ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
מוצאי ל"ג בעומר תש"מ

 

תוכן השיחה

כשנותנים מתנה אסור למקבל להיות כפוי טובה — ובעניננו: ה' נתן את ארץ ישראל, ואסור לומר שאין ‏צורך בה, אלא צריכים לשמור על כל שעל ממנה, ובאופן של "קומה זקופה" — כפסק-דין התורה! * בכדי ‏שלא יהיו ספיקות כיצד לקיים את דין התורה, פרש ה' דינים אלו על השולחן — "שולחן ערוך" — שפוסק ‏במפורש: "נכרים שצרו על עיירות ישראל . . יוצאים עליהם בכלי-זיין"!! * אעפ"כ, ולמרות שכל המומחים ‏אומרים שמסירת שטחים מסכנת את בטחון ישראל — מוסרים להם נפט, שדות תעופה וכו'! * המסירה ‏היא לא טעות, מאחר ואלה שמוסרים השטחים — הם אלו שבעבר התנגדו לכך! * ההסבר להנהגה זו יובן ‏מרצח בחור הישיבה (יהושע סלמה הי"ד) בחברון: מחבלים רצחו נער הי"ד, כוחות הבטחון יודעים מי הם ‏הרוצחים, ואם ירצו, יתפסו אותם מיד, אך מ"מ לא עושים מאומה ע"מ ללכוד את הרוצחים!!! (לאידך, ‏בפרשת יוסל'ה השקיעו כחות הבטחון מליונים בשביל לאתרו), ההסבר היחיד לכך: שהנהגת ישראל ‏ב"רגש-הנחיתות" בו הם לוקים — פוחדים מ"מה יאמרו הגויים", ולכן לא עושים מאומה!!! * ומאותה סיבה ‏ממש, הם מוסרים שטחים ללא הגבלה וללא תנאי!!! * לפועל, אומות-העולם מזלזלים בישראל, כשרואים ‏את חוסר התוקף והעמוד-שידרה, בו פועלת ישראל!‏


האזן לשיחה

א. לכל-לראש צריך להתנהג כרצון הקב"ה - "ואולך אתכם קוממיות" - ללכת בקומה זקופה ולפעול את ציוויי התורה, שציווי התורה הוא - שיחד עם זה שכתוב "אל תתגרה בגוי קטן", וכן כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר "לא מרצוננו ירדנו לגלות ולא מרצוננו נצא מהגלות", וכעת אנו נמצאים בגלות, בחושך כפול ומכופל, הן היהודים הנמצאים בחו"ל, והן היהודים הנמצאים בארץ-הקודש, שגם הם אומרים בתפלת "מודים [דרבנן]" ובמוסף לימים טובים "מפני חטאינו גלינו מארצנו"! וכל עוד לא התקיים הנאמר "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", ונשאר עדיין ה"חטאינו" - נשאר גם "גלינו מארצנו"!

יחד עם זה - אומרת תורת אמת [שכל דבר שאומרת הוא אמת. וכן היא נקראת תורת חיים, שהיא הוראה בחיים] שצריך להתנהג באופן ד"ואולך אתכם קוממיות" - מאז יציאת מצרים "עבדי אתם ולא עבדים לעבדים", לא כפופים לאף אחד, לא עבדים של אף אחד, רק עבדים של הקב"ה, ואז נמצאים במצב של "עבד מלך כמלך", ועד (כגירסא השני') "עבד מלך - מלך" ללא כ"ף הדמיון, כיון שהוא מתנהג בהתאם לעבד מלך, ומתנהג בהתאם לשני הציוויים: "לא תתגרה בגוי קטן", הוא לא מתגרה באומות אחרות, ויחד עם זה - הוא לא מוותר כקוצו של יו"ד על שום דבר הקשור ליהדות, תורה ומצוותי'.

ועאכו"כ שאינו מוותר על מה שהקב"ה הראה בו נס גלוי - ועד שכל יהודי וכל היהודים, ואפילו אומות-העולם, אומרים ש"יד ה' עשתה זאת" - וזה: הנצחון שלאחר המלחמה הנקראת "מלחמת ששת הימים", שבאופן ניסי, למעלה מדרך הטבע לגמרי, הקב"ה החזיר את ה"נחלת עולם" - שהיתה שייכת עוד קודם ליהודים, אלא ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו" - ליהודים. ולא כפי שזה ברוחניות, אלא בפשטות הקב"ה לקח את הארץ שהיתה תחת ממשלה של עובדי עבודה-זרה, ונתן ל"עם קרובו", לעם שבחר בו - "אתה בחרתנו מכל העמים", את הארץ שבחר מכל הארצות.

אך מזה הגיעו ל"ומפני חטאינו גלינו מארצנו" ברוחניות ובפנימיות, ובנוגע לנשמה; ועד - שהגיעו ל"גלינו מארצנו" בפשטות. אמנם לא נתנו להם את הארץ לגמרי, אך גם לא נשארו בה "בעלי-בתים", לגמרי. וזאת למרות שהקב"ה נתן להם את הארץ באופן שהם יהיו ה"בעלי-בתים" בעניני הרשות ויתנהגו כפי שיחליטו, ונתן להם אותה, כאמור, באופן נסי.

וע"ז באה ההוראה מהקב"ה: כשנותנים מתנה צריכים להכיר טובה עבורה, ולא לומר שהיא דבר נחות ולא עיקרי ואין צריכים להחזיק בה, ואפשר להסתדר בלעדה - שזה היפך הכתוב במכילתא שהקב"ה עצמו נותן זאת, ועושה נסים גלויים כדי להחזיר עוד שטחים גדולים.

כל שעל מארץ ישראל הוא "גדול" באיכות ואפילו בכמות - היות וזה שעל מ"ארץ הצבי", וכפי שהגמרא מסבירה, שכשם שצבי כאשר מתווסף לו יותר בשר - מתרחב העור ממילא, כך כשמגיעים לאותו מקום יהודים ועניני יהדות - המקום מתרחב, ועד - בגשמיות, כפי שהגמרא מספרת מעשה שהי'.

- לא להיות כפויי-טובה, רחמנא ליצלן, שזה הי' החטא של אדם הראשון בעץ הדעת (יחד עם החטא שבאכילה), וזה היפך מצוות ביכורים, שמטרת ה"והגדת" היא שהוא מכיר טובה ומודה לה' על המתנה שהנחיל לו, יחד עם כל הפרטים שקשורים לזה, ועד להבטחה (כפי שרש"י מביא שמברכים אותו "לשנה הבאה תשנה") - מבטיחים לו שלשנה הבאה הוא ישנה ויביא שוב ביכורים, ע"י שיקח את המתנה גם לשנה הבאה, ויתנהג ע"פ תורה. וכן שנה לאחר-מכן עד סוף כל הדורות.

שכל זה קשור לכפוי-טובה. וכאמור, ששורשו ברוחניות הוא חטא עץ הדעת. ועניין זה (כפוי-טובה) הוא היפך עניין אמירת תודה לקב"ה במצוות ביכורים, והיפך ההכרת טובה לקב"ה בכל יום ויום בתפלה, שזה מטרת הברכות שמברכים את הקב"ה על הטובות שעושה.

אך כעת הגיעו למצב של חושך כפול ומכופל, ו"אין לך יום שאינו מרובה מחבירו" בענינים שהם היפך הברכה - למרות שהקב"ה הראה לנו ב"תורה אור" כיצד לנהוג.

והגיעו עד למצב (שלא רק שלא מכירים טובה, אלא - יתירה מזו - מצב) של פיקוח-נפש!!

ב. וכדי שלא יהיו ספיקות באופן לימוד הגמרא - איזה "פשעטל'ך" ללמוד בה ואיזה סברות עמוקות להכניס בפירושה - הקב"ה נתן לנו "שולחן אשר תשים לפניהם", שזהו הכוונה ב"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", שהמשפטים יהיו כשולחן ערוך, ברורים וללא כל ספק וספק-ספיקא מהי ההלכה.

והכניסו את הדין דלקמן בהלכות שבת, והדין הוא - שבשעה שנוצר מצב שיש ספק ואפילו ספק-ספיקא שתפתח, ח"ו, הארץ, ותהי' נוחה ליכבש בפניהם - אזי צריכים להתייצב נגדם עם נשק, אפילו כשכל מטרתם היא אודות קש ותבן.

וזהו פסק-דין ברור של מלך מלכי המלכים הקב"ה בתורתו - "והתורה הזאת לא תהי' מוחלפת", ולא יעזור בזה שום שוחד, שום כסף, שום כסא ושום ציבור!! - שום דבר לא ישתנה אפילו כקוצו של יו"ד מתורתו של הקב"ה, בין תורה שבכתב ובין תורה שבעל-פה, שעל שניהם פסק הרמב"ם בספרו היד החזקה, שאחד שאוחז מעניין שנאמר בתורה שבעל-פה אלא שסובר שאין היא תורה מן השמים (והוא מחזיק ממנה מסיבה אחרת) - כפר בעיקר, אין לו כל שייכות לתורה ומצוותי' בכל עניני'.

והדין הוא ברור שצריך לאחוז נשק כשיש חשש ש"תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם".

אך המצב של חושך כפול ומכופל הביא לידי כך, שגם במצב כזה לא תפסו את-עצמם לנהוג ע"פ שו"ע, אלא מחפשים מוצא בדרכים דיפלומטיות, ועושים וועדות ומארגנים אסיפות, ונושאים-ונותנים, ורבים מתקוטטים על הכסאות - ובמקום שמכל הדיבורים ייצא, במעשה בפועל, שלא תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם והרי מיד נוכחו לדעת שהם לא תובעים "תבן וקש" אלא שטחים, ורוצים זאת לצמיתות. ורואים, שבתחילה הם דורשים שטח מסויים, וכשעובר פרק זמן מסויים - דורשים הם שטח נוסף, ועד שרוצים לדרוש את העיר בה "חנה דוד" - ירושלים, ולא הי' די-תוקף לומר שזה מופרך לגמרי (לא משום שכך הוחלט בהצבעה ברוב קולות, אלא) משום שכך כתב הקב"ה בתורתו, ו"התורה הזאת לא תהא מוחלפת" אלא היא נצחית בכל המקומות ובכל המצבים, כולל דין זה שאסור לתת דבר העלול לגרום ש"תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם".

אבל בפועל נתנו להם נפט, נתנו להם שטחים, נתנו להם הרים וגבעות!! - ענינים שמעמידים בסכנה כל מי שנמצא בארץ ישראל!

זהו דבר ברור, ואומרים אותו כל המומחים (הגויים) לעניני צבא בחו"ל, וזה פורסם בכתבי-עת הן בחו"ל והן בארץ בשם המומחים לעניני צבא. אמרו זאת גם מומחים יהודיים מארץ ישראל - אך חלקם הורידו מכסאותיהם, וחלקם הוצרכו להתחרט ולהסביר שלא התכוונו לכך ולא אמרו את זה, ועל חלקם הטילו אימה עד-כדי-כך שמלכתחילה הם שתקו!

ישנם הטוענים: הרי צריך שלום, והצד שכנגד הם אוהבי ישראל, ועד שהערבים הנמצאים במקום פלוני רק מצפים לרמז מהיהודי שהוא רוצה שלום, ומיד הם ירוצו ויפלו על צווארו וינשקוהו - "וישקהו" ללא נקודות מעליו אלא נשיקה אמיתית - וזה יבטיח שלום לבנים ולנכדים.

כדי להוריד את הטעות הנ"ל, צריך לדעת שאין זו טעות, אלא כל אלה שעתה מדברים כך באופן חפשי - הם אלה שטענו בתחילה שזה סכנת נפשות ממש!

וכדלקמן:

ג. דבר מאויים אירע בעיר חברון: ירו על בחור הי"ד - שלא הי' לו נשק - באמצע העיר! וזה מראה על מי מדובר, ועם מי מתעסקים. נוסף ע"ז שעוד קודם ראש העיר וראשי שאר העיירות אמרו בגלוי מה שרצו - כעת זה הגיע למעשה בפועל, ענין של פיקוח-נפש שכל נפש מישראל היא "עולם מלא".

שהרי ודאי ש"יד ה'" היתה בזה (לא ח"ו שהריגתו נגרמה מהלעומת-זה היות שהיא רק "כגרזן ביד החוצב", אלא "יד ה'" היתה) שסוף-כל-סוף יראו את האמת שהיא "בולטת לעיני השמש" ואף כל אומות-העולם מבחינים בה. אך ישנם אנשים ספורים, שלדאבונינו "יצרם אנסם", והם לא נבהלו אפילו ממאורע זה, והם יודעים עד היום הזה היכן נמצא מי שביצע זאת.

הי'-לא-תהי' לטעון שהגיע השלום, וכל הערבים - ובפרט אלו היושבים בעיר העקובה מדם - יהיו אוהבי ישראל, והם רק מחכים שישימו להם משהו בכיס ויבואו אליהם עם חיוך!

מפורסם בעולם כולו שהבלשים המובחרים, היודעים לפעול דברים מוסתרים, דברים שמוכרחים ערמומיות ובתחבולות, וכן כדי למצוא משהו בצד שכנגד וכו' - הם אלה הקשורים ל"מוסד" הנקראים "ש.ב.", ובזה גופא - בפרט "המוסד" עצמו.

עברו כמה שבועות רצופים ועדיין לא מצאו את מי שירה באותו בחור-ישיבה!! והביאור היחיד בזה, הוא: שלא רוצים למצוא אותו, מכיון שאז יהיו מוכרחים לעשות לו משהו, וחוששים מ"מה יאמרו הגויים" - מה יאמר אותו גוי, וזה מחזק את ה"א-ל זר אשר בקרבך".

אך לעיני כל העמים אין מתביישים בזה שירו ביהודי, באמצע העיר ולא במדבר, ובעיר שיש בה אנשי-קשר ומשתפי-פעולה מבין הערבים, שהם יודעים את כל הידיעות המתרחשות לפנים מהפרגוד, ובכ"ז אומרים ומכריזים: לא יודעים, לא מוצאים ולא עושים מאומה נגד מי שירה על יהושע סלמה ה' יקום דמו!

והתדרדרו עד-כדי-כך שלמחרת המאורע - הנושא ירד מסדר-היום בעיתונים. הפסיקו לדבר על כך שיש התחייבות בטחונית, למצוא את מי שידיו שפכו את הדם הזה ואת אלה שסייעו לו, ושאותה ידיעה תגרור פעולה מעשית מתאימה על מנת , להבטיח - "למען ישמעו וייראו".

והויכוחים הם רק מה בדיוק יודעים ומה מעלימים. ישנם אנשים שיודעים מי הרוצח, ומי המסייעים, שזה הרי דבר המונח בשכל.

וביותר אינו מובן: ידוע, שכאשר חיפשו את "יוסל'ה" [שוכמאכר] - לא התחשבו בעולם, וזה עלה הון כסף, והסיחו את דעתם מבטחון שלשה מליוני יהודים בארץ הקודש, והעיקר הי' לשלוח מרגלים בכל העולם כולו כדי למצוא את "יוסל'ה" הידוע. ואילו כעת, כשמדובר אודות שפיכות-דמים בעיר האבות - כבר עברו שבועות, ו"אין פוצה פה ומצפצף" היכן נמצא הרוצח!

וכאמור, כל הויכוח הוא רק אם לא רצו מלכתחילה למצוא את הרוצח, היות ופחדו מכך שודאי ימצאוהו, כיון שיודעים את כל הדרכים למוצאו - כמו שמצאו את כל מי שרצו למצוא - ע"י המרגלים הנמצאים במחנות הערבים ובעריהם, כידוע ומפורסם. אינני מגלה כאן סודות, היותם דברים הידועים לכולם.

ישנה דעה נוספת, לפיה יודעים מי הרוצח וכבר מצאו אותו, אך אם יפרסמו זאת יהיו מוכרחים ללוכדו, וזה עלול להפריע לפלוני בן פלוני והוא עלול להרגיז את השני והוא ירגיז עליהם רביעי, עד שזה יגיע לאדם הגדול... ולכן החליטו להמנע מלדבר אודות זה, וממילא ישכחו מכל הענין ויהי' שקט ודממה, וכפי שהם קוראים לזה - "שלום על ישראל" הזהו השלום שתמורתו רוצים לוותר הכל?!

ושלא כדעת הטועים שזה יפסק, רחמנא ליצלן, בירושלים עיר הקודש - מנוי וגמור עמם להחזיר את ירושלים, ורק ממתינים לזמן המתאים שכל הרוחות והטרדות ירגעו, ואז יכינו וינסחו נוסח עבור זה וזה, יחד עם כך וכך דיפלומטים ועם עוד כמה פוליטיקאים, בכדי שאף אחד לא יתלונן על כך שנותנים את ירושלים העתיקה והאמיתית לצד שכנגד, כיון שיגישו זאת בכזה "מגש" - שידברו אודות דברים אחרים וצדדיים מבלי הדגשת הנקודה האמיתית: שמוסרים את ירושלים עיר הקודש - ירושלים העתיקה!!

וכאמור, אין מדובר כאן אודות קדושת ירושלים שדורשת מסירות-נפש מיוחדת, אלא על "תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם". והאומרים שמותר למסור שעל בגולן וביהודה ושומרון וכיוצא-בזה - יודעים שהם פוסקים דין זה גם על הר-הבית, ועל ירושלים העתיקה, ועל ירושלים החדשה, ועל בני-ברק, ועל כפר-חב"ד, ועל קריית-צאנז ועל כל חלק בארץ ישראל - שעל כל אלה חל הדין שכשרוצים למוסרו או שעל ממנו אזי זה גורם ש"תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם".

אך משכנעים אותם שיפרסמו את הדין הזה רק אודות יהודה ושומרון, ויפרסמו שאין הוא קשור להלכות שבת, ללא כל טעם והסברה על כך, שזה ההיפך מהנאמר בשולחן ערוך, ולא מניחים להוסיף את אותו סעיף. אך כל הטעמים הנ"ל חלים גם על בני-ברק, ועל כפר-חב"ד, ועל חדרה, ועל נצרת, ועל ירושלים העתיקה ועל ירושלים החדשה וכן על כל ארץ ישראל כולה, הי'-לא-תהי'!

ד. היות והשתיקו את המאורע של רצח סלמה הי"ד, ושכנעו את עצמם שעי"ז יהי' שקט, ולאחר-מכן הושיבו דיפלומט גדול שאמר שעי"ז יהי' (לא רק שקט, אלא גם) "שלום על ישראל", וזוהי הדרך לשלום אמיתי, רחמנא ליצלן - זה הי', ע"פ טבע, הפתח למה שאירע בחברון בשבת-קודש [רצח ששה יהודים ליד "בית-הדסה"] בשנה השביעית בעיר האבות!

וכבר עברו שלושים ושש שעות ועדיין לא שומעים על מעשה בפועל - רק עושים אסיפה אחת ואסיפה שני'.

ועשו דבר מאוד גדול - לקחו את הערבי וזרקו אותו בין הערבים! - זה העונש שהענישו אותו. וכך הוא הי' בחברון וקיבל "כסא גדול" והסית נגד היהודים, אלא שהי' צריך להתאפק מעט ולא לפרסם דעתו בגלוי.

והראו "תוקף" מאוד גדול: הובילו אותו והעמידו אותו במקום בו הוא חפשי לומר כל מה שהוא רוצה, וכל זה הוא אומר בתור ראש העיר חברון, עיר האבות!

הוא הרי מסית ומדיח, ומגיע לו על כך עונש - מדוע מניחים לו לצאת, הוא הרי יכול להזיק לבטחון ארץ ישראל יותר מהאופן שישב בחברון תחת משמר!

אך עכ"ז פחדו "מה יאמרו הבריות". לא פחדו בגלל היהודים - ביהודים לא מתחשבים כלל, אלא פחדו שיפסידו את המקום שתופסים באותו מקום שמקבלים משם כסף או נשק. אך כשיראו שדורכים על הראש ויורים בצעירים, וסלמה הוא לא הראשון, כבר היו לפני-כן כמה וכמה פעמים שהכריחו להעלים שחטפו את פלוני בן פלוני, ושהכו את פלוני בן פלוני, ועד-כדי-כך שזה גרם למיתה רחמנא ליצלן, וה"חכמה" שלהם היא שמשתיקים זאת כדי לא למתוח ולגרות את העייפות של היהודים שאז ה"ילדים" - אלא שאינם פוליטיקאים, ההולכים בדרך ישרה ואומרים דבר-אמת, ואומרים מה שחושבים - עלולים להפריע ולהסתובב בין הרגליים. ומסתכלים עליהם כעל בטלנים, ילדים קטנים, והלואי שלא יפריעו להנהגות שצריכים לבצע.

והשתיקו זאת מכיון שנבהלו - כאמור, לא מפני היהודים - עם היהודים לא צריכים להתעסק ולהתחשב, יבואו כמה "ילדים" ויעשו רעש - יניחו להם להרעיש ולאחר-מכן ימשיכו להתנהג כרצונם. אמנם בתחילה לא תהי' ברירה ויניחו להם לתפוס שטח, אך לאחר כמה שבועות - או שיימאס להם, או שיצוו עליהם להסתלק וכיוצא-בזה.

הם מפחדים שישמעו בוושינגטון שאין להם תוקף, עד-כדי-כך - שיורים ביהודי צעיר; והרגו יהודים, רחמנא ליצלן, באמצע הלילה במקום פתוח שגרים שם שישים או שבעים דיירים, ובכ"ז ירו והשליכו רימוני-יד עד שנפלו קרבנות.

וזה מתפרסם בחו"ל לפני שזה מתפרסם בארץ, כיון שבארץ מנסים לעשות מזה סוד או לפחות לדחות את הפירסום בכמה שעות, ורק כשזה פורסם כבר בחו"ל - לא נשארה כל ברירה וחייבים לפרסם. וכך כולם ראו איזה "סמרטוטים"!! - מניחים לדרוך על הראש ולהרוג יהודים באמצע עיר האבות - ולא מגיבים מאומה!

ואפילו אם הי' להם התוקף לפעול כנדרש - עדיין לא היו נחסכים כל הקרבנות והדם שנשפך, רחמנא ליצלן, מאז תחילת חתימת "החוזה האומלל" של "קעמפ-דייוויד", שמאז התרבו המחבלים וקרבנות המחבלים, כידוע ומפורסם (למרות שהצנזורה של ארץ הקודש אינה מניחה לפרסם זאת - יודעים זאת בחו"ל, וכך סוף-סוף גם בארץ הקודש יודעים מכך).

ואותם אלה שמכריעים את הכף יודעים מזה, ובכ"ז ממשיכים באותה שיטה, שהיכן שרק נמצא גוי - לכל-לראש מכריזים "ואנחנו כורעים ומשתחווים"! ולאחר-מכן מחכים לרמז ממנו, מה מותר לעשות ומה אסור. וכשהוא מרמז שאפשר לכתוב בעיתונים שעומדים בתוקף - מדפיסים בעיתונים שעומדים בתוקף!

ה. ואח"כ כשהגיע יהודי תמים ותבע: "תעשו משהו בפועל"! - לא היתה ברירה, והיו חייבים לעשות משהו. ומה עשו?! - לקחו את אותו ערבי ושחררו אותו מהשמירה שעליו, והובילוהו לבין הערבים, והוא חזר מיד לעבודתו - לעשות, רחמנא ליצלן מה שעליו לעשות כעת, וכן חבריו. וכשחשבו שעדיין אין זה מספיק, עשו טובה ליהודים - פוצצו ארבעה בתים או ששה בתים או שמונה בתים או עשרה בתים.

הרי מובן איזה רושם זה יוצר אצל מנהיגי המחבלים, וכיצד יבהלו מכך, כשרואים שאין פוגעים בהם - ולא במה שקשור אתם - אלא "שפך חמתו על עצים ואבנים" - פוצצו בתים!

אמנם, אמת הוא שלפי מעמדם ומצבם הוא מעשה גבורה, זה היפך טבעם ורגילותם במשך שנים רצופות, בהם התרגלו להוביל את היהודים והיהדות וארץ ישראל בתור עבדים למצרים, עבדים לפלישתים, עבדים לעבדים, ובפרט עבדים לאדונים שיושבים כאן (במדינה זו) שמהם מקבלים כסף ונשק.

וכפי הכתוב בנוגע לחטא עץ הדעת "אכלתי ואוכל עוד" - מבטיחים שימשיכו להתנהג בהתאם להתנהגות שהיתה עד עתה, שחס-ושלום לעשות דבר העלול להרגיז את פלוני בן פלוני.

וכשקיבלו את ההחלטה בנוגע לחברון - שאלו, מדוע לא עושים כלום במעשה בפועל?! וענו בחשאי (אמנם "בחשאי", אך שלשה-עשר יהודים שמעו מזה - והרי לשון-הרע אינו נקרא אפילו כאשר אמרוהו בפני שלשה יהודים, כיון שהוא מתפרסם), שאי-אפשר לעשות מעשה בפועל מכיון שלא רוצים להתגרות בוושינגטון!

והגרוע שבדבר: הלאו את המצפים לפעולה מעשית, ולמעשה - לא עשו כלום בכדי להראות את התוקף, שאת זה אפשר להבהיר רק ע"י מעשה בפועל.

וכאמור, מאוחר יותר ראו את התוצאות שאירעו - בשבת-קודש שבשנה הרביעית "שבת לה'" בעיר האבות - כתוצאה מאי-העשיה, ועדיין לא לכדו אפילו לא אחד ויחיד שנטל חלק בזה, אע"פ שיש מודיעין, וישנן ידיעות, ויודעים מה לעשות בכדי למצוא מישהו, וכשתופסים מישהו - יודעים כיצד להגיע לשני, ועד שמגיעים לאותו אחד שירה בראש.

ה. אמנם "גדול הוא הרועה ששומר את הכבשה הנמצאת בין שבעים זאבים", וכאמור לעיל - וזה קשור לפרשת בהר ולל"ג בעומר - ישנו הענין של "וצויתי את ברכתי" - אך צריך כלי בשביל זה, והכלי צריך להיות מלובש בדרכי הטבע, שהיא התבואה של השנה השישית.

שזהו גם הפסק-דין של השולחן-ערוך. אמנם כולם יודעים ש"גדול הוא הרועה", ושהמגינים האמיתיים הם התורה והמצוות - אבל גם ר' יוסף קארו ידע מזה, וגם כל המפרשים ידעו זאת, ובכ"ז פסקו יחד עם מאות רבנים, פסק-דין המודפס גלוי ומפורש - שמסירת שעל אחד מהשטחים זהו סכנת נפשות ממש, פיקוח-נפש ממש!

והרי "לא ינום ולא יישן שומר ישראל", ועל-כן לא צריכים לראות ולהתחשב בשטויות ובטעויות שעשו וש"יצרו (של פלוני בן פלוני) הוא שאנסו" וכן יצרו של השני והשלישי - והקב"ה ירחם ברחמיו הגדולים בלא להתחשב בשום חשבונות.

ובפרט, שכידוע "כלו כל הקיצין". וישנם יהודים - ש"יצרם אנסם" - שכבר אינם יכולים לחכות ומוכרחים לצאת מהגלות.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM