ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
פורים תש"מ

 

תוכן השיחה

תוך-כדי הנס — נצחון ישראל במלחמת ששת הימים — שלחו שלוחים והציעו למסור שטחים, וכשהגויים ‏לא הסכימו לקחת — הציעו להם הכל, כולל ירושלים! * הרמ"א והבית-יוסף (מרא דארעא דישראל) פוסקים ‏שאין שום חילוק כיצד מבקשים ואיך מבקשים את השטחים — ברגע שיש חשש "שמא תפתח הארץ ‏לפניהם" — צריך מיד לאחוז נשק ואפי' בשבת! * בכל פעם דוחים את ההזדמנות לעמוד בתוקף כנגד ‏הגויים, שמזה מגיע מצב שיורים על יהודים וליהודים אסור להתיישב בחברון ובשכם — נחלתם מעולמי עד! ‏‏* כשיישבו את הגבול בעשרות אלפי יהודים, ובתוך כמה שעות (!) אז יראו שישראל עומדת בתוקף!! * ‏בתחילה מסרו את "עלמה" ואח"כ את "אבו-רודס", שמזה בא שפינו את היהודים מ"ימית", עד שגם בחברון ‏ובשכם לא מתירים ליהודים לשבת! * החזרה בתשובה בנוגע למסירת השטחים: קודם "תשובה מיראה" — ‏שמירה קפדנית על הגבול; אח"כ "תשובה גמורה" — החזרת כל השטחים שנמסרו למצרים — לידי ‏ישראל!‏


האזן לשיחה

א. ליהודי ניתן הכח ש"בשעתא חדא וברגעא חדא" - לא רק שיוכל לשנות את הנהגתו להנהגה אחרת, אלא יתירה מזו - יוכל להפך את הנהגתו, כפי שכתוב במגילת-אסתר "ונהפוך הוא".

וכמדובר, שראו נסים גלויים שאינם מלובשים בטבע כלל, במלחמת "ששת-הימים" ש"ראו כל אפסי ארץ" את הנסים הגלויים.

וזה הי' צריך לגרום ל"ארים נסי על ההרים" - "נס" מלשון הגבהה - להגבי' את היהודים ע"י יהדותם, ולהכיר בכך שזה נס ומתנה מן השמים מ"מלכו של עולם".

וממילא, צריכים היו מיד להרבות ביהדות ע"י בניית בתי-כנסיות ובתי-מדרשות, ו(להבדיל) מקוואות-טהרה, ועל-אחת-כמה-וכמה יישוב ארץ ישראל.

ותמורת זה - שלחו שלוחים (על-דרך מה שהי' בזמן פורים ש"נהנו מסעודתו") תוך-כדי-דיבור הנס, והתנהגו כ"עבדים כנעניים" - מיהרו לוושינגטון להתחנן שיקחו את השטחים שהקב"ה נתן ע"י נס גלוי, אך אותו אינו-יהודי, שהי' מחסידי אומות-העולם ע"י ש"לב מלכים ושרים ביד ה'" - סירב לקחת חזרה!!

אין חילוק מדוע הוא סירב, העיקר היא התוצאה - "המעשה הוא העיקר" - שהי' נס בתוך נס, שאותם אנשים שאינם-יהודים סירבו לקחת את השטחים שהיהודים קבלו מן השמים ורחמנא ליצלן הסכימו לוותר עליהם!

ולאחר-מכן ירדו מדחי אל דחי: הגויים לא רצו לקבל הכל ביחד - אז הציעו להם את ירושלים העתיקה יחד עם כל מה שכבשו ב"מלחמת ששת-הימים"!

וכשם ש"מצוה גוררת מצוה" - כך גם להיפך, ולכן, כיון שלא הצליחו לפעול על הגויים ליטול הכל, החלו בשיטת "צעד אחר צעד" - לתת מעט מעט.

אך אז החלו אנשים לצעוק: כיצד אתם נותנים את הנפט, שבו מפעילים מכונות ובתי-חרושת, ובו גם תלוי בטחון מליוני יהודים שגרים בארץ!

- מצאו טיפשים שהסכימו לכתוב בעיתונים שאומרים שזה לא יזיק לבטחון, כיון שכבר הכינו נפט לכמה שנים. - לא רק שזה "מילתא דעבידא לאיגלויי", אלא זה דבר שאינו שייך במציאות: מי שיברר מה זה נפט, כיצד ניתן לאחסנו ולכמה זמן יחזיק האחסון (אפילו כאשר עושים זאת בגלוי, וכל-שכן כאשר עושים זאת בסתר) - אם הוא אדם נורמלי שאינו משוחד מצד אינטרסים מסויימים - לא הי' מדפיס את זה בעיתון. הרי העיתון נשמר בארכיון, ולאחר שבוע, חודש, שנה או יותר - יכולים להראות לו את הדברים שאמר, ולטעון: הרי כתבת שיש נפט במקום מסויים המספיק לכמה שנים?!

אך כאשר האנשים ראו את הכתבה בעיתון, טענו - היות וזה הודפס "שחור על-גבי לבן", כנראה שיש בזה קורטוב אמת, כי אחרת - לא היו מדפיסים זאת.

ולאחר-מכן, כאשר הצד שכנגד הבחין שע"י עצת היצר-הרע כבר יותר מדי היו במצב של "יכרע וישתחווה" נתנו כבר חצי ואמרו שלא יוותרו על עוד חלקים, אך תוך כדי-דיבור החל בחשאי ונמשך ב"קול דממה דקה" ועלה לקול רגיל ולקול של תביעה, ואפילו דפקו על השולחן, ואמרו: כשם שכבר ויתרתם על חלק שיש בו נפט, ואמרתם ע"י שלוחכם שיש מספיק נפט, וישנם הבטחות שהבטחתם, והכל מוכן - לכן אתם צריכים להמשיך להיות אנשים טובים, ולתת עוד קצת, עוד רבע - ללא מריבות ובלי לשכוח ש"אתם המעט מכל העמים".

וכדי לפעול את החתימה; עוד קודם החתימה כבר היתה הצעה מהיהודים שיש להם שם השפעה, שיאמרו בפירוש שבגדה-המערבית השייכת ליהודה ושומרון - תהי' אוטונומיה!

- ומשמעות האוטונומיה היא, שהיהודים יהיו שם (לא "בעלי-בתים", אלא) שלוחים של אומות-העולם ובאי-כחם, וישמרו על השטח עד שיגיעו לידי החלטה סופית -

ולאחר-מכן דאגו שזה לא יודפס בעיתונים, בעוד שמאחורי הפרגוד משתמשים אתה. מדוע התחרטתם - הרי אתם לחמתם נגד האוטונומיה?!

וכנ"ל, "נהנו מסעודתו", שלחו שלוחים - אך למלך או לשר הרוצים בטובתם של ישראל מאיזה סיבה שתהי', שבעצם, הסיבה היא מכיון ש"לב מלכים ושרים ביד ה'"3 - והלוואי שהיהודים לא היו מקלקלים, ואז לא היינו נמצאים במצב איום ונורא - כפי שנמצאים עתה - בעניני בטחון כפשוטו!

ובמעמד ומצב כזה - העמידו את שר המלוכה לפני שלשה ימים, והדפיסו במיוחד, שלפי השקפתם - המצב הבינלאומי של ישראל לא הי' אף פעם טוב כל כך כמו עתה.

באמת, לא רצו להיראות שוטים ולהיות לצחוק בעיני כולם, ולכן הוכרחו להוסיף שאין זו דעת כולם אלא דעת אחדים מהם, אך ישנם אנשים (שכל מטרתם היא לשכנע) הטוענים שמצב זה הוא מצב טוב. אבל המצב אינו כך.

הם החליטו שהם יכולים "לעבוד" על העולם, ולתת ולתת, עד - שרחמנא ליצלן "אל תפתח פה לשטן" - למה שזה יכול להביא.

אך אצל כל יהודי ישנה הנקודה העצמית שלו, שלא נותנת לו מנוח, וחודרת ותופסת אותו, ומגלה את פנימיות רצונו, שהוא (כפי שפוסק הרמב"ם) - לעשות את רצון הקב"ה; ורצון הקב"ה הוא - שארץ ישראל לגבולותיה תהי' שייכת ליהודים!

ב. ואפילו כשנמצאים בחו"ל, רצון הקב"ה הוא: שכאשר באים גויים ודורשים "תבן וקש" - "אבן-הבוחן", לדעת מה לעשות - כתוב בשולחן ערוך באופן ברור. אין צורך להגיע לחכמת בשר-ודם ולהסברים שלו - מכיון שהקב"ה מסר את התורה למשה, והיא נמסרה הלאה איש מפי איש, דור אחר דור, עד ה"בית-יוסף" והרמ"א בשולחן ערוך, "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" - רמ"א (כפי שקיבלו האשכנזים [ובדורינו גם הספרדים] רמז זה).

ועל-אחת-כמה-וכמה, שבדבר זה מסכים הרמ"א עם הבית-יוסף שהוא "מרא דארעא דישראל" (אדון ארץ ישראל), ושניהם אומרים שאין חילוק כיצד מבקשים ומדוע מבקשים - כשיש חשש ש"תפתח הארץ לפניהם", צריך לאחוז נשק אפילו בשבת ואפילו כשהם רק "ממשמשין לבוא"!!

וכשרוצים לפרש שדין זה נאמר רק כאשר עכו"ם צרים על ישראל ומכריזים שיפתחו במלחמה (אלא שמלחמה זו היא על "תבן וקש" - שאז צריכים להתכונן ולעמוד נגדם),

ולא נאמר במקרה שיושבים שלשה נציגים יחד, סביב שולחן עגול, וטופחים על השכם, ומבטיחים לעזור אחד לשני - הרי זה היפך דעת הבית-יוסף והרמ"א!!

לשם כך אין צורך לראות את-זה, או להסתכל בנושאי-כליהם - הם עצמם כותבים בפירוש, שהדין אינו בא למנוע מלחמה מיידית, או לגרום שיטפחו על השכם ולא יריבו - אלא טעם הדין הוא: "שמא תפתח הארץ לפניהם"!!

ובפרט, שכאן אין צורך להכיר דבר מתוך דבר ( - שמתוך שהם רוצים "תבן וקש" - תפתח הארץ לפניהם), אלא הם מפורש אומרים זאת - אותם אלה שמכנים אתם "אחים" ו"ידידים-טובים" אומרים בפירוש שאינם מסתפקים ב"תפתח הארץ", אלא רוצים את כל הארץ!

ואפילו "המתונים" שבהם אמרו שהם רוצים את כל "יהודה ושומרון", עזה וירושלים העתיקה!!

ואז יהרהרו בדבר - האם לעשות שלום אמיתי, או למצוא כבר מה לעשות.

וכאמור, שבמעמד ומצב כזה, אפילו בחו"ל, פוסקים הבית-יוסף והרמ"א, שאין כל חילוק אם הם מגיעים עם אנשי-צבא, או עם דיפלומטים, או שולחים שלוחים, או יושבים בתוך בנין סביב שולחן עגול וסועדים, שותים תה, וטופחים על השכם ומתנשקים ואומרים "אחים אנחנו" -

הבחינה היחידה היא - אם "תפתח הארץ לפניהם" או לא!

וכאמור, זהו אפילו כאשר מדובר אודות חו"ל, על-אחת-כמה-וכמה כשמדובר אודות ארץ ישראל ששם נוגע הרבה יותר ה"תבן וקש" וה"שעל" - היות והתקבצו הרבה יהודים, בלי עין-הרע, בשטח קטן לפי-ערך, וכל תזוזה - יכולה להזיק, רחמנא ליצלן, מאוד, היות והיהודים בארץ ישראל אינם במצב של "פיזרן בין האומות", "עם מפוזר ומפורד", אלא הם מצומצמים בשטח קטן.

וכשנותנים רק באופן ש"תפתח הארץ", יוצא כאן שהוא אומר מפורש שהוא רוצה זאת בפועל, כפי שאמר מפורש אותו אחד שחתם.

וכעת חוגגים, וטוענים שאף פעם לא הי' מצב כזה טוב, שישנה שגרירות של מדינה מסויימת בארץ ישראל

ובכלל, מתעלמים, שזה "פתח פתוח" למרגלים שיכולים להימצא בבנין השגרירות ובבנין הסמוך, מכיון שכל מי שיגיע לבנין הזה יצטרכו לנהוג בו בכבוד ובדרכי נועם ושלום. ואין צורך לשער - כל מי שרק רוצה יכול לדעת מה קורה בשגרירות ארצות-הברית בנוגע לבטחון ארץ הקודש, ומטעמים מובנים לא דשים בזה בעיתונות (ותבוא עליהם ברכה, שלא מפיצים מיד בעיתונים ענינים בלתי-רצויים), אך אנשי-הבטחון יודעים מה קורה שם.

אך שם זה עדיין בהגבלה, מכיון שהם דוברים שפה זרה, הם אינם יודעים לשון הקודש, ולכן מבחינים מיד שאינם ישראליים - אך מה שרוצים כעת לפתוח שגרירות שאסור להתקרב לשם ולעשות ביקרות - (אכן אין ברירה, אך) צריכים לדעת שזה דבר ומקור להביא ענינים של "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו" מאותו בנין, הי'-לא-תהיה!

ולא נמצא אחד ויחיד שיזכיר אודות זה, ולא עושים שום פעולה שתמנע את זה!

וההנהגה עד עתה היתה, רחמנא ליצלן, כאחד שהכניס את אצבעו לקערה מלאה מים, וכאשר הרגיש שנכווה - נשב עליה בפיו, אך לאחר מכן שב וקרב את הקערה.

כך מתנהגים עתה, רחמנא ליצלן: נתנו שטח בסיני, כולל "אבו-רודס" ונפט, וכאשר מיד ראו את הצרות-צרורות שבדבר - החלו לעשות רוח, לשלול את המשקיפים, בכדי שוושינגטון תביא עוד קצת כסף ונשק. אך לאחר כמה חודשים - נתנו שוב, כטבע בני-אדם שממשיכים בלחץ נוסף, היות ו"מי שיש לו מנה רוצה מאתיים".

- הרי כבר נכוות פעם אחת - תחזיק את עצמך חזק-חזק!! אך נתנו שוב (ורק הבהירו ששוללים החזקת צבא באוו שטח ועוד דברים שונים), וכבר בעשרים-וארבע שעות הראשונות הכניסו לשטח ההוא מטוסים צבאיים, אלא שביקשו מהעיתונאים להעלים עובדה זו.

- מה נוגע כיצד זה מתפרסם בעיתונים?! - תעשה משהו לבטחון המדינה!!!

ג. ולאחרי-זה עשו דבר - "שומו שמיים" על הצרות שזה גורם עד-עתה: בהתחלה הראו דוגמא להתיישבות יהודית, והבטיחו להם שיהיו שם לעד ולעולמי-עולמים, ומיד כשהגיעו מחו"ל - אותם מתיישבים ערכו להם קבלת-פנים, והשקיעו בה בגוף, בממון, ובעיקר - בנשמה.

ולאחר-מכן הראו דוגמא כיצד אינם מתחשבים בהבטחות שהבטיחו - "ונחתום בטבעת המלך", ש"אין להשיב" - וציוו והכריחו אותם להתפנות מאותם התיישבויות שהבטיחו להם לעין-כל שלא יפנו אותם משם, עם כל מיני הבטחות.

וכשטוענים כלפיהם אודות המרמה שעשו - כנראה שהעיתונאים אינם מדפיסים זאת - אומרים מיד: מה אתם מספרים לנו מה הבטחנו ואמרנו לכם ושעשינו כך וכך - הרי אתם עצמכם יישבתם אותם ב"ימית" ומסביב לה, והבטחתם הכל, וכעת אתם מפנים אותם משם!

ואתם מצדיקים את עצמכם, בטענה שהבטחתם לצד השני ואינכם יכולים להפר את ההבטחה?!

וכפי הסדר ד"מי שיש לו מנה רוצה מאתיים", וכן הלאה - "מי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות" - החלו שוב ללחוץ! ולא כבעבר, שהמתינו כמה חודשים בין לחץ ללחץ, אלא מיד החלו לדרוש דברים. ואיימו, שאם לא יתנו להם - הם יעשו כך וכך.

הודפס בעיתונים שיש הרי עסק עם בני-אדם - נשאלת השאלה: אם פתאום נהיית איש של פרנציפ, שאתה אומר שעבור שלום צריך לעשות הכל - מדוע פינית את "סעטלמענט" וביטלת את הבטחתך ונתת את זה. ומדוע אתה אומר למסור הכל בחמש שנים, אם זה דבר טוב - תעשה את זה בחמשה ימים?!

הי' המעשה בשכם, שאמרו לראש-העיר כך וכך, ואח"כ אף הראו לו באצבע (רמזו לו) - היתכן שאינך מקשיב? אך לאחר-מכן ביטלו את זה קבל עם ועדה. קיוו לתקן זאת, שכאשר יגיע משהו אחר יעמדו בתוקף - אך זה עתה הראו הפוך.

וגם זה לא עזר, והי' המעשה בחברון, שעד עתה לא תפסו את מי שירה [בבחור-הישיבה יהושע סלמה הי"ד] - כולם יודעים ומודים שהמשטרה והשב"כ נמצאים שם, וכשרוצים למצוא - מוצאים, ויודעים להיעזר בערבים, וכשרוצים - יכולים להביא גם ממדינות אחרות,

- מדוע לא מוצאים? - מפני שיודעים, שכשאר ימצאו זה "יזיז" בחלונות הגבוהים!

הם עושים חשבון לעצמם: הרי אם נמצא אותם, נצטרך לנהוג בהם באופן מיוחד, שבושה לנהוג בו בפני כל העולם - עדיף, א"כ, שהמצב ישאר כך, ויחשבו שאנו "בטלנים" שאינם יכולים למצאו. כך הם חושבים בינם לבין עצמם.

זה כמו אדם שחייב חוב, ועומדות לפניו שתי ברירות: דרך הישר - לשלם את החוב. והדרך השני' - שיוותרו לו על החוב. ונוסף על שני דרכים אלו, ישנה עוד דרך (כאשר הוא אינו רוצה לשלם והמלווה דורש את הכסף) - הוא מוחל לעצמו על החוב.

הם עצמם כבר מחליטים, שאם השני ינהג כך וכך - ימצאו כבר איזו אמתלא והסבר, וידאגו שזה יפורסם בעיתונות ויתקבל אצל האנשים בעולם, ועי"ז יפסיקו ללחוץ. אותו דבר הי' בשכם, ואותו דבר בחברון - ששני מקומות אלו נקנו ע"י היהודים בכסף מלא, כך נכתב בתורה-שבעל-פה ובתורה-שבכתב,

ועל שני מקומות אלו נכתב במדרש, שהם מקומות שצריכים להזהר בהם היות והם מוכנים לדברים בלתי-רצויים, וכך הי' בשכם ואח"כ בחברון.

והכריזו בכל התוקף - דבר נכון וטוב - שכשם שלערבי יש רשות להתיישב בירושלים ובתל-אביב ובכל מקום שיהי' - מסתבר, שגם ליהודי יהי' רשות להתיישב בחברון,

- באמת צריך להיות, שליהודים יהי' רשות להתיישב ברבת-עמון, באלכסנרי' ובבגדד - הרי כך דרך כל העולם,

אך כאן מדברים על חברון, ששם כל השליטה בידי היהודים, והיא שייכת מתמיד ליהודים! וכאמור, שאברהם קנה את זה ב"ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר" - כסף שהולך בכל המדינות.

אך טוענים, שאפשר ליישב יהודים רק על מה שיש כעת שטר שהוא שייך ליהודים. - אם היו עומדים בתוקף, לא היו דוחים את זה שחברון שייכת ליהודים!

אך לאחר הכרזה הנ"ל, כאשר עברו ימים ספורים, והכריזו עוד הכרזה - שלא לזה התכוונו: בתחילה יצאו עם כל התוקף ועם הסברה טובה, שדבר שיש עליו שטר מכירה - בעל-הבית יכול לישב שם מתי שירצה ולהוציא את היורשים, ועל-פי החוק, הממשלה צריכה לדאוג לאזרחי' - לתת להם את כל ההגנה וכל האפשרויות לגור שם במנוחה.

וכשהערבים ראו שמתכוונים ברצינות מיד (לא כבעבר, שחיכו כמה חודשים, אך כשהלוחצים [לא מוושינגטון, אלא מכווית, מהערבים - "מצפון תפתח הרעה", וושינגטון רק ממוצעים שזה עובר דרכם] ראו ש"יש להם מאתיים" - רצו "ארבע מאות") - עבר "רגע כמימרא", יום, יומיים, שלשה, וירדו דרגה אחר דרגה.

ד. בתחילה אמרו שיתבוננו בדבר, לאחר-מכן אמרו שהתבוננו, והגיעו לידי החלטה שאכן יש בזה עניין של "פרנציפ" לא ליישב, אך בנוגע לפועל ישבו באופנים שונים.

אך אחרי-הפרגוד באו בטענה: אתה עצמך אמרת שתעשה הכל עבור שלום, ואתה עצמך אמרת שחוזה "קעמפ-דייוויד" אין למעלה הימנו - מדוע פתאום שינת את דעתך והעמדת את השלום בסכנה בשביל חברון?! - מדוע צריכים להתמקח על חמש או עשר בתים?!

אך עדיין זה [ - היישוב היהודי בחברון] מחזיק קצת קצת - אך לא מכיון ש"לא יכרע ולא ישתחווה", אלא מחפשים סיבות לעכב את זה עוד, כדי לראות כיצד זה ימשך, ואיזו תוצאות זה יביא. וה' יעזור, שלהבא יימצא עוד תירוץ.

אך התוקף צריך לבוא מסיבה אחרת -

מהמגילה לומדים, שאע"פ שהיהודים "נהנו מסעודתו" - ובפרט כאן שזו לא היתה סעודה של רשע אלא של שליח לעשות טובות ליהודים - ובכל-זאת הם לא היו בתנועה של צום,

למרות זאת - מלמדת אותנו המגילה - כאשר לאחרי זה נמצאים במעמד ומצב של "עם מרדכי", שנקודתו העיקרית היא "לא יכרע ולא ישתחווה", וזה החזיק את היהודים במשך אלפיים שנות גלות, ועי"ז שמרו על "דתיהם שונות מכל עם",

וניגשים ואומרים, שאני מצידי הייתי מוכן לתת לך את אותם שטחים, אלא שהדת שלי אינה מאפשרת לי, תורת משה פוסקת שאי-אפשר לתת אפילו "תבן וקש" מכיון ש"תפתח הארץ לפניהם", ועצם הישיבה עמם סביב שולחן אחד ולוותר על חלקים גורם שיגיעו לעוד ויתורים, ועד שיוותרו על הכל.

וכאמור, יש כלל בתורה "אין צועקין על העבר": נתנו את "אבו-רודס" שזה הי' "תחילת נפילה - ניסה" ואח"כ החזירו את [שדה-הנפט] "עלמה" ואח"כ את "ימית" ועוד ועוד.

אך על-כל-פנים, ראו לפני כחצי שנה - שאז עמדו בתוקף - שההתמקחות היתה שלא בערך יותר טובה מעכשיו.

אכן, זה הי' יותר גרוע מלפני שנה, אך בכל-אופן, ביחס ההתמקחות היתה הרבה יותר טובה. בין-כה בסוף לא תהי' ברירה, ויאלצו להפסיק את הויתורים - החילוק הוא, שכעת - ישארו לפחות עם מה שיש (למרות שזה גרוע יותר מלפני חצי שנה), ואם יחזירו עוד, רחמנא ליצלן, - יצטרכו להמשיך בזה כל הימים!

וכמדובר כמה פעמים, שלא מספיק להכריז הכרזות - מכיון שראינו שהכריזו הכרזות ומיד למחרת התחרטו - הדרך היחידה היא: לעשות מעשה בפועל - ליישם את מה שהכריזו, וזה מראה שהתכוונו באמת, והראי' שעשו מעשה.

אכן, כעת קשה יותר ליישב את כל הגבול מאשר לפני שלש שנים - לא מדובר כאן אודות בניית ישובים ומרכזים, אלא לעשות דבר כדי שלא "תפתח הארץ לפניהם", לבנות על הגבול שאז זו תהי' סיבה טובה לא להחזיר, היות ואין בונים כדי להרוס ולגרש, אלא בונים מבצע על הגבול (שהוא פרוץ) כדי שלא "תפתח הארץ לפניהם" - שאז יכלו לעשות זאת בימים ספורים.

וזה הדבר היחיד שיש לעשות, לכל הפחות, כאשר זה הרבה יותר קשה מלפני חצי שנה, ומלפני שנה ויותר, אך אם יעשו זאת, ויעמדו בתוקף - המצב יהי' הרבה יותר טוב מאשר אם ימשיכו בויתורים, ולא ישמרו על הגבול.

ולהדגיש לצד שכנגד, שלא רוצים לגרש אף אחד, לא רוצים לבנות ישובים חדשים או ערים חדשות - אלא רק לשמור על הגבול!

ולא צריכים להסביר מדוע צריך לשמור על הגבול - זאת כולם יודעים, ולא צריכים אפילו להביא ראיות ממעשה המחבלים, רחמנא ליצלן, שמעלימים ומסתירים ולא מספרים אודות מעשיהם כדי שלא יירד מצב-הרוח.

ולכן מעלימים את המקרים הללו מידיעת האנשים, ומדפיסים בעיתונים שאף פעם לא הי' מצב בינלאומי כזה טוב לישראל עם העמים.

שכחו שנתנו נפט, ואף טוענים שזו טובה; וזה שע"י האיומים על ארצות-הברית לוחצים על ישראל - זה גם לטובה.

ואומרים זאת בפירוש, ואומר זאת מי שמכנה עצמו שהוא מסביר את "משרד החוץ". ואומרים שאף פעם לא הי' כזה מצב טוב, והראי' - שבאירן השתנה המשטר לגמרי,

- כבר לא מדברים על מה שזה "עלה" ליהודים שם (ואין כאן המקום לדבר אודות זה מכיון שזה עניין שהשתיקה יפה לו - כי אולי ע"י שלא ילחצו על המושל שם הוא יתחיל להתנהג טוב יותר עם היהודים) - שבזה ישנם אנשים שנפלו על ההמצאה (על-דרך מה שהי' במדינות אחרות) להלחיץ שם את היהודים, ולהרעיש על כך, ואז היהודים יברחו, רחמנא ליצלן, ע"י שישלחו לשם פקיד שיציל יהודים:

ראשית, רחמנא ליצלן, להעמיד בסכנה עשרות-אלפי יהודים, אולי עי"ז יפלו חלק מהיהודים שיבואו לארץ הקודש.

ועל זה אין פוצה פה ומצפצף!!

מה עשו? - "התלבשו" על ליובאוויטש! שלכן אני רוצה להקים "שיכון חב"ד" בירושלים, וטומנים לי פח כדי שזה לא יתאפשר.

- מה זה יעזור למצב הבטחוני של היהודים הנמצאים ב"פרס"?! - צריך לדאוג (עוד קודם שמביאים אותם לארץ) שיהי' להם שם יחס טוב.

זו פרשה בפני-עצמה, והלוואי שלא יהי' גרוע יותר מעכשיו, שלא יניחו לפקידים הנמוכים שיהרסו שם את היחס ליהודים. די במה שעכשיו, ולא צריכים לעשות עוד יותר גרוע!!

כל זה הוא מאמר המוסגר אודות חוץ-לארץ.

אך כאן מדברים אודות ארץ ישראל: הלוואי שלא היינו מגיעים למצב שהגענו, שמצב זה גרוע יותר ממה ששיערו.

וכאמור, הלוואי שהיו נעצרים ב"אבו-רודס" והיו מסתפקים בזה שהם מחזיקים בנפט של "אבו-רודס" ובנפט של "עלמה", עם כל הענינים הקשורים לזה, נוסף על ה"עומק האסטרטגי" יחד עם כל הענינים הקשורים לתכסיסי ותוכניות מלחמה, ואין כאן המקום להאריך בזה.

על-כל-פנים, ע"פ פתגם הרבי נשיא דורנו "אם טוב הוא טוב - יותר טוב הוא לא יותר טוב"?! וכן הוא להיפך בענינים גרועים, היות ו"זה לעומת זה עשה האלוקים".

וכן נוצר כאן מצב בלתי-רצוי בחריפות - בהתחלה ויתרו על "אבו-רודס". אח"כ הגיעו למצב גרוע יותר שהעניקו את "עלמה". אח"כ הגיעו למצב גרוע יותר שזרקו את היהודים מ"ימית", והמשיכו בדרך זו והגיעו לסיפור בשכם, ועכשיו לסיפור בחברון.

ומוותרים על ערים ומרכזים - שמאחורי-הפרגוד כבר ויתרו עליהם שנים קודם, דברים שאין להם כל אחיזה.

דבר היחיד שאי-אפשר לוותר עליו - הוא בטחון הארץ. וכולם מודים שכל הנ"ל הם דברים הנוגעים לבטחון הארץ, וצריך ליישב את כל הגבולות (הן את הגבול המזרחי, הן הגבול הצפוני, והלוואי שלא יחשבו על עוד גבולות) בטענה האמיתית והמיוסדת על השולחן-ערוך, שהוא מראה את הדרך ליהודי וחוסך לו טירחא כיצד לנהוג מכיון שהקב"ה - דרך הפוסקים - כבר חשב ע"ז ופסק ע"ז את הדין,

שהדין הוא, שכשיש אפשרות ש"תפתח הארץ לפניהם" - צריכים למנוע זאת, אפילו בשבת ואפילו כשרק "ממשמשין לבוא" ורק בשביל "תבן וקש".

וכאמור, אין שום חילוק היכן מדברים אודות הויתורים: סביב שולחן עגול, או בחזית, ובפרט כעת שהם כבר דורשים במילים ברורות מה שהם רוצים.

ה. ויהי רצון, שהקב"ה יהי', על-כל-פנים, בעל-הבית מכאן ולהבא (ע"י הכח שהקב"ה נותן ליהודים לעשותו בעל-הבית), ויתירה מזו: שהוא יהי' גם בעל-הבית על העבר.

אלא שבשביל זה צריכים את עבודת התשובה, שתשובה מהפכת את המעשים שנעשו בתחילה היפך רצון ה' - לזכויות.

ולשם כך צריכים ללכת מדרגא לדרגא: ראשית, לדאוג שזה יהי' כך מכאן ולהבא. שתשובה זו אינה, עדיין, תשובה שלימה, והיא נקראת בגמ' "תשובה מיראה" - "שלא ישוב לכסלה עוד", ולא יתן שטחים מכאן ולהבא.

והרי עושים זאת עם טעם המובן לכל אחד ואחד, לא רק ליהודים אלא גם לאלו שאינם-יהודים.

ולפני שיחפשו ראיות שהמצב הבטחוני מכריח זאת - יציבו שמירה קפדנית על כל הגבול, כי ישנם ע"ז כבר כמה ראיות, ממעשים שבכל יום.

וצריך לקוות שכשידרשו מהם להחזיר - "יערה עליהם רוח ממרום", ואז ודאי שיעמדו בתוקף ו"כן יקום", כיון שראו שהיהודי "לא יכרע ולא ישתחווה".

ומהדיבור - שירד למעשה בפועל.

ואחרי זה יגיעו גם לתשובה שלימה, שיהי' בהם "ונהפוך הוא" גם בנוגע לענינים שבעבר - שיקבלו חזרה את כל הדברים שהיו שייכים ליהודים, כולל גם את כל השטחים של ארץ ישראל לגבולותיה.

שזה צריך להיעשות בדרכי שלום - ע"י שיראו שמתכוונים באמת, ועומדים ע"ז בתוקף, והראי' שעשו מעשה בפועל - וממילא זה יביא שזה יהי' בדרכי נועם, ולא תיפול שערה ארצה - זה לא יזיז כלום ליהודים, ואדרבה: זה ימנע את המחבלים שבינתיים עושים מה שהם רוצים, רחמנא ליצלן, ואם לא מפרסמים זאת - זה לא משנה את המציאות.

והם ממשיכים בזה, כיון שיודעים שיצליחו, וידיעה זו גורמת להם להמשיך, רחמנא ליצלן, בדברים הללו.

אך צריך לזכור מימי הפורים שאנו "עם מרדכי", ולכן "לא יכרע ולא ישתחווה", שזה הי' באופן (כפי הכתוב במגילה) ד"לא יסופו מפי זרעם" - שתכונה זו נמשכת עד סוף כל הדורות (כפי שחז"ל אומרים), שיהודי "לא יכרע ולא ישתחווה".

אבל אלה שבידם לעשות זאת - שהם הנבחרים והנציגים, מאיזה טעם שיהי' - צריכים לנהוג כך כפשוטו.

ו"יפה" - לא רק יום אחד קודם, אלא - "שעה אחת קודם".

והולכים מפורים לשושן-פורים, שזה תוספת יום על היום-טוב. ובפרט בירושלים העתיקה, שהיא ירושלים האמיתית, מוקפת חומה. על שאר חלקי ירושלים - יש שקלא-וטריא מה נקרא "סמוך" ומה נחשב "נראה", אך על ירושלים העתיקה אין שום שאלות, אלא קוראים בה את המגילה בחמשה עשר באדר - שהוא שושן-פורים.

ומזה יגיעו בקרוב ממש לדוגמא של "קיימא סיהרא באשלמותא", והרי "ישראל מונין ללבנה" מכיון שהנהגתם ביהדות היא על-דרך הלבנה שהיא מקבלת מאור השמש כך היהודים מקבלים מ"שמש ומגן הוי' אלוקים" ומזה כל התהוותם.

ו"מסמך גאולה לגאולה" - שכאשר יראו שעומדים בתוקף על שלימות ארצנו הקדושה, "ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".

ובפרט בימי הפורים האלה, ש"מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה", וכפי שראו שדוקא עי"ז נחלו נצחון גמור ועד שהמלך אחשורוש נתן לו להנהיג את "מדינת המלך אחשוורוש" - שיתנהגו על-פי מרדכי,

ויהי' "מסמך גאולה לגאולה" - שתהי' גאולה פרטית ע"י שלימות התורה, שזה יביא לידי "משלוח מנות איש לרעהו" - שילמד עם אותו אחד שחסר לו משהו בתורה,

וודאי שיעשו "מתנות לאביונים" - לאלה שאין להם מושג ביהדות אך בעצם נפשם הם "תאבים לכל דבר", לא רק לענינים הפשוטים שביהדות, אלא גם לשלימות - קיום מצוות בהידור, ולימוד התורה בשלימות עם פנימיות התורה.

וזה יאחד את היהודים, ואז יתאחדו שלשת השלמויות - שלימות העם, שלימות התורה ושלימות הארץ, וזה יביא ל"מסמך גאולה לגאולה" - גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

ואז יחגגו את חג המצות ב"זמן חרותינו" - בירושלים העתיקה, בבית-המקדש הנצחי,

ובינתיים יהי' "ילחם מלחמת ה' וינצח" - שמשיח צדקנו יסיים את הגלות ו"קץ שם לחושך", ויביא את ה"אתחלתא דגאולה" יחד עם הגאולה השלימה, ובלשון הרמב"ם - "נגאלין מיד", "ויבנה מקדש במקומו", במהרה בימינו ממש.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM