ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
כ"ג כסלו תש"מ

 

תוכן השיחה

הלימוד וההוראה מיוסף — שגם כשנמצאים בגלות צריכים שיהי' "שם שמים שגור בפיו" — עד שגם ‏אומות-העולם יראו ש"ה' אתו".‏


האזן לשיחה

(דובר אודות הנהגת יוסף - שלמרות שהיה במעמד עבד, התנהג בתמידות כפי שלמד אצל אביו, וזה גרם שאדוניו הפקידו על כל ביתו).

ההוראה מזה לכל יהודי: העניין של "ויוסף הורד מצריימה" היה ראשית גלות מצרים, כמאמר רז"ל: "ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל" ורק "זכותו גרמה לו" והגיע למצרים באופן של כבוד, על-פי בקשת "אדון לכל מצרים" - שההתחלה בזה היתה ע"י "ויוסף הורד מצריימה" - גלותו למצרים, שזה הביא לירידה של יעקב ובניו למצרים.

גלות מצרים היא תחילת ושורש ומקור לכל הגלויות שלאחריה, וכמאמר רז"ל "כל המלכיות (גלויות) נקראו על שם מצרים".

וזו ההוראה מהנהגת יוסף: שגם כשיהודי נמצא בגלות - הוא צריך להתנהג באופן ש"שם שמים שגור בפיו", עד שגם אומות-העולם העומדים סביבו יבחינו "כי ה' אתו".

וזו הדרך היחידה שיהיה "כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" עד "ויפקידהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו": לא רק שאינן "מצירות לישראל", אלא אדרבה: (הן מסייעות ליהודים בענינם עד ש)הן מוסרות להם את עסקיהם שיתעסקו אתם, אפילו כשאנו נמצאים בימים האחרונים של הגלות, כשהמעמד ומצב הוא שאומות-העולם הם ה"מלכותא" והם המושלים (שלכן "דינא דמלכותא דינא" בענינים שאינם נוגעים ליהדות).

שזה נפעל ע"י שההנהגה של יהודי היא באופן ש"שם שמים שגור בפיו" - שבכל הענינים שמתעסק עם מי שאינו-יהודי, הוא מתנהג על-פי הוראות הקב"ה שנמסרו בתורה. והיות שהיהודים מתנהגים על-פי התורה - הם גם מקיימים את הפסק-דין ברור בשולחן ערוך של הקב"ה שאסור למסור שטחים שעל-ידם נגרם חשש סכנה ליהודים, אלא אדרבה: צריכים להתייצב בתוקף המתאים ו"יוצאים עליהם בכלי-זיין וכו'".

ובאופן ש"שם שמים שגור בפיו" - לא מצד "כחי ועוצם ידי", אלא מצד כחו ועוצם ידו של הקב"ה, ולכן לא מתחשבים במה שאומרים שהיהודים הם "חלשים" ו"מעטים", מכיון שהולכים בשליחותו של הקב"ה ו"גדול הוא הרועה שמצילה ושומרת וכו'".

וודאי שאז "תיפול עליהם אימתה ופחד" כך שלא יצטרכו להשתמש בכל-זיין, ויסתפקו בזה שיחזיקו את הכלי-זיין, ועד שאפילו לא יצטרכו להחזיק את הכלי-זיין אלא "יצאו ידי-חובה" בזה שידברו בתוקף המתאים.

וע"י ההנהגה האמורה יבטלו את ה"לחצום לחץ גדול" (ושאר הענינים שהרמב"ם מונה [אודות עניין חנוכה]), ועל-אחת-כמה-וכמה שיבטלו את העניין של "מתיוונים" - אלה שרוצים ומשיגים שיהיה "ככל הגויים בית יהודה", רחמנא ליצלן.

היות והיהודים מתייצבים עם "גאון יעקב" - עם המעמד שיש להם מזה שהקב"ה "יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה" וה"גאון יעקב" ניכר אצלם בחיי היום-יום, בכל הנהגותיהם.

ומגיעים למעמד ומצב של "חנו - כ"ה" - מעמד ומצב של חניה.

זאת אומרת: שהגם בהמצאם בגלות - הם עומדים באופן של חניה, כפי שהגמ' אומרת: "כיון דכתיב על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, כמאן דקביעי להו דמי" - כיון שמתנהגים "על פי ה'", אז זה עניין של חניה ומנוחה.

ואז יהי' העניין ש"לכל בני ישראל היה אור במושבותם" עוד בהיותם ב"מצרים" ובימי הגלות - ע"י שמוסיפים ב"נר מצוה ותורה אור", לימוד התורה וקיום המצוות.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM