ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
ליל ו' דחג הסוכות תשמ"ג

 

תוכן השיחה

גבולות ארץ ישראל כבר נקבעו ע"י משה רבינו, ובאו בציווי מאת הקב"ה, ולכן מובן כמה מושלל למסור ‏חלקים מארץ ישראל! * כאשר מתנהגים בתוקף המתאים ד"ברזל ונחושת מנעליך" — הנה לא זו בלבד ‏שאומות-העולם נותנים את הסיוע הדרוש, אלא אין אף צורך לבקש זאת מהם! * ה"לחץ" שאומות-העולם ‏לוחצים בכדי להחזיר שטחים, הוא כלפי חוץ בלבד, כי אוה"ע אינם מעונינים מפני טובתם שלהם, שבנ"י ‏ימסרו שטחים * אותם אנשים שגרמו לכל הצרות והקרבנות הרבים במלחמת יום-הכיפורים — עדיין ‏יושבים על כיסאותיהם, וממשיכים לגרום צרות-צרורות לבני ישראל, והכל בגלל "רגש-הנחיתות" בפני ‏הגויים * אע"פ שחלקם יהודים דתיים, מ"מ זהו רק ב"באוהליך", אבל ב"בצאתך" מתנהג הוא כאילו אין ‏בעה"ב לבירה זו! * יה"ר ש"יערה עליהם רוח ממרום", ומ"מ, עד אז, מבקשים מהם: הכבד ושב בביתך!‏


האזן לשיחה

א. נוסף על האמור לעיל אודות "ארץ ישראל" הרוחנית (כללות ענין הקדושה) - ישנה בזה הוראה בנוגע ל"ארץ ישראל" כפשוטה:

כאשר ישנם אלו ש"מרעישים" בקשר לגבולותי' של ארץ ישראל - צריכים לדעת שגבולותי' של ארץ ישראל נקבעו בתורה ע"י משה רבינו, ומכיון ש"משה אמת ותורתו אמת" - הרי זו הוראה אמיתית ונצחית בכל הדורות, ובלשון פרשתנו: "וזאת הברכה אשר ברך משה גו' עד הים האחרון", "עד היום האחרון".

ועל זה נצטוו בנ"י לשמור על גבולותי' של ארץ ישראל - הן השבטים שהיו סמוכים לספר, בדוגמת שבט גד, שעליו נאמר "כלביא שכן", "לפי שהי' סמוך לספר לפיכך נמשל כאריות", וכן שבט דן, שעליו נאמר "דן גור ארי' יזנק מן הבשן", ש"אף הוא סמוך לספר לפיכך מושלו כאריות", שכל הסמוכים לספר צריכים להיות גבורים; והן כל ישראל - "עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל, שהיו גבוריהם יושבים . . ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה כו'". כלומר: מכיון שיהודי מתקשר עם הקב"ה, "רוכב שמים בעזרך ובגאוותו שחקים", הרי הקב"ה "הוא הנותן לך כח לעשות חיל", ועי"ז נעשה כאו"א מישראל (מאיזה שבט שהוא) "גבור" אמיתי, וביכלתו לשמור על גבולותי' של ארץ ישראל.

ומכיון שהקב"ה מצוה לשמור על ארץ ישראל, באופן ד"ברזל ונחושת מנעליך", שתהי' "סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת", כדי "שלא יוכלו האויבים להכנס בה" - הרי מובן בפשטות עד כמה מושלל בתכלית הרעיון לוותר ולתת לגוי אפילו "חוט השערה" בלבד משטחה של ארץ ישראל - היפך הוראתו של הקב"ה שצריכים לשמור ולהגן על ארץ ישראל "שלא יוכלו האויבים להכנס בה"!

ב. וכאשר ישנו מי שטוען שמכיון שנמצאים בגלות וזקוקים לעזר וסיוע של אומות העולם, צריכים לוותר על חלקים מסויימים בארץ ישראל (ע"פ דרישת אוה"ע) כדי לישא חן בעיני אוה"ע, ועי"ז יבטיחו את המשך העזר והסיוע כו' - הנה על זה באה ההוראה מהשיעור חומש היומי, שכאשר יהודי מתנהג ע"פ רצונו של הקב"ה (לשמור על ארץ ישראל, ולא לוותר לגוי, כנ"ל), אזי "וכימיך דבאך" (ראה גם שיחת י"ג תשרי ס"ב):

רש"י מפרש לילד קטן בן חמש שנים ש"כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום, יהיו דבאך, שכל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל . . הכסף והזהב כלה מהם, שהן מזיבות אותם לארצכם", כלומר: לא זו בלבד שאוה"ע נותנים עזר וסיוע כו', אלא יתירה מזו - אין צורך אפילו לבקש זאת מהם, מכיון שהם באים ומציעים את עצמם לתת עזר וסיוע, ועד ש"כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל . . שהן מזיבות אותם לארצכם".

ועד כדי כך ש"הכסף והזהב כלה מהם", כלומר: אע"פ שנתינת כסף וזהב לבנ"י גורמת למחסור אצלם [וישנם כאלו שטוענים: היתכן לתת כסף וזהב עבור יהודים הנמצאים בארץ ישראל בשעה שיש צורך לקצץ בתקציב עבור כו"כ ענינים] אעפ"כ, נותנים הם כסף וזהב עבור ארץ ישראל בסבר פנים יפות, ועד שהם מציעים את עצמם לענין זה (כנ"ל), וסוכ"ס יגיעו לידי הכרת האמת שעי"ז הרי הם עצמם מקבלים תועלת, וכדברי רש"י: "שתהא מבורכת בפירות, וכל הארצות מתפרנסות הימנה" - מארץ ישראל.

ג. עפ"ז מובן שאין מקום להתפעל מהטענה שצריכים לוותר כו' כדי לישא חן בעיני אוה"ע, ועי"ז יבטיחו את המשך הסיוע כו' - כי: נוסף לזה שהלחץ של אוה"ע (שנותנים את הסיוע) הוא כלפי חוץ בלבד [וכפי שראו בעבר שכאשר וויתרו על דברים מסויימים, רחמנא ליצלן, עורר הדבר תמיהה הכי גדולה אצל אוה>"ע שהפעילו את הלחץ (כביכול) לוותר בזה, מכיון שהלחץ הי' כלפי חוץ בלבד, תוך כדי תקוה שלא יוותרו על דברים אלו, ולא רק מפני טובתם של ישראל, אלא מפני טובתם של אוה>"ע, כי הוויתור על דברים אלו מהוה "צרה" עבורם], הרי העיקר הוא - ש"כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום . . כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל כו' ".

וע"י כללות ההנהגה באופן ד"עושים רצונו של מקום", כולל ביטול הענין ד"חטאינו" - ממהרים ומקרבים עוד יותר את ביטול כללות ענין הגלות (המסובב ד"חטאינו", "מפני חטאינו גלינו מארצנו"), וזוכים לגאולה העתידה, שאז יקויים היעוד "ועמדו זרים ורעו צאנכם".

זאת אומרת: לא זו בלבד ש"מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך" [שענין זה שייך גם כאשר נמצאים בזמן הגלות], כלומר, שה"מלכים" ו"שרותיהם" הם מאוה"ע (אלא שהם "אומנייך" ו"מניקותייך"), ויהודי הוא "משנה למלך" בלבד [אף שגם זה הוא דבר חשוב ביותר, כי "בלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו גו'"], אלא יתירה מזו: "ועמדו זרים ורעו צאנכם".

ד. והנה, מכיון שליהודי ניתנה בחירה - ישנם כאלו ש"מתעקשים" לנצל את השפעתם כדי לעשות ענינים שהם היפך הבטחון של היהודים הנמצאים בארץ ישראל, וגם כאשר רואים את ה"צרות-צרורות" כתוצאה מאופן הנהגתם, ממשיכים הם בדרכם - לסכן ולהזיק לבטחונה של ארץ ישראל!

וכך הולכים וחוזרים על אותה טעות - להתנהג היפך הוראות ה"שולחן ערוך" ש"יוצאים עליהם בכלי זיין . . שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם", תוך כדי סיכון בטחונה של ארץ ישראל, וגם כאשר רואים את התוצאות של הנהגה זו - שהדבר הביא לקרבנות רבים, רחמנא ליצלן - ממשיכים להתנהג בדרך זו!

כיום ידוע ומפורסם מה שדובר בדיונים שהתקיימו ערב מלחמת יום הכיפורים:

אנשי הצבא הודיעו שמטעמי בטחון חייבים לערוך גיוס כללי, ובכך ימנעו קרבנות רבים היל"ת, או שמלכתחילה לא תהי' מלחמה כלל. וכאן התערבו אלו שהפעילו לחץ - בדברי חלקלקות וכו' - שלא יעשו זאת, וטענתם היתה: "מה יאמרו הבריות", צריכים להראות לאומות העולם את "טיבם" של היהודים, שלא זו בלבד שאינם מתחילים מ"מלחמת התקפה" (לכבוש ארצות אחרות), אלא אפילו לא מתחילים ב"מלחמת מנע", נגד "הצר הצורר אתכם", וממתינים הם עד שהצד השני יתחיל בהתקפה!

והתוצאה מהנהגה זו - ידועות לכל: מאות קרבנות מבנ"י, רחמנא ליצלן, שהיו יכולים למנוע בדרך הטבע אם היו מתנהגים ע"פ חוות-דעתם של אנשי הצבא המומחים לעניני בטחון!

וכעת חוזר ונשנה הדבר במלחמה זו:

ע"פ התכנית הראשונה (ראשונה במעלה) שהגישו אנשי הצבא היו יכולים לסיים את הפעולה כולה במשך ימים ספורים בלבד, ובכך היו חוסכים ריבוי קרבנות מבנ"י [נוסף על הקרבנות של שונאי ישראל, שגם ביחס אליהם מוטב ש"בשבעה דרכים ינוסו לפניך"], ורק מפני לחצם של ה"פוליטיקאים" (מסיבות של "מה יאמרו הבריות" וכיו"ב) נמנע הדבר, ומצב זה הולך ונמשך כמה חדשים, ובכל יום ויום נוספים קרבנות מבנ"י, רחמנא ליצלן!

וכאמור לעיל - למרות שכולם יודעים מה היו התוצאות מהנהגה זו במלחמת יום הכיפורים, ועד כדי כך שראש הממשלה דאז הודתה (ופרסמה בדפוס) על ה"טעות המרה" שעשתה בזה שהעדיפה את דעתם של ה"פוליטיקאים" על דעתם של אנשי הצבא (שדעתם היתה מבוססת על שיקולים בטחוניים טהורים), ולנגד עיני' יעמוד לעולם שהיא זו אשר גרמה לנפילתם של מאות הקרבנות שנפלו במלחמה זו, ולעולם לא תוכל לסלוח לעצמה על "טעות מרה" זו [ודברי' תורגמו ונדפסו בכו"כ שפות, והגיעו לכו"כ "ערי בירה" של אומות העולם!] - הנה לאחרי כל זה באים אותם אנשים שהשתתפו ונתנו יד להנהגה זו (או התלמידים שלהם שהולכים בדרכם), וממשיכים להתנהג בדרך זו, בידעם שבכך גורמים הם קרבנות נוספים, רחמנא ליצלן!

רק אתמול ביקר פלוני ב"בית החיים" ששם קבור אותו "חייל" שהוא אחראי לנפילתו על הגנת ארץ ישראל במלחמת יום הכיפורים [עי"ז שלא התנהגו ע"פ חוו"ד של אנשי הצבא, מפני סיבות של "מה יאמרו הגוים"], והיום מעז הוא להמשיך להתנהג באותה השיטה [אותם טענות ואותם מילים וכו'], בידעו שבכך גורם הוא לנפילתם של קרבנות נוספים, רחמנא ליצלן!

ולמרות זאת - אין פוצה פה ומצפצף! הוא ממשיך לשבת על "כסאו", וממשיך בשיטתו להזיק ולסכן, רחמנא ליצלן, את בטחונה של ארץ ישראל!

וכאמור לעיל - אנשי הצבא הגישו תכנית שבה יכלו לסיים את הפעולה במשך ימים ספורים בלבד, תוך מיעוט של קרבנות (הן מבנ"י, והן (להבדיל) מאוה"ע), ואותם אנשים (או תלמידיהם) ממשיכים להתנהג בשיטה בה התנהגו בערב מלחמת יום הכיפורים - להתחשב בחשבונות של "מה יאמרו הגוים", וכיו"ב, ולעכב ולסחוב את מהלך הענינים משך זמן רב, בידעם שעי"ז גורמים לפצועים והרוגים נוספים, רחמנא ליצלן!

ישנם ה"מתנחמים" בזה שהצליחו לגרש את אש"ף מביירות. - כיום יודעים כבר (מה ששיערו מראש) שמביירות פונו רק מקצת מה"מחבלים", וחלק גדול מהם שינו את לבושם וכו' ונשארו בביירות, ויתירה מזו: אפילו אלו שפונו משם - חזרו לאחרי זה לביירות, וממשיכים לעשות את מעשיהם!

ואותם יהודים (המתנהגים בשיטה הנ"ל) עומדים על משמרתם לסייע ל"מחבלים" במזימתם, רחמנא ליצלן, עי"ז שממשיכים לעכב את סיום הפעולה!

ה. הנהגה כזו נובעת מ"רגש-נחיתות" ופחד מפני ה"גוי'שקייט" שבלבם פנימה - ה"אל זר אשר בקרבך", וזוהי הסיבה לתביעתם וטענתם התמידית: "מה יאמרו הגוים"!

יהודי שמתנהג כן - נמצא בגלות פנימי ועמוק, עי"ז שהוא מכניס את נשמתו בגלות; כל בנ"י נמצאים בגלות [כל זמן שעדיין לא באה "אתחלתא דגאולה"] בגופם בלבד, אבל הוא מכניס בגלות את נשמתו!

ולכן, הרי הוא משתדל למצוא חן בעיני הגוי, ובראותו שלגוי יש "סבלנות" לקבל אותו ולדבר עמו במשך שעה או שעה ומחצה כו', ועאכו"כ כאשר הוא "זוכה" לקבל מהגוי לחיצת-יד או טפיחה על השכם, וחולק לו כבוד ככל גינוני המלכות - מוכן הוא לוותר על הכל, רחמנא ליצלן, כדי לישא חן בעיני הגוי! וכל זה - למרות ידיעתו שהגוי לא נותן בו אימון כלל, כי הגוי אינו מסוגל להבין כיצד אפשר לוותר על ענינים שהם בבחינת נקודת הבטחון של ארץ ישראל, ולתתם בפועל ליד זרים! ולכן, חושד הוא ביהודי שהוא מעמיד פנים כו'.

הנהגה זו היא היפך כללות הענין ד"גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו"! הוא חש ומרגיש את עצמו ל"קטן" (היפך ענין הגבורה), ולכן משתדל למצוא חן בעיני הגוי, ולצורך זה הרי הוא כורע על ברכיו - "נשתחוה ונכרעה" - בפני הגוי, תמורת הענין ד"נשתחוה ונכרעה לפני ה' עושנו" (שזהו כללות הענין דראש השנה, החל מר"ה הראשון - יום ברוא אדה"ר).

בחייו הפרטיים יתכן שהוא יהודי דתי; אבל כאשר מדובר אודות ענינים כלליים - הנהגתו היא כאילו שלא קיים "בורא עולם", רחמנא ליצלן!

הקשר עם "הוי' עושנו" - טוען הוא - צריך להיות רק "באהליך", כלומר, בחייו הפרטיים; אבל "בצאתך", כאשר צריכים לצאת לעולם - נזכר הוא בהנהגתם של "העם ההולכים בחושך" [אף שקראו להם בשם "משכילים>" - חכמה דלעו>"ז], ששיטתם היתה לעשות חילוק בין ההנהגה "באוהליך" להנהגה "בצאתך":

"באוהליך" יודע אתה שישנו בורא העולם ומנהיגו, אבל "בצאתך" - יש "גוי'שקייט", החל מ"אל זר אשר בקרבך", המושל ושולט עליו עד כדי כך שהוא מתנהג כאילו לא הי' "בורא עולם"!

צריכים להתחשב - טוען הוא - עם פלוני שיושב ב"עיר-בירה" זו, ועם פלוני שיושב ב"עיר-בירה" שני' ושלישית כו', מכיון שזוהי "עיר-בירה"! וכאשר מזכירים לו ש"יש בעה>"ב לבירה זו" - טוען הוא: מה יש לערב "בטלנות" של "שולחן ערוך" (רח"ל) עם ענינים הקשורים עם הנהגת העולם?! - ביחס להנהגות העולם - הוא ה"חכם", הוא ה"פוליטיקאי" וה"דיפלומט" שיודע את הדרך למצוא חן בעיני הגוי!

כלומר: המחלוקת בנושא זה אינה רק אם לוותר לגוי ולתת לו "שעל" משטחה של ארץ ישראל אם לאו, אלא נקודת המחלוקת היא - האם "יש בעה"ב לבירה זו", כלומר, האם הקב"ה הוא "בעל-הבית" (במלוא מובן המילה) ב"וושינגטון", ב"לונדון" וב"פריז", ובשאר "ערי-הבירה" בעולם כולו!

ו. ויה"ר אשר בעמדנו במקום קדוש, "בית גדול", שמגדלין בו תורה ומגדלין בו תפלה - תתקבל תפלת ובקשת בנ"י "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח . . כי לישעותך קוינו כל היום" (כפי שהתפללנו זה עתה בתפילת ערבית, וכן בתפילות שלפנ"ז), ותיכף ומיד, כפס"ד הרמב"ם: "מיד הן נגאלין".

ועד אז - יתנהג כאו"א מבנ"י באופן ד"גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברוג", בידעו שכאשר מתנהג ע"פ ציווי ה"שולחן ערוך" - הרי זה תחת אחריותו של בורא העולם ומנהיגו (כלומר: לא זו בלבד שהקב"ה ברא את העולם מאין ואפס ממש, אלא הוא גם מנהיג את העולם בפועל ממש), ו"לב מלכים ושרים ביד ה'"!

ומה שאינו מבין זאת בשכלו, ובמשך עשרות שנים התנהגו בעניני העולם כאילו שאין בעה"ב לבירה זו, רחמנא ליצלן - "יערה עליו רוח ממרום", ומכאן ולהבא ישנה את הנהגתו.

ובודאי יקבל הקב"ה את תפלתם של ישראל שמחשבתם ומזימתם של אלו שהתנהגו באופן האמור לא תפגע ח"ו בבטחונם קיומם ובריאותם של יהודים, שלא יהי' - כתוצאה מזה - אפילו פצוע א' מבנ"י ח"ו, ועאכו"כ - לא יותר מזה.

ואלו שהתנהגו באופן האמור לעיל - הנה מבלי הבט על גודל עקשנותם, ומה שגרמו ע"י הנהגה זו - "יערה עליהם רוח ממרום", ומכאן ולהבא ישנו את הנהגתם.

- מה שמדברים ומדגישים כל כך שע"י הנהגתם גרמו הם כך וכך - הנה מכיון שמדברים זאת במקום קדוש, הרי בודאי שלא תהי' לזה השפעה שלילית ח"ו, כי אם ע"ד שמצינו בנוגע ל"כוס של ברכה" ש"מצטרף לטובה" בלבד, ובעניננו - אולי יפעלו הדברים האמורים שאותם שהתנהגו כן ישנו את הנהגתם מכאן ולהבא!

ולכל הפחות - לפעול עליהם שמכאן ולהבא יפסיקו להתערב ולחוות דעה בעניני בטחון!

יתנו לך את כל הכבוד האפשרי; כסא מכובד, תואר של כבוד, דירה, מכונית עם נהג צמוד, ומשכורת מכובדת וכו' - העיקר שתרחם על יהודים, ותפסיק לחוות דעת בעניני הבטחון - הכבד ושב בביתך!

אתה רוצה לשבת על ה"כסא" - אזי קח את ה"כסא" לביתך, ושב עליו שם! אבל אל תסכן אפילו נפש אחת מישראל, ועאכו"כ - עשיריות ומאות מישראל, היל"ת!

וכאמור - יכולים להציע לו כל עניני כבוד אפילו לתת לו תואר של "מנהיג ישראל", אבל בתנאי אחד - לבקש ממנו "בקשה נפשית": אל תתערב בענינים הקשורים עם בטחון! ובפרט כשאתה יודע את כל ה"צרות-צרורות" שגרמת ע"י הנהגה זו, שמזה סובלים עדיין עד היום הזה!

תעסוק בכל מה שאתה רוצה: תכתוב כתבות, לך לאסיפות, תכין לך אנשים שיטפחו על שכמך, או שמצד עצמם יטפחו על שכמך - הם יודו לך על החסד וטוב ורחמים שעשית עם יהודים ועם ארץ ישראל, "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה" - בזה שפעלת על עצמך להפסיק להיות מנהיג בעניני צבא!

ז. ויה"ר שבקרוב ממש יקויים היעוד שאומרים בהפטרה דחג הסוכות (בברכה לפני' ולאחרי') - "והי' כל הנותר מכל הגוים . . ועלו מידי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות".

ובעמדנו ב"זמן שמחתנו" - הנה מכיון ששמחה פורצת גדר, תפרוץ שמחה זו את גדרי הגלות.

ועוד לפנ"ז - "לכל בני ישראל הי' אור במושבותם", גם כאשר נמצאים בארץ מצרים ("כל המלכיות נקראו ע"ש מצרים"), ומתוך אורה ושמחה, שמחה של תורה ושמחה של מצוה (שעל ידה נמשכת שמחה בכל עניני העולם) יוסיפו בנ"י בלימוד התורה והידור בקיום המצוות, כולל - קיום הציווי "כל מעשיך יהיו לשם שמים", ו"בכל דרכיך דעהו", וזו תהי' ההכנה המתאימה (ברגעי הגלות האחרונים) לקבלת פני משיח צדקנו, בקרוב ממש.

וכל ענינים אלו - באופן ד"לכתחילה אריבער", מכיון ש"רוכב שמים בעזרך ובגאוותו שחקיםג".

ובקרוב ממש זוכים ל"שלימות העם" - "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו", ביחד עם "שלימות התורה" - כל מה שפעלו בלימוד התורה, כולל - "לימוד מביא לידי מעשה" - קיום המצוות, וביחד עם "שלימות הארץ" - ארץ ישראל לגבולותי' בשלימות.

וזוכים לקיום כל הברכות - "וזאת הברכה אשר ברך משה גו' עד הים האחרוןג", "עד היום האחרוןג", כולל - "רוכב שמים בעזרך ובגאוותו שחקים", כלומר, שהקב"ה מגין על בנ"י, מתוך שמחה וטוב לבב, ובאופן שאינו מזיק לאף א' - "בשבעה דרכים ינוסו לפניךג", כלומר, שהם ישארו בחיים, אבל ינוסו מכל המקומות השייכים לבנ"י - כי "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו", נחלת עולם לעם עולם, ע"פ הגבולות שנקבעו בתורת עולם.

ח. ומתוך שמחה וטוב לבב יוסיפו ב"שמחת בית השואבה" (נוסף על כללות הענין ד"זמן שמחתנו") דלילה זו, ועוד יותר - ב"שמחת בית השואבה" בלילה שלאח"ז, ליל הושענא רבה, שאז נפעל הענין ד"פתקא טבא" - השלימות ד"גמר חתימה טובה".

ואז מתכוננים לקראת שמיני עצרת ושמחת תורה - לראות בגלוי ש"ישראל ומלכא בלחודוהי" (כפי שאומרים בחלק הזהר ד"תיקון ליל הוש"ר"), במהרה בימינו ממש.

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM