ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
ליל י"ג תשרי תשמ"ג

 

תוכן השיחה

ההוראה מפרש"י (פ' ברכה), השמירה על ארץ ישראל צריכה להיות באופן של "ברזל ונחושת מנעליך" * ‏רק כאשר ה"מנעולים" וה"בריחים" הם ע"פ תורה, אז לא יוכלו האויבים להיכנס לארץ ישראל * הלימוד ‏מפרש"י דפרשתינו, שאפי' בזמן הגלות, כשעומדים בתוקף ע"פ תורה כל הארצות דובאות לישראל כסף ‏וזהב מצ"ע ובלי שיבקשו מהם * לא צריכים לחפש "רמזים" וכדו' ברש"י הנ"ל, אלא כך מובן ע"פ פשט * ‏הביאור ב"על חטא שחטאנו לפניך ביצר-הרע" — שישנם חטאים שאפי' היצר-הרע לא העלה אותם בדעתו, ‏והאדם מכריח את היצה"ר לעשותם עמו * ובעניננו: ג' פעמים נעשתה הטעות של החזרת שטחים, ועדיין ‏רוצים לחזור עליה!! * ההוראה הנלמדת מ"ברזל ונחושת מנעליך" לא שייכת רק ליהודים היושבים בערי ‏הספר, אלא לכל יהודי ויהודי בכל העולם! * כל יהודי יכול לקיים הוראה זו — שמירת בטחונה של ארץ ‏ישראל — ע"י הוספה בלימוד התורה וקיום המצוות.‏


האזן לשיחה

א. בהתחלת השיעור חומש היומי מדובר אודות ברכתו של משה רבינו לשבט דן, שבט נפתלי ושבט אשר, ולאח"ז מופיע הפסוק "ברזל ונחושת מנעליך גו'", שפסוק זה מדובר אודות כל בנ"י, כדברי רש"י: "עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל".

ותוכן הדברים הוא: "ברזל ונחושת מנעליך - שהיו גבוריהם (של כל ישראל) יושבים בערי הספר, ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה, כאילו היא סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת".

ובזה מודגשת הוראת התורה בנוגע לאופן השמירה על ארץ ישראל - שצריכים לנעול אותה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת ("ברזל ונחושת מנעליך"), כדי "שלא יוכלו האויבים להכנס בה"!

מובן וגם פשוט ששמירתה של ארץ ישראל נעשית ע"י הקב"ה בעצמו - "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"; אבל אעפ"כ, רצונו של הקב"ה שיעשו גם "כלים" בדרך הטבע, ולכן, "היו גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה כו' ".

וכן הוא פס"ד השו"ע בהלכות שבת: "נכרים שצרו על עיירות ישראל . . בעיר הסמוכה לספר, אפילו אינן רוצים לבוא אלא על עסקי תבן וקש, מחללין עליהם את השבת (עי"ז ש"יוצאים עליהם בכלי זיין"), שמא ילכדו העיר, ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם", והרי זהו התוכן דלעיל - "גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה".

ומזה מובן במכש"כ וק"ו שאין לתת שטחים מא"י לגוים, ואדרבה: "גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה".

ישנם אמנם שטחים השייכים לארץ ישראל שעדיין לא ניתנו לבנ"י ע"י הקב"ה, ובנוגע לשטחים אלו - צריכים להמתין לביאת משיח צדקנו [ובפרט ע"פ פתגם רבותינו נשיאנו (שנדפס בשיחות דכ"ק מו"ח אדמו"ר): "לא מרצוננו גלינו מארץ ישראל ולא בכחותינו אנו נשוב כו'"]; אבל כאשר מדובר אודות שטחי ארץ ישראל שניתנו לבנ"י ע"י הקב"ה, ונתינתם היתה עוד באופן דנסים גלויים - הרי בודאי שבנ"י צריכים להחזיק בשטחים אלו, ובאופן ש"נועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה".

וכאשר מתנהגים ע"פ הוראתו של הקב"ה, בורא העולם ומנהיגו - אזי נפעל הענין ד"ברזל ונחושת מנעליך" בתכלית השלימות, כלומר, שארץ ישראל נעשית "סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת", כך ששום דבר בלתי רצוי אינו יכול להכנס בתוכה - "שלא יוכלו האויבים להכנס בה".

ויתירה מזו: אפילו אם ישנו אדם הנמצא בפנים שהנהגתו היא באופן בלתי אנושי, וברצונו להזיק, רחמנא ליצלן, ע"י החזרת שטחים מארץ ישראל לגוים (פעולה הגורמת להרס וחורבן, מבלי הבט על כוונותיו בענין זה) - אין הדבר מועיל לו מאומה, כי מכיון שמדובר כאן אודות "מנעולים ובריחים של ברזל ונחושת" ע"פ התורה, הרי מובן שאין ביכלתו של אף א' להחליש את תפקידם - לשמור מפני אויב ומזיק!

"מנעולים ובריחים" הנעשים ע"י בשר ודם - ישנה אפשרות לפתחם או לשברם, או לעקוף אותם מן הצד, וכיו"ב; אבל כאשר מדובר אודות "מנעולים ובריחים" שע"פ התורה (כאשר מתנהגים ע"פ הוראת "תורת חיים") - אין ביכלתו של אף א' להחליש ולמנוע מהם למלא את תפקידם בשלימות!

והשמירה ד"ברזל ונחושת מנעליך" נעשית באופן שאין צורך במלחמה כלל - שהרי לא שייך לומר שה"מנעול" יצא במלחמה! ונמצא - שענין זה מביא תועלת גם לצד שכנגד, כי כאשר אין צורך במלחמה - אין הרוגים ופצועים גם אצל הצד שכנגד, ופעולת ה"מנעול" היא רק לשמור "שלא יוכלו האויבים להכנס בה", כי "בשבעה דרכים ינוסו לפניך", ופשיטא שאינם יכולים לפגוע בפנים ח"ו.

ב. ובקשר לטענה הידועה שמכיון שנמצאים אנו בזמן הגלות צריכים להתחשב גם עם דעתם של אומות העולם, כי בזמן הגלות זקוקים (בדרך הטבע) לעזר וסיוע דמלכי אומות העולם ושרותיהם, ולכן צריכים להכנע ח"ו ללחצים של אוה"ע (כי לולי זאת מי יודע אם ימשיכו בעזר וסיוע כו') - הנה על זה באה ההוראה בהמשך הכתוב:

"ברזל ונחושת מנעליך וכימיך דבאך", ומפרש רש"י: "כימים שהם טובים לך, כמנין ימיך, כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום, יהיו דבאך, שכל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל, שתהא מבורכת בפירות, וכל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם . . הכסף והזהב כלה מהם, שהן מזיבות אותו לארצכם".

זאת אומרת: גם כאשר נמצאים בחשכת הגלות, כאשר "החושך יכסה ארץ", ובפרט בחושך כפול ומכופל דעקבתא דמשיחא - הרי גם זמן זה נכלל ב"מנין ימיך", ולכן, כאשר ההנהגה היא ע"פ הוראות התורה ("אתם עושים רצונו של מקום"), אזי מתקיים הענין ד"כימיך דבאך", ש"כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל".

ומזה מובן שגם כאשר נמצאים בזמן הגלות וזקוקים לעזר וסיוע דאוה"ע - הנה לא זו בלבד שאוה"ע נותנים את העזר והסיוע הדרוש, אלא יתירה מזו: אין כל צורך לבקש זאת מהם (ועאכו"כ שאין צורך ללחוץ עליהם ולשכנע אותם שיסכימו לתת זאת), כי הם באים מעצמם לתת את כספם וזהבם לארץ ישראל, "כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל . . מזיבות אותו לארצכם", בידעם שענין זה מהוה תועלת גם עבורם - "כל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם".

וכל זה נפעל עי"ז שבנ"י עומדים בתוקף המתאים - באופן ד"ברזל ונחושת", בהתאם להוראת התורה ("רצונו של מקום").

וכפי שראו בפועל - כבר הי' לעולמים - שכאשר בנ"י עמדו בתוקף המתאים, קיבלו את כל הסיוע הדרוש מאוה"ע; ולעומת זאת - כאשר לא עמדו בתוקף, ונכנעו ללחצים שונים, הנה כאשר הגיע זמן של סכנה והיו זקוקים לסיוע - היו זקוקים להתווכח ולהתיידן על כל צעד ושעל, וגם לאח"ז - לפעמים פעלו, לפעמים פעלו רק למחצה, ולפעמים - אפילו פחות ממחצה כו', וכל זה - נוסף על הבזיונות שבהם הי' מלווה הדבר!

ומכל זה רואים שהנהגת בנ"י צריכה להיות באופן ד"ברזל ונחושת מנעליך", ואין להתפעל כלל מהלחצים של אוה"ע, כי אדרבה: כאשר בנ"י עומדים בתוקף המתאים, ע"פ הוראת הקב"ה בתורתו, אזי אוה"ע באים מעצמם לתת לבנ"י את העזר והסיוע הדרוש להם - "כימיך דבאך . . כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל".

ג. וזוהי ההוראה הנלמדת מהשיעור חומש היומי - יום חמישי דפ' ברכה, כלומר, שזוהי הוראה השייכת לפרשת "ברכה" - "וזאת הברכה אשר ברך משה גו'", מכיון שזוהי הדרך לקבלת ברכותיו של הקב"ה, באופן גלוי "וזאת הברכה", מורה באצבעו ואומר זה.

ואין צורך בלימוד רמזים ו"פשט'לאך" בפסוקים הנ"ל דפ' ברכה - כי כל האמור לעיל מובן מפשטות הכתובים ופירוש רש"י בפשוטו של מקרא, והדברים מודפסים בכל החומשים, ואין דרך אחרת לפרש את הפסוקים הנ"ל מלבד הפירוש האמור לעיל פשטות הכתובים. ובפרט כאשר מדובר אודות היהודים הנמצאים בארץ הקודש - שאינם זקוקים שיפרשו להם את דברי רש"י ב"אידיש" או ב"אנגלית", אלא מבינים את לשונו של רש"י ללא צורך בפירוש נוסף.

ד. אבל עפ"ז - נשאלת השאלה: מכיון שהדברים הנ"ל פשוטים כל כך - כיצד יתכן שישנם "בני אדם" שמתנהגים באופן הפכי, היפך היהדות היפך האנושיות והיפך השכל הפשוט?!

והתשובה לדבר:

יהודי הוא בעל בחירה, וכמ"ש הרמב"ם שעז"נ "הן האדם היה כאחד ממנו". ולכן, ביכלתו לבחור להתנהג באופן שהוא היפך השכל הפשוט ואפילו היפך מחשבתו של היצה>"ר עצמו. כלומר, שהוא מכריח את היצה"ר שלו לעשות דבר שלא עלה אפילו על דעתו של היצה"ר.

זאת אומרת: נוסף לזה שבכל מקום נמצאים בחושך כפול ומכופל דזמן הגלות - הרי הוא מכניס את עצמו בגלות עמוק יותר, ומכניס את היצה"ר שלו לחושך כפול ומכופל יותר מהחושך של היצה"ר מצד עצמו!

וכמבואר בספרי מוסר ממ"ש "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" (כפי שאמרו לא מכבר בתפילות דיוהכ"פ) - דלכאורה אינו מובן: הלא כל החטאים נעשים ע"י "יצר הרע" ומפני מה מייחדים שישנו חטא מסויים (א' מכ"ב אותיות הא"ב הכפולים שב"על חטא") ש"חטאנו לפניך ביצר הרע"?! - והביאור בזה: ישנם ענינים שאינם עולים אפילו על דעתו של היצה"ר (כי הקב"ה ברא את היצה"ר באופן של מדידה והגבלה כו'), אבל ישנו מי שחוטא עם היצה>"ר שלו, כלומר, שהוא מכריח את היצה"ר לעשות דבר שלא הי' עולה על דעתו, וזהו "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע"!

ד. ובנוגע לעניננו:

ג' פעמים נעשתה אותה טעות שהחזירו שטחים מארץ ישראל לגוים, ובכל פעם ראו את התוצאות שנגרמו עי"ז, רחמנא ליצלן. ואעפ"כ, רוצים לחזור על אותה טעות פעם רביעית ופעם חמישית, למרות שיודעים שהפעם החששות לתוצאות גרועות הם באופן חמור יותר מאשר בפעמים הקודמות!

המצב החמור שבו נמצאים עתה הנו תוצאה של הטעות שנעשתה בחתימת החוזה ד"קעמפ-דייוויד", שבכך קרבו את מצרים ל"ימית", כלומר, תמורת זה שמצרים היתה רחוקה מגבול ישראל מרחק של מאות קילומטרים, קרבו את מצרים שתהי' על הגבול עצמו! ועתה רוצים להמשיך באופן כזה גם משאר צידי ארץ ישראל, רחמנא ליצלן!

הנהגה כזו היפך השכל הפשוט של אינו יהודי, ועאכו"כ היפך שכלו של יהודי, "עם חכם ונבון", ועאכו"כ כאשר מדובר אודות יהודי שהקב"ה נתן לו כח להשפיע על יהודים נוספים,

[הוא חושב - כנראה - שזהו מפני שהוא "חכם גדול" אבל האמת היא שאפילו אם הוא הי' "חכם" סתם (לאו דוקא "חכם גדול") לא הי' מתנהג היפך חכמת התורה; ולאידך - גם כאשר מדובר אודות "חכם גדול" הרי זה מפני שהקב"ה "הוא הנותן לך כח לעשות חיל"],

אלא שהוא מכריח את היצה"ר שלו להתנהג היפך השכל הפשוט, למרות שהוא יודע מה היו התוצאות מאופן הנהגה זו בעבר, ולא פעם אחת, אלא כמה פעמים!

ועוד ענין בזה: האם מפני שישנו מישהו החוטא ביצה"ר שלו - צריך "אדם נורמלי" להתפעל ממנו, להתנהג כמותו או להתחשב בדעתו, כאשר מדובר אודות ענין הנוגע לרבים?! - הנהגה זו אין לה מקום אפי' כאשר מדובר אודות אדם יחיד, ועאכו"כ כאשר מדובר אודות ענין של בטחון הנוגע לרבים מבנ"י!

ה. והנה בעמדנו בימים שבין יוהכ"פ לסוכות, לפני יום הראשון לחשבון עונות - אין להאריך בענינים אלו, ובודאי שמכאן ולהבא יתנהגו כל בנ"י ע"פ פס"ד השו"ע דלעיל (ס"א), שנקודתו היא - שמירה על בטחונם של בנ"י, וכמפורש הטעם - "שמא ילכדו העיר, ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

וכמדובר כמ"פ שפס"ד זה אינו קשור עם קדושת הארץ דוקא, אלא כן הוא גם בחו"ל, ואדרבה: בסוגיית הגמרא שבה הובא דין הנ"ל, מדובר אודות "נהרדעא" שבבבל - חוץ לארץ. זאת אומרת, שהמדובר כאן הוא אודות בטחונם של בנ"י בכל מקום שהם.

ולכן, אין כל נפק"מ אם מדובר אודות משא ומתן מסביב לשולחן עגול או מרובע, חילופי מכתבים וטפיחות-שכם ונשיקות אחד לשני, וכיו"ב; הדבר היחיד שנוגע כאן הוא - "שמא ילכדו העיר, ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם"!

וכאמור - זוהי הדרך היחידה לענין של ברכה - "וזאת הברכה", ובפרט כאשר רואים במוחש מה היו התוצאות של ההנהגה באופן הפכי, ולעומת זאת - כאשר התנהגו ע"פ הוראות הקב"ה בתורתו, הצליחו תמיד!

והנהגה באופן האמור היא גם "ברכה" לצד שכנגד - שאין פוגעים בו כלל כי "בשבעה דרכים ינוסו לפניךג", וכאשר הצד שכנגד בא אל ארצו שנותן לו הקב"ה במרחק ממקום ישובם של בנ"י (כך שלא יוכלו לפגוע ח"ו בשלומם ובטחונם של בנ"י), הרי גם הוא מנהל את חייו באופן ד"לשבת יצרה", ע"י קיום ז' מצוות דב"נ.

ו. לכאורה, כל האמור לעיל שייך רק לאותם יהודים ש"יושבים בערי הספר", שהם צריכים לנעול אותה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת ("ברזל ונחושת מנעליך"), וכן בנוגע לאותם יהודים שבכחם להשפיע על מצב הדברים, שהם צריכים לדעת שההנהגה צריכה להיות באופן ד"ברזל ונחושת מנעליך", ואז - "וכימיך דבאך", ש"כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל". משא"כ כאשר מדובר אודות כאו"א מישראל, כולל - היהודים שנמצאים בחוץ לארץ, "בקצה השמים", שאין להם כל השפעה (לכאורה) על הענינים הקשורים עם בטחונה של ארץ ישראל, ואינם יכולים (לכאורה) לפעול מאומה בדבר.

אבל אעפ"כ, מכיון שזהו פסוק בתורה שניתנה לכאו"א מישראל - "מורשה קהלת יעקב", הרי בהכרח לומר שענין זה שייך לכאו>"א מישראל, כלומר, שכאו"א מישראל יכול לפעול בענין זה באופן התלוי בו, כדלקמן.

ובהקדים:

אע"פ שכאו"א מישראל מקבל את כל התורה כולה - הרי רואים בפועל שישנם יהודים שלמדו רק חלק מסויים בתורה, ועי"ז יש להם שייכות גם לשאר חלקי התורה - ע"ד מארז"ל "הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר", מכיון שעמל בתורה.

וכמדובר כמ"פ שלכל יהודי ישנו חלק בתורה השייך במיוחד אליו - כפי שאומרים "ותן חלקנו בתורתך". וכפי שרואים בפועל שישנם חילוקים אצל גדולי ישראל בין "בעלי הלכה" ל"בעלי הגדה", "בעלי דרוש" ו"בעלי רמז", וכיו"ב, וזאת - אע"פ שכאו"א מישראל יורש את התורה כולה על כל חלקי'.

ולכן, כשם שמצינו בנוגע לכללות התורה כולה, כמו כן הוא בנוגע לכל ענין פרטי שבתורה (פסוק בתורה, וכיו"ב) - שישנם בו ריבוי פירושים ואופנים. וכמבואר בכתבי האריז"ל שבכל ענין בתורה ישנם ששים ריבוא פירושים ע"פ פשט, ע"פ רמז, ע"פ דרוש וע"פ סוד, כנגד ששים ריבוא נשמות ישראל. וע"פ המבואר בתניא שכל א' מששים ריבוא נשמות אלו מתחלקת לששים ריבוא ניצוצות שכל ניצוץ הוא נשמה אחת - מובן, שבכל א' מפירושים ואופנים הנ"ל ישנם עוד ס"ר פירושים ואופנים.

זאת אומרת: כאשר מדובר אודות לימוד הוראה מפסוק מסויים - הנה מילוי ענין זה בשלימותו שייך רק לנשמה כללית, אבל ביחד עם זה ישנו גם לימוד באופן השייך לכאו"א מישראל באופן פרטי.

ועד"ז מובן בנוגע לעניננו - שההוראה הנלמדת מהפסוק "ברזל ונחושת מנעליך" שייכת היא לכאו"א מישראל, ובפרט ע"פ הדגשת רש"י "עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל", כלומר, שאין זה ענין השייך לשבט מסויים (כמו הפסוקים שבהתחלת השיעור חומש היומי), אלא "עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל", ולכן, בודאי שביכלתו של כאו"א מישראל לפעול בענין זה, באופן השייך אליו, כדלקמן.

ועד כדי כך - שאפילו ילד קטן בן חמש שנים, שמתחיל ללמוד חומש עם פירוש רש"י, ביכלתו לפעול בענין ד"ברזל ונחושת מנעליך", וילדה קטנה - עוד לפני גיל חמש שנים, שגם היא מקבלת את התורה בירושה ("מורשה קהלת יעקב"), והראי' - שלא זו בלבד שמותר לה ללמוד תורה, אלא אדרבה: היא חייבת בלימוד התורה, כפי שמונה אדמו"ר הזקן בהל' ת"ת כו>"כ ענינים בתורה שנשי ישראל חייבות ללמוד, כדי לדעת את ההלכות הצריכות להן בנוגע למעשה בפועל. הלואי היו האנשים בקיאים בכל אותם ענינים שהנשים חייבות ללמוד!...

...מכיון שכל אחד ואחת מישראל (כולל ילד וילדה קטנים) יורשים את התורה כולה, הרי בודאי שהפסוק "ברזל ונחושת מנעליך" שייך גם אליהם, כלומר, שגם הם יכולים לפעול ולסייע בבטחונה של ארץ ישראל, שתהי' באופן ד"ברזל ונחושת מנעליך".

וגם כאשר הם נמצאים בפינה רחוקה - מוטלת גם עליהם האחריות לשמירת בטחונה של ארץ ישראל, מכיון שכל ארץ ישראל היא "נחלת עולם" של כל אחד ואחת מישראל, כי כשם שיורש את התורה כולה, כמו כן יורש את כל ארץ ישראל, בהיותו בן אברהם יצחק ויעקב, ובת שרה רבקה רחל ולאה (בדוגמת בת יחידה שהיא בגדר יורש).

זאת אומרת: כאשר כל אחד ואחת מישראל, כולל ילדים קטנים, לומד תורה ומקיים מצוות - הרי הוא פועל את הענין ד"ברזל ונחושת מנעליך" עבור כל בנ>"י (מכיון שכל א' מתקשר עם כלל ישראל ע"י קיום מצות "ואהבת לרעך כמוך" - כפי שמביא אדמו"ר הזקן בהתחלת סידורו "נכון לומר קודם התפלה הריני מקבל עלי מ"ע של ואהבת לרעך כמוך"), כלומר, שע"י לימוד התורה וקיום המצוות נפעל הענין ד"ברזל ונחושת מנעליך", היינו, שארץ ישראל נעשית "סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת", כך "שלא יוכלו האויבים להכנס בה".

ומזה מובן שביכלתו של כאו"א מישראל לפעול ולסייע בשמירת בטחונה של א"י באופן ד"ברזל ונחושת מנעליך" - כי עי"ז שמוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות, נוסף באמיתית הענין ד"ברזל ונחושת", כלומר, שהקב"ה - "ה' אלקי הצבאות" - אוסף את כל התומ"צ ("ברזל ונחושת") של כל בנ"י ב"מחסן" מיוחד לכך (כנהוג בצבא), ומשם מחלקו הקב"ה בכל מקום ומקום בהתאם לצרכיו, כך שבכל מקום ומקום שבו נמצאים בנ"י נפעל הענין ד"ברזל ונחושת מנעליך".

ועפ"ז מובן שכל האמור לעיל נוגע לכל אחד ואחת, ופשיטא שאין הכוונה לעורר אצלו חשק לחפש עיתון כדי לדעת את כל פרטי הדברים הקשורים עם בטחונה של א"י - כי לא זו הדרך שבה יוכל לפעול משהו למען בטחונה של א"י - אלא הכוונה היא שכאו"א יוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות, שעי"ז ביכלתו לפעול את הענין ד"ברזל ונחושת מנעליך" בכל מקום שהוא נמצא, ובאופן ד"פועל ישועות בקרב הארץ".

ויה"ר שבעמדנו בסוף ואחרית זמן הגלות (כמ"ש בפ' וזאת הברכה - "עד הים האחרון", "עד היום האחרון", אחרית זמן הגלות) - יקויים בקרוב ממש היעוד "קץ שם לחושך", ועאכו"כ שיתבטל לגמרי החושך כפול ומכופל דזמן הגלות, ו"מיד הן נגאלין", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ו"שמחת עולם על ראשם".

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM