ב"ה
שיחות מכבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש
בענין שלימות הארץ

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM

להדפסה  תגובות  

 
י"ט כסלו תשל"ו

 

תוכן השיחה

תכלית הכוונה הוא אמנם ה"שלום" — אך רק כשכהקדמה לזה ישנו ה"(ה') עוז". שההוראה מזה: שבכדי ‏שיהי' שלום עם הגוי, זהו רק כשמתנהגים אליו ב"עוז" וב"תוקף"!! * למרבה הצער, לא התנהגו ב"עוז" אלא ‏בפחד וב"רגש-נחיתות", שהתחילו ב"הסדר ביניים" עם המצרים, כשבה-בשעה — ה"דתיים" וה"רבנים" — ‏כבשו את פניהם בקרקע, ומזה השתלשל אח"כ רצח בחורי הישיבה הי"ד! * אעפ"כ, טוענת הממשלה ‏שרצח הבחורים נבע מכך שבאו"ם קיבלו החלטת גינוי נגד ישראל, אע"פ שפשוט ומובן ש"הסדר הביניים" ‏‏— הוא זה שגרם לרצח, שהרי ברור לכל שערפאת ימ"ש לא זקוק לאישור של האו"ם כדי לרצוח * עיקר ‏הבעי' הוא ב"צבועים" (כמאמר הגמ': "אמר לה ינאי . . אל תתייראי . . אלא מן הצבועין"), שכלפי-חוץ ‏מצהירים על נאמנות ו"אמונים" וכדו', אך לפועל — הם הדוחפים העיקריים למסירת ירושלים ושאר ‏השטחים!!!‏


האזן לשיחה

א. אף-על-פי שאדמו"ר הזקן מדגיש כמה פעמים (באגרותיו הקשורות לגאולתו בי"ט כסלו) את המילה "(פדה ב)שלום" - אבל הוא הרי אומר שזה קשור עם כל הפסוק, שהמילה "שלום" היא רק מילה אחת מכל הפסוק. אמנם עיקר ההדגשה היא על המילה "שלום", אבל אף-על-פי-כן הוא מקשר את הגאולה עם כל הפסוק... - שמזה מובן, שכדי שהשלום יהי' כפי שצריך להיות, צריכים להסתכל ולראות מה כתוב בהמשך הפסוק.

כאשר מסתכלים בפסוק, רואים שכתוב שם ענין הפכי מענין השלום - "מקרב", שפירוש "קרב" הוא הרי מלחמה. אמנם בפשוטו-של-מקרא הפירוש בזה הוא שיכול הי' להיות מצב של קרב, והקב"ה הוציא אותו מזה באופן של שלום, אך בהמשך הפסוק כתוב "כי ברבים היו עמדי", ומפרש הירושלמי שאפילו אנשי אבשלום (מהצד שכנגד) התפללו לנצחונו של דוד, ושם זו היתה מלחמה כפשוטה, כפי שמסופר בתנ"ך - ואם-כן רואים שבפסוק זה כתוב ענין הפכי מענין השלום.

. . ההוראה מכך היא, שאמנם אמת שתכלית הכוונה הוא ענין השלום - וכפי שששה סדרי משנה מסתיימים ב"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" - אך אף-על-פי ש"הכלי מחזיק ברכה" הוא ענין השלום, מ"מ ההקדמה לזה היא "ה' עוז לעמו יתן".

ולכאורה אינו מובן: כשמדובר על זמן של שלום, מה שייך ענין של "עוז" - אין צורך ב"עוז" כי אין עם מי לריב ולהלחם - והרי ישנו כלל ש"לא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה", על-אחת-כמה-וכמה דבר שעושים ממנו רעש גדול - שרק לאחר ש"ה' עוז לעמו יתן", "ה' יברך את עמו בשלום".

ויובן בהקדים ביאור הלשון "ה' עוז לעמו יתן", שקאי על התורה - כמבואר במדרש - דלכאורה, מכיון שלתורה ישנם כמה שמות, מדוע כתוב דוקא "ה' עוז לעמו יתן" (והמדרש מפרש שזה קאי על התורה), הרי יכלו לכתוב מלכתחילה "ה' תורה לעמו יתן", (או שם אחר שיש לתורה)?

מזה מובן, שאף-על-פי ש"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", בכל-זאת, צריכה להיות הקדמה של "ה' עוז לעמו יתן". היינו, שלא מספיק מה שהאדם לומד תורה, ומתנהג על פי התורה, אלא התורה צריכה להיות אצלו באופן של "עוז", ויתירה מזו: "אין עוז אלא תורה" - אין לו עוז אחר חוץ מענין התורה, למרות שנותנים לו "כסא", כבוד וכסף - לא זה העוז שלו. וכאשר יהודי מתנהג באופן כזה, ועל-דרך-זה בשעה שהגוי (להבדיל) מתנהג באופן כזה בנוגע לשבע מצוות בני-נח - אזי "ה' יברך את עמו בשלום".

וכאשר הוא טוען, לשם-מה צריכים לנהל אתו קרב, הרי עדיף שמלכתחילה לא יהי' קרב - אומרים לו, שאין לו ברירה, כי אם הוא לא ינהל אתו קרב - אז מישהו אחר יעשה אתו קרב.

כפי שרואים זאת גם (להבדיל) אצל אומות-העולם, שלא כמו אלו החושבים שכאשר ירדפו אחרי הגוי, ולא יאמרו לו אפילו מלה על יהדות, ולא יאמרו לו שהקב"ה נתן את ארץ ישראל לאברהם אבינו ולזרעו אחריו עד עולם - אזי יהי' שלום בעולם,

אלא אדרבה, דוקא אז הם ירצו לקחת הכל! אמנם גם מלכתחילה הם רוצים את הכל, אבל הם חושבים שאין זה בכוחם - ובינתיים אכן אין זה בכוחם - אבל כאשר הם רואים שהיהודי שותק, ושאת נתינתו לגוי הוא מחשיב כ"הישג דתי", ואחר-כך הוא רוצה לשכנע אחרים (הוא עצמו יודע את האמת, אבל הוא רוצה לשכנע אחרים) שזה גם "הישג צבאי" - אזי הוא גורם את ההיפך מענין השלום, ענין הקרב, עד שצריכים לחפש דרך שיהי' "פדה" מזה, וצריכים לבקש שהפדי' תהי' באופן של "(פדה) בשלום".

ב. וכאן באים למאורעות הכי אחרונות, מה שקרה רחמנא ליצלן, עם הקדושים, בחורי הישיבה ה'-יקום-דמם -

שזה התחיל מ"במשיחי" - שאלו שהיו צריכים לומר מהי דעת-תורה, לא אמרו את דעת התורה, או כפי שהגמרא מספרת ש"כבשו פניהם בקרקע" וזה אחר-כך השתלשל ברשות-הרבים, או ברשות-היחיד של יהודים; אבל על-כל-פנים, ענינים שהם משכנעים את עצמם שהם כאילו דברי הרשות - נהי' מזה "הישג דתי" ו"הישג צבאי", ואחר-כך רוצים לרמות את-עצמם שזו היא הדרך שעל-ידה יהי' שלום - אך אחר-כך נעשה ההיפך מזה, וכפי שהפסוק מדגיש "לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר".

הקשר של הענין הנ"ל (רצח בחורי הישיבה הי"ד) עם המאורעות הכי אחרונות, הוא - שכאשר עשו את הענין הידוע שקראו לו בשם "הסדר ביניים", שהכוונה בהסדר זה היא שיתפנו מהגבולות הבטוחים (שזמן לפני-כן הם עצמם אמרו שאלו הם הגבולות הבטוחים היחידים) וימסרו את מקורות הנפט (שעל-ידי הנפט הטנקים יכולים לנוע והמטוסים לטוס) ואת מקום המבצר (שאמנם אין זה "גבולות בטוחים", אבל זה על-כל-פנים יותר טוב ממקום מישור) לצד שכנגד -

ואז אני "הרעשתי": רבנים - תרעישו! הרי זה היפך הדין!

אך הם אמרו שצריכים לשאול את המומחים לעניני צבא - שהרי אפילו אצל הסנהדרין, כאשר דובר על עניני רפואה, שלחו לשאול אצל רופא מומחה באם לא הי' רופא מומחה בין הסנהדרין [שהרי הם היו צריכים ללמוד שבעים לשון (או על-כל-פנים כמה לשונות) עד שהיו צריכים להכיר אפילו ענינים של כישוף, כמבואר בפוסקים] וישנם כמה וכמה דינים (בפרט בזמננו), של שבת ויום-הכיפורים, הקשורים בפיקוח-נפש ובריאות הגוף, שגם עליהם צריכים לשאול רופא.

עניתי להם על כך: אכן, תשאלו את (הרופאים, ובעניננו) המומחים לעניני צבא. אז הם ענו: שאחרים ישאלו. עניתי להם, שעל אחרים אי-אפשר לסמוך מכיון שהם נוגעים בדבר.

לאחר מכן הקב"ה עזר ושאלו את המומחים לעניני צבא - וכולם ענו פה-אחד, שאם יסוגו מתעלת-סואץ, ממעבר המיתלה וממעבר הגידי (כפי שזה נקרא שם) וימסרו את הנפט - מעמידים בסכנה בפועל כמה וכמה מאנשי הצבא, מכיון שאין מקום בטוח בשבילם יותר משם, ואין שום נפט במקום אחר (אלא-אם-כן יבקשו מוושינגטון, שהלכה רווחת שהיא אינה אוהבת ישראל וכו' כפי שרש"י מביא בפירושו על הפסוק, ולא צריכים לשער מה יהי' בעתיד, אלא אם כבר ראו בעבר, לפני חצי שנה).

אמרתי להם: כעת, כשיש לכם דעת 'רופא מומחה', תאמרו שעל-פי דין שולחן-ערוך אסור לסגת משם!

- זה לא שייך לשר כלל וכלל! הוא אינו מבין בעניני צבא, וזה הרי אותו שר שלפני שבע שנים ציוה לסגת, ומזה השתלשלה "מלחמת יום הכיפורים" - ואותו שר אומר עכשיו שאף-על-פי שהמומחים לעניני צבא אומרים שעל-ידי-זה מעמידים בסכנה את אנשי הצבא וכו', אף-על-פי-כן, אם יקבלו נייר (על יותר מנייר לא מדברים כלל) מאיש פלוני - יהי' זה "הישג", ואחר-כך, כשזה הגיע לאותם "מלחכי פינכא", הם אמרו שזה לא סתם "הישג" אלא "הישג צבאי"!

שאלתי: כיצד אתם אומרים שזה "הישג צבאי" - הרי כל הגנרלים אומרים פה-אחד שזה בדיוק ההיפך מ"הישג צבאי"?! אז "כבשו פניהם בקרקע".

- איך אפשר לכבוש פניו בקרקע? - אמנם הוא אינו מחוייב לקחת על-עצמו את כל ה"דיני-תורה", אבל לאחר שהוא כבר אמר את דעתו בענין, ופרסמו והדפיסו זאת בשמו, ומנצלים את זה, והוא לא הכחיש שהוא אמר כך וכך - אין לו כבר שום ברירה, משום שהוא כבר בבית-דין והוא אינו יכול לסלק עצמו מה"דין תורה" - הוא צריך כעת לומר את הדין כמות-שהוא, מכיון שזה נוגע לפיקוח-נפש.

הוא לכל-הפחות דובר אמת, אבל כאשר זה מגיע ל"מלחיך פינכי", שהוא הרי רוצה "לצאת ידי-חובה" כלפי מי שעומד על גביו - הוא מאבד לגמרי את הגבול, ואומר ענינים שלא היו ולא נבראו, ומטעה את דעת הציבור בענינים הנוגעים לפיקוח-נפש.

ג. הקשר של כל הנ"ל עם המאורע האמור לעיל, הוא: כל אלו שטענו ש"הסדר הביניים" הוא דבר טוב, ואם רק יקבלו נייר ייבטל החשש של מלחמה, על-כל-פנים לכמה שנים - הולכים עתה וטוענים שמה שקרה עם בחורי הישיבה, ה'-יקום-דמם, אינו קשור עם "הסדר הביניים", אלא זה הי' בגלל שהתאספו 140 גויים יחד, וקבלו שלש החלטות: בנוגע למחבלים, בנוגע לציונים וכו', ולכן יצאה תקלה זו!

כאשר הי' "הסדר הביניים", טענתי שכבר יודעים מקודם, שכאשר הי' "הסדר ביניים" עם אותם מצריים, במשך עשרים וארבע שעות הם הפרו את ההסכמים שסוכמו, וקרבו טילים וכלי-נשק לתעלה - היפך המדובר, ואם-כן ברור שגם עתה יהי' אותו דבר, והשאלה היא, האם זה יקח עשרים וארבע שעות, או שלשים ושש שעות.

יתירה מכך: אז - התעלה היתה בידינו, והי' לנו נפט; מה-שאין-כן עתה, התעלה אינה בידינו, וגם הנפט אינו בידינו, וכל שלשה ימים זקוקים ל"חסד לאומים", שהם יתנו נפט כדי שהטנק יוכל לנוע!

אחר-כך הגיע עוד ענין: כל הזמן דיברו רק על "זאב" אחד, אחר-כך החלו לחשוב מה יאמרו כל ה"שבעים זאבים", כאשר יתדברו רק עם "זאב" אחד או עם שני "זאבים" על "הסדר הביניים", הרי גם שאר ה"זאבים" ירצו חלק בזה, אז קרוב לודאי שהם יעשו כל התלוי בהם כדי להפר את המנוחה והשקט ואת "הסדר הביניים", ויעשו תקלות וחבלות וכו', כדי שיהיו מוכרחים לדבר גם אתם, ושגם הם יקבלו את חלקם.

והם עצמם אמרו, שצריכים לקוות לכך; וכנ"ל, שתיכף בעשרים וארבע השעות הראשונות הפרו את התנאים, ואחר-כך דברו בפומבי מה התוכנית, ומה חושבים לעשות וכו' וכו', ואחר-כך זה הגיע למעשה בפועל.

אזי כאשר הם דברו עם סתם פוליטיקאי, הם טענו שאכן עשו "הסדר ביניים", אבל הם ציפו שה"זאבים" האחרים יפרו אותו על-ידי מעשי-חבלה ותקלה (כדי להפר את זה), והבטיחו זאת עד כמה שיכלו, אבל אי-אפשר להבטיח את זה במאה אחוז, במילא אין להם ברירה;

לאחר-מכן, כשחזרו מהרדיפה אחר הגוי, הוא בא ואומר שמכיון שייחשב כאילו הוא טעה בכך שאמר ש"הסדר הביניים" הוא דבר טוב, אזי מכיון שלא שייך שיטעה לכן הוא הלך וטען שהמאורע שאירע עם בחורי הישיבה, רחמנא ליצלן, אינו קשור עם 'הסדר הביניים', שהחזירו גבולות בטוחים וכו' - אלא זה הי' בגלל ש-140 גויים התאספו באו"ם וקבלו החלטות שונות!

אחר-כך העלימו דבר נוסף: בעיתונים הי' כתוב, שלפני שהמחבלים נכנסו לארץ ישראל, הם היו מוכרחים לעבור דרך שטח אדמה הנמצא תחת פיקוח האו"ם, ותחת פיקוחה של ארצות-הברית - אזי היו צריכים לעשות מזה את ה"רעש" הראשון: היתכן שאפשרו להם לעבור?! ולא רק שנתנו להם לעבור בהליכתם לארץ ישראל, אלא אף בבריחתם מארץ ישראל נתנו להם לעבור!

אבל לא פרסמו את זה, כי אז יתפסו אותם בקלקלתם, לכן, הוא יוצא בפומבי ולא מזכיר כלל את הענין של "הסדר הביניים" (ובמילא לא צריכים לחשוב כיצד לתקן את הענין), אלא הוא נדחק לקשר זאת עם ההחלטות שהיו באו"ם, למרות שאף אחד אינו מתחשב בזה, וגם אצלם גופא אין זה תופס מקום, אף-על-פי-כן הוא מקשר זאת עם ההחלטה של האו"ם, מבלי להזכיר שהוא בין אלו שסייעו ל"הסדר הביניים"; והוא מתפאר בכך, וטוען שזה "הישג צבאי" ו"הישג דתי", ושהוא רודף שלום וכו' - ואין פוצה פה ומצפצף!

פעם חשבתי שיזרקו אותו מהממשלה - אבל האמת היא, שלא צריכים לזרוק אותו, היות והוא המשרת הכי טוב שיכול להיות להם, כי כל היוצא מפיהם יעשה! אמרו לו מלכתחילה שהוא יכול לדבר מה שהוא רוצה, העיקר, שכשיגיעו למעשה הוא יעשה מה שיצוו לו, וכך היה!

וכאמור לעיל, שכבר קודם ידעו שיפרו מיד את התנאים, וכאשר בעשרים וארבע השעות הראשונות הוא הפר את התנאים - זה לא הי' אצל אף-אחד לפלא, אלא שהעלימו את זה - אבל כעת הוא ראה שהוא לא צריך כלל להעלים את זה, הוא לא צריך לומר שום שקר, אלא הוא יכול לומר מה שהוא חושב בלבו - מכיון שה"שבעים זאבים" מסכימים על כך, ורודפי השלום גם מסכימים על זה, בגלל טעמים צדדיים שלא שייכים כלל למצב הצבאי, ואדרבה: לפי הפסק-דין של המומחים לאותו דבר - כל אנשי-הצבא, זהו ההיפך מפיקוח-נפש!

ואחר-כך כשקורה כזה אסון, רחמנא ליצלן, הוא יושב "שבעה"! - אבל מה הוא עושה לפועל, ועל מה הוא מנצל את הבמה שנותנים לו כדי לדבר - הוא מספר על הנייר שאינו תופס מקום אפילו "לצור על-פי צלוחיתו", ואינו מזכיר שום מילה על "הסדר הביניים", ואינו מזכיר שנשאר נפט וצריכים לאבטחו מבעוד מועד, הוא מדבר רק על הנייר. וכל זה כדי לבלבל את העולם, לבלבל את המוחות ולהסיט את תשומת-הלב מהענינים העומדים על הפרק וכו'.

מינו אותו לדובר, והוא יוצא ונואם שהמאורע שאירע עם בחורי הישיבה, ה'-יקום-דמם, הוא בגלל ההחלטה של ה-140 גויים שיושבים באו"ם ולא בגלל שהיהודים מסרו בידיים, רחמנא ליצלן, את הדבר המגין עליהם בדרך הטבע, שהרי הקב"ה רוצה שיהי' על-כל-פנים "משהו" בדרך הטבע, כהלשון במדרש "אצבע קטנה" - אזי הראו לגויים שנותרו בעירום ובחוסר-כל בנוגע להגנה בדרכי הטבע, ומוסרים להם את הנפט, ואת "ערי המקלט" והערים הבטוחות, ואומרים להם שסומכים על המילה שלהם - שהם מיד מתחרטים עלי'!

ד. וכאמור, "נתפסו" על נייר שלא "לצור על-פי צלוחיתו", שגם בנייר זה רואים אותו דבר: אמרו בפירוש בוושינגטון שלא ידברו עם המחבלים, עם אש"ף, כל זמן שהם לא מדברים עם ישראל. וזה לא הי' רק ליופי המליצה - אלא הי' כאן רמז ברור שמנהלים משא-ומתן עם מנהיגי ארץ ישראל, תחת נוסחה כלשהי, כדי שיוכלו לשבת ליד השולחן עם באי-כח של אש"ף, או שהם ישנו את השם, או שישנו את הצורה, או שישנו את הלבוש, כהדוגמא הידועה ממלך ארם - אבל הגוי נשאר גוי. ומה שטוענים על היגער, שר החוץ (האמריקאי), שהוא אמר כך וכך - אינני יודע מה רוצים ממנו, הוא שר החוץ של ארצות-הברית ולא של מדינה אחרת. ולאחרונה הוא אומר רק את האמת, שמדברים עם ארץ ישראל.

- נעמד יהודי וצועק שהוא ה"בא-כח" של דת משה וישראל, והוא טוען שלא "הסדר הביניים" גרם למאורע זה (הוא לא אומר זאת בפירוש, אבל זה מובן מדבריו), הדבר היחיד שגרם לכך הוא - ההחלטה שהיתה באו"ם -

כאילו שערפאת הי' זקוק לעידוד מהנייר של בא-כחו באו"ם - טפשות שאין כמוה! הוא הרי אמר לכתחילה שהוא יעשה זאת, והיהודים עצמם אמרו שהם חשבו על כך, ולאחר-מכן הולכים "מסביב" ואומרים שעד עתה היתה לו רק הצעה, אך כאשר היתה ההצבעה באו"ם ורוב קולות הצביעו כך וכך - אז הוא שלח את המחבלים שלו!

נתנו לו כסף, והוא יוצא ומחלק את הכסף על-מנת שיזמינו אותו לישיבות ולתלמודי-תורה ולמוסדות וכו' [אין לי מה להפסיד, כי הוא כבר החליט שלחב"ד הוא לא יתן, עד שיהי' הכרח ולא תהי' לו ברירה וכו'! אבל גם לפני שהוא החליט על זה אמרתי אותם דברים]. לא צריכים להגיע אלי, כשמסתכלים בעיתונים רואים זאת שחור על-גבי לבן, פתאום הוא הגיע לישיבה שנחשבת לישיבה קנאית שמעולם לא הזמינו אותו. - מילא זה שצריכים לדבר אתו - שידברו אתו לבריאות, אבל מדוע לעשות ממנו "כהן גדול"?

הגמרא מספרת: שהגיע גר להלל ובקש ממנו שיגייר אותו, אמר לו הלל - לבריאות, חס-ושלום לדחותו ב"אמת הבנין". אבל לעשות ממנו "כהן גדול" - איזו שייכות יש לו לכהונה גדולה?!

ה. ולאחר-מכן, כששואלים אותו כיצד הוא אמר כזה דבר - הוא אומר להד"ם, הוא אף פעם לא אמר זאת. יש לו עיתונים שהוא יכול להדפיס בהם מה שהוא רוצה, ואחרי-זה זה אבוד, כי אם זה מודפס שחור על-גבי לבן - סימן שזה אמת, והראי', שזה הודפס בעיתונים!

למרות שהוא עצמו אמר אתמול בדיוק להיפך, וגם מחר הוא יאמר להיפך, אבל בינתיים "טוב לישתמיש איניש יומא חדא בכסא דמוקרא ומחר ליתבר" - טוב לאדם להשתמש יום אחד בזכוכית לבנה ומחר לשוברה. אבל זה כתוב על "כסא דמוקרא" - זכוכית לבנה, אבל לא על כוס שבור, כסא שבור, עסק של בזיון שאין כמוהו - היכן שרק צריכים להסתיר חור, הרי הוא שם!

הוא אף הכריח את אחד מהצעירים שייכנס לממשלה. שנה שלימה הוא עמד בנסיון ולא נכנס, אך בסוף הוא נכנס, וכששאלוהו חבריו המפא"יניקים - "מה נשתנה"?! הוא ענה שמכיון ששנה שלימה הוא ניסה לפעול מבחוץ, והוא ראה שהוא אינו פועל מאומה, לכן עתה הוא יפעל מבפנים.

אם הוא הי' בחוץ מפני טעמים של תועלת וכו', אכן זוהי טענה, אך הסיבה שהוא הי' בחוץ היא מפני שכך זה על-פי השולחן ערוך, ומכיון ש"התורה הזאת לא תהי' מוחלפת", הרי כמה כסף שרק יתנו בשביל ישיבה וכו', אפילו שיתנו כסף לבנין בית-המקדש - לא יתבטל דבר אחד מהשולחן ערוך. וכפי שנאמר על שלמה המלך "הרי שלמה ואלף כיוצא-בו בטלין ודבר ממך אינו בטל". ואף-על-פי שזה נאמר על שלמה המלך, שעליו נאמר "וישב שלמה על כסא ה'", בכל זאת אומרים "יאבד שלמה ואלף כמותו" ולא תתבטל אפילו יו"ד - האות הכי קטנה - של התורה.

ששלמה המלך הרי בנה את בית-המקדש, והוא הי' צריך להשתמש במצרים ובצור כדי לבנות את בית-המקדש, כפי שכתוב באותה התורה, אבל לנגוע בתורה?! - חס-ושלום, רחמנא ליצלן! היות ו"התורה הזאת לא תהי' מוחלפת", והוא לא צריך לשאול את זה אצל רב, זה כתוב אפילו בעיתונים, כך מחזיק כל יהודי מאמין!

כמדובר כמה פעמים, שמכיון שאנו חיים בחושך כפול ומכופל, מראים סוף-כל-סוף כל דבר בגלוי, באופן של "נפרעין ממנו בגלוי":

לכתחילה הוא אמר שאין ברירה, וחייבים להבטיח את השטחים, ולהבטיח את כל ה"הישגים הדתיים" (אוי ואבוי לכל ה"הישגים" שהם השיגו), במילא הוא מוכרח להכנס פנימה, ולשבת על ה"כסא", ומבפנים הוא ילחם על כל הענינים;

ומכיון שהקב"ה רוצה להראות בגלוי על מה מדובר - אזי אמרו לו כמה ימים אחרי-כן שיחליפו לו את ה"כסא". אז הוא מיד הודיע שאם יחליפו לו את ה"כסא" - הוא מוותר על כל הענינים, והוא יוצא החוצה!

- לכאורה: הרי אתה צריך להציל את הדת, ואם-כן מה הנפקא-מינה איזה "כסא" מביאים לך, אפילו אם מביאים לך "שרפרף", אתה צריך להשאר בפנים, משום שללא זאת נופלים ["היינגט"] כל ה"הישגים הדתיים", אזי בשעה שאתה מוסר את נפשך, אפילו שזה היפך ההלכה, והיפך הנהגתך בשנים-עשר החדשים האחרונים - כדי להציל את דת ישראל ותורת ישראל ותורה-ומצוות, כיצד יתכן שכאשר נותנים לך "כסא" אחר, אתה מוותר על כל הענינים?!

כל הענין של בושה לא קיים אצלו! - בגלוי הוא אמר שהוא יוצא, אך למעשה, מכיון שעד שלא יזרקו אותם בעל-כרחם הם לא ירצו ללכת ומאחר שישנו היפך השלום בין אחד לחבירו - מיד יצא החבר שלו (זה שטוען שזה "הישג דתי" ו"הישג צבאי") ואמר: אמנם אותו אחד אומר שהוא ייצא החוצה, אך אין מה לפחד, מכיון שימצאו עצה למשבר.

הוא חשב שזה יישאר בינו לבין מי שעמו הוא דיבר, אבל כדי שהדבר הזה יהי' יותר בגלוי, אזי חבירו פרסם בכל העיתונים שפלוני-בן-פלוני שתחילה הי' בחוץ בגלל שכך אומרת ההלכה, ואחרי-כן הוא נכנס בפנים כדי להגן על התורה-ומצוות בארץ הקודש, ואחרי-כן הוא הודיע שמכיון שה"כסא" אינו לפי כבודו הוא יוצא החוצה, והממשלה הודיעה שהיא אינה מתחשבת בזה, מכיון שחבירו מאותה מפלגה הודיע מיד שידעו שישנה עצה למשבר - אכן כך הוא המצב, כי אותו אחד לא חשב אף פעם לצאת.

שאלו אותי: כיצד יתכן שהוא כזה דבר: שבמשך שנים-עשר חודשים הוא התאפק ולא נכנס לממשלה, ועכשיו - כאשר הולכים למסור שטחים ביהודה ושומרון - הוא נכנס פנימה, כדי שהקלון יהי' גם עליו?! - הוא הרי פוליטיקאי, אם-כן שימתין שלשה ימים ואחרי-כן יכנס?

אמרתי, שהחשבון הוא פשוט ביותר (לא רציתי לאמרו ברבים, כדי לא לקלקל את החשבונות, ואחרי-כן זה יחשב שאני קלקלתי למישהו את פרנסתו) - לאחר שיחזירו את יהודה ושומרון, לא יקחו אותו, היות וכל הסיבה שצריכים אותו שם היא, כדי שהוא יפסיק להרעיש אודות יהודה ושומרון; כי כאשר הוא יהי' בפנים, אזי כפי שהוא הכריז בגלוי שאז הוא יהי' מוכרח "לזרוק את עצמו" למשמעת,

["מושבע ועומד מהר סיני" - לאו דוקא, אבל "משמעת" של הממשלה - היתכן לא לקיים! הרי הוא נשבע "שבועת אמונים"! - מה עוזרת "שבועת אמונים"? כאשר ישנה שבועה קודם לזה, אזי השבועה לא חלה (אפילו אצל הגויים [להבדיל] זה כך), על-אחת-כמה-וכמה שהשבועה הראשונה היא מה שהוא מושבע ועומד מהר סיני מהקב"ה עצמו, והשבועה השני' היא בין בשר-ודם אחד לבשר-ודם שני].

אך אם הוא ימתין כמה ימים, ובינתיים יחזירו את יהודה ושומרון - לא יצטרכו אותו, והוא ישאר בחוץ, לכן הוא חטף ונכנס פנימה!

איי, בפנים גופא ישנם חילוקים, יש כהן-גדול, סגן כהן-גדול, כהן הדיוט או משרת וכו', אך אמרו לו שאם הוא רוצה - הוא יכול לצעוק, אבל לפועל שישאר בפנים (עד שיגיע הזמן שיאמרו לו לצאת).

וחבירו - שלא יכל להתאפק - גילה את זה!

...וכאמור לעיל, שאף-על-פי שענין השלום הוא ענין חשוב, עד שסיום וחותם (ש"הכל הולך אחר החיתום") הש"ס הוא "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", וכן ברמב"ם כתוב (בסיום וחותם הלכות חנוכה) "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם", שנאמר "דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום", וכאשר הרמב"ם מביא פסוק (על-אחת-כמה-וכמה שלפני-כן הוא מביא מאמר חז"ל מספרי) זה נהי' פסק-דין.

למרות זאת אומרת המשנה (בסיום הש"ס) שההקדמה לענין השלום היא "ה' עוז לעמו יתן". זאת אומרת, שלא מספיק מה שהוא לומד תורה ומפלפל בתורה ואומר דברי-צחות בתורה, עם גמטריות וכו', ואומר שהענין כתוב בגמרא בעמוד מסויים, ושהעמוד הוא עם תוס' גדול או עם תוס' קטן - אלא התורה צריכה להיות אצלו ענין של "עוז".

ולאחר מכן מדגישים, שאפילו אם התורה אצלו ענין של "עוז", אלא שגם ה"כסא" הוא ענין של "עוז" - לא זהו הפשט בפסוק "ה' עוז לעמו יתן", הפשט בפסוק הוא: "אין עוז אלא תורה", אצלו אין עוז חוץ מהתורה, ודוקא אז "ה' יברך את עמו בשלום".

ו. לאחר מכן ישנו ענין שני, והוא מה שהגמרא מספרת "אמר לה ינאי מלכא לדביתי': אל תתייראי . . אלא מן הצבועין" - מאלו שכנגד, אין מה לפחד; אתה רוצה להפגש אתם - לבריאות, כי אין על כך אחריות, הוא צועק שהוא נגד, והוא צעק זאת קודם והדפיס זאת, ואינו מתבייש בכך וכו', ובדרך הטבע (אם הוא לא יחזור בתשובה "בשעתא חדא וברגעא חדא" מן הקצה אל הקצה) גם מחר הוא יאמר אותו דבר.

ממי כן צריכים לפחד? - מהצבועים! מכיון שהם הולכים "סביב", אומרים שזה "הישג דתי", וצועקים שכל הדברים שאמרו קודם - להד"ם, וזה כבר "אתחלתא דגאולה", ולא רק שזה "אתחלתא דגאולה" אלא הוא יאמר עוד מעט שזו הגאולה עצמה - מה חסר לו!

הוא התפאר בכך שירושלים היא ירושלים השלימה, "עיר שחוברה לה יחדיו", והיא עיר לדוגמא לכל העולם כיצד יהודים וגויים יכולים לחיות בשלום, משום שזה תחת רשותו ותחת ממשלתו, הוא הראה דוגמא כיצד יכול להיות "דו-קיום" בין יהודים וערבים (שאת זה הוא אמר לפני שלש שנים) - והדפיס את זה, והוא אמר את זה בכל התוקף שיש לו מהכסא שלו, והתפאר בכך,

למרות שהוא יודע שבכל השש או שבע השנים, היו בירושלים העתיקה לא יותר מ-175 משפחות שברחו לשם, והתעקשו על כך, ושברו את הדלתות - לא הוא ולא ה"מלחכי פינכא" שלו, אלא הצעירים - ואף-על-פי-כן הצליחו רק 175 משפחות לפרוץ, במשך שבע שנים!

והערבים שנמצאים שם - לא רק שאינם פוחתים, אלא הם עוד מתרבים, כי התווספו אליהם אלה שנולדו במשך הזמן, והוא עוד התפאר בכך שהם עומדים בתור ב"ביטוח" כדי לקבל כסף מכיון שהם משפחות מרובות ילדים!

ידוע מה שכתוב "מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל", אבל אין מה להתפאר בכך, ואין מה להתפאר בזה שלא מאפשרים ליהודים להתיישב בעיר העתיקה - אין לך ברירה, תשתוק לכל הפחות! אבל הוא יוצא בפומבי, ומכריז בכל העולם כולו, שירושלים היא דוגמא כיצד יהודים יכולים לחיות יחד עם ערבים, למרות שיודע את מצב-הרוח של הערבים בנוגע ליהודים - ואין פוצה פה ומצפצף!

וזה עובר באופן "חלק", וכל הענינים מתנהלים כרגיל, וכך זה גם לאחרי-זה מפעם לפעם שוב וכו'.

וכשנפגשים אתו באיזו מסיבה שתהי' - מכשילים אותו לומר היפך האמת ברבים - שברבים הוא צריך להיות יותר מחושב בדבריו, ומי מדבר כאשר נפגשים אתו בחדר לפנים מחדר, שכל אלו שנפגשו אתו - ואני בתוכם - יודעים איזה דיבור זה הי'! וכבר לא מדברים על כך שבזה לא היתה שום תועלת, לא בנוגע אליו ולא בנוגע לאחרים.

. . בזמן מלחמת העולם השני', היו כמה תלמידים של כ"ק מו"ח אדמו"ר שהתנתקו ממנו, מכיון שהוא הי' אז מעבר לים, וכאשר ברחו מהנאצים ימח-שמם, הגיעו לפרשת-דרכים ולא יכלו בשום אופן להכריע לאן לברוח, ולא הי' שייך לשאול את כ"ק מו"ח אדמו"ר, כיון שכאמור הוא הי' אז מעבר לים (בריגא).

שאלתי אותם מה הם עשו לפועל, אזי הם ענו לי שהם שאלו אצל שונא מה צריך לעשות, ועשו הפוך ממה שהוא אמר, כי כאשר שונא אומר כך, זוהי ההוכחה הטובה ביותר שיש לעשות להיפך -

כאשר ישנו אחד שגורם לחורבן בשלימות התורה ובשלימות העם ובשלימות הארץ, ועוד ידו נטוי', והוא מתעקש להפגש עם פלוני ולדבר עמו וכו' - אזי זוהי ההוכחה הטובה ביותר שיש לעשות להיפך, ולא צריכים לשאול אצל אף אחד!

להשיג הספר "קראתי ואין עונה" להדפסה   תגובות  

מוגש ע"י מערכת "השיחה היומית"   Brought to you by "The Daily Sicha"   WWW.SICHOS.COM