשם מה צריכים ללכת בבזיונות, ולספוג מלקות ולהשלות את עצמם ואת השני, ולמצוא חן בעיני האינו יהודי, רק כדי שיקבל בסבר פנים יפות להבדיל את היהודי וכיו"ב - זה הרי, היל"ת, כי הוא יעשה הפוך ויתבע יותר.

נעמדו יהודים וצעקו "מזל טוב", ועשו הילולא וחינגא, היתכן - חתמו על נייר ויש שלום! זו לא שאלה של "שטחים או שלום" - "אין שלום אמר ה'", היפך משו"ע לא יכול להיות שלום. כאן השאלה היא: "פיסת נייר או שטחים": א"א לחתום על השטחים, משום היותם שייכים לכל היהודים. יכולים להחזיק בשטחים ולוותר על הפיסת נייר, או שיקבלו את הפיסת נייר וימסרו שטחים, ואיזה שטחים - ההיפך מ"ברזל ונחושת מנעלך" - ערי הספר שר"ל "תפתח הארץ לפניהם".

קבלתי תשובה: היתכן?! היהודים הם הרי אומה הוגנת, מכיון שחתמו על נייר חייבים לקיים! אני עניתי: שתי נקודות בדבר: א. אתה יכול לחתום בנייר רק על מה שנמצא ברשותך וביכלתך, ומאיפה יודעים את זה? אמרתי שלומדים זאת ממצרים עצמם!: מצרים צועקת שהיא חותמת רק בשביל עצמה, לא בשביל ירדן, לא בשביל סוריה, לא בשביל סעודי', לא בשביל איראן - לא בשביל אף אחד, רק בשביל עצמם!

[כמו"כ כאן] - אתה יכול לחתום רק בשביל עצמך, אינך יכול לחתום עבור כל היהודים, שהרי לכל יהודי יש חלק ונחלה בא"י. היהודים צועקים ככרוכיא שא"י לגבולותי' היא נחלת עולם ליהודים שהם עם עולם והם קבלו אותה מאלוקי ישראל שהוא "אלקי עולם", וכשמתחילים ללמוד עם ילד בן חמש שנים חומש עם רש"י אומרים לו מיד: "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים", תשאל אצל ילד בן חמש מה זה והוא יגיד לך.

ומה כבר חתמת על נייר - ישנם אנשים גדולים שגם להם הי' טעות. לא נעים לך לומר "טעות הי' בידי" - אל תגיד "טעות הי' בידי", אבל אל תעשה מעשה - ש"אין אחר מעשה כלום": כשאתה נותן שטח אז זה אבוד! כשאתה מגרש יהודים מקום מושבם - זה אבוד! כשאתה נותן שטחים מסויימים שמהם לוקחים נפט - זה אבוד בדרך הטבע; כי ח"ו לומר שזה אבוד, שום דבר לא אבוד, מכיון ש"דבר אלקינו יקום לעולם".

אבל פתאום אומרים שמכיון שחתמו על נייר צריכים היהודים להראות שהם אומה ישרה והם מכבדים את החתימה - הרי לא חתמת בתור בא כח של כל הבעלי בתים, רוב הבעלי בתים צועקים לא! לא ידעת מכך? לך לוושינגטון ותגיד שטעית בחשבונך, והבעה"ב אומרים אחרת. ואע"פ שישנם אלו שאומרים שזה שלום נגד שטחים וכו' - אתה לא אומר להם את האמת, כי האמת היא שזה לא שאלה (כפשוטו, כפי שרוצים לרמות שם מישהו) של "שטחים או שלום" - אלא "פיסת נייר או שטחים", והצד שכנגד אומר שאין שלום.

ד. מה יהי'? ומה שהי' עד עכשיו הי' בדרך הטבע?! זה הי' לבושי הטבע, כל עוד שלא קלקלו והלכו נגד ההלכה. עבר יותר משנה, ומה רואים - רח"ל, הרי אמרו שהתקרבו לשלום; ובפועל, בנוגע למחבלים נהי' ר"ל יותר רע וכן בנוגע למעמד ומצב בעולם - עוד אף פעם לא הי' כזה מעמד ומצב ירוד, כפי שנהי' עכשיו לאחר החתימה על הנייר, עם עוד כמה ענינים, שאין כאן המקום למנות ר"ל צרתם של ישראל, שנדחקו למצב כזה בבחירתם החופשית.

לאחר מכן ישנם כאלו שמפני סיבות משונות אינם מוכנים לשמוע שמדובר על פיסת נייר ושטחים, והולכים וצועקים בחוצות שזה שלום אמיתי, שלום שיהי' בשביל הילדים עד לנכדים ונינים, במילא איך יכולים להתחשב עם השטחים. אבל באמת רואים שזה היפך הכיוון וזה בדיוק הפוך; בכל צעד וצעד הסכנה גודלת, סכנת היפך השלום (אינני רוצה לומר את המלה), עד שכבר אמרו בפירוש, ועד שהיו מוכרחים לומר שאע"פ שחתמו, הם יתחרטו על החתימה. ומתי הם בחרו לומר את זה - אחרי היום הקדוש; אם היו אומרים את זה לפני אחד עשר חודשים ולפני שנים עשר חודשים, למחרת החתימה על הפיסת נייר - לא היו מגיעים למעמד ומצב האומלל ר"ל.

לא כמו שהולכים ומצהירים בחוץ "מזל טוב" וטופחים על השכם, ואומרים שהם יכתבו בדברי ימי ישראל שהם הביאו שלום - מה הפירוש שהם הביאו שלום?! הם הביאו ריבוי מחבלים, הוצאות מבהילות על ענינים של נשק, מעולם לא הי' כמו שנהי' במשך השנה, ובכל יום ויום - הם הרי חושבים שנהי' "ושכבתם לבטח", מעולם עוד לא היו כאלו פחדים כפי שיש כעת, רח"ל.

מכיון שהשבעים זאבים התחילו לדבר בגלוי, ומדוע הם החלו לדבר בגלוי - כי הם ראו שכשהם מדברים - נבהלים מ"קול עלה נדף", ונותנים עוד שטח, ועוד מיד מקדימים: שאע"פ שדברו שיתנו את זה בזמן מסויים - ודאגו למסור את זה בזמן חשוב לפני זה!

ה. וכאמור, שבזה לומדים כמקולקלים שבהם, מכיון שסוכ"ס יהיו מוכרחים לציית לשו"ע, וא"כ מדוע צריכים לאכול את ה"דגים סרוחים" ו"לספוג מלקות" עם כל הפרטים כפי שכתובים במשל שבמדרש - תעשה מיד כפי שכתוב בשו"ע וכו'. שבשו"ע כתוב: מה שרש"י אומר בפשש"מ כתוב בשו"ע הל' שבת סימן שכ"ט, כמדובר כמ"פ שכפי שרש"י מביא את הלשון "ערי הספר" גם שם כתוב "ערי הספר", רש"י אומר "כל ישראל" שהיכן שנמצא יהודי הוא בכלל כל ישראל. מכיון שזה ערי הספר אז שם אומר הקב"ה שזהו "ברזל ונחושת", ולא "ברזל ונחושת" על איזה ענינים אחרים אלא על "מנעליך".

ולאחמ"כ מתעוררת השאלה: היתכן, הרי צריכים לקבל כסף?! התשובה היא: זה בדיוק הפוך; כשעומדים בתוקף מקבלים גם את הכסף, אלא שצריכים רק לראות שתמורת זה נוהגים כתורת א"י, יראת שמים שלימה, שזהו המשך הפסוק "וכימיך דבאיך", גם ע"ז מביא רש"י שני פירושים: פירוש אחד: "וכימיך דבאך" - כמו שהימים שלך שהם ימים אמיתיים, ימים מאירים, ימים טובים, כך יהי' גם ה"דבאך" - הימים שבדרך הרגיל צריכים להיות דב וזוב, הוא נעשה חלוש - אז מברכים אותו שאפי' ימי הזקנה גם הם "כימיך" - כימים המאירים. ולאחמ"כ מביא את הפירוש השני: "וכימיך" - שכל זמן שינהגו כפי שהקב"ה רוצה, "עושין רצונו של מקום", יהי' "דבאך". רואים כיצד רש"י כיון למעשה יום יום בשיעור חומש היומי; שרש"י מפרש "דבאך" - שעי"ז יהי' נוזל כסף בא"י, וע"י מה - ע"י שעושין רצונו של מקום, "וכימיך" - מפרש רש"י בפשש"מ [כשיהי'] עושין רצונו של מקום יהי' "דבאך" שיהי' "דובאות" (נוזל) כסף וזהב של כל הארצות ויגיע לא"י.

ורש"י מביא גם מילה בצרפתית שאלו שהיודעים שפה צרפתית העתיקה של הלשון של רש"י, יודעים שהפירוש הוא שישפכו לשם, לא שיגיע סתם שזה ילך לאט וכו', אלא בצרפתית זו המלה שמבטאת את התוכן של שפיכה - ע"י שעושין רצונו של מקום! תקיים את מה שכתוב בשו"ע; תקח נשק ואל תתן (תוותר) שיכנסו אפי' לשעה קלה לקחת "קש ותבן" - שאז יהי' לך את ההבטחה (אחרי "ברזל ונחושת מנעליך"), "וכימיך דבאך" - שיהי' לך את כל החוזק בימי הזקנה כפי שהי' לך בימי הנעורים. והפירוש השני [ברש"י] - ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" - "וכימיך", מכיון שאתה עושה רצונו של מקום - "דבאך", ישפך - לא רק שיתנו אלא - ישפך כסף וזהב מכל הארצות לא"י.

וזהו הדרך. א"א להתחכם (ח"ו) עם הקב"ה ולומר, שמכיון שיש לו ראש טוב לכן יש לו דרך טובה - הקב"ה הוא שהעמיד אוה"ע והעמיד יהודים, והוא סידר את היחסים ביניהם. וכמדובר לעיל, שהסיום של השיעור חומש היומי (תושב"כ) שמתחיל (עוד לפני כל הברכות, גם הברכות של כל ישראל) שיהי' "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" שזה הולך גם על כל ישראל (לא רק על שבט אחד), שאח"כ הוא מסיים (גם לכל ישראל) שיהודי עומד באופן של "ברזל ונחושת", ו"אין מקרא יוצא מידי פשוטו", כך שרש"י מפרש זאת על שמירת א"י - שאז יהי' "מנעליך", הוא סוגר את זה עם בריחים וברזל כערי הספר וכו'!

ו. ה"בן חמש למקרא" יכול לשאול שאלה: מה יעשו עם המקום הפנוי שבין עיר אחת לחברתה? אז כשהוא מתבגר הוא רואה שכשנמצאים עם נשק בעיר שעומדת בספר, אז אפי' שישנו ריחוק מקום עד העיר השני' וביניהם ישנו שטח פנוי על הגבול - אז הנשק יכלתו להגן גם על מקום הפרצה שבשטח הפנוי שבין שני ערי הספר.

וכאמור, שכשיאמרו שאין ברירה מכיון שצריך להגיע לנשק, ואת הנשק צריך לקנות בכסף, ואת הכסף צריך לקבל מפב"פ - גם את זה הבהירה התורה בפשוטו של מקרא. אבל ישנם חכמים שיאמרו שיש להם פשט יותר טוב בחומש, אז כאמור, אינני מתווכח אתם על האופן שהם רוצים ללמוד את רש"י, ואינני מתווכח על האופן שבו הם רוצים ללמוד חומש, זה לא ענין של פקו"נ, וכאשר אחד מתעקש - יכולים לדבר אתו מהבוקר עד הערב והוא יאמר: כך רצוני, הוא אינו שומע טעמים בשכל. אבל כאשר מדובר בפקו"נ, ופקו"נ ממש, צריכים לצעוק עד שיראו את המצב כמות שהוא.

ובנקודת הסיכום: השאלה איננה "שלום או שטחים", אלא "פיסת נייר או שטחים". לא צריכים על כך דיפלומטיא ולא חוקר ודורש, ולא צריכים לדעת על מה שנעשה מאחורי הפרגוד - שילמו ע"ז, רח"ל, בחיי יהודים ע"י ריבוי מעשה חבלה שהתרחשו במשך השנה הזאת - הבטיחו שזה יביא שלום, עכ"פ שקט, עכ"פ אי לוחמה; אבל כאמור, בשנים עשר השנים האחרונות - ממלחמת ששת הימים - אף פעם לא הי' כ"כ הרבה ענינים בלתי רצויים, עד לפקו"נ ממש, כמו שהי' במשך זמן זה, מאז חתימתם על פיסת נייר.

ז. ויהי רצון, שמכיון שיראו כבר שמוכרחים לומר בגלוי, שמכיון שאין שום ברירה, לא יקיימו מה שכתוב בפיסת נייר, ועדיין מתביישים אחרי הכל לומר שהצד השני הפר מלכתחילה את מה שכתוב בפיסת נייר, אלא שאמרו לאחינו בנ"י שישתקו ע"ז, כדי שלא להפריע לשנתם של אלו שיושנים חזק.

כשצד אחד מיפר מה שכתוב בפיסת נייר - זהו ההזדמנות הראשונה, והוראה שאין כאן שום ענין של חוב, ואיזה שיהי', הם הפרו את ההסכם עוד ב-24 השעות הראשונות, והצד השני הולך בחוצות וצועק ככרוכיא שהוא אדם ישר, והוא יקיים את כל מה שקבל על עצמו, אפי' כשהשני אומר בפירוש, ועושה, ובאופן שלא יכולים להתחרט על כך, ועשה זאת באופן של הולך ומוסיף. והוא אומר "אכלתי ואוכל עוד" - הוא ימשיך להפר!!

ויה"ר, שלכה"פ תהי' זו התחלה טובה, שמכיון שכבר קבלו על עצמם לומר את האמת שאין שום ברירה ומוכרחים להפר ( - לא לקיים) את מה שחתמו, שימשיכו - לא לענות ולהתחרט מזה אח"כ, ר"ל, כפי שהי' בעבר - אלא שיחזיקו את עצמם כפי שהתורה נותנת כח, לא מצד "כחי ועוצם ידי", אלא בגלל שזה ברכת משה שזהו ברכת הקב"ה שהוא בירך ב"ברזל ונחושת מנעליך". ישמרו את ערי הספר, ולדעת שזה דין מפורש בשו"ע אפי' בחו"ל, עאכו"כ ב"ארץ אשר גו' עיני הוי' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", עאכו"כ בשנה שהיא "שבת לה'" שמדגישה יותר ש"לי כל הארץ".

ח. ושיודו שמלכתחילה הי' מקח טעות, וכבר אכלו מספיק את ה"דגים סרוחים" וספגו מספיק את ה"מלקות", וכבר הגיע הזמן שיקיימו את רצון ה' - "דבר ה' זו הלכה", ובקרוב יקוים הפירוש השני ב"דבר ה'" - זה הקץ, הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ש"בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו", עם כל אלו שהי' להם טעות עד עכשיו (מפני סיבות שונות ומשונות), שיפסיקו להתבייש, ויראו (עכ"פ למעשה) לתקן כל מה שאפשר לתקן ו"יפה שעה אחת קודם".

ודוקא הליכה בדרך זו תתקבל אצל הצד שכנגד, מכיון שעיקר הטענה שלהם היא: שכל הטענות שאתם אומרים - א"כ מדוע שתקתם ע"ז לפני שנה? ידעתם שהולכים בכיוון זה, וא"כ נתבע מכם עוד ועוד! שלכן, עכ"פ בנוגע למעשה - בנוגע למחשבה ודיבור שלהם, זה בינם לבין הקב"ה, בין אדם לשמים, שזה החשבון שלהם וזה לא נוגע לשני (למעט מצד ערבות, שע"ז עוזר מחאה) אבל עכ"פ בנוגע למעשה - ו"יפה שעה אחת קודם", שיתקנו ויקחו בחזרה כל מה שעדיין ניתן לקחת בחזרה, ופשוט לא להמשיך לתת, ולעמוד בתוקף כ"ברזל ונחושת".

ובודאי שלא יחסר שום ענין בהגנה על א"י, ועד"ז בחו"ל, מכיון שזהו כחו של הקב"ה והוא אומר שיהודי "ברזל ונחושת מנעליך", והוא אומר "וכימיך דבאך" - שזה נהי' באופן של נזילות, ונשפך כסף וזהב במקומות שצריכים כסף, ושידעו ש"אין כא-ל ישורון" - ישנם כל מיני סוגי חשבונות; חשבונות כאלו וחשבונות אחרים - שום דבר לא יכול להשתוות ל"ישורון" מכיון ש"בגאוותו שחקים".

ואז יהי' (וזו הדרך היחידה) "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב" - שיהי' "בטח", וזה יהי' באופן כפי שרש"י מפרש שלא יצטרכו יותר לערי הספר מכיון שיהי' "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו" עוד בימים האחרונים של הגלות, "ושכבתם ואין מחריד" מכיון ש"ואולך אתכם קוממיות" - בקומה זקופה, וילכו בקרוב ממש לתקן את כל העולם, מכיון ש"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" - הוא בורא ומחדש את העולם וזה תלוי ביהודים שהם יתקנו כפי שהקב"ה רוצה בגלוי, עי"ז שהיהודי מתנהג בגלוי כפי שהקב"ה רוצה, ועושה את כל הענינים כפי שנדרש מצד זמן שמחתינו, ועוד לפני זה בארבעה ימים שבין יום הקדוש לחג הסוכות, עאכו"כ שזמן שמחתינו "ג' פעמים הוי חזקה" - שחזקה הוא אחד מהעמודים החזקים בהנהגת התורה ופסקי דיני התורה ונתינת כח התורה. ויהי' "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" עוד בזמן של הימים האחרונים של הגלות, ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן". ומיסמך גאולה לגאולה - לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

וזה קשור למ"ש שלעת"ל "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", שזה יהי' בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM