ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
אור ליום ועש"ק ויצא יו"ד כסלו תש"מ

 

תוכן השיחה

התאספו יחד עשרה יהודים — ובמה הם מתעסקים?! — על העברת השלטון בחברון לידי האויבים! * ‏ישנם הטוענים שכיון ש"נצח ישראל לא ישקר" — א"כ, א"א להתחרט מ"הסכם השלום" שהרי חתמו על ‏חוזה. כיצד היו יכולים לחתום חוזה על דבר שכלל אינו שייך להם, אלא לכלל עם ישראל?! * במיוחד בנוגע ‏לחברון, שיש בה שני הוכחות על שייכותה ליהודים: א) שטר הקני' הכי תקיף, הכתוב במפורש בתורה בפ' ‏חיי-שרה; ב) שטר הקני' מימות אדמו"ר האמצעי שקנה עבורו נחלה בחברון!! * והגדילו לעשות: כשכבשו ‏את השטחים שלחו בהצעה לוושינגטון שמוכנים להחזיר השטחים — יהודי שומר תורה ומצוות, ע"מ ‏שהגויים יחשבו שהוא בא בשם התורה! * הנס הי' שהגויים לא הסכימו לקחת את השטחים, שהיות והגוי ‏אינו בעל-בחירה, מובן שהקב"ה עשה זאת! * אותו רב שפסק שמותר למסור את שטחי ארץ ישראל — ‏כששאלו אותו כיצד לנהוג שם בשנת השמיטה, ענה: שבתורה כתוב מפורש, שחלה שם קדושת ארץ ‏ישראל! * תמי' גדולה על אותה ועדה שהתכנסה למען חיזוק התורה והיהדות, ויודעים הם מפורש הפסק-‏דין בנוגע לשלימות הארץ — ומ"מ, לא הזכירו לא מיני' ולא מקצתי' על שלימות הארץ?!‏


האזן לשיחה

א. בימינו אלה רואים דבר מבהיל ביותר, ובפרט בנוגע לחברון וכיו"ב, שהוא ענין שלא יאומן כי יסופר; התאספו יחד כמה עשיריות מישראל - שאז (כפי שאדה"ז אומר שהוא שמע "מרבותי" [מהבעש"ט ומהמגיד]), אפי' שאינן עוסקים בתורה - שכינתא שריא עליהם - ובמה מתעסקים ועל מה מנצלים את השכל עם פלפולים ושקו"ט, לחשוב מה הוא הענין של חברון; האם זה ענין שכבשו את זה מאחרים, או שזה ענין שמשוחרר משלטון זר!

ולא מתביישים מעצמם ומאחרים, ואפי' לא מתביישים מהגויים שיודעים עכ"פ תושב"כ, ויודעים שאת חברון, מערת המכפלה עם השדה שמסביב למערת המכפלה - קנה אברהם אבינו עוד לפני מתן תורה, ושילם על זה ארבע מאות שקל כסף, ואח"כ נוסף הענין של כיבוש יהושע וכיבוש עולי בבל עם כל הפרטים שבדבר - נעמדים יהודים בפני כל עמם ועדה ועושים אסיפה מיוחדת, ומראים חריפות של "עם חכם ונבון" - כיצד מטהרין את השרץ, שכאן זה עוד למטה יותר מה"שרץ", שסברא זו היא באופן של למטה מטה באין ערוך.

ולא רק מטהרים את הענין, אלא מוציאים החלטה, היל"ת, שזה ענין שנמצא אצל אחרים והקב"ה הראה שהם הרי אינם רוצים להזכיר שם-שמים (שאז הרי לא היו מגיעים לכל השקו"ט כאשר קשורים עם "שמים"), ועל מה מנצלים ה"עם חכם ונבון" את מה שהקב"ה נתן ומבקש ש"נתתי לפניך את הטוב" - תנצל את שכלך ל"ובחרת בחיים" - על, רח"ל, לומר על חברון עיר האבות וכיו"ב על ארץ ישראל לגבולותיה - בכל הגבולות שהקב"ה הגביל את גבול העולם, והוא אמר שבדיוק כשם שא"א לשנות בין בוקר לערב "בוקר וידע ה'", ובדיוק כשם שאת ה"ויהי ערב ויהי בוקר" א"א לשנות, כך א"א לשנות בין ישראל לעמים. עד"ז א"א לשנות את זה ע"י גיור היפך ההלכה. שעל מה צריכים ללחוץ - לפעול על היהודים שגיור שאינו קשור עם ההלכה פירושו שמרמים את כל העולם גלוי לעין כל! זה לא "מילתא דעבידא לאיגלויי", אלא מלכתחילה אין לזה כל מציאות!

וע"ז גופא עושים אסיפות ומנהלים "עסקות", ומתווכחים על מה לדבר קודם; על ענין זה או על הענין השני או על הענין השלישי, כאילו שיש כאן "מציאות" שעליה מדברים! ועד"ז - הרי "מצוה גוררת מצוה" - נעמדים, [וכאמור, יותר מכמה עשיריות מישראל, שאז כביכול אין ברירה לשכינה ו"שכינתא שריא", ועומדת ונמצאת באופן של "שריא". שאם הוא הי' מלאך - לא רק שהוא הי' מרגיש את השכינה, אלא הוא היה בטל במציאות (כפי שאדה"ז מעיד), אבל הוא הרי אינו מלאך אלא נתנו לו שליחות כנשמה בגוף לעשות לו ית' דירה בתחתונים - אז הוא מהפך "שמים אור לחושך ומר למתוק"] ומנצלים את השכל שהקב"ה נתן, כדי לנסות לרמות את עצמם ולרמות את אלו שנמצאים סביבם, שזה ענין שניתן לשנות ולעשות מחברון - עיר האבות - ענין של שטח שנהי' משוחרר!

ב. קבלתי לא מזמן מכתב מיהודי מניו-יורק, יהודי שמונח בלימוד, ותמים, מדבר בתמימות, והוא הגיע עד כדי-כך שהוא התייגע ואסף מאמרי חז"ל שמהם אפשר להביא ראיה - לפי שטותיה - שמכיון שכבשו את זה, ומכיון שחתמו חוזה ו"נצח ישראל לא ישקר" - אסור להתחרט!

מה זאת אומרת? חתמו חוזה על דבר שלא שייך להם! זה נחלת כל עם ישראל, וכשמגיע מישהו, שיתכן שהוא בעל מעלות הכי גדול ומוכר נכסים של השני, וצועק שיש לו כוונות הכי טובות - ויתכן שיש לו - זה עדיין לא נותן לו בעלות ורשות למכור נכסים השייכים לשני, אפילו כשהשני הוא רק איש אחד, עאכו"כ כאשר "השני" הם אנשים רבים, עאכו"כ כש"השני" הם לא רק אנשים רבים של הדור הזה, אלא אנשים רבים של כל הדורות שקדמו, מתחיל מההבטחה בברית בין הבתרים שהקב"ה אמר "נתתי - כבר נתתי", כפי שמובא בכמה מפרשי חז"ל, עד שזה ענין שנוגע למעשה בפועל, שמאז נהי' "נתתי"!

באים וחותמים על שטר, ואח"כ מתעקשים שמכיון ש"לא ישקר" מוכרחים להחזיק בשטר זה, שלקחו (רוצים לקחת) רח"ל מדורות של בני ישראל - עשיריות דורות - את מה ששייך להם והם נותנים את זה לשני, יהי' השני מי שיהי'.

אפי' אלו המאמינים (ויתכן שזה כך) שבצד השני ישנם גם חסידי אומות העולם - האם אתה בעה"ב לתת נכסים וקרקעות ששייכים לעשרה דורות לפניך, ושיהיו שייכים לכל הדורות שלאחריך עד סוף כל הדורות?!

הקב"ה בחר בישראל מבין העמים, ובחר בארץ-ישראל מכל הארצות, וכפי שחז"ל מסיימים שהקב"ה אמר שאת הארץ שהוא בחר הוא יתן (והוא נתן) לאומה שהוא יבחר בה, וכך זה נשאר באופן של נחלת עולם! לאחר מכן "מפני חטאינו גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתינו", וכמדובר כמ"פ, ההדגשה שבזה היא, שאפי' בשעה ש"נתרחקנו" זוהי "אדמתינו"! וגם כשיש רח"ל מעמד של "חטאינו", זוהי "ארצנו"! זהו בזמן שהיה, וישנו כעת ענין הגלות - ורח"ל, לעת עתה, רחוקים עדיין מהענין של "אתחלתא דגאולה", כפי שרואים הירידה רח"ל מדרגא לדרגא! לא הי' עד עכשיו כזה מעמד ומצב שיעשו אסיפה מיוחדת של כמה עשיריות מישראל ושידברו באופן רשמי - דיון - על חברון, האם היא שטח משוחרר או שטח כבוש! והגרוע ביותר, שהעולם עומד מסביב ושותק!

אי-אפשר לומר שהדיבורים לא פעלו כלום. בזמנים עברו (ש"בזמנים עברו" מתכוונים לכמה חודשים קודם, חצי שנה קודם) יכול הי' להיות שיעשו מזה "סעודה", ויטפחו על השכם שיש "הישג" שיגיע לשלום אמיתי ושלום עד סוף כל הדורות, מפני שהראו לעיני כל, שהיהודים סוברים, רח"ל, שחברון לא שייכת ליהודים, ורק בדרך טעות, היפך דעת הצבא (שלמרבה הצער אכן כך היה), כבשו את זה!

ג. במילא שולחים שלוחים, ומציעים שיקחו את זה מיד בחזרה, כפי שהי' לפני כמה שנים! שזה מבטל מעיקרו את כל הטענות שרוצים לרמות בהם את עצמם, ועכ"פ את השני, שחושבים כך מכיון שאין דרך אחרת לשלום מצד המצב בעולם ומצד הלחץ, ולכן אין ברירה וצריכים לוותר.

אין לכך כל יסוד!

ידוע ומפורסם, וזה כבר נדפס, והכל מודים, שמיד לאחר שכבשו את ה"שטחים" (כך הם קוראים לזה. אך האמת היא ששחררו את זה, החזירו בגלוי, באופן גלוי לעיני כל העמים, את הנכסים עם הגבולות למי שזה שייך באמת) אז תיכף ומיד לאח"ז, לפני הלחץ, (וכשאף אחד מהגויים לא חלם שידברו איתם על לקיחה בחזרה!) שלחו אנשים בשליחות מיוחדת, ובחרו לשליחות זו יהודי שומר תורה ומצוות, ובכוונה, כדי שידעו שזה שעומד - מדבר בתור בא-כח של התורה, רח"ל.

ומה היתה השליחות? שיקחו בחזרה את מה שכבשו במלחמה של 67. שאז אף אחד לא חלם שתהי' מלחמה שני', לאחרי הנצחון שהיה באופן נסי, גלוי לעין כל, לא הי' שום לחץ מאף אחד! לא מדברים על לחץ מוושינגטון, אפי' מהערבים לא הי' לחץ, הם היו שמחים ממש מכך שלא נוגעים איתם ולא עושים איתם מה שהם היו עושים, לו רח"ל היה מצב הפכי! היחידים שאז התעקשו על כך, ולצערינו יש להם דעה גם עכשיו, אבל עכשיו נתפסו על קנה רצוץ, שמדוע הם עושים זאת מכיון שרוצים לעשות שלום. השלום מיוסד על שקר, מיוסד על לחץ, מיוסד על "חסד לאומים חטאת", וזה בכלל לא "חסד לאומים חטאת" - הם אומרים בפירוש שהם רוצים הכל! וגם על זה אין פוצה פה ומצפצף; מתווכחים האם השלום הוא באופן כזה או שהשלום הוא באופן כזה, צריכים לתת מדליה לאלה שעושים באופן של "שלום - עכשיו", מכיון שאין שום ברירה.

אם אתה עושה את זה בגלל לחץ - מדוע לא עשית את זה בשנת 67? ומדוע אינך מודה שרצית כבר אז להחזיר את זה? ולכן כשהיו בחירות היית צריך לומר שכשבוחרים בך - בוחרים אחד כזה שלא חזר בו מדעתו. הקב"ה נתן "הורית דרך תשובה", שמבלי הבט על כך שבמשך 119 שנה ושס"ד ימים היתה ההנהגה שלא כדבעי - אם הוא שב מדרכו (כפי שנאמר בנבואת יחזקאל באריכות), לא רק ש"אין מזכירין לו דבר וחצי דבר", אלא עוד זאת ש"זדונות נעשו לו כזכויות".

במה דברים אמורים? כשהוא התחרט על העבר, ואפי' שלא התחרט על העבר - עכ"פ צריך להיות קבלה טובה על להבא, אבל הוא אומר בפירוש "אכלתי ואוכל עוד"! ולא רק שהוא אומר, אלא עושה מזה שיטה, עם לחץ על היהודים, שיסכימו לכך. ואח"כ כשבאים לגויים ומדברים איתם כאשר אצלם אין אפי' אחד שידפיס את זה בעיתונים, אומר הגוי: שהוא לא מבין מה לוחצים? הוא אפילו לא חלם שיציעו לו את זה! הוא אמר את זה רק "לפנים". שאת זה מדברים על מה שהי' עכשיו במשך השבועות האחרונים (ואומרים זאת במלוא האחריות).

ד. הגיע לכאן בא-כח והוא דיבר בשם (בין אם הי' לו שטר בין אם לא הי' לו שטר), והוא הי' בעיר הבירה, בוושינגטון, אז כאשר הנציג של העיתונאים לא הי' לידו, שאלו אותו: היתכן, על מה אתה מדבר?! אנחנו לא חלמנו שתוותרו בגלל הדרישות שלנו, אמרנו את זה רק כלפי חוץ!

אינני יודע אם הוא ימסור זאת כאשר הוא יחזור לארץ-ישראל - כי אז יוצא שהוא לא מילא את שליחותו, ומזה גם מובן שהיתה לו טעות בהערכה.

וכאמור, זה הי' עכשיו (לאחר כל הלחץ ולאחר כל הענינים שאכ"מ להאריך בזה) שאמרו את זה אחרי הנצחון שהקב"ה נתן באופן ניסי - לא מצד "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", מיד בסמיכות בזמן שלחו שליחות: קחו חזרה את כל השטחים, כולל חברון עם ירושלים העתיקה וכו'! אז את ההגבלה הזו גם לא עשו! ואפי' אם כן היו עושים את ההגבלה על ירושלים העתיקה, אז אוי ואבוי! אבל עכ"פ זה שולל מעיקרו את כל הגישה הזו שרוצים לקשרה עם התורה, רח"ל, שמכיון שהשלום הוא ענין כזה וכזה ו"השלום עם הכלי" וכו' וכו' - אין כל ברירה. את זה טוענים אלו שרצו למסור את השטחים מיד לאחר הנצחון הכי גדול!

ה. ה"מזל" הי' שהקב"ה הראה נס ועמי הארץ לא רצו לקחת!

שהרי לגוי אין בחירה, הם מתנהגים כפי רצונו של הקב"ה. ליהודי יש מתנה גדולה ש"הן האדם הי' כאחד ממנו", כפי שאדה"ז מפרש זאת בלקו"ת שזה ענין הבחירה שנמצאת רק אצל מהות ועצמות שלא קדמה לו עילה וסיבה ח"ו, ועד"ז יש בחירה חופשית לגמרי אצל היהודים, אבל הוא צריך לנצל את זה - ל"ובחרת בחיים"!

אמנם החובל בעצמו פטור בדיני אדם, אבל כאן הוא חובל ביהודי שני, וחובל בכל היהודים, כולל כל היהודים במשך כל הדורות!

וכאמור, אין פוצה פה ומצפצף!

וזוהי ההוראה שלוקחים כח במיוחד מיום ההילולא הזו של בעל יום ההולדת ויום ההסתלקות: בעומדו תחת שלטון ה"צאר" בממשלה שבה היו רדיפות לגבי דת, תורה ומצוותיה (נוסף על הרדיפות שהיו בפרנסת בני ישראל, וכידוע ומבואר בספר דברי הימים לבני ישראל גודל הדחקות שהיתה בימיו בפרנסה כפשוטה, בגשמיות כפשוטה), הוא גבה כסף מהיהודים, מהעניים, והוא אסף את הכסף ושלח לארץ הקודש, והוא ציוה לקנות שטחים בעיר האבות חברון, והוא אמר שזה יהי' נחלתו מכיון שזה שייך לו עם כל הפרטים שאכ"מ להאריך בזה.

מדוע הסיפור הזה הגיע אלינו? זהו גם בהשגחה פרטית, כתורת הבעש"ט שילמדו מזה משהו: שאפי' שעומדים במעמד ומצב בדומה למעמד ומצב שהי' בגשמיות בתקופת ה"צאר" ברוסיה - צריך שיהי' לאדם את התוקף, מכיון שהקב"ה נותן לו את התוקף, שבלי להסתכל על רצונותיו, ובלי להסתכל על הטבע שלו, ובלי להסתכל על החינוך שלו ובלי להסתכל על המלעיגים שסביבו - צריך שיהי' לו את התוקף לומר בגלוי שאין מה להתווכח מהי חברון - היא שייכת לארץ ישראל לגבולותיה!

וחברון היא בתוך ארץ ישראל והיא ענין עיקרי בארץ ישראל, עם כל הפרטים שצריכים להאריך בזה. הגויים יודעים על הענין הזה לא פחות, להבדיל, מהיהודים. וכאמור לעיל, לפני כמה שבועות טענו לבא-כח של הממשלה שם (הוא הי' בוושינגטון): אתם נותנים יותר ממה שמצפים מכם!

וההדגשה בזה מה שאומרים שרואים ענין של פועל: ישנו עדיין שטר הקניה בנוגע לשטח של חברון, עאכו"כ שישנו עדיין ה"שטר קניה" הכי גדול ותקיף שזהו הענין כפי שכתוב בתורה, ועד"ז הוא לא רק בנוגע לחברון. וכאמור לעיל, ישנם כאלה שמצד התמימות שלהם - מצד איזה סיבה שתהי' - מתווכחים אתם, ורוצים שיכתבו - או עכ"פ בע"פ - שאמנם אין זה בנוגע לחברון וירושלים העתיקה, אולי שיתווכחו על מקום אחר בארץ ישראל!

ו. אח"כ באים לאותו רב שרוצים להוציא ממנו את הפס"ד, ושואלים אותו אודות השטח שהוא רוצה, רח"ל, לפסוק שמותר למוסרו חזרה: מכיון שנמצאים בשנת השמיטה כיצד צריכים לנהוג שם בשמיטה? הוא עונה: אתה הרי עם-הארץ מה אתה שואל שאלה? תסתכל ברמב"ם, תסתכל בכל הפוסקים, תסתכל בתושבע"פ, תסתכל בתושב"כ ותראה שזו ארץ-ישראל, הארץ המקודשת שחלה שם חובת שמיטה, וכך עשו לפני שבע שנים, וכך עשו בעשר שמיטות לפני שבעים שנה, וכך עשו במשך כל הדורות; בשטח זה נהגו בקדושת שביעית, מכיון שזו ארץ היהודים זוהי ארץ קדושה!

ובה בשעה, באותו יום, רוצים להוציא ממנו פס"ד שמותר למסור שטחים, ואח"כ הוא אומר בנוגע לשמיטה שזו "עם-ארצות" לעשות בכלל ספק בנוגע לשטח הזה! והוא אומר על כך שאין זה דבר שצריכים להתפלפל בו ושצריכים שיתאסף ועד שלם ולעשות בי"ד שלם, ולחכות עד שיגיעו אליו - אלא זהו "דבר שהצדוקים מודים בו" - זה כתוב בתושב"כ!

וכאמור, שהעולם מסביב עומד ושותק! ושמחים, ומשחקים, ויש להם הנאה מזה שהם מתפלפלים בתורה, ויכולים להראות שהתורה יכולה ללכת אחרי הצדק והיושר של אומות-העולם, שרח"ל שלא יגעו בשטח ש(כלשונם) כבשו ממי שזה שייך אליו!

שכאמור, זה [כנראה הכוונה לפקו"נ] בנוגע לחברון ובנוגע לשאר השטחים - אפי' שבחברון היהודים לא נותנים ליהודים להתיישב שם, ובמילא רובו ככולו שם לא יהודים - עאכו"כ בנוגע למקום שחיים שם יהודים, ומעמידים אותם רח"ל בסכנה בפועל! וכמדובר כמ"פ הפס"ד ברור (אפי' לשיטת אלו שאומרים את כל הענינים המסולפים, אפי' שבפועל זה בחו"ל), שכאשר באים על עסקי "קש ותבן" ויש חשש ש"תפתח הארץ לפניהם", וזה סכנה ליהודי אחד ויחיד - ואפי' כשזה רק שמועה בעלמא, "ממשמשים ובאים" - הדין הוא, אפי' בשבת, שצריכים לקחת נשק ולעמוד בכל התוקף ולומר: לא!

וכאמור, ההנהגה היא בדיוק הפכית: לוחצים שיקחו את זה! אלא שעושים זאת בחשאי, ואח"כ מתחילים לחלק: שמיטה - תשמור, אבל בזה אל תעמוד כנגד זה, מכיון שזה ענין שיהי' נוגע לתלמיד זה ולתלמיד שני וכיו"ב, והוא מקבל את הטענה. והראי' היא: שהוא כותב את זה!

ז. מתעוררת השאלה: אם המעמד ומצב הוא כ"כ ברור, כיצד באמת מגיעים לכך שכותבים? הלימוד היחידי הוא: ישנו סיפור מחסידים או מאמר (שאינני יודע בשם מי הוא נאמר, אבל נראה שיסודתו בהררי קודש, יתכן שזה א' מהרביים [מר' פנחס מקוריץ או מהרביים וכיו"ב]), שכפי שהמאמר סופר (ומסתמא זה כבר נדפס בפוליש'ע ספרים) בנוגע לענינו של הבעש"ט ששמו הי' "ישראל" ואמרו שזה בדומה למה שחסידות מבארת בכמה מקומות שכשישנו רח"ל אדם שנמצא במעמד ומצב ששום רפואה כבר לא עוזרת לו, כי הוא במעמד ומצב של התעלפות, יעשו את כל האפשרויות לעוררו מעלפונו - שזה יכול להיות ההתחלה עד שתהי' לו רפואה שלימה - ואם זה לא עזר, אז יש עצה שילחשו לו באזנו את "שמו אשר יקראו לו", ומכיון ששם קשור עם עצם הנפש שהיא למעלה מהכוחות הגלויים שלה כפי שהם מתפשטים בגוף שבהם שייך מצב של התעלפות - ומעצם הנפש נמשך לכוחות המלובשים בגוף עד לכוחות הגלויים, עד שהוא מתעורר מעלפונו.

וממשיך במאמר: מדוע זה הי' דוקא בזמן הבעש"ט? והוא אומר על דרך המשל, שעד אז לא הי' כ"כ מצב של התעלפות. אך זה גופא דורש ביאור? והביאור בזה הוא: עד אז המצב ביהדות לא הי' כ"כ ירוד, מכיון שלא היו עדיין הדורות של אחרוני האחרונים, במילא עדיין הרגישו באמת את הכאב ויכלו עדיין לסבול את זה, מכיון שמצב היהדות עוד לא הי' ירוד עד כדי-כך. ולאחר שהיו "ראשונים כמלאכים" ואח"כ "אחרונים כבני אדם" - הגיעו אחרוני האחרונים, עוד יותר נמוך מזה רח"ל, ומזה נהי' מצב היהדות עוד יותר נמוך.

וכאמור, שאין זה ח"ו רק בנוגע לחלק חשוב מישראל - הגאולה העכשווית תלויה במעמד ומצב היהדות אפי' של יהודי אחד ויחיד: א"א לצאת מהגלות, מהגלות העכשווית, כל עוד שלא יכולים לקחת כל יהודי שנמצא בדורינו זה! "ואתם תלוקטו לאחד אחד" - שהקב"ה נוטל בזרועו, כביכול, כל אחד ואחד, ואז יהי' "ושב ה' אלקיך את שבותך" - "והשיב לא נאמר אלא ושב", אז השכינה תצא עם כל יהודי ועם כל היהודים מהגלות!

אז אצל אותם יהודים מועטים, המצב והכאב על מצב היהדות הוא עד כדי-כך שהקב"ה ראה שבאם ירגישו את הכאב לא יוכלו לסבול את זה, ולכן הקב"ה עשה שיהי' באופן של התעלפות (בדומה למה שקורים עכשיו: הרדמה חזקה ביותר). שמתי הגיעו לכזה מעמד ומצב? זה החל מהדורות הכי אחרונים שזה התחיל מזמן הבעש"ט, שלכן הי' אז הגילוי של אחד שהי' לו שם זה, והוא הי' "לוחש" באזנו של כל אחד ואחת מישראל - הוא הסתובב בעצמו בכפרים ועיירות ומושבות והזכיר שצריכים לומר "ברוך השם" וכו' כידוע הסיפורים בזה.

שזהו הלימוד-זכות יחידי שיכולים למצוא על כזה מעמד ומצב איום ומבהיל! עד כדי-כך שבאו אלי ושאלו: נכון, לכאורה זהו תירוץ מספיק! אוי ואבוי שיש כזה מעמד ומצב שצריכים להגיע לכזה תירוץ!

ח. כשמגיעים ומתאספים כמה עשיריות מישראל וכל אחד מהם וכולם יחד שומרי תומ"צ, והכינוס והאסיפה שלהם היא לשם חיזוק התורה והיהדות, ומעבירים את הפרשה בכל שבת ושבת, גם בשבתות שמדובר בהם על הגבולות של א"י לגבולותי', וחלק מהם קוראים את העיתונים ויודעים על מעמד ומצב העולם - אז היתכן ששלשה ימים היו ביחד, דיברו על כל הענינים הכי חשובים, וחשובים באמת, וקבלו החלטות טובות, ועל המעמד ומצב שקשור עם פקו>"נ ממש של עשיריות, רח"ל, ועוד יותר מעשיריות מבני ישראל לא מזכירים, ואין פוצה פה ומצפצף! ואח"כ מדפיסים דו"ח, ומדפיסים אח"כ שקבלו החלטות טובות, ואכן טובות באמת, מבלי להזכיר אפי' מלה אחת ויחידה!

אינך רוצה להזכיר בגלוי? מה הפירוש שזה לא בגלוי, הרי כבר יודעים מזה! זה הרי נתפרסם בכל העולם כולו, א"א לעשות סוד מכך!

התירוץ היחיד שיש לי על כך, הוא: מאחר שהם כבר אחרי בר-מצוה - לך ושאל אותם! מה אתה שואל אותי, שאני יענה להם! לך אליהם ותשאל!... ענו לי: הוא כבר עשה... שאלתי אותו: מה נעשה מזה? אז הוא ענה: שאין כאן המקום להאריך בזה, בהזדמנות שני' וכשיהי' מעמד ומצב אחר - הוא ידבר אתו גם על הענין הזה! אבל בינתיים "שלום עליך ישראל", שילמדו תורה ויקיימו מצוות ויקבלו החלטות טובות ויבצעו את ההחלטות בפועל וכו'.

אמרתי לו: אתה הרי יכול לשאול אותו: הרי כתוב דין בשו"ע שזה ששותק או זה שמחכה עד שיבואו אליו וישאלו - אומר על כך השו"ע פס"ד מהו התואר שלו! והוא יודע גם מזה!

(כ"ק אדמו"ר חייך ואמר): מכיון שהוא הי' יהודי שיודע ללמוד, הוא ענה לי גם על זה: "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע" כך צריכים לנהוג במקרה הפוך, הוא יודע מה יעשו עם השאלה במילא הוא יעשה כך וכך. טענתי אליו: אבל זה לא ע"פ שו"ע? "לא תעמוד על דם רעך" אין הפירוש שצריך להיות דוקא "לא תעמוד" כשהוא יפעל בכך, אלא אם יש ספק, וספק-ספיקא, ואלפית הספק, משהו "שמץ מנהו" שאולי המחאה תועיל - אז הוא מוכרח לעשות זאת ע"פ פס"ד ברור בשו"ע!

ט. וכאמור, לא עוסקים כאן בענין של שקו"ט ופלפולים. וכידוע שהי' זמן שלא היתה ברירה, ואז התווכחו כיצד הבול נדבק. וכמדובר פעם בארוכה: הי' סיפור שסיפרו בזמן "משפט בייליס" ברוסיה, שאז הרי הי' מעמד ומצב ברור לגמרי, ואעפ"כ התווכחו האם צריך להאשים אותו או לא. כשהגיעו לקטיגור ואמרו לו: היתכן?! הרי כתבו לך מכתב, ושם (במכתב) נמנו כל הראיות לפי החוק של ה"לאומים" (אוה"ע) שהאשמה מושללת כל יסוד וכו'? ומכיון שלא הי' לו מה לענות, אז הוא ענה: אבל אתם יודעים באיזו מעטפה הי' המכתב מונח? ברוסיה היו בולים עם דמות פני המלך, וזה ששלח את המכתב הדביק את הבול על המעטפה כשהפנים כלפי מטה! זו היתה התשובה שענו בנוגע למשפט בייליס! הבול הודבק כשהפנים למטה!

מי מדבר על בול עם פנים למעלה, פנים למטה?! אינך צריך לשאול אף אחד! השו"ע נדפס בצפת על-ידי מרא דארעא דישראל מ"מרא דארעא דישראל", ה"בית-יוסף", ואח"כ זה נדפס, ושם יש פס"ד ברור וזה כתוב "מילתא בטעמא". הוא לא אומר חוק ללא טעם שאז יכולים להתווכח מהו הטעם, הוא אומר את הטעם: "תפתח הארץ לפניהם".

- שלכן מביאים זאת גם הפוסקים שמדברים על דיני חו"ל, אע"פ שבמסכת עירובין יכולים להתווכח אם זה שייך על עיירות ישראל שבארץ ישראל או גם בחו"ל, אבל מפרשי הש"ס מביאים את זה (וכן בשו"ע זה מובא) בנוגע לדיני חו"ל גם בזמן הזה ללא שום נפק"מ, והכניסו זאת בהל' שבת וכיו"ב, וכתוב על כך הטעם: "תפתח הארץ לפניהם"!

- במילא, אין מקום לתרץ שהמדובר על שטח כזה וכו' האם לפלוני כוונה כזו או כוונה אחרת, האם המדובר על שטח כבוש או על שטח משוחרר - בחו"ל אין שום שטח שהי' מלכתחילה ליהודים! אומרים בפירוש שזה (חו"ל) "חוץ לארץ ישראל", כשהיהודי נמצא בחו"ל, הוא נמצא מחוץ ל"אדמתנו" ו"ארצנו", ואעפ"כ פוסקים שם, שמכיון שנמצאים כך וכך יהודים (ובשביל פקו"נ מספיק יהודי אחד ויחיד), אז כש"תפתח הארץ" - שהארץ מצד עצמה שייכת לאחרים ע"פ יושר, ע"פ מעמד ומצב בהווה מכיון שזהו חו"ל, אבל מכיון שהיהודי יושב שם ו"תפתח הארץ לפניהם" - אז ישנו הדין עם כל התוקף וכו'!

וכמדובר, ולסיים בדבר טוב: שבהנ"ל מדובר על עיר חברון שנקראת "עיר האבות" אפי' בפני עמי הארץ שקוראים בתנ"ך, אע"פ שהם אינם יודעים מהו ענינה של "תורת חיים" - הוראה בחיים, מכיון ש"מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל", אבל הם יודעים על התנ"ך ("בייבל") ויודעים שהפירוש הוא ש"המעשה הוא העיקר", שבדומה לזה הוא גם בנוגע לפירוש שהוא כפשוטו.

וכאמור לעיל, שלפני כמה שבועות התפלאו בעיר הבירה בארה"ב על זה שנותנים יותר ממה שרצו! ויותר ממה שרוצים עכשיו! לא כמו "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים".

וזה בא בהמשך להאמור לעיל, שמזה גם ההוראה עם הנתינת כח עם התעוררות מיוחדת שנכנסים ליום הגאולה של אדמו"ר האמצעי, שזה קשור עם יום ההולדת ויום ההסתלקות שלו, שאז "כל עבודתו אשר עבד בו במשך ימי חייו עומד בגלוי, ופועל ישועות בקרב הארץ", אפי' "בגלוי" שנמשך למטה מקליפת-נוגה כפי שהוא אומר באגה"ק, אבל צריכים שהיהודי לא יפריע! ואח"כ היהודים ודאי יעזרו, והעיקר ש"הקב"ה עוזרו", שאז תהי' התעוררות מיוחדת, ומחברון מתפשט שבכל מקום שיש יהודי זה נעשה "ארץ", ד' אמות מארץ ש"רצתה לעשות רצון קונה" כפי שהרמב"ם פוסק.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM