ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
י"ט כסלו תש"מ

 

תוכן השיחה

ישנם השואלים: הרי "דינא דמלכותא דינא" וא"כ צריך לציית לממשלת ארה"ב בנושא השטחים ולא להלכה ‏בשו"ע (סשכ"ט) — ע"ז ישנם ב' תשובות: א) "דינא דמלכותא דינא" תקף רק בענינים שלא עומדים ‏בסתירה לשו"ע; ב) לא יכול להיות ש"דינא דמלכותא דינא" יסתור שו"ע, כי זה עצמו פסק בשו"ע * במקום ‏לנצל את התוקף ל"אל יבוש מפני המלעיגים" משתמשים בו כנגד התורה ול"ונהי בעינינו כחגבים" — שזה ‏גורם: שמסרו שטחים בלי הגבלה, ועד שאפילו במקומות שכולם מודים שהם של היהודים, כמו חברון ‏ושכם, לא מתירים ליהודים להתגורר, ואין פוצה פה ומצפצף!! * המצב העכשווי הוא איום ונורא וגם המצב ‏לעתיד הוא איום ונורא — והכל בגלל אותם "מסיתים ומדיחים" אשר הם ה"א-ל זר אשר בקרבך"!‏


האזן לשיחה

א. ישנם כאלו שרוצים להלביש כל דבר באיצטלא של יראת שמים, ולכן טוענים: מכיון שנמצאים בארה"ב - צריכים לציית למושל המדינה, ובמילא צריכים לשאול אותו כיצד להתנהג, ובמיוחד שהדין הוא - "דינא דמלכותא דינא".

ובמה שזה נוגע לשו"ע, שהרי ע"פ שו"ע ארץ ישראל שייכת ליהודים בגבולותיה המפורטים ב"תורת אמת" שהיא "תורת חיים" - הוראה בחיים.

ועל זה מתוסף עניין עיקרי: כמדובר כמ"פ, שיש דין בהל' שבת - שזה מודגש ביותר בשנה זו שהיא שנת השמיטה, שנה שכולה שבת - שאפי' אם הי' שטח בחו"ל בדוגמת השטחים שבסיני - שהם מחוץ לגבול - ויש שם סכנה "שמא תפתח הארץ לפניהם", ואפי' אם זה רק "חשש", ואפי' כשהם רק "ממשמשים ובאים", והם אומרים מפורש שהם רוצים להכנס באופן עראי לקחת לא יותר מ"תבן וקש" ואח"כ ילכו למקומם - אזי צריכים בשבת ליטול נשק, ולהעמיד בכל התוקף.

והדין הזה שייך גם בחו"ל, ושייך לכל הזמנים ולכל המצבים שבהם האדם נמצא, ואפי' אם הוא ירא-שמים - יש לו את הזכות לעמוד בתוקף בעניין עיקרי של התורה ומצוותיה - פיקוח-נפש! מכיון שמדובר כאן ב"שמא תפתח הארץ לפניהם", והוא מתעקש בתוקף על השטחים שבסיני שעל-ידם יכולים לבוא לסכנה ש"תפתח הארץ לפניהם", ועאכו"כ בשטחים שנמצאים בתוך ארץ ישראל.

מתעוררת השאלה: ישנו פסק שסותר, לכאורה, את הדין האמור, והוא: שצריכים לצית למלכות מכיון ש"דינא דמלכותא דינא"?

וע"ז עונים שתי תשובות:

א) "דינא דמלכותא דינא" תקף רק בענינים שהם לא בסתירה לשו"ע, אך כאשר זהו נגד דין בשו"ע - אין תוקף ל"דינא דמלכותא".

ב) יתירה מזו: זה ש"דינא דמלכותא דינא" וצריכים לקיימו - אין הכוונה שצריכים לקיים את הדין בגלל שזהו דין המלכות, אלא (צריכים לקיים את הדין) בגלל שזה דין מפורש בשו"ע חו"מ, שזה כלול בתורה שמשה קיבל מהקב"ה בסיני שימסור הלאה לכולם - גם לגויים, את הדינים המסורים להם - ולכן הוא מקיים את ה"דינא דמלכותא".

ומזה מובן, בפשטות שלא שייך שזה יהי' בסתירה לשו"ע - מכיון שכל הסיבה שהוא מקיים את ה"דינא" זהו מפני שזה דין בשו"ע.

דוגמא לדבר: כשרופא מומחה אומר לאדם, לעשות בשביל פלוני מלאכה בשבת ויוהכ"פ, שאז הדין הוא שהוא צריך לעשות את המלאכה, ואדרבה: עי"ז מיתוסף בשמירת השבת, וזה נהי' דין בהל' שמירת שבת, כמבואר בארוכה בכמה אחרונים באיזה אופן זה נהי' דין בקדושת השבת - הנה הוא לא עושה את המלאכה בגלל שהדוקטור אמר לו לעשות מלאכה, אלא בגלל שע"י שהדוקטור אמר לו לעשות את-זה - זה נעשה דין בהל' שבת, ולכן הוא עושה את-זה בגלל שהשו"ע פסק שצריך לעשות.

ועד"ז בנוגע לעניני בטחון: שכששואלים אצל מומחה לעניני בטחון, והוא עונה (ולא משנה איך הוא מתנהג בשאר הענינים, מכיון שיש חזקה ש"אומן לא מרע אומנתו" ובפרט ב"מילתא דעבידא לאיגלויי") ואומר שהעניין הזה נוגע ל"תפתח הארץ לפניהם" - אזי נוהגים כך לא בגלל שאותו "גנרל" ואותו מומחה אמר כך, אלא מכיון שכך הדין בשו"ע או"ח שבמצב כזה צריך להתנהג באופנים מסויימים.

אך אותו אחד חושב מה יהי' הלאה - שהוא הרי צריך להתראות עם האינו-יהודי, שאצלו מונח אחרת ושרוצה גם שילחץ על ארץ ישראל שיעשו אחרת, והוא הרי צריך להגיע לטובה שלו מכיון שנמצאים בגלות תחת שרו של אותה מדינה, ועד שגם צריכים להגיע אליו בנוגע לעניני ארץ ישראל.

אבל כשעומדים בתוקף - כדרישת התורה, ולא מצד "כחי ועוצם ידי" - ולא מתביישים, אלא אומרים את האמת שהתורה כך ציוותה - הוא נותן לו את כל הכבוד, ואומר לו שהתורה אומרת שצריך לעשות ההיפך ממחשבתו של מושל המדינה, וזה יביא לתוקף המדינה שלו, נוסף ע"ז שזה יביא תוקף לארץ ישראל ולעם ישראל היכן שהוא נמצא.

ב. נמצאים כעת בזמן "מוזר" ובמצב איום ונורא, וכפי המדובר בארוכה אודות מה שהי' כשהגיעו לוושינגטון ששם הסכימו לתת למצרים את בארות הנפט בעלמה וכיו"ב, ועד"ז בשטחים אחרים. ושם התפלאו: היתכן?! איך אתם מוכנים לתת כזה דבר? אף אחד לא שיער - אפי' מצרים - שיקיימו את התנאי, שלא הי' לו מראשיתו שום תוקף מכיון שזה נגד היהודים היכן שרק יימצאו, ומי שחתם על זה אינו בעל-הבית על אותם שטחים, אלא "לה' הארץ ומלואה", "וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". ולמרות שאין זה בגבולות ארץ ישראל, בכ"ז זה חלק בחו"ל ששומר על ארץ ישראל, ועל-ידי מסירתו יכול ח"ו להווצר מצב ש"תפתח הארץ לפניהם".

ונוסף ע"ז מתנהגים באופן מבהיל: אוספים כספים בשבילם ע"י ששולחים שלוחים על פתחי עשירים ועניים כדי לאסוף עוד דולר, ועוד עשרה דולר, ועוד אלף, וטרודים בזה ועושים אסיפות עבור זה.

ואפי' את הזמן הקבוע להחזרת השטחים - לדעת הטועים (התועים) - הקדימו, ופרסמו שמחזירים את השטחים כמה חודשים קודם. ומתנחמים בזה שעושים מזה "הישג" כדי לקרב את השלום שהובטח על הנייר, שבאותו הסכם הוסכם שהנפט שישאבו מאותם בארות שהיהודים עצמם כרו (והפעילו אותם ע"י המכונות שלהם שנקנו בכסף יהודי) - יקנו היהודים בחזרה ועוד במחיר יקר יותר מהתעריף הרגיל של הנפט.

וכבר חישבו שהחודשים שהקדימו את ההסכם עלו בעוד מליוני לירות. ובכלל כל ההסכם הזה, הוא נגד וושינגטון וחברותיה שלא רוצות שמצרים תתחזק, מפני שאז מצרים לא תזדקק כ"כ לארה"ב - שזהו טעם פשוט וגלוי.

והשתמשו עם ה"עם קשה-עורף" כדי שלא ליבוש מפני המלעיגים - קשה-עורף נגד השכל הפשוט, קשה-עורף נגד השכל הישר, והעיקר נגד שכל התורה.

ולא נותנים להם "סתם" את השטחים, אלא באופן של "מהדרין מן המהדרין" - כמה חודשים קודם הזמן שסוכם, ואומרים שזה מראה שהיהודים הם "רודפי שלום".

מה זאת אומרת "רודפי שלום" כשזה בא על-חשבון נשמות יהודיות ופיקוח-נפש? וכן הכסף - נותנים להם כסף שהיו צריכים לתת למוסדות תורה ויראת-שמים או לעניני בטחון ודברים הנחוצים לכל.

ועד כדי-כך, שעושים דברים שאף אחד לא שיער שעד כדי-כך יגיעו, כמו שכאשר אחד מהבאי-כח של הממשלה חזר (מחו"ל) עשו מדבריו "רעש" גדול, שרואים שהיהודים הם עם כ"כ "יקר" ורודף שלום, עד שמוכנים לשלם מאות מליוני דולרים תמורת נפט ששייך להם, וכ"ז מרצונם ללא לחץ.

אלא שזה נכתב על נייר שמכתחילה לא האמינו ולא רצו שיעמדו בזה - ולא מפני "אהבת מרדכי" אלא מפני שלא רצו שמצרים תסתדר ללא החסדים של וושינגטון ולונדון וכיו"ב.

ואז בא הדבר העיקרי של ההסכם, שכל ההכרזות עזרו שכשחתמו על החוזה האומלל שנקרא על שמו של דוד - עשו מסיבות עם שרים ורבנים מוזמנים, ונתנו מזל-טוב, וציוו לעשות מסיבות גם בחו"ל על אותו הסכם שאימלל את היהודים ויחד אתם את הגויים.

והלואי שיפסקו הצרות שנוצרו מההסכם, היל"ת, שמשתיקים אותם כדי שאף אחד לא ידבר עליהם, ורק כשעיתונאי לא-יהודי מגלה אותם ומפרסם אותם ב"טיימס" - אין ברירה ומגלים אותם.

ו"מצוה גוררת מצוה" את הכשלון הגדול ממה שיכל להיות בשכם, שכל הזמן טענו ששכם שייכת ליהודים והיא מהמקומות הספורים שעם-ישראל קנה בכסף מלא, וזה נכתב גם בתורה שגם הגויים מודים שהיא "תורת אמת", ובכ"ז, אין מניחים (לא לגויים, אלא) ליהודים לגור בשכם!

מנצלים את הקשיות-עורף והמסירות-נפש המושרשים ביהודי כדי לא להניח ליהודים לגור בשכם בחברון, ובירושלים העתיקה שכתוב בתנ"ך שדוד המלך קנה את-זה מארונה המלך, ושילם בכסף שגבה מכל השבטים - ולכן היא נחלה שאינה מתחלקת לשבטים. שזה לא מדובר על ירושלים החדשה שמחוץ לחומה, אלא על ירושלים העתיקה ומקום המקדש.

ועד"ז בנוגע לחברון ושכם, ששם היו כשלונות שנים וחודשים קודם, ולא הסתפקו בזה עד שהגיעו לכשלון גדול יותר שבו איבדו את התוקף של "גאון יעקב", ואת הקומה זקופה, וכל האופנים שזה יכול להקרא - שזה קרה בימים האחרונים עם המפקד של שכם.

או שלא מתחילים, או שמתחילים ומסיימים - ושם התחילו כבר עם החלישות של "ונהי בעיננו כחגבים", ולכן מיד כשרמזו לאחר-מכן ממקום מסויים כך וכך, החלו לדון לכאן ולכאן, והסיום נעשה ע"י שכתבו על דף בארוכה את הטעמים לכאן והסברות לשם, שכולם יודעים שלא זה המצב, ולא אלה הסיבות.

והטעם היחיד הוא: "ונהי בעינינו כחגבים"!

ועל זה מגיעה ההצטדקות, שכתוב בספרי מוסר שכשהפיקח (היצר-הרע) מגיע לאדם ואין לו שום דרך להכשילו לעשות ההיפך מרצון ה', אז הוא מביא לו היתר מפורש מהתורה: שכתוב בגמרא "עבר ושנה נעשה לו כהיתר"! וא"כ, היות שכבר חטא בדבר שלש פעמים - הרי הגמ' אומרת שלגביו אין זה איסור, אלא "לו" - הרי"ז "כהיתר"!

שזה טוב בדרך הצחות, כששני בחורי-ישיבה מתנצחים בדברי חידוד; אך כאן מדובר אודות עניין של פיקוח-נפש, וכל ההסברים שהוא אמר כך וכך והבטיח מפורשות - וגם אם יכתוב בכתב - שוברו הי' בצדו: מיד כשהגיע לביתו עשה חגיגות ומסיבות ושם הסביר מה היתה כוונתו, ופרסם זאת. ואפי' בלא פרסום - כל אחד מבין שהוא לא יכול להתחייב, מכיון שהוא לא מנהיג ולא שר ואפי' לא סגן שר.

ובימים האחרונים לא הסתפקו בכשלון של "עלמה", שבכל יום משלמים להם את הסכום שאוספים על פתחי נדיבים, כסף שהי' צריך להגיע למטרות טובות ולדברים ישרים וצודקים, ונותנים את-זה עבור הנפט שנתנו לגויים - ועוד חודשיים קודם, אלא עוד זאת, שמזרימים את הכספים לאותו "כיס" שכבר פורסם שהוא עומד בקשרים עם רוסיה הסובייטית. וזה אחד מהטעמים שוושינגטון לא רצתה את ההסכם הזה, מכיון שרוצה שמצרים תזדקק לה, ושלא יהי' לה את החפשיות שיכולה להזדקק למי שרוצה, וניתן להבין באיזה אופן זה יכול להשפיע, היל"ת, על ארץ הקודש.

והצרה היא ש"אין פוצה פה ומצפצף" - זה עובר "חלק", ומי שרוצה לומר משהו - השתיקו אותו מיד. וכך כל ההסכמים עוברים באופן "חלק" ולא מפרסמים אודותם. ומזה מגיעים לעניין אחר שמתכוננים להמשיך בענינים אחרים ומלבישים זאת ביראת-שמים: שהרי "נצח ישראל לא ינחם ולא ישקר" - חתמנו על הנייר!

מה זאת אומרת "חתמנו" - הרי הצד שכנגד הפר את ההסכם כמה שעות בלבד לאחר חתימתו?!

אך הם ממשיכים - "אכלתי ואוכל עוד" - בשם מי הם חותמים?

וכאמור, זה עניין של "מצוה גוררת מצוה", וכפי שהמשנה ממשיכה שגם בהיפך המצוות הוא כך.

ג. וכעת הגיעו למעמד ומצב שאין מה לשאת-ולתת, מכיון שהם תובעים הכל, אז הם מעמידים מישהו אחר שיעמוד לטובתם, ואז מגיעים היהודים התמימים של ארה"ב - שמצדם אינם מבינים, ואע"פ ששמעו מהגויים בוושינגטון שזו השטות הכי גדולה שעשו, שעי"ז נמצאים בסכנה -

לא היהודים אמרו את-זה, אלא המפקדים האמריקאים, וזה הודפס באופן ברור, ואמרו את-זה לנציג ישראל בוושינגטון שהגיע עוד פעם ועוד פעם כדי למצוא-חן בעיניהם, אך הם עצמם טענו לו: איננו רוצים שתתן להם, כי זה מגביר את כוחם על חשבון החשיבות של ארה"ב, ובמיוחד לאחר מה שקרה בפרס, שאכ"מ להאריך בזה.

אך מכיון שצריכים להראות שמתנהגים בתוקף, ועל הטענה שמחלישים את הכח של ארה"ב, עונים: היתכן? הרי "נצח ישראל לא ינחם ולא ישקר", וצריך לרדוף שלום - לכן כדי לכונן שלום בשביל הנכדים לא עושים חשבונות.

הלואי שהדרך הזאת תחזיק מעמד עד הנכדים.

אינני רוצה לבטאות בפה איך שהמצב איום ונורא! ולא רק שהמצב כפי שהוא בהווה הוא איום ונורא, אלא גם מה שמתכוונים לעשות בעתיד (מחר, מחרתיים ויום שלאח"ז) - הוא איום ונורא, היל"ת. שכ"ז נגרם ע"י שנותנים להם דבר, ועוד דבר, ודבר שלישי ורביעי. הי'-לא-תהיה, ושיהי' "עוצו עצה ותופר".

ויהי רצון, שכשם שראינו אצל בעל הגאולה שכאשר הלשינו עליו שהוא הולך נגד הממשלה, ולכן הושיבו אותו במאסר, בכ"ז, כשיצא הוא פירסם שבעצם בזכות זה הוא השתחרר, שהצדקה ששלח לישראל (שהיתה תחת שלטון הטורקים) - היא שעמדה לו, אע"פ שכתוב "אל תתגרה בגוי קטן", וודאי בכל הממשלה. במילא רואים מזה, שזה לא שני דברים סותרים, אלא ע"י התורה מגיעים לתוקף המדינה.

וכן בעניננו אפשר ללמוד מזה הוראה: אותם יהודים שגרים בארה"ב, מגיע אליהם היצר-הרע כשהוא מלובש בכל מיני אופנים כדי שינצלו את כח השפעתם להשפיע על היהודים לוותר על עוד חלקים, ולחזק את דעת "המדינאים" שנמצאים בוושינגטון ורוצים ללחוץ על היהודים שבארץ ישראל בזה שזה עניין של שלום.

ולכן עליהם לדעת, שהיות ונפסק פסק ברור בשו"ע שזה גורם ש"תפתח הארץ לפניהם" - יהודי צריך לעמוד נגד זה, ואין להם ברירה, מכיון שזה עניין של פקו"נ. ועליהם ללכת בכח התורה לממשלה ולעומדים בראשה ולהסביר להם את-זה, וזה כמו שאדמו"ר-הזקן אמר: זכות ארץ ישראל היא שעמדה לי, שעי"ז ידוע שקיבל אח"כ כתב-הגנה מהממשלה ותוארי כבוד וכו'.

וכן תהי' לנו, שכשנלך בדרך התורה שהיא "לא תהי' מוחלפת", והיא נצחית - יהיו לנו אותם תוצאות; אע"פ שזה אירע לאדמו"ר-הזקן במדינה אחרת, עם חוקים אחרים, עם אנשים אחרים ובשנים אחרות - אך זה נגרם בכח התורה שהיא נצחית ו"לא תהי' מוחלפת".

וכשהולכים בכח התורה, ובאים לוושינגטון, לאולבני, ללונדון או לפריז וכיו"ב, ומסבירים להם שמתפללים בשלומה של העיר, אך יש להם התחייבות כלפי מי שמתפללים אליו - שהוא הקב"ה, וגם הגויים מודים שהכל שלו אלא "דקרו ליה אלקא דאלקיא", וניגשים אליהם בשיא התוקף - ולא מתוך תחנונים - מכיון שזה לא הוא מדבר אלא התורה מדברת מפיו, ומסבירה שליהודי אין ברירה, מכיון שהשו"ע פוסק שעי"ז "תפתח הארץ לפניהם", ולכן צריך לאחוז בנשק (וכך ללא ספק יקרה) -

אזי "תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן", ולא מצד "כחי ועוצם ידי". וזה יתבטא אח"כ באופן של נשיאת-חן, שכשיאמרו להם (כנ"ל) שזה נוגע לבטחון היהודים - הם יסייעו.

אלא שישנם יהודים שהם "מסית ומדיח" - שהם תחילת העניין של "א-ל זר אשר בקרבך", וכן ישנם כאלו אצל הגויים, למרות שאינם בעלי-בחירה, (כפי שדנים בראשונים ובאחרונים איך בכ"ז יש להם ציווי על שבע מצוות, הרי ציווי שייך רק על אדם שיש לו בחירה חפשית?).

וכמדובר, שאחד הלימודים מהגאולה הוא: שצריך לעשות גם בחו"ל - ארץ ישראל (וכפי שהמאירי מפרש, שעושים זאת ע"י שלומדים תורה באותו מקום ואוחזים ביראת-שמים), וכן לסייע לארץ הקודש באופן שהתורה רוצה; בין אם הוא רוצה ובין אם לא - הרי הוא שייך ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש" ע"י שנולד יהודי או התגייר כהלכה, ולכן הוא מוכרח לעשות כרצון התורה, ולדבר בכל התוקף בכל מקום שיש לו השפעה, שזה דין של התורה הקשור בפיקוח-נפש שע"ז אף-אחד לא יכול להתווכח ע"ז.

ואז גם היהודים יתנהגו כך, ויעזרו ליהודים לשמור על חייהם - שזה רק ע"י קיום הוראותו התורה, ועי"ז היהודים יהיו בתוקף ולא בחלישות, כמו עכשיו שנתנו למצרים הרבה חלקים.

ויהי רצון, שנצא מכל הענינים הבלתי-רצויים שהיו עד עכשיו, שנגרמו ע"י שניצלו את הקשיות-עורף ל"ונהי בעיננו כחגבים", ונעמוד בכל התוקף של "ואולך אתכם קוממיות", שזה נעשה בגלל ש"ואני אהי' לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם", וזה קשור לתחילת הפרשה: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" - ואז יהי' כל-טוב, החל מ"ונתתי גשמיכם בעתם" שזה קשור גם לארץ ישראל, וכפי שמסביר הרמב"ן שזהו המקור לכל הברכות, וזה נמשך ע"י כל היהודים בכל מקומות פזוריהם.

ובקרוב ממש יתקיימו על היעודים הללו כפשוטם, שיהי' "ונתנה הארץ יבולה", ואפילו אילני סרק יתנו פירות. וכן ברוחניות, שאפילו אלו שאין בידם מעשים טובים - שהם הפירות - בימות המשיח יתנו פירות.

כן תהי' לנו בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו, שיהי' אור בסוף הגלות כפי שהי' לבני ישראל בצאתם ממצרים "אור במושבתם", ולאח"ז "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" - בקומה זקופה. וכפי שמביא רש"י, שכשמגיע הקץ הרי לא עיכבן רגע, וכפי שהגמרא מביאה ש"כלו כל הקיצין" ואזי נגאלים כפשוטו, והולכים קוממיות לארצנו הקדושה אשר "עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM