ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
י"ג תמוז תשמ"ב

 

תוכן השיחה

כאשר יש סכנה של פיקוח-נפש — אין להתמהמה בשאלה מהי דעת הרוב, אלא צריכים להסיר מיד את ‏הסכנה, ולסיים במהירות את הפעולה ד"שלום הגליל" * אלו שמעכבים את סיום הפעולה, הם אותם אנשים ‏שרצו למסור שטחים במלחמות "ששת-הימים" ו"יום-הכיפורים", שהנהגה זו הביאה אח"כ לצרות-צרורות * ‏אותם "פוליטיקאים" מנסים גם כעת לכפות דעתם על אנשי הצבא למרות שראו מה נגרם מטעויותיהם ‏בעבר, שכעת מתברר ואף מצרים (שעמה חתמו "חוזה-שלום") מודה בכך שהיא המסייעת העיקרית ‏למחבלים, (ואעפ"כ ממשיכים למסור להם שטחים אסטרטגיים)! * הקב"ה הראה נסים גלויים (ומהם: ‏עזיבת נשיא ארה"ב את עיר-בירתו; עזיבת ראש הממשלה את אה"ק) ע"מ שתהי' הזדמנות לסיים את ‏הפעולה הנ"ל, ואעפ"כ לא סיימוה * לא זו בלבד, אלא אף "איימו" על ישראל ע"י ההודעה שנשיא ארה"ב ‏הולך לדבר נגד ישראל — אף שלפועל דיבר בטובת ישראל — ובכ"ז זה לא פעל שום רעש * במקום לסיים ‏את הפעולה, ולמגר את המחבלים מאש"ף — עסוקים בנסיונות להוכיח לעולם כמה אנשי אש"ף "אינם ‏הגונים" * יש לסיים את הפעולה עד לתחילת ג' השבועות, כי אח"כ מי יודע מה ילד יום! * לטענה כי אם ‏יכבשו את העיר ביירות יגרמו לקרבנות רבים — מאחר ותדרש פלישה לעיר — אין כל שחר כי: א) ניתן ‏לסיים את הפעולה מבחוץ, ע"י תותחים וכדו'; ב) כבר נמצאים בתוך העיר, והראי': שנמצא כאן ספר תניא ‏שהודפס בביירות * מכיון שההחלטה על כל הנ"ל תלויה בידי ב'-ג' אנשים — אין לעשות אסיפות, אלא ‏לסיים את הפעולה באופן של "הלכה ואין מורין כן"! * כשם שבאמצע ניתוח א"א להפסיק, כך גם בפעולת ‏צה"ל בלבנון, ולא יתכן שיעשו "נסיונות" על שלשה וחצי מליון יהודים * אומות-העולם לא יצמצמו את ‏משלוח הנשק לישראל באם תבצע פעולה זו, מה גם שאומות-העולם מעונינים בסיום הפעולה בשלימותה!‏


האזן לשיחה



א. בהמשך להמדובר לעיל אודות הזריזות ברישום החיילים בס"ת הכללי (שזהו ענין הקשור עם פקו"נ רח"ל) - הרי כאן המקום להזכיר (מענין לענין באותו ענין) אודות העדר הזריזות במבצע "שלום הגליל":

לדעת כל המומחים והמבינים והיודעים, יכלו לסיים את מבצע שלום הגליל במשך ימים ספורים בלבד, ובפועל - הולך ונמשך הדבר זמן רב.

במקום לסיים את הפעולה - עוסקים בעריכת אסיפות, שולחים שליחים, מברקים ומכתבים, ומבררים מהי חוות-דעתם של כל ה"יועצים" למיניהם, ועד היום הזה עדיין לא סיימו את הפעולה בשלימותה. וזאת - למרות שמידי יום ביומו (שלא מסיימים את המבצע) ישנם פצועים נוספים, ולפעמים - יותר גרוע מזה, רחמנא ליצלן!

טענתם העיקרית היא - היתכן לסיים את המבצע בחפזון, הרי צריכים להשיג את דעת הרוב של 120 האנשים היושבים ב"כנסת", שביניהם - ערבים, קומוניסטים, נוצרים, וכיו"ב!

כאשר מדובר אודות סכנה של פקו"נ - אין צורך לברר מהי דעת הרוב (כדי שיהי' "אחרי רבים להטות"), ובודאי אסור להתחשב בדעתם של "פחדנים" ו"מוגי לב", אפילו כאשר הם מסבירים שדעתם מבוססת על שיקולים פוליטיים (בהיותם "מדינאים" וכיו"ב) - אלא צריכים לעשות הכל כדי להסיר את הסכנה דפקו"נ (אפילו כאשר מדובר אודות ספק וספק ספיקא בלבד), מבלי לערב בדבר שיקולים פוליטיים!

ב. אלו שמתנגדים ומעכבים את סיום מבצע "שלום הגליל" - הם אותם אנשים (או תלמידיהם של אלו) שהפעילו לחצים להחזיר את השטחים שהקב"ה נתן לבנ"י תוך כדי נסים גלויים במלחמת ששת הימים:

במלחמה הנ"ל ראו נסים גלויים ממש, ועד שאפילו אלו שלא היו שייכים להזכרת שם שמים, הנה לא זו בלבד שהם התחילו להזכיר שם שמים, אלא יתירה מזו: הם הכריזו ואמרו ש"יד ה' עשתה זאת".

ולאחרי כל זה - נסעו הם (או שליחים שלהם - "שלוחו של אדם כמותו") כדי להודיע ב"וושינגטון" שלא חושבים להשאר ולהחזיק בשטחים אלו, אלא רוצים שהערבים יקחו בחזרה שטחים אלו (רובם ככולם של השטחים - עכ"פ)!

מובן ש"וושינגטון" היתה מופתעת מהתפתחות זו, ולא האמינו שם שמתכוונים אמנם ברצינות להחזיר את השטחים, בחשבם שיש כאן איזו "ערמומיות". אבל לאחרי שהפצירו שיאמינו להם שאכן זוהי כוונתם, וסוכ"ס ניכרים דברי אמת - הנה כאשר באו לתת שטחים אלו לערבים, הי' "נס>" שהערבים לא הסכימו לקבל, מאחר שרצו לקבל עוד יותר!

ולמרות הנהגתם באופן כזה - נשארו לשבת על ה"כסאות"!

ועד"ז אירע במלחמת יום הכיפורים:

הוזכר בהתוועדות שלפנ"ז אודות הספר שהודפס בקשר למאורעות דמלחמת יום הכיפורים, ששם הודתה ראש הממשלה דאז שכתוצאה מזה שלא הכריזו על גיוס מלא, מפני שיקולים פוליטיים (למרות דעתם הברורה של אנשי הצבא המומחים בעניני בטחון) - שילמו מחיר כבד של מאות הרוגים ואלפי פצועים, רחמנא ליצלן!

כיום אי אפשר עוד להעלים את פרטי הדברים שהעלימו בשעתו - כולם יודעים כבר מה היתה דעתם של אנשי הצבא מטעמים בטחוניים, וכולם יודעים מי אלו שאמרו שצריכים להתנהג באופן שהוא היפך ענין הבטחון, מפני פחדם מ"קול עלה נדף", בהיותם בתוך גלות פנימי ובשפלות כלפי ה"גוי'שקייט" שבתוכם, ורוקדים "מה-יפית" (כפי שהי' בימים עברו) בפני ה"גוי'שקייט" שבתוכם, בחשבם שבזה מתבטא התוקף והאומץ שלהם!

ובעוונותינו הרבים, קיבלו את דעתם של אלו האחרונים, למרות שזהו למטה מכל ענין של שכל והבנה והשגה, וכאמור - שילמו על זה במחיר כבד של מאות הרוגים ואלפי פצועים, שכמה וכמה מהפצועים עדיין לא נתרפאו לחלוטין עד היום הזה, וכאשר הם הולכים ברחוב ופוגשים את פלוני בן פלוני (שאשם בקבלת ההחלטה להתנהג באופן הפכי מענין הבטחון) - אין לו מה לענות להם!

וכל זה לא מרתיע את אלו שמעכבים את סיום מבצע שלום הגליל מפני שיקולים פוליטיים - שלא ימשיכו להתנהג באותה שיטה שכבר ראו בעבר את תוצאותי' כמה פעמים!

ולא זו בלבד שזוהי שיטתם בתוך ד' אמות שלהם, אלא הם עושים כל אשר ביכלתם לכפות את דעתם על אנשי הצבא, ולהפריע להם לעשות את מלאכתם באמונה, כאשר לדעתם של אנשי הצבא ברור במאת האחוזים שהדרך היחידה להשכנת בטחון אמיתי (ויתירה מזו: שלום אמיתי) היא - לסיים את מבצע שלום הגליל!

וכפי שרואים בפועל שכל הוויתורים והנסיגות בעבר, היו הכנה למלחמה שלאח"ז!

ג. הטענה שחתימת "חוזה השלום" ב"קעמפ-דייוויד" מנעה עתה חזית נוספת - הרי טענה זו היא שלא במקומה כלל:

אילו היו עומדים בתוקף המתאים שלא להחזיר את שדות הנפט ואת השטחים האיסטרטגיים (החיוניים ביותר לענין הבטחון), היו חותמים את "חוזה השלום" גם באופן כזה (כמדובר כמ"פ), ואז לא היתה מצרים במעמד ומצב של תוקף וכו' - ובדרך ממילא לא היו מגיעים כלל לחזית ראשונה, כידוע שרוב הכסף והנשק שבידי המחבלים, התקבל ממצרים!

ויתירה מזו: מצרים הודתה כבר שהעבירה לערבים, ועי"ז - למחבלים, מידע צבאי שהגיע לידה בעקבות חתימת "חוזה השלום", כאשר ישראל ומצרים נעשו "ידידים נאמנים" שאינם מעלימים "סודות" אחד מרעהו!

ואע"פ שידעו זאת לפני כו"כ חדשים - אעפ"כ המשיכו להחזיר את שדות הנפט, והמשיכו להחזיר שטחים בטחוניים, שטח לאחרי שטח, עד שהקריבו את הגבול למספר קילומטרים אחדים בלבד לערים הכי גדולות ומאוכלסות בישראל (הלואי שדבר זה לא יזיק לאף אחד, גם לא לאלו שאשמים בזה)!

כעת טוענים כולם שכדי להבטיח את בטחון הישובים בצפון הארץ, בהכרח שתהי' רצועת בטחון של 45 קילומטר, וא"כ, נשאלת השאלה: מדוע אתם בעצמכם הבאתם את המצריים שיהיו בסמיכות ממש לישובים של בנ"י, עי"ז שהחזרתם בידים שטחים נרחבים (כתוצאה מחתימת החוזה ב"קעמפ-דייוויד")?!

ד. נוסף על האמור לעיל שהיו יכולים לסיים את מבצע שלום הגליל במשך ימים ספורים בלבד - היו כמה נסים גלויים שהראו בעליל את מדת האפשרות לסיים את המבצע ללא שום לחצים פוליטיים:

מיד עם התחלת מבצע שלום הגליל, נסע נשיא מדינה זו אל מחוץ לגבול המדינה, שזו היתה הוראה ברורה שיכולים לסיים את הפעולה במספר ימים ללא כל לחץ מצדו, מאחר שהוא לא נמצא במקומו.

ולאחרי זה נסע ראש הממשלה מאה"ק למספר ימים, מתוך תקוה שינצלו את העדרו כדי לסיים את הפעולה בשלימותה.

ואעפ"כ, המשיכו לערך אסיפות עם ה"פוליטיקאים", וכאשר פנו אליהם בטענה הנ"ל: הרי אתם מודעים לצרות שגרמתם במלחמת יום הכיפורים ע"י התחשבות בשיקולים פוליטיים, וא"כ, מדוע ממשיכים אתם באותה הדרך?! - אזי נשארו חייבים מענה, אבל בנוגע לפועל - כובלים את ידיו של זה שבידיו מופקדת האחריות על ענין הבטחון!

מדוע אתה מניח להם לכבול את ידיך?! - הרי בידך הופקדה האחריות על ענין הבטחון, וא"כ, "אין שליח לדבר עבירה" - אפילו בעבירה קלה, ועאכו"כ כאשר מדובר אודות פקו"נ בפועל ממש!

ונוסף לזה: כאשר ראש הממשלה הי' כאן - אירעו דברים שונים ומשונים: אף א' לא העלה על דעתו שיבטיחו לו כסף ונשק (ובודאי שלא ילחצו וכו'), כדי שיסיים את הפעולה בשלימותה!

ולאחרי כל זה - בשובו לאה"ק עורך הוא עוד אסיפה, ומזמין לאסיפה את כל אלו שברשותם להשתתף באסיפה זו! - לשם מה צריך אתה לכנס אסיפה כללית, תזמין לאסיפה את המומחים לעניני בטחון בלבד, וכפי שנקבע לכתחילה שישנה "ועדה" בת אנשים ספורים בלבד שתפקידה לטפל בנושאים בטחוניים!

וכאן מתחילה הטענה הידועה אודות צדק ויושר (שלכן צריכים להתחשב בדעת הרוב וכיו"ב) - בה בשעה שהם עצמם אומרים שכאשר מדובר אודות אש"ף הרי הם אינם שייכים כלל למושג של צדק ויושר!

וכאמור לעיל - למרות שהיו עשרה ימים שבהם לא הי' נשיא ארה"ב בעיר הבירה, ולמרות שהיו תשעה ימים שבהם לא הי' ראש הממשלה בארץ הקודש - לא ניצלו זאת כדי להשלים את מבצע שלום הגליל!

ולאח"ז הי' נס נוסף - שהחילופי-גברא במדינה זו נמשכו זמן רב (כמדובר לעיל בארוכה), וגם הזדמנות זו לא נוצלה להשלמת הפעולה!

וברחמיו המרובים נתן הקב"ה הזדמנות נוספת: נשיא ארה"ב נסע מעיר הבירה כדי לחזות בנחיתת החללית ארצה, וזאת - למרות שהנשיא שלפניו ראה זאת מעל מסך הטלוויזי-ה, וכיו"ב, ופירוש הדבר בפשטות (לא רק עבור "פוליטיקאים" ו"חכמים גדולים") הוא - כדי לתת הזדמנות נוספת להשלים את הפעולה במשך שעות אלו שאינו נמצא בעיר הבירה!

זאת אומרת, שהקב"ה נותן כו"כ הזדמנויות כדי להשלים את הפעולה - 24 שעות, 36 שעות, 48 שעות, ועוד יותר: "עד רדתה ואפילו בשבת" - מתוך כוונה שינצלו זמן זה, ובנוגע לפועל - לא מנצלים את הזמן, אלא עורכים עוד אסיפה ועוד ישיבה וכו', מפרסמים בעיתונים, מארגנים הפגנות אחד נגד השני [יודעים מי נותן את הכסף עבור ההפגנות, אין זה סוד כלל!] - רצונכם לחיות בחלומות, אזי תחיו בחלומות; אבל משום זה לשנות תכנית הקשורה עם פקו"נ - לא הי' הדבר לעולמים, ואין זה בגדר האנושיות כלל (לא רק מצד שו"ע, אלא מצד אנושיות)!

והעיקר - בינתיים מחזיקים את אנשי הצבא ומעייפים אותם, ולאחרי כל הזהירות כו' ישנם פצועים נוספים, ואף א' לא יודע על מה מחכים!

ומובן שאין מה לחכות שה"פוליטיקאים" ישנו את דעתם - בודאי שמשיח יבוא לפנ"ז! הם אינם מוכנים כלל לשנות את דעתם, ואין כל סיכוי שיצליחו לפעול עליהם לשנות את דעתם, כי שינוי דעתו של אדם יכולה היות כאשר מראים לו במוחש שהוא טעה בדבר מסויים, ואילו בנדו"ד - הרי הם עצמם יודעים מה היו תוצאות מאופן הנהגתם בעבר (במשך ג' פעמים), וכאשר מזכירים להם אודות ענין זה אין כל מענה בפיהם, ואעפ"כ, מסיבות שונות ומשונות ממשיכים הם בדרכם!

ה. נוסף על האמור לעיל אודות ההזדמנויות שלא נוצלו להשלמת הפעולה - אירע ענין נוסף שהוא בדוגמת "שוט" שמראים לתלמיד כדי שיטיב את דרכו, כדלקמן.

ובהקדים: בהיותי תלמיד ב"חדר", היו אומרים שישנו חילוק בין התלמידים בנוגע ליחס שלהם כלפי ה"שוט" של המלמד: ישנו תלמיד שכדי לפעול עליו ענין מסויים, אין ברירה אלא להשכיבו על השולחן ולהצליף עליו עם ה"שוט", כי לולי זאת אינו יודע שהכוונה היא אליו; אבל תלמיד נורמלי - מספיק שמראים לו את ה"שוט" שאוחזים ביד, כדי לפעול עליו שיתנהג כדבעי.

ובנוגע לעניננו - לאחרונה אירע דבר מסויים, שההסבר היחיד בדבר הוא, שזהו בדוגמת ה"שוט" שמראים לתלמיד כדי להזהירו:

ישנם "תחנות" בארה"ב שיש להם אנשים בעלי קשרים הדוקים לפני ולפנים בוושינגטון, שכל ענינם - להודיע ולפרסם שבעוד שעות ספורות יאמר נשיא המדינה כך וכך. ומובן, שכאשר הם מפרסמים דבר מסויים, בודאי שקודם הפירסום ביררו היטב אודות אמיתיות הדברים, כי מאחר שזוהי "מילתא דעבידא לאיגלויי" תוך מספר שעות בלבד, הרי בודאי שלא יפרסמו דברים בלתי נכונים, כי אז יפסידו הם את אימון הציבור.

באותו יום שבו הי' נשיא ארה"ב אמור לתת הכרזה פומבית אודות מדיניות החוץ, נתפרסמה ידיעה בכל התחנות (ושמעו זאת גם באה"ק) שבעוד מספר שעות יודיע נשיא ארה"ב את חוות-דעתו אודות המצב בלבנון והיחס כלפי ארץ ישראל - בהתאם לרצונם של אש>"ף (אינני רוצה לחזור על הדברים שנתפרסמו).

ובפועל ממש - הנה כעבור שעות ספורות בלבד, כאשר נשיא ארה"ב נשא את דבריו באופן רשמי, בפומבי ובפרסום הכי גדול - נאמרו הדברים הפוכים ממה שפורסם קודם לכן: אין שום טענות נגד ארץ ישראל; לא עברו על שום הבטחה; היתכן להשוות הפעולה בלבנון לפלישה באפגניסטן כאשר אין קשר כלל בין הדברים מאחר שזוהי פעולה של הגנה ולא התקפה, וכיו"ב - היפך הדברים שפורסמו קודם לכן!

וכאמור לעיל - לא יתכן שהדברים שפורסמו קודם לכן לא נבדקו כדבעי, כי אומן לא מרעי חזקתו, ולכן, בידעו שכל אומנתו היא לפרסם קודם לכן מה שיארע בעוד שעות ספורות, הרי בודאי שלא יאמר שום דבר על דעת עצמו, היפך דעת "מחלקת המדינה", היפך דעת הנשיא, והיפך דעתם של שני מזכירי המדינה - מי שמסוגל לחשוב כן אינו אפילו בגדר "פתי יאמין לכל דבר"!

ולכן, הביאור היחיד למאורע זה הוא - כדלקמן: פרסום זה נעשה מתוך כוונה לבחון מה תהי' תגובתם של העסקנים היהודיים לשמע דברים כאלו, תוך כדי השערה שפרסום כזה יגרום בודאי לתגובה רעשנית מצד העסקנים היהודיים.

ובפועל - לא הי' כל רעש כתוצאה מפרסום זה; כאו"א הי' עסוק בעניניו הוא - א' הלך לטייל, א' הלך לשחק "גולף", א' המשיך בעסקיו, והדתיים שבין העסקנים - אמרו תהלים, אבל לא עוררו שום תגובה ומחאה מתוך רעש וכו', מלבד ההסתודדות בינם לבין עצמם היתכן שנשיא המדינה עומד לשאת דברים ברוח זו, ומה יש לעשות לאחרי שידבר באופן כזה.

וכאשר נשיא המדינה דיבר באופן רשמי ובפומבי באופן הפכי ממה שפורסם קודם לכן - הי' הדבר הפתעה גמורה, כי בדרך הטבע לא ציפה אף א' לשמוע דיבורים כאלו, ואין זה אלא נס גלוי מן השמים!

ועפ"ז - הצער והפחד שהי' במשך הזמן מאז הפירסום אודות הדברים שידבר נשיא המדינה עד לדיבורו בפועל ממש - הרי זה כמו שמראים לתלמיד שישנו "שוט" בידי המלמד כדי שיטיב את דרכו!

ומובן, שגם כאשר רואים שהדבר הי' באופן של איום בלבד, אין הכוונה שהתבטלה מציאות ה"שוט" - כי ה"שוט" עדיין עומד קיים, אלא שנותנים ארכא אחרי ארכא, יום יומיים וכו', ולכן צריכים להזדרז ולסיים את הפעולה בשלימותה, כי סוכ"ס יתכן שהאיום יתממש בפועל!

ו. ולאחרי כל הנ"ל - אין שום תזוזה בנוגע לפועל!

וכאמור לעיל - "אין שליח לדבר עבירהג", ולכן, האחריות והאשמה בדבר מוטלת על אותם ב' או ג' אנשים שבהם תלוי הדבר להחליט ולבצע את סיום הפעולה בשלימותה, בהתאם לחוות-דעתם של המומחים לעניני בטחון.

תמורת ההשתדלות לסיים את מבצע שלום הגליל - עוסקים בהשתדלות להסביר ולהוכיח לכולם שאנשי אש"ף אינם "אנשים הגונים"! על זה מבזבזים זמן וכסף ואנרגי' והשתדלות!

וכאשר מנצחים בזה, היינו, שפועלים שפלוני בן פלוני יודה שאנשי אש"ף אינם "אנשים הגונים", ויתכן אפילו שיוציאו דבר שקר מפיהם, ויתכן אפילו שהפגיזו פעם לעבר אזרחים חפים מפשע - הרי זו חגיגה גדולה ביותר: הצליחו לפעול שפלוני בן פלוני יודה ויכיר בעובדה זו, למרות שעד עתה לא הכיר בזה!

הכל יודעים ומכירים מי הם אנשי אש"ף, ואף א' לא זקוק לראיות והוכחות בדבר - אפילו כאשר מדובר אודות "פרא אדם"! - אלא כאשר שני "פוליטיקאים" מדברים זה עם זה, אין נפק"מ כלל מהי האמת, ולא מתחשבים בזה ששניהם יודעים את האמת לאמיתתה - אלא מדברים בהתאם לכללי ה"פוליטיקה", היינו, כאשר נשאלת שאלה מסויימת צריך להיות המענה כך וכך; אבל בנוגע לפועל - יודעים הכל מי הם אנשי אש"ף, ובפרט שהם עצמם מכריזים על הדבר בכתב ובדפוס, וכיו"ב.

[ועד"ז בנוגע לקשר עם רוסי' הסובייטית: הכל יודעים אודות ענין זה, ואין זה בגדר סוד כלל, אלא שסוכם שלא לדבר על הדבר, כדי שלא להרגיז אותם וכו'. וכידוע שכאשר מעירים לאדם על חסרון מסויים, הרי אפילו כאשר חסרון זה אינו אמיתי כועס הוא ומתרגז על הדבר, ועאכו"כ כאשר מעירים לו על חסרון אמיתי!].

ולכן, אין לייחס חשיבות להשתדלות להוכיח לעולם כולו שאנשי אש"ף אינם "אנשים הגונים", ואין לחשוב שפעלו משהו בזה שערכו "מסיבת עיתונאים" שבה הכריזו שאנשי אש"ף אינם צדיקים גמורים, ואפילו לא "בינונים" - חידוש נפלא! חבל על הזמן שמבזבזים עבור השתדלות זו, ובפרט שהשתדלות זו גורעת מההשתדלות בדברים חשובים באמת!

ועד"ז מובן שאין לייחס חשיבות לשקו"ט האם להותיר למחבלים לצאת עם נשק כבד או נשק קל וכיו"ב - כי בנוגע לפועל ממש אין כל נפק"מ בדבר: הכל יודעים שאפילו אם המחבלים יצאו בעירום ובחוסר כל, הנה תיכף ומיד בבואם לא' המדינות ששם אין בעלות עליהם, אזי יציידו אותם בכל כלי הנשק, הן נשק קל והן נשק כבד, וא"כ, השקו"ט בזה היא רק אם יציאתם תהי' באופן של כבוד או באופן של הכנעה. ולכן, אע"פ שמגיע להם לצאת בעירום ובחוסר כל, ללא כלי משחית בידיהם כלל - הרי כל הוויכוח וההשתדלות בדבר אינה כדאית כאשר זוהי סיבה המעכבת את יציאתם בהקדם האפשרי!

ז. ולכן, בהכרח להשלים ולסיים את הפעולה בזריזות, וכל מה שמעכבים יותר את הדבר - גורמים שהצד השני יעמיד תנאים חדשים מידי יום ביומו, ובדרך ממילא צריכים לערוך אסיפה וישוב הדעת בנוגע לכל תנאי בפ"ע, ובינתיים - מרוויחים המחבלים זמן!

ונוסף לזה: אי אפשר לדעת מה ילד יום, ויתכן שככל שמתארך הזמן יותר, מעמידים בספק את האפשרות לסיום הפעולה - אמנם לא מצדם הם, אבל בדרך הטבע יתכן שסיום הפעולה לא תתאפשר מצד מדינות אחרות (וביניהן - מדינה זו, שכבר הראתה את ה"שוט", כנ"ל בארוכה).

ועוד - וגם זה עיקר (למרות שלכאורה זה דבר של "בטלנות"): צריכים לנצל את הזמן שנותר עד ג' השבועות כדי לסיים את הפעולה בשלימותה, מאחר שע"פ תורה ישנו חילוק בין הזמן שלפני ג' השבועות לזמן דג' השבועות.

בודאי יהיו כאלו שיטענו: מהי השייכות של דין בשו"ע (אודות ג' השבועות) לפוליטיקה, בטחון וצבא?! - הרי הדבר מובן בפשטות: ה"שולחן-ערוך" הוא של הקב>"ה, "ה' אלקי הצבאות", בורא העולם ומנהיגו, שהוא קבע שההנהגה בעולם עד ג' השבועות תהי' באופן כך, ובג' השבועות - באופן כך, ולכן, צריכים לנצל את הזמן שנשאר עד ג' השבועות, שזהו זמן מסוגל יותר לדבר (כפי שראו בפועל שהיו כו"כ הזדמנויות לסיים את הפעולה, כנ"ל בארוכה).

חשבתי לעצמי אם להזכיר אודות ג' השבועות אם לאו, כי יתכן שיתפסו דוקא על נקודה זו, כדי להחליש את שאר הטענות וההסברים דלעיל - אבל מוכרחני להזכיר נקודה זו, מאחר שזהו ענין עיקרי ביותר.

הם אינם מחפשים אחר האמת, אלא "תואנה הם מבקשים" - כיצד לבטל את הדברים שאינם לפי רוחם, ולומר "איפכא מסתברא"! ולכן, ינסו הם בודאי למצוא את הנקודה החלשה (לדעתם) שבדברים - נקודה זו שאצלי היא החזקה ביותר - ולטעון: אין לערב את השו"ע עם עניני בטחון!

היתכן לבוא בטענה כזו - בטחון אמיתי קשור ונפעל ע"י "ה' אלקי הצבאותג", כפי שהם עצמם הודו שבכל המלחמות היו נסים ונפלאות שלמעלה מדרך הטבע לגמרי, שסיבתם היחידה היא - "יד ה' עשתה זאתג", ובאופן ד"היא נפלאת בעינינו"!

בכל מאורע שידם היתה מעורבת בדבר - היתה "נסיגה" (אינני רוצה לומר לשון חריפה יותר מזו); ובכל מאורע שידם לא היתה מעורבת - הי' נצחון שלמעלה מדרך הטבע לגמרי!

וכאמור לעיל - צריכים לנצל את הימים שנותרו עד ג' השבועות כדי לסיים את הפעולה בשלימותה, ויפה שעה אחת קודם; אם התחילו בזה כבר בי"ג תמוז - תבוא עליהם ברכה, ואם לאו - אזי רגע א' לאחרי י"ג תמוז מוטב מב' רגעים לאחרי י"ג תמוז!

לא איכפת לי אם השייכות די"ג תמוז למבצע "שלום הגליל" מובנת ע"פ "פוליטיקה" אם לאו; אלא העיקר שהדבר יתבצע בפועל ממש, כי סוכ"ס אין כל נפק"מ מהו השכל והחכמה שבדבר, אלא "המעשה הוא העיקר", וכפתגם הידוע: "טאפארו-דא-פלאחו" (הגרזן של העץ - מעשה בפועל) - להשלים את מבצע שלום הגליל בזריזות, ויפה שעה אחת קודם.

ח. ויה"ר שיסיימו את המבצע בשלימותו באופן דיפה שעה אחת קודם כי אין כל הסברה לעכב את סיום וגמר הפעולה.

ובקשר לטענה שסיום המבצע בשלימותו ע"י הכניסה לתוך העיר יגרום לקרבנות ח"ו - הרי זו שטות לומר שאין דרך אחרת לכבוש מקום מצומצם כזה מלבד ע"י התקדמות צעד אחר צעד בתוך העיר, אלא בודאי יכולים לסיים את כל הפעולה מבחוץ, מבלי להכנס לתוך העיר!

ובפשטות: מאחר שנמצאים בעיר זו עצמה (לא בריחוק 40 או 20 מייל, ואפילו לא בריחוק מייל א' בלבד) - שהרי לא כל העיר ביירות נמצאת בידי המחבלים, אלא חלק מסויים בלבד - ומקיפים את המחבלים מכל הצדדים, באופן ד"סוגרת ומסוגרת גו' אין יוצא ואין בא", והמקום הוא מצומצם - אמנם לא ד' אמות על ד' אמות בלבד, אבל שטח שאינו תופס מקום כלל ביחס לתותחים וכיו"ב המוכנים כבר במקום הנ"ל - הרי בודאי שיכולים לעשות "תל" מכל שטח זה, ללא צורך בכניסה בפנים!

וכאשר הצד השני יכיר בעובדה שהכוונה היא אכן להשתמש בתותחים אלו - הרי בודאי שיכנעו תיכף ומיד, ללא כל תנאי!

ט. הקהל הרי אוהב איזה דבר של "שטורעם" - הרי ישנה הוכחה פשוטה שנמצאים כבר בתוך העיר ביירות; על השולחן מונח ספר תניא שהודפס בביירות (כפי שנדפס ב"שער") לפני מספר ימים, כך שהי' זמן להביא את ספר התניא לכאן, באופן שיהי' מונח על השולחן בעת ההתוועדות די"ב וי"ג תמוז!

ומה שיכלו להדפיס את ספר התניא בעיר ביירות - הרי זה משום שאנשי "צבא הגנה לישראל" עשו את ההכנה לדבר וסייעו בהדפסת ספר התניא!

ובד בבד עם הדפסת ספר התניא בעיר ביירות, ערכו התוועדות חסידית עם אנשי הצבא, ואמרו "לחיים" - "לחיים" לאנשי הצבא, ו"לחיים" לכל עם ישראל, ולמדו שם בספר התניא, והתפללו ונתנו לצדקה - בבית הכנסת ובית המדרש הנמצא בביירות מאז ומקדם, עוד לפני שהיתה מציאותם של אנשי אש"ף, וימשיך להתקיים גם לאחרי שתתבטל מציאותם!

וכמו כן מונח כאן על השולחן ספר התניא שנדפס בעיר צור (שחורבנה קשור עם בנינה של ירושלים), וכן הדפיסו את ספר התניא בעיר צידון, וכיו"ב, וממשיכים להדפיס את ספר התניא בעוד כמה מקומות בלבנון.

ומובן שפעולה זו של הדפסת ספרי התניא במקומות אלו ענינה - הפצת המעיינות חוצה בפועל ממש, כולל - לימוד בספר התניא עם אנשי "צבא הגנה לישראל", נוסף על הנחת תפילין, שעז"נ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

י. וכאמור לעיל - מאחר שנמצאים מתוך העיר ביירות, מובן, שיכולים לעשות "תל" מכל השטח שבו נמצאים המחבלים, מבלי לקדם אפילו חייל אחד לתוך שטח זה. מספיק להודיע 5 דקות קודם הפעולה שכל מי שרוצה יכול להתפנות ולעבור לצד השני של ביירות, או לצאת לגמרי מביירות.

ובאופן כזה יכולים לסיים את הפעולה בשלימותה מבלי לאבד אפילו נפש אחת מישראל, ואפילו ללא פצועים, ויתירה מזו: לא יהי' צורך לפגוע אפילו בגויים, ואפילו לא באנשי אש"ף - כאשר הם ישתכנעו שאין זה איום בעלמא, אלא אמנם מתכוונים לעשות "תל" מהשטח שבו הם נמצאים!

ולא להתנהג כפי שהתנהגו במלחמות הקודמות - שלמרות שראו נסים גלויים במלחמה, שבה נחל הצד שכנגד מפלה ניצחת, הרי מבחינה פוליטית עשו מזה נצחון עבורם - כך הי' לאחרי כל א' מהמלחמות! והצד שכנגד מקווה שגם הפעם יקרה כך, רחמנא ליצלן, והסיבה לתקווה זו מצדם היא מפני שאלו שגרמו לצרה זאת בעבר, מתערבים בזה גם עתה, ולצערנו, מתחשבים בדעתם, ולא רק כפי שמתחשבים בדעת המיעוט, אלא חושבים אפילו להתנהג כך בפועל!

וכאמור לעיל - הדבר תלוי בידיהם של ב' או ג' אנשים, שביכלתם להחליט ולבצע את סיום הפעולה "בשעתא חדא וברגעא חדא", ללא כל קרבנות.

ומובן שאין לחכות שה"פוליטיקאי הפחדן" יודה על טעותו במלחמות שעברו, ויודה שהוא אשם בהריגתם ובפציעתם של חיילים רבים - כי אע"פ שסוכ"ס יהי' מוכרח להודות על זה, אין פנאי להמתין עד שיודה על הדבר, אלא צריכים לסיים את הפעולה בשלימותה.

ולכן, אותם ב' או ג' אנשים שבידם הדבר תלוי - צריכים לעשות כן באופן של הלכה למעשה, ולא לארגן אסיפות כדי לקבל את הסכמת כולם, אלא לעשות זאת באופן ד"הלכה ואין מורין כן" - בהתאם לזה שנמצאים אנו בשבוע שבו קורין פ' פינחס, שהוא התנהג באופן של "הלכה ואין מורין כן", כמבואר במדרז"ל.

וזוהי הדרך היחידה למנוע קרבנות מב' הצדדים, וזוהי הדרך היחידה לקוות ששוב לא יהי' צורך במלחמות, כי מכאן ולהבא יהי' מעמד ומצב של שלום קיים ואמיתי, גם כאשר נמצאים בימי הגלות האחרונים,

וזו תהי' הכנה קרובה לביאת משיח צדקנו - שאז יקויים היעוד "שלום ושקט אתן על ישראל בימיו", ו"לא ישא גוי אל גוי חרב" - במהרה בימינו ממש.

יא. דובר לעיל אודות הפעולה שצריכה להעשות על ידי היהודים הנמצאים באה"ק, החל מאותם היהודים שבהם תלוי הדבר (ע"פ השגחה פרטית) להחליט באמת שלא להתפעל מה"פוליטיקאים הפחדנים", ולסיים את מבצע "שלום הגליל" בשלימות, "בשעתא חדא וברגעא חדא", ללא קרבנות מב' הצדדים.

וכאמור לעיל - כדי לפעול זאת, צריכים להראות שמתכוונים אמנם לעשות זאת בפועל ממש, ואז מספיקה הכנת הנשק בלבד כדי להטיל אימה ופחד על הצד שכנגד.

ובפרט כאשר הדבר קשור עם הנשק האמיתי - "אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר", "ובשם אלקינו נדגול", כפי שהדבר מתבטא במבצע תפילין, וכן בשאר כל המבצעים (כולל ענין הכשרות שבצבא).

ובכללות - עצם העמידה להגן על ארץ הקודש ועל "גוי קדוש" הדר בה, עד כדי מסירת נפש בפועל ממש - הרי זו זכות גדולה ביותר, כי אין דבר נעלה יותר מאשר מסירת נפש בפועל ממש! וא"כ, עבור פעולה זו עצמה ראויים לנסים גלויים!

ובין הנסים גלויים, נכלל גם ה"נס" שאותם ב' או ג' אנשים (שבהם הדבר תלוי) ישכחו אודות מציאותם של שאר האנשים, וימלאו את השליחות הקדושה המוטלת עליהם - לסיים את מבצע "שלום הגליל", לאחרי שכבר התחילו בזה.

אפילו אם נאמר שהי' מקום לשקו"ט אם להתחיל במבצע זה, הנה לאחרי שכבר התחילו בזה, והכניסו את הצבא למעמד ומצב זה - הרי בודאי שמוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה.

ומשל למה הדבר דומה - ל"איש הירא ורך הלבב" שיכנס לחדר-ניתוחים ויראה שרופאים מתחילים לבצע ניתוח לחולה רחמנא ליצלן, ובראותו את טפות הדם הראשונות, יתחיל להפציר ברופאים שיפסיקו לנתח את החולה, וימתינו עד שהחולה יחזור לאיתנו מהתחלת הניתוח, ואז ינתחוהו שנית, וכן הלאה, כי כיצד אפשר להמשיך בניתוח כאשר רואים שדמו של החולה נשפך?! - והרי מובן בפשטות מה תהי' תגובתם של הרופאים למשמע רעיון כזה!

וכמו כן הוא בנמשל - בנוגע למצב הבטחוני של 3 מליון יהודים (כן ירבו) הנמצאים בארץ הקודש:

לאחרי שהתחילו בניתוח א', בא "איש הירא ורך הלבב" וצוה להפסיק באמצע הניתוח, באמרו שצריכים לערוך אסיפה, צריכים לברר מהו חוות-דעתו של פלוני ופלוני (דאל"כ אין זה "דמוקרטי-ה"), וצריכים לשאול בחוץ-לארץ וכו'. ועד"ז אירע בניתוח השני והשלישי. ועתה אוחזים בניתוח הרביעי, שכבר נעשה ברובו, תוך כדי הקרבת מאות קרבנות הי"ד, ומאות פצועים, ואעפ"כ ישנם כאלו שעולה בדעתם שכדי להביא למצב של שלום וכיו"ב, אזי העצה לזה היא - להפסיק באמצע הניתוח, ולא לרפא את המקום הנגוע כו', וזאת - לאחרי שנפלו מאות קרבנות, ובמשך הזמן שלאח"ז יערכו אסיפות וכינוסים, ויבקרו בכו"כ מדינות, ואז יראו איך יפול דבר!

כיצד מניחים לעשות "נסיונות" כאלו בנוגע ל-3 מליון יהודים?! - הרי במשך ג' פעמים ראו שהנהגה זו גרמה לצרות צרורות?!

וכאמור - אותו מעמד ומצב חוזר ונשנה זה כמה פעמים, כמעט כמו "קופי"! ישנם אמנם שינויים מידי פעם, כי לא יתכן שפני הדברים יהיו לעולם באותו מעמד ומצב בדיוק (וע"ד לשון חז"ל שבידי אדם "אי אפשר לצמצם"), אבל נקודת ותוכן הענין הוא באופן שוה: תמיד אותם האנשים (או תלמידיהם), ואותן הטענות - שצריכים להשתדל לישא חן בעיני אומות העולם, ולא להתנהג באופן ד"עם לבדד ישכון", וזוהי הדרך לשלום, צדק ויושר!

הכל יודעים שהקב"ה רוצה שההנהגה תהי' בדרך הטבע, ולכן זקוקים לסיוע של אוה"ע בממון ונשק וכיו"ב - אבל המציאות היא שאוה"ע נותנים ממון ונשק, ללא כל תנאים והגבלות (ורק כלפי חוץ מכריזים אודות הגבלות מסויימות כו'), אלא שמעלימים זאת מ-3 מליון יהודים, או שמספרים לה חצי אמת בלבד!

ויתירה מזו: לא זו בלבד שאוה"ע נותנים סיוע בממון ובנשק, אלא הם רוצים ומעונינים שיסיימו את הפעולה בשלימותה, "בשעתא חדא וברגעא חדא", אלא באופן רשמי לא רוצים לפרסם זאת, כי הפירסום מעמיד אותם במצב בלתי נוח, שאז צריכים הם להצטדק אם הם ידעו או לא ידעו, אם הם כעסו או לא כעסו, וכיו"ב, ולכן, מוטב שלא להתייעץ עמהם באופן גלוי (ומה שעושים בחשאי - הרי עושים זאת בלאה"כ).

וכאמור לעיל - ישנם ב' או ג' אנשים שבידם תלוי הדבר להחליט אודות סיום הפעולה, ולכן, עליהם מוטלת כל האחריות שבדבר, היינו, היות שהם התחילו בניתוח זה, שעלה במאות הרוגים ופצועים, וניתוח זה בוצע כבר ברובו - אזי מוטלת עליהם האחריות לסיימו בהקדם האפשרי.

ואם לא יעשו כן - יהי' הדבר בדוגמת הכשלון שהי' במלחמת יום הכיפורים, כפי שהודתה ראש הממשלה דאז שבמשך כל ימי חיי' לא תוכל לסלוח לעצמה על זה שהעדיפה את שיקולם של ה"מדינאים" לעומת השיקול של אנשי הצבא, ובמשך כל ימי חיי' יעמדו לנגד עיני' אותם הרוגים ופצועים שנפלו כתוצאה מכשלון זה!

ובפרט שעתה מדובר אודות מספר גדול יותר של הרוגים ופצועים, ולאידך - בנקל יותר לסיים את הפעולה "בשעתא חדא וברגעא חדא", מבלי להכנס לתוך העיר, אלא מבחוץ בלבד (כנ"ל) ובפרט שישנם גם אלו הנמצאים בפנים, שאין כאן המקום לדבר ולפרסם אודות ענין זה.

יב. ויה"ר שע"י סיום הפעולה באופן ד"הלכה ואין מורין כןג" (כנ"ל) יבוא המעמד ומצב ד"המגפה נעצרה" (לאחרי שכבר נפלו ריבוי קרבנות) - ע"ד המסופר בסיום הפרשה הקודמת (פ' בלק).

וכפי שפעולת פינחס הביאה למעמד ומצב ד"הנני נותן לו את בריתי שלום" - כמו כן יהי' בנוגע לעניננו, שסיום פעולה זו בשלימותה יביא למעמד ומצב של שלום, באופן האפשרי בזמן הגלות.

וזו תהי' הכנה קרובה למעמד ומצב דשלום אמיתי - כאשר יסתיים כללות ענין הגלות, ותהי' אתחלתא דגאולה, ביחד עם הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, "בשעתא חדא וברגעא חדא".

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM