ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
בעת ביקור האדמו"ר מסדיגורא, ד' תמוז תש"מ

 

תוכן השיחה

צריכים לפעול שהיהודים לא ירצו למסור שטחים! * לשמירת הארץ אין שום קשר ל"ג' שבועות" ול"לא יעלו ‏בחומה"!‏


האזן לשיחה

האדמו"ר מסדיגורא: רציתי לשאול עוד מהי דעת כ"ק אדמו"ר שליט"א בנוגע לשטחים האם יש לזה דין כיבוש יחיד או לא.

כ"ק אדמו"ר: מאז ומתמיד התפלאתי: הגמרא אומרת שישנה מציאות של "טענו חטים והודה לו בשעורים", והגמרא מביאה זאת בקשר לבי"ד בישראל. מעולם לא הבנתי מדובר הרי בדיינים מומחים, ובאים שני אנשים "נורמליים" כיצד יתכן מציאות של "טענו בחטים והודה לו בשעורים"? וזו קס"ד שצריך לפרש מהו הדין?!

המצב עתה בארץ ישראל אין לו שום שייכות לכיבוש יחיד וכיבוש רבים – יהודים נמצאים במעמד ומצב של "מצור", כשהם מוקפים רח"ל במאה מליון ערבים. וא"כ זה דין פשוט, ואין כל נפק"מ אם יש קדושת הארץ או לא – כאשר שלשה מליון – יהודים. כן-ירבו, נמצאים בשטה זה, מוקים סביב ע"י ערבים, מוסלמים או מצריים (כפי שהם מוכנים) והערבים אינם אומרים שרצונם ב"תבן וקש", הם אומרים מפורשות שרצונם בשטח נוסף,

וא"כ אפילו הי' הדבר בחוץ-לארץ, הרי במקרה זה פס"ד מפורש בשו"ע שאפילו ישנם רק 3 יהודים בשטח זה, המוסגלים לשאת נשק, ואין להם בית-דין, אין להם "דוד מלך ישראל" אין להם "מלכות", ואפילו לא "ז' טובי העיר" [השולחן-ערוך אינו מתנה זאת בז' טובי טובי העיר].

הרי (קובע השו"ע) כיון שזהו מעמד ומצב זה שיש מקום לספק ש"תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם" [אין הכוונה ב"הארץ" – ארץ ישראל, אלא, אותו שטח בו מצויים יהודים היכן שזה יהיה, אפילו בחוץ-לארץ, ובמסכת עירובין (מקור דין זה) מובא דין זה במפורש בקשר (לחו"ל) לנהרדעא].

הדין הוא שצריך לצאת נגדם עם נשק בעצם יום השבת, ואפילו כשעדין לא באו אלא "ממשמשים לבא".

עכשיו הדבר הוא ברור, שהרי הם אומרים בפירוש שרצונם הוא בשטח, ולא ב"קש ותבן" – רוצים הם את מזרח ירושלים.

וכבר אמרתי – ועכשיו הדבר שוב איננו בגדר סוד – (על הטענה שיש להחזיר שטחים כדי להשתיק את הערבים): כאשר היה הנצחון ב"מלחמת ששת הימים" (כפי שזה נקרא) – שכבשו את ירושלים, מערב הירדן, וכל השטחים אודותם מדובר כעת.

הרי מיד בשבוע שלאחר מכן, באה הנה (לארה"ב) משלחת מטעם הממשלה (בירושלים או תל-אביב) ופנו לנשיא ארה"ב דאז, בבקשה שיתווך בין ישראל למצרים והערבים שמסביב, כדי שיסכימו לקבל את השטחים בחזרה לידיהם. הם אמרו אז, למרות שבאמת נצחנו במלחמה אך כונתנו לא היתה בשביל השטחים, אלא כדי להשיג "שלום".

אני יודע מי השתתף או במשלחת, וכעת יודעים זאת כולם, – היתה זו ממשלת ליכוד לאומי (כפי שקראו לה) שגם בגין הי' חבר בה, אשכול הי' ראש הממשלה, והיו חברים בה באי-כח, כל המפלגות.

ממילא, הטענה שנאלצים להחזיר שטחים מפני ש"אל תתגרה בגוי קטן" – היא היפך המציאות, שהרי את אותה משלחת שלחו בזמן שהיה נצחון, ואף אחד מהערבים לא חלם שירצו להחזיר משהו בחזרה, הם פחדו שמא יגרשו אותם כמו אלו שברחו מתל-אביב!

המצב היום הוא דומה: קודם טענו שע"י כך יהי' שלום, אך עכשיו הרי הם אומרים בפרוש שברצונם לקבל את ירושלים העתיקה, ואת יהודה ושומרון, ובנוסף לכך – הרי אינם מבטיחים כלל שלום, וגם לו היו מבטיחים, הרי סאדאת וחוסיין [חוסיין נמצא כאן עתה בארה"ב בביקור – אי אפשר לדבר עליו בגלל "הכנסת אורחים"...].

שניהם אומרים בפירוש שהם נבחרו למשך זמן, ואין ביכולתם להתחייב לדברים שיקרו לכשיבואו ממלאי-מקומם. וגם לולי היו אומרים זאת בפירוש היינו יודעים זאת.

בנוסף לכך, תביעותיו של סאדאת עצמו – גדלו פי כמה, מדרישותיו לפני שלש שנים, דבר המתבטא גם בכך שאז הוא לא תבע ב"אותיות אמשטרדם" שהוא מוכרח לקבל את ירושלים העתיקה. – את ירושלים העתיקה הזכרתי רק כדי להדגיש את הענין, אך כדי לא לסטות מהענין העיקרי הריני להדגיש שאין כוונתי עתה בנוגע לירושלים העתיקה דוקא.

לנגד עיני עומדים דברי הגמרא בעירובין לגבי נהרדעא, שבא התגוררו יהודים [וגם היו בה סוגים שונים של יהודים: וישנו סיפור שאירע שם ביוהכ"פ], והגמרא אמרת שצריך לבחון דבר אחד: אם הארץ נוחה ליכבש לפניהם" או לא; וכך זה נפסק בשולחן-ערוך – וממילא זה נכלל בגדר דין "פיקוח נפש", שלגבי פיקו"נ אסור להמתין עד אשר יבואו לשאול, אלא צריך ללכת מיד ולהכריז את מצב הדברים.

נמצאים אנו הרי במצב של חושך כפול ומכופל, ולכן מראה הקב"ה דברים ברורים, כדי שיתבטלו כל סוגי הספיקות:

חשבו שכאשר הערבים ישמעו שעומדים להחזיר שטחים, יהיה שקט; המציאות היא שמאז שהתחילו לדבר אודות החזרת השטחים התרבו המחבלים ממה שהיו עד כה, מעולם לא היו כל כך הרבה מחבלים כפי שהיו מזמן חתימת ההסכם ב"מחנה דוד" [כך קורים לזה, על דוד נאמר הרי "דם לרוב שפכת", ודוקא ב"מחנה דוד" חתמו על הסכם המעמיד בפיקוח-נפשות, רחמנא ליצלן, שלש מליון יהודים!].

ועוד מתגאים בכך שזהו "חוזה" שנחתם ב"מחנה דוד", והערבים טוענים כעת שזהו מעט, ולא לזה התכוונו, והיהודים עומדים ודנים מה יותר טוב ל"פיקוח נפש".

אין צורך משום ראיות, ה"בית יוסף" כבר הבהיר זאת בפירוש (מיוסד על הגמרא בעירובין לגבי נהרדעא) שאפי' "ממשמשים לבא" "על עסקי תבן וקש" – יחשוב יהודי ויטען, לכאורה, הרי רצונם בסך הכל בקצת עשב וקצת קש, ומיד (אומרים הם) נחזור בחזרה – יאמר היהודי – תן להם קצת עשב ואח"כ נראה מה יקרה, שכן אף פעם לא יהיה מאוחר מלהלחם בהם —

קובעת "תורת אמת" שהיא גם "תורת חיים" שאסור להניח להם להכנס אפילו רגעים ספורים כדי להבטיח מצב שלא תהא "נוחה הארץ ליכבש לפניהם", ובעצם יום השבת (לא כתמיד שצריכים לפתוח במלחמה ג' ימים קודם השבת) יש לעמוד עם נשק ולהכריז שלא יתנו להם להכנס.

האדמו"ר מסדיגורא: הרי בזמן חנוכה לא נלחמו בשבת.

כ"ק אדמו"ר: זה היה קודם שנקבע ה"פסק דין".

טענה דומה לזו טוענים מדוע מכריז אני שעומדים אנו עוד לפני "אתחלתא דגאולה": היתכן?! הרי גדול בישראל מסויים אמר כך, וגם גדול שני, כך מובא גם בירושלמי, בשיר-השירים רבה, וברמב"ן שגאולת ישראל תהא קמעה קמעה כ"איילת השחר"?!

השבתי על כך: לשם מה זקוקים אתם לראיה (לכך שזו אתחלתא דגאולה) טובה יותר מכך שר' עקיבא אמר על שמעון בן כוזיבא שהוא משיח, וקרא עליו הפסוק "דרך כוכב מיעקב" הנפק"מ הוא רק שזה הי' קודם שנפסק הדין ע"י הרמב"ם שגאולת ישראל תהיה כאשר יקום יהודי מבית דוד וכו' ו"יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" (ללא כל התחשבות בדמוקרטיה) יכריח יהודים לקיים מצוות, והוא יהיה זה ש"יבנה ביהמ"ק במקומו" ולאחר מכן "ויקבץ נדחי ישראל",

– וסדר זה בתהליך הגאולה מביא הרמב"ם בשני מקומות (כדלקמן).

האדמו"ר מסדיגורא: הרי ישנם ספיקות מה יהי' קודם.

כ"ק אדמו"ר: הספיקות מובאות בירושלמי, והרמב"ם הרי ראה את הירושלמי.

אדמו"ר מסידוגרא: גם בספרי.

כ"ק אדמו"ר: הספרי וכל שאר ספרים אלו היו לפני הרמב"ם, כולל שיר השירים רבה. היה אחד (לא אזכיר את שמו כיון שהוא כבר בעולם האמת) שנהי' בעל תשובה והתנהג בתכלית ההידור, אך מצאו אותו אוכל בשר-עוף בחלב, כששאלוהו, היתכן?! הרי מהדר אתה בכל הדברים, וכיצד יתכן שאתה אוכל בשר בחלב? והוא השיב שמובא בגמרא שכך נהג ר' יוסי הגלילי, ושאלוני אם זה נכון – השבתי, בודאי שזה נכון, זוהי הרי גמ' מפורשת, אלא שההבדל הוא שזה היה בטרם נפסקה ההלכה.

וכן הוא הדבר בנוגע לעניננו: בירושלמי מעשר שני יש אמנם שתי דעות מה קודם "בונה ירושלים" או "נדחי ישראל יכנס"; לאחר מכן בא הרמב"ם שראה את הירושלמי, הספרי, את הבבלי וכו', – וקבע פס"ד פעמיים: בתחלת פרק יא של הלכות מלכים ובסופו [איננו בקי ברמב"ם... אך ענינים אלו כבר שננתי בע"פ!].

אח"כ התעוררה טענה: בפרק שלאחר מכן קובע הרמב"ם כי "כל אלו הדברים וכו' לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו", ממילא מה הראי' ממה שכתב בפרק י"א – כאשר הרמב"ם בעצמו קובע שהסדר אינו ברור!

השבתי שדברי הרמב"ם בפי"ב מוסבים על דבריו באותו פרק, אך לא על מה שכתב בפי"א, שא"כ, אפשר להרחיק לכת ולומר שהרמב"ם חזר בו מכל מה שכתב בפי"א...!

האדמו"ר מסדיגורא: האם הדין ל"ג' שבועות" נוגע למצב כיום?

כ"ק אדמו"ר: למצב היום – אין כל קשר ל"ג' שבועות" – וכפי שאמרתי – דין זה (השו"ע בהל' שבת) חל גם על נהדרדעא כמפורש בגמרא.

האדמו"ר מסדיגורא: האם עתה לאחרי שה"יו-ען" (האו"ם) נתנו רשות האם בכלל חל הדין דג' שבועות?!

כ"ק אדמו"ר: מספרים על ר' יחזקאל לנדא ה"נודע ביהודה", שהגיע פעם לעיר שהיו בה הרבה לומדים שסברו שיודעים הם ללמוד יותר ממנו, וקיפחוהו בהלכות בפומבי – ועל הכל השיב בהצלחה, עד שהוא אמר פעם משהו שגרם לסערה, היתכן שרבה הראשי של פראג אמר דבר שלא כהלכה! הוא ביקש שהות להתבונן, ולבסוף שהצדק עמם – אך יחד עם זה הוסיף, שכנראה השאלה שנשאל עלי' לא היתה נוגעת למעשה, ולאחר מכן הסביר את הדברים:

כשרב פוסק דין, וזאת לאור ציווי הקב"ה, מתעוררת קושיא: פס"ד זה מקבל הרי תוקף של משה רבינו (שהרי הרב הוא סמוך "איש מפי איש" עד משה) – כיצד, אפוא, אפשר לסמוך על בשר-ודם? התשובה לכך היא בדוגמת הביאור בדין גבי עדים זוממין "הרגו אין נהרגים" שכן כיון שהיתה הריגה בפועל, והקב"ה איפשר זאת, הרי סימן שכך צריך היה להיות. ועד"ז בעניננו – כאשר לרב יש סמיכה להלכות אלו, והוא רב עפ"י שו"ע – לא יאפשר הקב"ה שיצא מידו מכשול.

במה דברים אמורים? כאשר זה נוגע למכשול, אך כאשר הדברים נוגעים רק לכבודו של הרב, אין הקב"ה מחוייב, כביכול, לרדת ולעזור לו שיקלע לאמת. ולכן – סיים ה"נודע ביהודה" – בודאי השאלה בה נשאלתי לא היתה נוגעת למעשה, ולבסוף ביררו ומצאו שאכן כך היה.

השאלה של "ג' שבועות" איננה נוגעת היום לפועלו.

כיון שלנמצאים בא"י "אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ" ללא כל קשר לג' שבועות, ואלו הנוסעים מהכא להתם, הנה, בדיוק כפי שדיברתי עמכם בנוגע לתל-אביב, מדבר אני עמם, שכל מדריך הרוחני, או רב העוזב את חו"ל הוא עריק הבורח מן המלחמה בהתבוללות.

בזמנים שעברו, כשרב נסע לא"י הוא השאיר ממלא-מקום כמותו, ואם היה זה ראש ישיבה דאג להשאיר עשר תלמידים במקומו, – אך עכשיו: רב, מלמד או ראש-ישיבה העוזב את ניו-יורק, שיקגו בוסטון, או לונדון בשל רצונו ללמוד תורת א"י בארץ ישראל – הרי הוא פשוט בורח "מן המערכה"! [ועד"ז גם בנוגע ל"ג' שבועות" (חסר קצת) לזה צריך פשוט "עליה בחומה", כי ב"ג' שבועות" מוזכר דוקא "עליה בחומה" ולא סתם מצד (חסרון) א"י].

האדמו"ר מסדיגורא: המהרש"ל כותב בנוגע לימי כורש שאז לא הי' זה בגדר "עלי' בחומה" שכן, זה היה ברשות האומות, עד"ז עתה, שהם נתנו רשות.

כ"ק אדמו"ר: עתה נהי' שינוי – אם ישאלו את האומות לא יתנו רשות.

האדמו"ר מסדיגורא: כיון שנתנו רשות פעם אחת זה מספיק.

כ"ק אדמו"ר: על-כך יטענו שהם נתנו רשות כל זמן שהם בעלי-הבתים והדבר הוא באפשרותם, גוי הרי איננו יכול לתת לצמיתות – והוא לא יעשה דבר שאיננו בידו.

כשבלפור וכיו"ב הצהירו – היתה תוקפה של ההצהרה מוגבלת לכל ימי חייו, וכהונתו כמיניסטער בלבד, ואז היו צריכים לעמוד בדיבורם. ולאחר מכן הם בעצמם התחרטו – והצרות עם הערבים התחילו כבר בחייו (של בלפור), כיון הראה הקב"ה "נס" שהגוים אינם רוצים לקחת, הזמינו לכאן את מלך ירדן והיו צריכים לפעול עליו שיסכים ליטול את השטחים שארץ-ישראל מעוניינת למסור לו מצדה של הירדן – והוא מסרב לקבל.

כל הצרה היא שצריכים לפעול על יהודים שלא ירצו למסור שטחים. וכאמור לעיל – לא בגלל כיבוש יחיד או כיבוש רבים, ג' שבועות או קדושת הארץ, שלימות הארץ או לא תחנם – אלו ענינים שונים, אך אין להם כל קשר לענין ד"פיקוח-נפש"; הפס"ד המובא בשולחן-ערוך ממסכת עירובין עם כל ה"סערה" – מקורו במצב ד"נהדרדעא" – בחו"ל.

וכפי שאמרתי קודם, מעולם לא היו רח"ל כל-כך הרבה מחבלים, כפי שישנם כיום לזמן חתימת ה"חוזה" – אלא שהממשלה הורתה להשתיק את הענין כדי שלא תיווצר פאניקה (אם זו הסיבה).

כ"ק אדמו"ר: תישאר עבודה גם לשלישי. בכל אופן, שירבו שמחות אצל יהודים ושיהא "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" אולם לפני ה"וכבשוה" בשטחים חדשים, אסור לחשוב אודות עזיבת השטחים שישנם כבר, וכפי שדובר לעיל – עני של פיקוח-נפש אסור להמתין עד שיבואו לשאול על כך.

אדמו"ר מסידגורא: מה יכול אני לפעול בכך.

כ"ק אדמו"ר: ראשית יש לפרסם "קול קורא" וכיו"ב. (כאן נשמט קטע לא ברור) ...ואם בכל זה לא הי' די – ראו עתה דבר מבהיל, עבר כבר חודש ועדיין לא נמצא אפילו אחד מאותם שירו בליל שבת-קודש [על בחורי הישיבה בחברון הי"ד] ל"ע ול"ע, ומי היורה בבחור-הישיבה יהושע סלמה הי"ד, בחברון. לש.ב. (שירותי הבטחון) דארץ ישראל מפורסם בעולם כבולשת היעילה ביותר, ועם זאת לא רק שלא מצאו את המרצחים, הם גם אינם אומרים שיש בידיהם כיוון למציאת האשמים.

כאשר התעסקו עם ערבי והלה רק נפצע – מתפארים הם בכך שעצרו 300 חשודים, וישנם כיווני חקירה, ובודאי גם ימצאו את האשם, ואילו במקרים האמורים לעת-עתה לא כלום, ואין איש שם לבו על כך!

[פעם היו מתבטאים – שה"עוולה" אינה גדולה בכך שאין פוסקים כן – אין דנים כלל, ולא ידוע כי קיימת כאן שאלה כלשהי!].

ובאמת – אילו היו מוצאים את הרוצח שירה (ל"ע) ביהושע סלמה הי"ד – אזי לא הי' קורה מה שקרה בליל שבת-קודש – שכן היו מענישים אותו והם היו רואים כו' בחינת "למען ישמעו גו' ויראו". וכאמור, מאז עברה תקופה של חודש – ושותקים!

והרי אילו תזכו – תהיו אתם ה"סוללים את הדרך" ומפרסמים, ובקול רעש גדול דוקא. – שזהו ה"קול גדול ולא יסף" מאז מתן-תורה – בבחינת "תלמיד ותיק שעתיד לחדש" את דין הגמרא שנקבע ע"י הבית-יוסף בשולחן ערוך לגבי "נהרדעא" שניתן למשה מסיני.

ואין צורך לחדש בכך מאומה – כי אם לחזור על פס"ד הנ"ל, ולהוסיף – שזהו דבר שהזמן גרמא הקשור ב"פיקוח-נפשות".

לא חשובים כאן פלפולים וכל ויכוחים, ואין צורך לנגוע (לפגוע) באף אחד – כשהולכים על סמך דברי הב"י, ועל כתפיו, שאז ה"ז בדוגמת המשל דננס העמוד ע"ג הענק, שהננס רואה למרחוק יותר, כיון שעומד הוא גבוה (על כתפי הענק), וכשאומרים "בית יוסף" – אין הכוונה שצריכים לגשת לארון הספרים להוציא ספר שלו ארבעה חלקים, והוא עסוק בלהט דוקא בחלק "חושן משפט"...

זהו דין מפורש ב"אורח חיים" (הראיתן למדן שיתעסק בלהט ב"אורח-חיים"?!...), אשר כשמו כן הוא מורה דרך בחיי היומיום לכל יהודי: מיד כשיעור משנתו יאמר מודה אני, אח"כ יברך על נטילת ידים, ברכות השחר, ובחלק זה הכניס הב"י גם את הדין של פיקוח-נפש.

כ"ק אדמו"ר: בכל האמור כוונתי כשתובו לאה"ק תעשו "שטורעם" בנושא זה.

האדמו"ר מסדיגורא: מה רוצים אתם ממני דוקא, מה כבר ביכולתי לפעול?!

כ"ק אדמו"ר: אני תובע זאת לא רק מכם, כי-אם מכל מי שמזדמן לי לשוחח עמו, ומכל מי שנופל לידי. אלו שאינם משוחדים יודעים את האמת. לדוגמא, ראש האלופים בארצות-הברית, מר קעזיען, שיצא עתה לפנסיה (ולכן כבר אינו תלוי באף אחד – ובאפשרותו לומר את האמת) פירסם שכל נסיגה ולו הקטנה ביותר מהשטחים מהווה סכנה בטחונית – פקו"נ – ממש.

כ"ק אדמו"ר: דבר פלא הוא שדוקא את ג' המקומות שכם חברון וירושלים שנקנו בקנין כפשוטו – תובעים הערבים. הצרה היא בהסברה – שלא אומרים להם שכן מפורש בתורה ("בייבל" בלשונם).

האדמו"ר מסדיגורא: ואם יסבירו להם שכך מפורש ב"בייבל" האם זה יועיל?!

כ"ק אדמו"ר: הם מאמינים ב"בייבל", והוכחה לכך ב"יו-ען" (או"ם) פותחים את הישיבות בציטוטים מה"בייבל". גם קרטר הוא מאמין דתי – ובעצמו מוסר ביום ראשון שיעור ב"בייבל".

אינני מבין, מדוע מתביישים לומר להם שכך כתוב ב"בייבל", דבר שהי' מסייע שיבינו. כשחיים הרצוג ביקר כאן בשמחת-תורה, אמרתי לו: כיון שאתה לוי, וחברון שייכת ללויים – תכריז ב"יו-ען" שחברון שייכת לך, ואינך מוותר עלי'. הוא עשה כן, והגיעו לכאן ידיעות על-כך. הגיעוני ידיעות מב' הצדדים (מאה"ק ומוואשינגטון) שקרטר בעצמו התפלא שהיהודים נסוגו יותר מכפי שהוא קיווה. והסיבה לכך מפני שהממשלה נפולה מאוד בעצמה.

האדמו"ר מסדיגורא: אאמו"ר אמר פעם עה"פ "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" שלכאורה צריך היה להיות כתוב להיפך – בגלל שהיינו בעיניהם לכן גם היינו בעינינו?! אלא הביאור בכך הוא שכיון שבעינינו היינו כחגבים, לכן, בעיניהם היינו עוד יותר נמוכים – כנמלה.

כ"ק אדמו"ר: הן הן הדברים, כיון שאמרתם וכולם שמעו זאת (כ"ק אדמו"ר הסתובב לעבר הנוכחים והראה בידו, והמשיך:) שכולכם צריכים לפרסם מה שנאמר כאן שלא צריכים להיות כל-כך נפולים.

האדמו"ר מסדיגורא: בנמלים ישנה מעלה, שהרי לומדים גזל מנמלה.

כ"ק אדמו"ר: "אלמלי לא ניתנה תורה (ח"ו) היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה", ויתירה מזו מצינו ששלמה המלך הלך ללמוד חכמה מנמלה – אך לעניננו החסרון מספיק כשנפולים כ"חגבים".

כ"ק אדמו"ר פנה להרב אברהם שפירא מחסידי סאדיגורא, ואמר: כיון שאתם בעה"ב ולפעמים בעה"ב יכול לפעול יותר, במילא כל הדברים שדברתי קודם בנוגע לשטחים, צריכים אתם גם-כן לפעול בהם. והוסיף כ"ק אדמו"ר: יש לעשות הכל – ליישב מיד את כל הגבול בגלל הצורך הבטחוני, ואילו בהתנחלויות שמקימה הממשלה זה מתעכב זמן רב ממתינים לסידורי מים, חשמל וכו'.

הר"א שפירא העיר כי תוכניתו של יגאל אלון (להחזרת השטחים) היתה טובה יותר, ולפיה היו מחזירים פחות שטחים משהחזיר בגין.

כ"ק אדמו"ר: שבתוכנית אלון חסרון אחד עצום לחתוך את ארץ-ישראל לשני חלקים. אלו היודעים כיצד התנהלה המלחמה בין פולין וגרמניה – מבינים שכל החורבן הי' בגלל שפולין נחתכה לשני חלקים.



להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM