ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
מוצאי שבת פרשת חיי-שרה מבה"ח כסלו תש"מ

 

תוכן השיחה

הוראה מפירש"י שיש להזהיר גם את "ליצני הדור", אותם אלה שאומרים "אל תתגרה בגוי קטן" וכדו' — ‏ומצד שני מניחים את השו"ע ואומרים שהוא לא שייך לעניננו! * כשיש מצב של סכנת פיקוח-נפש — כלל ‏לא נוגע "דינא דמלכותא דינא"! * בשביל לשכנע את היהודים בחשיבות הסכם-השלום אמרו, שארה"ב ‏התחייבה לתת לישראל נפט במשך 15 שנה, דבר שכל תינוק בן-יומו יודע, שלא היה ולא נברא! * בפועל, ‏מצב הבטחון כיום, גרוע לאין-ערוך מכפי שהי' לפני כמה שנים — קודם שנחתם "הסכם השלום"!‏


האזן לשיחה

א. כשמתבוננים ורואים את המצב בעולם, מגיעים למסקנא וודאית ש"אין לנו שיור אלא התורה הזאת", אבל באים "ליצני הדור" ואומרים לבטוח באדם: מאחר שפב"פ נתן נייר, ופב"פ נתן הבטחה ופב"פ התנשק ואמר "אחינו אתה" - יכולים לסמוך על זה. זו שמחה גדולה, הגוי כינה אותו "ידידו" ו"אחיו" והוא מזמינו לבוא ולהשתתף בשמחה הנערכת על דברים שנכשל בהם! לכאורה, מדוע צריכים לדבר ע"ז, הרי זה ענין של "ליצנות", ענין שאין לו מקום בשכל הישר, יכולים לבטל את זה עם היד, ולומר שאין מה להתעסק עם זה?

ב. ע"ז ישנו הלימוד מפרש"י הנ"ל שצריכים להזהיר גם את "ליצני הדור". ישנם "ליצני הדור" כאלו שטיפסו עד שהם נתפסו בפרש"י, אז אין ברירה ומוכרחים להזהיר גם את "ליצני הדור" האלו. בא "ליצן" אחד ומביא ראיה מפרש"י, והשני מביא ראי' מהגמ' שאומרת "אל תתגרה בגוי קטן" ועאכו"כ "בגוי גדול", ולכן צריכים לעשות ענין זה וזה שמעמיד בסכנה קיבוץ גדול של יהודים (הרבה יותר מעשר יהודים)!

זה ענין שאין לו מקום בשכל הפשוט, בשכל אנושי, ועאכו"כ שאין לזה מקום בשכל האמיתי - שכל התורה. התורה פסקה דין ברור שכשבאים עכו"ם ומבקשים "תבן וקש" והם אומרים בפירוש שהם לא רוצים לעשות מלחמה אלא רק רוצים שיתנו להם "תבן וקש" ואח"כ הם ילכו לדרכם - שידעו שא"א לסמוך על זה. ובאם זו "עיר הסמוכה לספר" אז אפי' כששומעים שהם רק "ממשמשים לבוא" - "יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת", שזה מבהיל אותם ופועל ש"תפול עליהם אימתה ופחד".

מניחים את השו"ע בצד ואומרים שהוא לא שייך לעניננו! השו"ע הוא ספרו של הקב"ה, הוא רצונו של הקב"ה והוא פס"ד של הקב"ה - אז בדיוק כשם שא"א לנתק את הקב"ה מענין מסויים, ולומר שענין זה אין לו שייכות להקב"ה - כך לא יכולים לומר שענין מסויים לא שייך לתורתו. אין ענין בעולם שלתורה אין מה לומר עליו, מכיון ש"אסתכל באורייתא וברא עלמא", כל ענין שישנו בעולם הזה הוא רק בגלל שהתורה רצתה שהדבר יברא, וקודם הי' ה"אסתכל באורייתא" ואח"כ הדבר נברא בפועל. מזה מובן שכשאומרים שבענין זה התורה לא יכולה לחוות דעה, וזה ענין שאין לו שייכות לתורת היהודים - זה היפך התורה!

ג. ואין זה ענין שקשור עם רזין דאורייתא וסודות התורה, אלא זה פס"ד בשו"ע. וכמדובר כמ"פ, שכשהשו"ע פוסק שצריכים לשאול רופא ולפי זה יעשו בשבת וביוהכ"פ ענינים כאלו שע"ד הרגיל אסור לעשותם - אין הפירוש שעושים זאת מכיון שכך אומר הרופא, אלא עושים את זה מכיון שכך כתוב בשולחן ערוך. התורה אומרת שבענין זה צריכים לשאול רופא, ולאחמ"כ צריכים לעשות כפי שהרופא אומר, אבל לא בגלל שזוהי דעת הרופא אלא בגלל שכך דעת התורה.

וכפי שאומרים "ורפא ירפא - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות". "מכאן", מפסוק זה בתורה, יש לרופא "רשות" (לא רק לפי הפירוש הפשוט שבזה, שמותר לו לעשות את זה, אלא גם) נתינת כח ויכולת לרפאות.

וע"ד ענין "דינא דמלכותא דינא", שזה דין בשו"ע של הקב"ה (בחו"מ). זאת אומרת, שכשמדובר על ענין שנוגע ליהדות ואינו בניגוד לשלימות התורה, ולא נוגע לשלימות הארץ, ולא נוגע לשלימות העם - אז נותן הקב"ה כח ל"דינא דמלכותא" עד שזה נכנס בשו"ע של הקב"ה.

ד. מזה מובן שכשאחד בא וטוען היפך משו"ע באומרו שאין לזה שייכות עם שו"ע - זה היפך התורה. וכאמור לעיל, שהפסק של השו"ע הוא, שכשמדובר על "עיר הסמוכה לספר" ובאים לא יהודים ואומרים שהם רוצים "תבן וקש" - בטענה שאין ברצונם לעשות מלחמה אלא הם רוצים שלום, שיתנו להם רק "תבן וקש" ואז הם ילכו מגבול ישראל - אסור לתת להם להכנס לשם אפי' באופן עראי, כי יתכן ש"משם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

ומובן בפשטות, שהשו"ע לא צריך להבהיר איך הדין כשהם אומרים בפירוש שרוצים (לא "תבן וקש" אלא) את המקום ואת השטח שמסביב למקום, ומדובר על כזה מקום שאם יהי' להם את זה אז "משם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

ה. ולכן, כשמוסרים בשם מישהו שאמר שזה ענין שאין לו שייכות לשו"ע - אז ודאי שהוא לא אמר את זה, וזה שמוסרים בשמו ענין כזה הוא בגלל שהמוסר ענין זה לא מתאים. וכידוע הסיפור שהי' במעשה בפועל, שמסרו ענין בשם פב"פ ואח"כ כשבאו אליו ושאלו אותו: היתכן, איך אתה יכול לומר דבר כזה? אז הוא הכחיש דברים מעולם". אמרו לו: אם אכן לא אמרת את זה, אתה צריך לפרסם שמה שפב"פ מסר בשמך - "לא היו דברים מעולם"! אז הוא ענה: יוצא מזה חילול השם, מכיון שזה שמסר את זה הוא יהודי שמניח תפילין ושומר שבת ועושה גם ענינים טובים (נוסף על זה שהוא עושה ענינים בלתי-רצויים מכיון שהוא משוחד) - אז אם יפרסמו את זה יצא ענין של חילול השם!

יודעים מי ענה את זה, ויודעים על איזה ענין דובר, ויודעים מי הי' המוסר, ובכוונה מספר אני את זה כשזה מועבר ע"י הטלפון, כדי שימסרו את זה גם לאותם השניים: זה שלא הרשה שיגלו שאמרו בשמו ענין ש"לא היו דברים מעולם", וגם זה שמסר את השמועה, יכול להיות שזה ימנע אותו להבא והוא ידע ש"אמת מארץ תצמח" - לרמות אפשר רק לרגע, שניים או שלשה רגעים, אבל סוכ"ס האמת מוכרחת להתגלות. אז יתכן שזה יפעל עליו שמכאן ולהבא הוא ימסור דברים כהוויתן.

וכולי האי ואולי, אולי הקב"ה יתן לו זכות מיוחדת שהוא יבוא להרהור תשובה, ומהרהור תשובה הוא יבוא לתשובה בפועל באופן של חרטה על העבר. ובאותו אופן שהי' הקלקול יהי' גם החרטה על כך; שהוא יפרסם שמה שהוא אמר בשמו של פלוני [ועי"ז ישנו אחד שרוצה לסייע להעמיד בסכנה מאות ויותר יהודים, היל"ת, כפי שכבר ראו בפועל במלחמת יוכ"פ וכיו"ב] - טעות הי' בידי, ו"שגיאות מי יבין". והוא יבקש מחילה על זה, ביחד עם הקבלה טובה על להבא.

ו. בכלל הרי לא כדאי להאריך בענין של צער, ואפי' על-ידי דיבורים מועטים, אבל מוכרחים לדבר על זה מכיון שישנם כאלה שיוצאים החוצה וטוענים שעוד לא הי' כזה מצב טוב. עד שהם אומרים ענין שהוא שטות הכי גדולה - שידעו שיש נפט "מעל הראש" ורק כשמדברים באופן אחר בשביל הרואים וכו'. וכשרואים שהתירוץ לא מתקבל, הם אומרים שבארה"ב יש נפט "מעל הראש", וארה"ב הבטיחה שהיא תתן נפט.

כשאומרים תירוץ אמיתי - כולם אומרים אותו דבר, כי כשמתחשבים עם המציאות ועונים כפי שהדבר בפועל - מוכרחים כולם לענות באותו אופן, אבל כשאומרים דבר דמיוני - כל אחד מדמיין לפי מהלך נפשו! ובמילא, חושב מישהו, שמכיון שבאמריקה צברו נפט לעשרות שנים יכולים לסמוך על זה.

זוהי שטות שאפי' תינוק בן יומו (שמתמצא בנפט) יודע שלא תתכן כזו מציאות! בעיתונים בארה"ב כותבים מזמן לזמן שהנפט שנמצא בבארות בעובי האדמה יספיק לארה"ב ל-70-50 שנה ומכיון שהוא לא מתמצא (או שהוא רוצה לבלבל את השני), הוא מקבל את מה שכתוב בעיתונים והוא מפרש את זה שבאמריקה צברו נפט לחמישים שנה ושאמריקה חתמה שהיא תתן לא"י נפט 15 שנים רצופות!

איך יכולים לומר כזו שטות: רואים כעת באמריקה שאחד לוחם בחבירו ומחפשים את כל החסרונות, אחד על השני - ואף אחד לא נתפס על החסרון הזה שהכינו נפט לחמישים שנה כדי להבהיל את העולם, ורק זה שנמצא באה"ק (ורוצה להבטיח את הענין הטפל וטפל דטפל וכו' - עם ענין שאין לו שום שייכות במציאות) נפלו על ההמצאה שבמקום פלוני נדפס שבאמריקה יש נפט לחמישים שנה. כשמדובר על נתינה - כאן באמריקה לא נותנים, ולדעתו מחזיקים את הנפט וגורמים בהלה, ובגלל שחתמו על נייר יתנו נפט 15 שנים רצופות כדי שזה יהי' כפי רצונו?! ועד"ז אומרים עוד שטויות שאין בהם ממש!

ז. אבל רואים שב"עולם השקר" גם ענין של שקר מתקבל! וכידוע הפתגם, שדוקא כשאומרים שקר גדול - שקר כזה שאין אפשרות שיהי' במציאות - זה מתקבל. כשאומרים שקר קטן, ישנם כאלו שמאמינים וישנם כאלו שאינם מאמינים, אבל כשאומרים שקר גדול, חושב השני (ששומע זאת): הרי זה דבר בלתי מציאותי, ואעפ"כ אומר זאת אדם שהוא כבר מעל גיל עשרים שנים, ואדם שיושב על ה"כסא", והוא מצווה לכתוב ולהדפיס על כך ביודעו שזה "מילתא דעבידא לאיגלויי" - לא יתכן שהוא יאמר דבר כזה שכולם יודעים שזה לא כך. מוכרחים לומר שהדבר באמת כך, וזה שהוא לא מבין את זה הוא מצד קוצר המשיג!

והיתה שיטה כזו לומר דוקא כזה דבר שאין לו אחיזה בשכל הפשוט, וכולי האי ואולי, יתכן שזה יתקבל. ואכן ראו שישנם כאלה שדוקא בגלל שהם אומרים דבר שאין לו מקום בשכל כלל - הם מאמינים!

ח. בזמן ש"יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו", משחקים מי ישב על הכסא ומי ישב מתחת לכסא, למי יהי' כסא גדול ולמי יהי' כסא קטן - זה היפך התורה וגם היפך האמת והיושר והצדק וכו'. אבל הרי מדובר על ענין של פקו"נ, היל"ת, ולא רק של עשרות ומאות אלא יותר מכפ"מ ככה - היתכן שמתירים לעצמם (והשני אינו פוצה פה ומצפצף) לשחק עם שקרים ועם ענינים שהם קוראים לזה חצי אמת?!

אין כזו מציאות של חצי אמת: אם זה מנותק במשהו מן האמת - זה שקר! ועוד נותנים לזה שם: חצי אמת, שליש אמת, רבע אמת וכיו"ב - יתכן שיש לזה מקום בחכמת הלשון, אבל אין לזה מקום בחיי האדם, ובפרט כשמדובר על ענינים של פיקוח-נפשות.

ט. המצב העכשווי בכל הענינים: בטחון, יחסים בין לאומים ופקו"נ - נהי' שלא בערך לצד ההפכי לגבי המצב שהי' מה שהי' לפני כמה שנים, לפני חצי שנה, לפני חודש וכו'. וזה קשור גם עם מצב היהדות החרדית: מדברים שהמצב של היהדות החרדית יותר טוב מזמנים הקודמים, והוסיפו וכו', אז, רח"ל, גם שם זה לא כך! במקום שישבו וילמדו - מתעסקים עם כאלה ענינים שאינני רוצה לקרוא להם בשם שצריך לקרוא להם, ועושים זאת באיצטלא של יראת שמים!

כשמדברים שעבור זה יהי' עוד כמה לירות כדי להחזיק תלמיד בישיבה (בישיבה שלו דוקא, מכיון שלישיבה שניה הוא לא נותן, אלא א"כ ראש הישיבה נשמע לרצונו) ויבנו עם זה תורה - ועם כאלו תלמידים שבמקום לשבת וללמוד עושים ענינים אחרים עד לענין של הרמת יד ו"למה תכה רעך"! וכידוע מה שהי' באה"ק במקום פלוני עם תלמידי ישיבות, שכשהשני לא הסכים לשיטה שלהם, שהם חושבים שזו השיטה אמיתית (זה הלימוד זכות עליהם) - אז במקום לקיים מאמר חז"ל של "השכם והערב עליהן לבית המדרש והן כלין מאליהן" (הם לא עושים את זה, מדוע צריכים לחפש דרכים אחרות) - הם היכו אותו! יודעים מי היכה, ויודעים את מי היכו, ויודעים באיזה מקום באה"ק זה הי', ויודעים אצל מי התלמידים האלה למדו (או שלומדים היום ומחר)!

ונוסף לזה עוד ענין: שהתלמידים שהרימו יד על רעיהם באה"ק משפיעים (או שרוצים להשפיע) על תלמידים אחרים שגם הם יסגרו את הגמרא וילכו להכות את מי שנראה להם שלא אוחזים מהשיטה שלהם!

ובנוגע לענין של אחדות בין יהודים - הרי אומרים בנוגע לכמה דורות שאע"פ שהם למדו תורה בריבוי, בכ"ז, כשהם הלכו למלחמה הי' אצלם היפך הנצחון מכיון שביניהם הי' היפך השלום והיפך קירוב הלבבות. משא"כ בדורו של אחאב מכיון שהם עמדו במעמד ומצב של שלום ואחדות אז אפי' כשהי' מעמד ומצב שעבדו ע"ז - "חבור עצבים אפרים" - בכ"ז הי' הסדר שיוצאין במלחמה ונוצחין, בגלל שעמדו בתנועה של "חבור>", אהבת ישראל וקירוב הלבבות. שכל זה הוא מאמר המוסגר, והלואי שלא יצטרכו לדבר על כך.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM