ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
מוצאי ש"פ בראשית תש"מ

 

תוכן השיחה

יש ללמוד את הרש"י הראשון בתורה כפשוטו: "כל הארץ של הקב"ה היא, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה ‏מהם ונתנה לנו"! * מזה שרש"י לא מפרש שום "פשטל'ך" — מובן, שזהו המענה אותו צריכים לענות לגוי ‏עד היום, ומענה זה יתקבל בשכלו!! * ההוראה מרש"י זה: שלא רק יהודי ידע מטעם זה, אלא כשיהודי ‏נפגש עם גוי, אין עליו לומר לו רק מענה זה, אלא צריך להסביר לו גם מדוע התורה פתחה בבראשית!!! * ‏פסוק זה הוא יסוד התורה. גם אברהם אבינו כשלמד את התורה — לא התחיל מ"החודש הזה לכם" אלא ‏‏— מ"בראשית ברא" * ענין זה של "כח מעשיו הגיד לעמו" — אינו "גזירה" או "חוקה" — אלא "טעם" ‏פשוט והגיוני * גם עם "בן חמש למקרא" צריכים ללמוד טעם זה! * ישנו פס"ד ברור בשו"ע: "נכרים שצרו . . ‏יוצאים עליהם בכלי-זיין. . שמא תפתח הארץ לפניהם"! * פסקי התורה הם אלו שקובעים את מציאות ‏העולם — "אסתכל באורייתא וברא עלמא". אי-לכך, כאשר העולם נוהג הפוך מהתורה, הרי כשנפסק הדין ‏‏— משתנה מציאות העולם בהתאם לפסק * לכן, כל רב בישראל — צריך לפסוק שע"פ הלכה — אסור ‏למסור שטחים — ואז, גם אם הפסק לא יתפרסם — הוא ישפיע על העולם!! * מעשה שהי' בזמן ‏הראגאטשאווער, שממנו רואים שפסק התורה השפיע על העולם! * בנוגע להלכה זו של "תפתח הארץ" — ‏חייבים הרבנים לפסוק, מאחר שזהו ענין של פיקוח-נפש כפשוטו!!! * המצב הנורא שכמה מאחינו בנ"י ‏נמצאים בסכנה ועומדים בפחד — הוא בעטיים של אותם רבנים שלא פוסקים פסק ברור בנוגע לשלימות ‏הארץ!!! * אין ל"שמירת הארץ" שום קשר עם "ג' שבועות", "ציונות" ו"ביאת משיח" — שמירת הארץ הוא ‏פיקוח-נפש ממש!!! * הרבנים שמסרבים לפסוק בטענם: שהם נמצאים תחת איומים, וא"כ גם הם במצב ‏של פיקוח-נפש — צריכים לדעת: אינו דומה פיקוח-נפש מדומיין, לפיקוח נפש ודאי של עשרות יהודים!!!‏


האזן לשיחה

א. אנו אוחזים כעת בפרשת בראשית, שנקראת ע"ש התחלתה - "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ".

ידוע הפתגם שצריכים לחיות עם הזמן, שבעניננו, חיים עם הלימוד בפרשתינו כיצד ברא ה' את העולם.

ובמיוחד כשלומדים הפרשה עם פירוש רש"י, שע"פ השו"ע פירוש רש"י על-התורה יכול להחליף את התרגום. ובמיוחד, שפירש"י לא צריך שום הסכמות, ולא צריכים לחקור על גדלותו של רש"י. שכעת, לאחר 900 שנה, ידוע ומפורסם לכל מה חידש ופעל רש"י, ומה גדולי ישראל אמרו אודות רש"י, עד שהר"ת של שמו הם - "רבן של ישראל", היינו, שרש"י מקובל על כולם וללא שום פקפוק, ולא נזקק להסכמה מאף אחד.

שמכל הנ"ל מובן, עד כמה נעלה לימוד החומש עם פירוש רש"י.

ב. ובכדי לא לערבב ענינים נוספים, פשוט נלמד כעת את פירוש רש"י על הפסוק הראשון שבפרשה הראשונה שנמצאת בחומש הראשון. (ובמיוחד, ש"ליכא מידי דלא אתירמיז באורייתא", היינו, שכל דבר שבתורה שבע"פ נרמז ונכלל בתורה שבכתב, ואת התורה שבכתב הקב"ה חלק וסדר, והוא קבע שהפסוק "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" - יהיה הפסוק הראשון בכל התורה כולה).

שעל הפסוק "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" מפרש רש"י: "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם (שלכאורה מדוע צריך להתחיל מפסוק זה, הרי הוא מופיע בחומש שמות, ואף לא בתחילתו?! אלא הטעם ע"ז שהי' צריך להתחיל את התורה מ"החודש הזה לכם" הוא:) שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל (היינו: שאע"פ שיש מצוות כבר לפנ"ז בחומש בראשית, מ"מ, במצוה זו "נצטוו ישראל", שאת המצוה הזו נצטוו כשנהיו ישראל, כשנעשו לעם [שלפי שיטת ר' יצחק ורש"י זוהי המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל] ותמיהה זו [למה לא פתחה התורה ב"החודש"] מובנת מעצמה - אף ללא ר' יצחק - שהרי כל "בן חמש למקרא" מבין בפשטות שמכיון שהתורה ענינה להורות לבני ישראל כיצד להתנהג, ממילא התורה צריכה לפתוח במצוה הראשונה).

ומה טעם פתח בבראשית משום (כפי שאומר דוד המלך בתהלים) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים (שדוד המלך לא אמר מילים משל עצמו, אלא משל הקב"ה, שהקב"ה הגיד כח מעשיו לעמו, שהעביר לרשותם של בני ישראל את נחלת הגויים, שהיתה של הגויים, וכפי שממשיך שם:) שאם יאמרו אומות העולם (היינו, שלאו דווקא שיטענו, אלא יתכן שיטענו - "שאם") לישראל>: לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה אומות>. אומרים להם (שיהודים אסור להם להתפעל מהגוי, אבל לאידך, לא רבים אתו אלא מסבירים לו בשכל פשוט, ששכל פשוט נובע מאמונה פשוטה בקב"ה, שהוא ברא את העולם, שאמונה זו נמצאת אצל הגויים באופן מקיפי ומזה נובעת טענתם, שעליה עונים בני ישראל) כל הארץ (וכל העולם כולו) של הקב>"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו>, ברצונו נתנה להם>, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

מזה שרש"י מביא את דברי ר' יצחק, ולא מוסיף על-כך שום הסבר - מובן, שאין שום צורך בהסברה נוספת ע"מ שגם אומות-העולם יקבלו את המענה הזה. וההכרח לכך הוא (שהם יקבלו מענה זה ללא צורך בתוספת הסבר): שא"כ היתכן שהקב"ה יצוה את בני ישראל לענות מענה שלא יצא ממנו שום תועלת?! אלא מובן, שמה שישראל יענו (כפי שמופיע בדברי ר' יצחק) יתקבל גם בשכלם של אומות-העולם!

ג. מכך מובן ענין נוסף, וכמו שרש"י מפרש מיד לאח"ז שעם ישראל נבראו בשביל ללמוד תורה ולקיים מה שכתוב בתורה. שבתורה כתוב: בראשית - בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראים ראשית (היינו שהעולם נברא בשביל ישראל והתורה).

שרש"י מדגיש, שבעת שה' ציוה שילמדו תורה, זה יהי' באופן שלא תהי' אפי' איזושהי מחשבה אצל הגוי, שהתורה לא קשורה עם בריאת העולם ורצון ה'.

ובכדי שלא תהי' כזו מחשבה אצל הגוי, לכן, שכשיהודי מתחיל ללמוד את התורה, מבאר לו רש"י שהקב"ה שינה את הסדר בתורה מכפי שהי' צריך להיות בתחילה. שבתחילה היתה צריכה התורה להתחיל בציווי - "החודש הזה לכם", אך הקב"ה שינה את הסדר, ופתח את התורה ב"כח מעשיו. .", בכדי שידעו כולם הגדולה והגבורה של הקב"ה.

ודוקא בזה מתחילים ללמוד את התורה, כיון שכך רצה הקב"ה. ולא רק בכדי שהיהודי ידע מזה, אלא - כפי שכותב רש"י - "הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים", שכשיהודי יפגש עם גוי, צריך לומר לו הגדלות והכח של הקב"ה (ש"נתן להם נחלת גויים").

וכשמסביר לגוי את "כח מעשיו. .", צריך הוא לומר לו שיודע זאת מהתורה, ולא-זו-בלבד, אלא אף מסביר הוא לגוי את הטעם למה התורה מתחילה מ"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ".

[באם נראה למישהו שיש לו טעם אחר מדוע התחילה התורה מ"בראשית", שידע, שטעם זה הוא הפוך מהטעם שרש"י מבאר בשם ר' יצחק. שר' יצחק (שהי' תנא או אמורא) ידע טעם זה מהקב>"ה].

ואת טעם דין זה לומד רש"י בלי פשטל'ך.

וכיון שכך לומד הפרשן-דתא, מפרש התורה, רבן של כל ישראל - (שנוסף לזה שהוא הי' רב פוסק-הלכות וראש הישיבה, הי' לו גם שייכות לענינים של מסחר, ופעל בחלקו בעולם מה שיהודי צריך לפעול הן כ"ישככר" והן כ"זבולון") - שדבריו הם "דבר מלכות", מאחר שהם הודפסו והתקבלו אצל כאו"א בכל תפוצות ישראל, (עד שהרמב"ם פוסק שלדבר שהתקבל יש תוקף של מ"ע ומל"ת ממש!) -

- הרי מובן, שכל אחד-ואחד צריך ללמוד כך, שהקב"ה נתן לכל אחד-ואחד מבני ישראל חלק ונחלה בארץ ישראל - "נחלת עולם".

ד. וכיון ש"התורה הזאת לא תהא מוחלפת", אין אף אחד שיכול לשנות את התורה, כיון שה' אמר שהתורה לא תשתנה.

וכשם שא"א לשנות ולהחליף אות בתורה, או תג בתורה, או קוץ בתורה, כך א"א לשנות ח"ו את הסדר בתורה.

שהסדר בתורה הוא, שתחילת התורה היא ב"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים", כפי שזה בא לידי ביטוי בפסוק (הראשון בתורה): "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ".

ורק לאח"ז מובאים סיפורי האבות וכו'. שסיפורים אלו הם שסללו את הדרך לעם ישראל, החל מאברהם אבינו ש"אחד הי' אברהם" - המאמין הראשון בה', שלא ערבב באמונתו שום הסברות וטעמים, ואפילו לא הקשה קושיות (אע"פ שהי' יכול להקשות, למשל: שרק עכשיו ה' אמר לו "כי ביצחק יקרא לך זרע", ואיך יתכן שמיד לאח"ז אמר לו לעקוד את בנו?!).

ובשעה שאברהם קיים את התורה ולמדה, אין ספק שהתחיל ללמוד מ"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ורק כשהגיע לספר שמות למד את "החודש הזה לכם" (ורק בספר דברים למד "ושננתם לבניך"), כיון שזהו הסדר שהקב"ה קבע שיהי'.

ורק בדרך הזו מחזיקים את התורה - הדרך שהורו לנו אבותינו, נשיאנו וגדולי ישראל. שכך גם הם למדו את התורה.

אמנם במדרש כתוב, שכשמלמדים תינוק, מתחילים בחומש ויקרא בכדי "שיבוא טהור ויעסוק בטהורים" - אך אין ח"ו הכוונה שאומרים לו שהתורה מתחילה שם, אלא מדגישים לו שהוא מתחיל ללמוד בספר השלישי - ויקרא, ולפנ"ז יש את הספר השני - שמות, שלפניו יש את ספר בראשית, ובספר זה גופא התורה התחילה ב"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ".

ה. כיון שכל דבר בתורה הוא בהבנה והשגה לכל אחד לפי מעמדו ומצבו, לכן מבאר רש"י שהענין של "כח מעשיו הגיד לעמו", הוא לא ענין של "חוקה", או "גזירה", אלא זה ענין שמובן ב"טעם".

וזה "טעם" כזה, שמוסרים אותו לכל בני ישראל מתחילת כל הדורות ועד סוף כל הדורות.

ובזה ישנה הוראה נוספת: שלא ישנו ח"ו הסדר הזה, שכשמשנים ח"ו את הסדר בתורה, הרי ידוע מה דינו של כזה ספר-תורה, ועד עצם היום הזה לא היתה כזו מציאות שמישהו ירצה לעשות דבר כזה.

וכאמור, כיון שרש"י כותב שענין זה ("כח מעשיו הגיד לעמו") הוא ענין של טעם והסברה, מובן, שצריכים ללמוד דין זה עם "בן חמש שנים למקרא" (וכיון ש"יוסיף ימים יוסיף חכמה" - הרי כשיגיע ל"בן עשר" ו"בן י"ג" וכן הלאה - יחקק ענין זה אצלו בתוספת ביאורים ופירושים).

וכאמור, אין העיקר כאן כל האריכות, אלא העיקר - פירוש רש"י כפשוטו, וכפי שרש"י אומר "ואני לא באתי אלא לפרש פשוטו של מקרא" (ובמיוחד, שזהו ענין עיקרי שהזמן גרמא, היות וישנם יהודים שעקב פחדם מ"קול עלה נדף" של הגוי - רוצים למסור את שטחי ארץ ישראל - ) לכן, נחזור עוה"פ על לשון רש"י כפשוטו:

"אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום: כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים. הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

ו. ישנו פסק-דין ברור בשו"ע שעכו"ם שצרו על עיר בישראל, אפילו שהם אומרים שרוצים רק "קש ותבן", ואפילו שאכן לכך הם מתכוונים באמת, ואפילו שהם רק "ממשמשין ובאין" - מצווה התורה (התורה לא מתירה, אלא מצווה) - שיקחו נשק - אפילו ביום השבת - ויתייצבו על הגבול, ע"מ לחסום את כניסת הגויים לארץ ישראל.

ובציווי התורה גופא, אין זו "גזירה" או "חוקה", אלא זהו "טעם" - ענין הגיוני המובן ע"פ שכל, ע"פ שכל התורה. שרח"ל עי"ז תפתח להם הארץ - במילא הרי ענין זה, הוא ענין של פיקוח>-נפש.

ומי שרוצה ללמוד אחרת מהפסק-דין בשו"ע - הוא הולך נגד השו"ע, ונגד הסכנה של פתיחת הארץ ופיקוח-נפש כפשוטו (שאין כאן המקום להאריך בזה, מצד הפשטות שבדבר).

וכפי שנפסק בשו"ע, אין כל שייכות היכן נמצאת העיר, והיכן נמצא השטח. בין בזמן הגלות, בין בזמן שבית-המקדש הי' קיים. בין בחו"ל (ובחו"ל גופא אין חילוק, אם היא עיר שרובה עכו"ם ומיעוטה עכו"ם) ובין בארץ ישראל.

שהפסק הוא, שאם יש מצב של "תפתח הארץ", אין צריכים לעשות שום חשבונות של בשר ודם, אלא "דבר אלקינו יקום לעד", ו"עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל".

ו"כן יקום" שעם ישראל חי וקיים והם יתקיימו בגופם, בנשמתם ובתורתם כפי שהקב"ה רוצה, וילמדו תורה כפי שהקב"ה רוצה, ואז יהי' ה"לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", כפי שהתורה פוסקת את ההלכות (בלא להתחשב עם יועץ פלוני ויועץ אלמוני וכל הפרטים שבדבר, וכמפורסם לכל מיהו היועץ ומדוע הוא מייעץ כך).

וכאמור, שכל הענינים הרעים יתבטלו באופן של "תופר" - הפרה מעיקרא, כיון ש"עמנו א-ל". וכההמשך, "ועד זקנה . . אני אסבול", שאת הענינים הבלתי-רצויים הקב"ה לוקח על עצמו.

וכמדובר כמה פעמים, שעה"פ "וקווי ה' יחליפו כח", מבארים ספרי מוסר, שהפירוש בזה הוא, שמי שבוטח בה' ועושה כרצון ה' - מחליף לו הקב"ה את כוחותיו החלשים, עם הכוח של ה'. שזהו ענין של חליפין, קנין מהתורה.

ז. ישנם כאלו שאינם מבינים מדוע עושים "רעש", מזה שפלוני-בן-פלוני מפרש אחרת דין בשו"ע (סשכ"ט).

וההסבר בזה:

מצד החושך כפול ומכופל של הגלות הגיעו למצב מבהיל, שישנם כאלו החושבים לעצמם, שזה שיהודים יפסקו שאסור למסור שטחים ע"פ הלכה - אין לזה שום קשר לעולם, היות והעולם לא שואל מה הפס"ד להלכה בענין זה, וכיון שלא שואלים - א"כ גם כשיאמרו להם את ההלכה - הם לא יקשיבו. ולכן - טוענים אותם אנשים - אין נפק"מ "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", ואין שום צורך לפסוק זאת להלכה - שהרי בין-כך זה לא יועיל מאומה.

אך האמת היא, שהם טועים טעות גדולה, היות שזהו ענין עיקרי - שהתורה היא בעה"ב על העולם הזה הגשמי והחומרי, ומצב העולם נקבע לפי פס"ד התורה.

וכמדובר כמ"פ, שיש ירושלמי מפורש, ונפסק להלכה בנוגע ל"א-ל גומר עלי", שישנה משמעות גדולה כיצד יפסקו היהודים את ההלכה, שאם העולם הי' שונה קודם פסק ההלכה - הרי לאחר פסק ההלכה, העולם משנה ומתאים את-עצמו להלכה.

ויהודי הסובר שהתורה לא יכולה לפסוק כיצד יתנהג העולם הגשמי, היינו, שהעולם ימשיך להתנהג הפוך מהתורה, הרי הוא אפיקורס!!

במילא, ע"מ שהעולם ינהג כפסק התורה (הפסק הברור על איסור מסירת שטחים>), צריך רוב שיפסקו כך כיון ש"אחרי רבים להטות". אלו ששותקים, ואלו שלא רוצים להכניס את עצמם לדין הזה (כיון שאולי התוצאה תהי' מפס"ד זה - שאסור להם לשתוק [והם רוצים לשתוק]) - צריכים לדעת ששתיקה זו לא תעזור>, שתיקה זו תגרום לתוספת סכנה ר>"ל!

ח. שזהו כלל יסודי ביהדות (לא בחסידות, לא במוסר ולא בקבלה, אלא יהדות כפשוטה שכוללת גם מוסר, גם קבלה, גם נגלה וגם רזין דרזין) שהתורה היא "אסתכל באורייתא וברא עלמא".

דבר זה - שמציאות העולם נקבעת על-פי התורה - לא אירע פעם אחת או פעמיים, אלא כמה-וכמה פעמים, ראו במוחש שמציאות העולם נהייתה כפי קביעת התורה!

וכמדובר כמה פעמים, שאנו זכינו - מאחר וכל מציאותנו וכל הנהגתנו נקבעת על-פי התורה. אבל אפילו במקומות ובזמנים קשים כתקופת הבולשביקים, שהיו פחדים לנהוג ע"פ תורה, מ"מ כיון שמציאות העולם צריכה להיות ע>"פ תורה, ממילא, כשפסקו שם, שע"פ תורה צריך להיות כך וכך - הרי כך נהייתה המציאות.

אצל הראגאטשאווער, התרחש סיפור כזה במוחש:

הי' זה כאשר הוא התגורר בלענינגראד (פעטערבורג), כשפעם אחת, נשלחה אליו הודעה ממשרד המסים שם, שעליו לשלם שני סוגי מסים.

כשראה זאת - שאל את נכדו [שהי' בעל-כשרון והי' בקי בכל סוגי המסים וכו'] מהם שני המסים, ומה החילוק בין אחד לשני? ענה לו הנכד: שהמס הראשון נועד לכאלו וכאלו ענינים, ואילו המס השני נועד למטרה אחרת.

הראגאטשאווער שקל את הענין, והגיע למסקנא שע>"פ התורה הוא צריך לשלם את המס הראשון בלבד (שהרי בכ"ז "דינא דמלכותא דינא"), אבל את המס השני - אינו צריך לשלם ע"פ התורה!

למחרת, הגיעה אליו הודעה שחלה טעות, והוא צריך לשלם רק את המס הראשון ולא את השני!

שזהו מעשה שהי', ולא סתם, אלא אצל הבולשביקים, ויודעים עם-מי זה התרחש (וכפי שהגמ' אומרת "איש הי' בארץ עוץ", שכשאומרים "איש הי'" הרי"ז הוכחה שהי' מעשה בפועל), שממעשה זה רואים שמציאות העולם נקבעת ע"פ תורה!

ועד"ז מובן, שמכיון ש"התורה הזאת לא תהא מוחלפת" - מובן, שלתורה יש את אותו כח בשעת מתן תורה, בזמן הבולשביקים וגם בזמננו - שהסיבה לכך היות והתורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה.

ט. כל רב שנכנס לעומק הסוגיא, ובאופן כזה של "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", והוא יודע שזה נוגע ל"תפתח הארץ לפניהם", שזה ענין של פיקוח>-נפש - וגם אם יש לו רק ספק-ספיקא (כיון שבפקו"נ מספיק שיש ספק-ספיקא, ואפי' מאית של ספק-ספיקא) - במילא, אין לו ברירה, והוא צריך להתמסר וללמוד הלכה זו, עד שזה יהי' באופן של "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא".

איי, הוא ישאל: מכיון שלא שואלים על דין זה, אז מה הוא יועיל בכך שהוא יפסוק את ההלכה?! - אלא הוא צריך לדעת שמכיון שהוא פוסק הלכה - אע"פ שהפסק ישאר בחדרי חדרים, מ"מ, כיון שזה נפסק - זה פועל על מציאות העולם.

אלא, מ"מ - צריך הרב שיהי' לו שקו"ט קודם שהוא פוסק, כיון שבשמים לא יכולים לפסוק פס"ד בנוגע לזה שהרי "לא בשמים היא". אלא, יש כלל בהלכה, שבעת שצריכים לפתור ספק בהלכה, צריכים לשאול דוקא רב שנמצא למטה ויש לו סמיכה ו"יראת ה' אוצרו". ולאחר שהוא דן ומברר>, במילא, ניתן לשאול אצלו מהו הפסק.

ואע"פ שמאיזה סיבה שלא תהי', הוא לא מפרסם את הפסק - הוא צריך לדעת, שכיון שהפסק נמצא אצלו בצורה ברורה, מנומק ומבואר. הרי אז, משתנה מציאות העולם בהתאם לפסק הדין שפסק. ואותו רב מתווסף לשאר הרבנים שכבר פסקו כך.

י. ישנו בזה ענין נוסף:

כל רגע ורגע שעומדים בסכנה, עומדים כו"כ מבני ישראל בפחד. א"כ מדוע מתארכת הסכנה?! - אלא, כיון שיש כאלו שזועקים וצורחים נגד ההלכה. ואלו שכן יודעים את ההלכה - אומרים את הפסק רק בחדרי חדרים. ונוסף לזה, ישנם רבנים שכלל לא יודעים ממציאות השאלה, ואפי' אם הם מודעים לשאלה - הם חושבים מן הסתם שהענין של שמירת הארץ קשור ל"ג' שבועות" ("לא יעלו בחומה"), ציונות וביאת המשיח. וזוהי הסיבה שהסכנה מתארכת!

הבהרת ענין זה הוא גם פרט בדין פיקוח-נפש (ואמר כ"ק אדמו"ר: אני אומר זאת דוקא בזמן שרושמים את דברי>, בכדי שלא יסלפו אח>"כ את דברי כפי שעשו בעבר>. ולכן אני חוזר ואומר:) ישנם כאלו שחושבים ומשוכנעים שהענין של שמירת הארץ קשור ל"ג' שבועות", "ציונות" ו"ביאת המשיח", ולכן צריך להדגיש:

אין לשמירת הארץ כל קשר לענינים אלו!!!

זה אפי' לא "טענו חטים והודה לו בשעורים", שם לכה"פ יש צד-השוה, ששניהם תבואה, ושניהם אין להם שום קשר לפקו"נ, ושניהם יכולים לקנות תמיד חטים או שעורים - כאן, אין שום קשר בין שמירת הארץ לענינים אלו. זהו פיקוח>-נפש כפשוטו>!!!<br>
וכמבואר בארוכה, שלא צריכים להסביר לאף אחד את גודל הענין של פיקוח-נפש.

כל רב, בעת שיברר את הענין ויגיע לפסק-הלכה, הרי הוא הכריע את הכף>, אע"פ שלא שאלו אותו, ואפי' שהוא חושב שהוא בטלן ולא "פוליטיקאי" (ובין ידידיו הרבים אין אפי' "פוליטיקאי" אחד, במילא אין הוא יודע מה הם "פוליטיקאים") אעפ"כ, עליו לדעת שבלי הבט על כל ענינים אלו - בנוגע לענין הזה >(לפסוק הלכות>) >(באם הוא יפסוק ע"פ הכללים, היסודות והדרכים אותם הראו לנו כיצד לפסוק דין) הקב>"ה נתן לו את כל השליטה על העולם>.<br>><br>>שעי"ז מתווספת לו זכות נוספת - פרסום פס"ד ברור בשו"ע, שזוהי זכות גדולה מה שיתעורר ויפעל בעקבות פס"ד זה.

יא. וכאמור, זהו מעיקרי התורה, שבעת שיהודי פוסק ע"פ תורה נעשה "לא-ל גומר עלי", היינו, שכך נעשית מציאות העולם - מציאות ע"פ הפס"ד (אע"פ שאומות-העולם אינם יודעים מכך).

וכיון שמדובר כאן בפיקוח-נפש הרי צריך להיות "יפה שעה אחת קודם", שהפי' בזה הוא "רגע אחד קודם".

ושכ"ז יהי' באופן של "לא תגורו מפני איש", כיון ש"כי עמנו א-ל", ממילא, כשיפסוק הפס"ד הזה, אף-אחד לא יוכל לגעת בו. והטענה שהוא טוען שהוא נמצא במצב של פיקוח-נפש מאחר והוא תחת איומים - הרי אינו דומה פיקוח>-נפש מדומיין - "קול עלה נדף" - של אדם יחיד, לפיקוח>-נפש ודאי (כפי שנפסק בשו"ע סשכ"ט) של עשרות - איני רוצה לומר מאות - יהודים!!

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM